הרצאה מצולמת של הקואליציה מהמאהל ברוטשילד

מובאת כאן הרצאתם של ד"ר אמילי סילברמן, ראש המעבדה לתכנון עם קהילה בטכניון ועו"ד גיל גן מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, שניהם חברי הקואליציה לדיור בר השגה, שהתקיימה ב 24 ביולי 2011 במאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב.

תודה רבה לטלויזיה החברתית על העריכה!

נתניהו הפנים את הסלוגן - לא את מהות המחאה \ גיל גן מור

המאמר פורסם לראשונה באתר YNET

בדבר אחד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צודק לחלוטין: נכון, הוא הציג תוכניות שונות לרפורמות גם לפני מחאת הדיור הנוכחית - אךהתוכנית אותה הוא הציג מעלה את החשש הכבד, שהמסר המהותי ביותר של המחאה לא נקלט.

נתניהו, חובב ידוע של הפרטות והסתמכות בלעדית על כוחות השוק, מעדיף לתת לנו בעיקר עוד מאותו הדבר. בואו נראה מה כוללת התוכנית:

הטבות סקטוריאליות: לא צריך להיות גאון אסטרטגי כדי לחשוד, שיוזמות מסוימות למתן הטבות נקודתיות, לסטודנטים, לצעירים וליוצאי צבא - נועדו להשתיק ולפייס את מי שנתפש בעיני הממשלה כמובילי המחאה. אלא שדיור הוא זכות אוניברסלית, ואת מדיניות הדיור יש לקדם על בסיס תפישה זו, באופן שיאפשר דיור במחיר סביר לכל מי שמתקשים להשיגו - צעירים ומבוגרים, משפחות ורווקים.

אחד הקריטריונים האוניברסליים הברורים הוא מצב סוציו אקונומי, אך בתוכנית בלטה בהיעדרה כל ההתייחסות לדיור ציבורי ולסיוע בשכר הדירה – שתי מערכות חיוניות לאוכלוסיות מעוטות הכנסה, שנשחקו בצורה דרסטית בעשור האחרון.

הבטחות בלי כיסוי: הניסיון מראה, כי תוכניות שאינן מעוגנות בחקיקה, מתמסמסות ברגע שתשומת הלב הציבורית נעלמת. כדי להוציא אל הפועל את הצעדים השונים, דרושה חקיקה מפורטת שמגובה בתקציבים: תיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל, שילוב פרק על דיור בר השגה בחוק התכנון החדש, חקיקה להסדרת יחסי השכירות ולעיגון הזכאות לסיוע בשכר דירה, וכמובן – "הפשרה" של חוק הדיור הציבורי, שהוקפא בחוק ההסדרים. כל אלו – לא בתוכנית.

חוק דיור בר השגה: חוק אחד שעליו נתניהו כן הכריז, נוגע לקידום דיור בר השגה גם בקרקעות פרטיות. זהו בהחלט צעד חיובי בכיוון הנכון, אבל שאלת מיליארד הדולר נוגעת לכל מרכיבי החוק: מקורות המימון, הקריטריונים לזכאות, מנגנון הניהול, אופן הקצאת הדירות וכדומה. מיותר לציין כי כל אלה הם מרכיבים קריטיים שעדיין לא נחשפו, והם אלה שיקבעו אם החוק יהיה אפקטיבי או לא, אם יסייע לחתך נרחב באוכלוסייה או רק למעטים.

לכן, יש לקדם את החוק בשיתוף הציבור, ואף יותר מכך – להחיל אותו במתכונת שתאפשר לשנות כבר כעת תוכניות ענק לבנייה אשר מקודמות בימים אלה ואינן כוללות עדיין דיור בר השגה.

הוזלת קרקעות המדינה – אבל לטובת מי? אכן, ראוי להוריד את מחירי הקרקעות, אבל ההטבה של מכירת קרקעות בזול ליזמים חייבת להיות מלווה בהתחייבות מצדם לבניית דיור בר השגה ודיור ציבורי; אחרת, זו תהיה רק הטבה ליזמים. את מקרקעי ישראל לא צריך להפריט; מה שנחוץ הוא לנער את המינהל ולדרוש ממנו לפעול כגוף בעל מטרות חברתיות, לא רק מטרות כלכליות.

יוזמות שונות להאצת הבניה, צמצום הביורוקרטיה: מי לא שונא את המילה ביורוקרטיה. אבל בתכנון – הביורוקרטיה היא זו שדואגת לאינטרס הציבורי. ה"ביורוקרטיה" התכנונית נועדה להגן על הציבור הרחב מפני יזמים תאבי בצע ומפני יוזמות שעלולות להיות בכייה לדורות – דוגמת פרויקט הולילנד.

בסרבול ובעיכובים אפשר לטפל, אולם יש לעשות זאת דווקא באמצעות הוספת תקנים משמעותיים לכוח האדם המקצועי במערכת התכנון, לרבות יועצים שיהיו אמונים על הפן החברתי שבתכנון, פישוט הליכי רישוי ותיעדוף תוכניות בנייה שכוללות דיור בר השגה. לא על ידי יוזמות מסוכנות בסגנון חוק הוד"לים.

דיור בר השגה - גם בלב הערים: תוכנית נתניהו מתרכזת בעיקר בקרקעות פנויות אך לא במרכזי הערים: התחדשות עירונית חיונית אך היא זוללת את מלאי הדיור הזול. אין בתוכנית התייחסות למנגנונים שיבטיחו כי הליכי ההתחדשות עירונית יכללו גם דיור בר השגה בפרויקטים אלו ובסביבתם.

קשה להאמין שהתוכנית שהוצגה תספק את המפגינים. היא התחלה, ויש לקוות שהממשלה תתנהל מעתה ביתר שקיפות ותוך שיתוף הציבור כדי ליצור מדיניות דיור חברתית ומאוזנת, שמגובה בחקיקה ותקציבים, ומגשימה את המטרה החברתית הנישאת בפי כל – צדק חברתי.

הכותב הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה

Analysis: Winds of change? / Emily Silverman

This article was first published at the JERUSALEM POST

Photo by: Ben Hartman

It’s not clear what’s more astonishing here: young Israelis demonstrating passionately for social justice, or the Netanyahu government announcing new national legislation promoting affordable housing.

But what is clear is that the tent camp is already influencing policy – and maybe, if it continues, can succeed in creating real change.

RELATED:
Leef to PM: We weren’t born yesterday
FM on housing issue: 'Put things back into perspective'
Comment: They just don’t get it

The news from Tuesday’s press conference is that the government is starting to veer from the well-worn free market track.

The beginning of the speech was still on the beaten trail: how increasing the supply of homes would reduce prices for all.

But the message became more interesting after that.

One initiative was to sell public land at below-market value to developers who commit to building rental housing, including from 25 to 40 percent submarket rate rentals.

Another proposed measure relates to inclusionary housing legislation, following a well-established practice internationally in which municipalities require developers to allocate a portion of new homes for affordable housing, usually indistinguishable from the market-rate units. And a third component included an ambitious program to meet the need for student housing in the periphery, by building thousands of new dormitory rooms.

These initiatives do differ significantly from past policies. The government is finally adopting measures to promote rental housing at sub-market rates, a significant departure from the national obsession with home ownership. And the government is finally proposing steps that require significant budgetary commitments, over and above “eliminating bureaucracy.”

As a responsible government, it must know it’s just not possible to develop below-market rate rental housing without subsidies for building and managing the homes. Surely it’s aware that inclusionary housing legislation, everywhere in the world, always comes with a dedicated package of funding streams or financial incentives. And it must be obvious that no private developer is going to build student dormitories in the periphery, where the cost of land is already negligible, without guarantees of an income stream, and probably also direct grants.

So the tent dwellers are right to say “we’ll follow the money” – the prime minister or housing and finance ministers never mentioned the cost of the programs, or the budgetary sources. Neither did they articulate important details of the proposals: who will be eligible for rental housing, how much will it cost, how long can one remain there, who will manage and maintain it, what are the roles and expectations from city government and, critically, where will the new homes be built.

But, assuming the government allocates sufficient budgets, and develops equitable criteria, do these proposals meet the expectations of the tent dwellers? Not yet.

All the proposals were aimed at “young people,” “students,” and “young couples.” But the voices from tent camps have made it clear that the advocates aren’t struggling just for themselves.

They are the voice of a much larger segment of the unrepresented population who are also unable to afford the cost of housing: elderly people whose pensions have been cut and who can’t afford to retrofit their homes for wheelchairs, very poor families who can only find work if they live where they can’t afford the rent, people who purchased their public housing homes and now find themselves unable to maintain the building and those Arab citizens of Israel who don’t own land, and in whose towns there simply is no rental market or homes for sale.

A very different set of solutions is needed for these large groups.

The starting measures include new public housing, rental allowances pegged to household income and to the real costs of rent, and not arbitrarily determined by the Treasury, support for nonprofit social purchasing groups, and loans and grants for home repairs. More creatively, the government could look into funding nonprofit agencies to help owners reinforce their buildings against earthquakes, using national planning benefits, such as TAMA 38, to build new affordable rental housing on the additional floors.

The government could announce plans to help stabilize the existing rental market by allowing cities to offer owners the chance to have their property professionally managed, in return for agreeing to stable rent increases. And they could, and should, devote significant resources to making all our cities, not just Tel Aviv, into vibrant places where creative young people can ride a bike to work, walk their children to school, live next to people very different from themselves and be surprised, once in a while, by what’s around the corner.

The measures announced are an important first step. The tent camp inhabitants, and all their many supporters, can take hope, and remain steadfast in pursuit of inclusive and comprehensive social justice. Perhaps this generation of Israelis will come to believe in their own ability to make a difference. If so – they just might make a better future for all of us.

Dr. Emily Silverman lectures on housing policy and social planning at the Technion, Israel Institute of Technology, and is a Senior Research Fellow at the Samuel Neaman Institute for National Policy Research.

תכנית נתניהו - חלקית ומלאת בעיות

בקואליציה לדיור בר השגה ילמדו לעומק את התוכנית אך כבר עתה קובעים כי התכנית שהציג רה"מ נתניהו הבוקר הינה תשובה חלקית וחסרה למצוקת הדיור.

לדברי עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה, "נראה שהמחאה עזרה לקדם ניצנים של שינויי תפישה, ובכל זאת, הממשלה לא הפנימה את המסר המרכזי: לא מדובר במאבק סקטוריאלי אלא במאבק חברתי. דיור נאות ובר השגה הוא זכות של כולם, ועל המדינה לנקוט באמצעים הדרושים כדי לממשה."

במקום הטבות סקטוריאליות, נדרש שינוי מהותי במדיניות לטובת דיור בר השגה לכולם:

מהצגת התכנית עולה חשש לניסיון לפלג את המאבק באמצעות מתן הטבות נקודתיות לזוגות צעירים, סטודנטים, יוצאי צבא וכו'. דיור הוא זכות אוניברסלית, ויש לקדם מדיניות דיור על בסיס תפישה זו, במתכונת שתסייע לאורך זמן לצעירים ולמבוגרים, למשפחות ולרווקים, לבעלי מוגבלויות, לעולים, לערבים, לחד הוריות ועוד. בולט במיוחד היעדר כל ההתייחסות לדיור ציבורי ולסיוע בשכר הדירה – שתי מערכות חיוניות לאוכלוסיות מעוטות הכנסה, שנשחקו בצורה דרסטית בעשור האחרון.

חלק ניכר מהיוזמות אינן מעוגנות בחקיקה: הניסיון מראה כי תכניות שאינן מעוגנות בחקיקה, מתמסמסות ברגע שתשומת הלב הציבורית נעלמת. כדי להוציא אל הפועל את הצעדים השונים, דרושה חקיקה מפורטת שמגובה בתקציבים: תיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל, שילוב פרק על דיור בר השגה בחוק התכנון החדש, חקיקה להסדרת שוק השכירות ולעיגון הזכאות לסיוע בשכר דירה, וכמובן – "הפשרה" של חוק הדיור הציבורי, שהוקפא בחוק ההסדרים.

חוק דיור בר השגה – אלוהים נמצא בפרטים: יש לברך על ההודעה בדבר קידום חוק דיור בר השגה, אולם לא פורסמו עדיין פרטים על המרכיבים החיוניים להצלחתו וליישומו, דוגמת מקורות מימון, קריטריונים לזכאות, מנגנון ניהול, אופן הקצאת הדירות ועוד. יש לקדם את החוק בשיתוף הציבור, כולל שינוי תכניות ענק לבנייה המקודמות בימים אלה, ואינן כוללות כרגע דיור בר השגה.

טוב שיש נכונות להוזלת קרקעות המדינה – אך יש לעשות זאת רק כתנאי לקידום דיור בר השגה: אכן, ראוי להוריד את מחירי הקרקעות אבל ההטבה של מכירת קרקעות בזול ליזמים חייבת להיות מלווה בהתחייבות מצדם לבניית דיור בר השגה ודיור ציבורי, אחרת, זו תהיה רק הטבה ליזמים. את מקרקעי ישראל לא צריך להפריט; מה שדרוש הוא לדרוש מהמינהל לפעול כגוף בעל מטרות חברתיות, לא רק מטרות כלכליות.

האצת הבניה – רק באופן אחראי: שחרור החסמים וייעול הליכי הרישוי צריך להתבצע באמצעות הוספת תקנים לכוח האדם המקצועי במערכת התכנון, לרבות יועצים חברתיים. תכנון מהיר ובלתי אחראי יביא נזק לדורות.

דיור בר השגה – לא רק בקרקעות פנויות אלא גם במרכזי הערים: התחדשות עירונית חיונית לציפוף הערים אך אינה מסייעת למחוסרי דיור ומעלה את מחירי הדיור. יש לקבוע מנגנונים שיבטיחו כי הליכי ההתחדשות עירונית יכללו גם דיור בהישג יד בפרויקטים אלו ובסביבתם.

במקום להציע פיתרונות אמיתיים, הממשלה עושה ספינים; נציגי הקואליציה דחו את כל ההצעות הפרקטיות להכנסת נושא דיור בר השגה בחוק הוד"לים

תגובת המטה לתכנון אחראי והקואליציה לדיור בר השגה לדיון היום בועדה המשותפת לחוק הוד"לים:

חברי המטה לתכנון אחראי והקואליציה לדיור בר השגה, שהשתתפו בדיון הכנסת בחוק הוד"לים הביעו כעס ואכזבה על סרבנות הממשלה לאמץ פיתרונות ממשיים לקידום דיור בר השגה: "הועדה תמכה רק בתוספת הצהרות כלליות לחוק, הניסיון מראה כי הן לא משנות כמעט דבר. יש למשוך את הצעת החוק לצורך רוויזיה עמוקה שתבטיח דיור בר השגה באמת".

למרות הצהרות ראש הממשלה וח"כ כרמל שאמה, בדיון שקיימה היום הועדה בראשותו, נדחו כל ההצעות האופרטיביות שהוצעו לקידום דיור בר השגה במסגרת חוק הוד"לים. השינוי היחיד שהח"כים הסכימו לאשר, הוא סעיף לפיו הועדות "יוכלו" לקדם דיור בר השגה, אך זאת ללא פירוט הדרכים העומדות בפניהן. צעד שלא צפוי להביא לשינוי של ממש, זאת בניגוד להצהרות הממשלה.

עוד הוחלט בוועדה על פגיעה נוספת במצבם של השטחים הפתוחים והחקלאיים. היום התקבלה הצעתה של הממשלה שתוכנית, הסותרת תוכנית מחוזית השומרת על השטחים הפתוחים שעולה לדיון בוועדה לדיור לאומי הארצית, לא תצטרך לעבור את עיניה הבודקות של הוועדה לשמירה על שטחים פתוחים וחקלאיים, כמתחייב כיום בחוק. זוהי הרעה נוספת במצבם של השטחים הפתוחים של כולנו.

לדברי עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה, "באופן לא מפתיע, במקום לקדם דיור בר השגה מקדמים עוד דיבורים ריקים. כך לא מנסחים חקיקה שתיצור שינוי בשטח. הניסיון מראה כי בחוקי תכנון אחרים (חוק מינהל מקרקעי ישראל וכן תמ"א 35) בהם שולבו רק הצהרות כלליות, התוצאות בשטח היו כמעט אפסיות. כדי לקדם שינוי ממשי, יש לקבוע בחוק מערך של כללים, דרישות ותמריצים שיגרמו לקבלנים לבנות דיור בר השגה ודיור ציבורי. מה שהחליטה היום הוועדה הוא לא יותר מספין וספק רב אם יקדם במשהו דיור בר השגה.

לדברי ניר פפאי מהחברה להגנת הטבע,החברה במטה לתכנון אחראי "מדובר בפגיעה בעייתית נוספת בשטחים הפתוחים ההולכים ונעלמים, והעברתם מרשות הציבור לידיים פרטיות. הנזקים שתוכניות אלה יובילו לנופים ולשטחים הפתוחים והחקלאיים ילוו אותנו שנים ארוכות ".

לדברי אבי דאבוש, רכז תוכניות ב"שתי"ל", החברה במטה לתכנון אחראי "הספינים של ממשלת נתניהו מגיעים לספין עצום. החוק, במידה ויקדם משהו, זה יהיה דירות יוקרה. אפס דיור בהישג יד, אפס דיור ציבורי, אפס שיתוף ציבור. המאבק הפך להיות מאבק על צדק חברתי, וחוק הוד"לים הוא כל מה שמנוגד לחוק כזה".

במטה לתכנון אחראי ובקואליציה לדיור בר השגה קוראים לח"כים לגלות אחריות, ולהעביר את חוק הוד"לים רוויזיה מקיפה במטרה להבטיח פתרונות אמיתיים ומפורטים למצוקת הדיור, כולל התייחסות לגודל הדירה, שטחה, מי הזכאים, ועוד. "הציבור כבר מתוחכם מספיק כדי להבדיל בין פיתרונות אמיתיים לבין ניסיונות "למרוח" אותו. דיור בר השגה הוא לא סיסמא ריקה, זו מדיניות שיש לקדם – וכרגע הממשלה לא עושה זאת."

לקראת העצרת - על דיור, קיטוב ודמוקרטיה / גיל גן-מור

חברי הכנסת המנומנמים שפגשתי ביום חמישי שעבר בכנסת לא ראו את הנולד. נכחתי בכנסת בעוד ישיבה מדכאת על חוק ה"סופרטאנקר", חוק הדגל של ראש הממשלה. סיימתי בשעת לילה מאוחרת במאהל המחאה המרשים בשדרות רוטשילד, שמאז הלך והתפשט והתעצם בכל רחבי המדינה.

חברי הוועדה המנומנמים בראשות ח"כ כרמל שאמה האזינו בנימוס. ייצגתי את הקואליציה לדיור בר השגה והצעתי שיקבע בחוק שוועדות לדיור לאומי שיוקמו על פיו, לא יאשרו תוכנית מתאר שאין בה חיוב משמעותי לדיור בר השגה להשכרה או למכירה, לדיור ציבורי, ודירות בשכר דירה מסובסד עבור אנשים מעוטי אמצעים עם מוגבלות. ציינתי שהוועדות שיוקמו ידונו במהירות בתוכניות בהיקף של 50 אלף יחידות דיור כל שנה על קרקעות ציבוריות, ששייכות לכלל האוכלוסייה, וכי החוק מחייב את המדינה להקצות קרקע גם לדיור בר השגה ולדיור ציבורי. טענתי, כי ללא הוראות ברורות בחוק, מה שייבנה הן עוד דירות גדולות ויקרות או שכונות וילות למכירה בלבד. הזהרתי כי עתודות הקרקע הגדולות במרכז יגמרו במהירות ולא יוכלו יותר לשמש כחלק מהפתרון של הצעירים והמשפחות הזקוקות לדיור בר השגה.

נציג ראש הממשלה התעלם, חברי הכנסת אמרו תודה והמשיכו הלאה כאילו כלום. מאחורי הקלעים היחצ"נים עבדו קשה כדי לשווק את הסופרטאנקר כפתרון מצוקת הנדל"ן.

באותו ערב הוקם המאהל. הגעתי לשם ישירות מהכנסת. פגשתי במאהל הדיור המון אנשים מדהימים, צעירים וגם לא מעט מבוגרים. מי היה מאמין ששלושה ימים לאחר מכן כל אותם חברי כנסת מנומנמים יתייצבו במאהל המיוזע ויידרשו לתת דין וחשבון ופתרונות.

נקמה מתוקה

אנשי המאהל שפגשתי לא קונים את הבטחות הפוליטיקאים ומזהים את הספינים. הם רואים איך נוטשים את כולנו לחסדי השוק ושומעים איך פרשנים שונים מכנים אותם מפונקים ושולחים אותם לגור בערים אחרות. אותם פרשנים מתעלמים מכך שגם בבת ים ובטירת הכרמל נאבקים לדיור בר השגה, וכי גם צעירים בניו יורק, מדריד ולונדון נאבקים בהצלחה על דיור בר השגה בעירם. למרות שהיחצ"נים עובדים קשה ספין מחאת המפונקים לא עבד, ואז הם ניסו להפוך אותה למחאה של שמאל קיצוני. כל יום ספין אחר.

הצעירים ברוטשילד שאיתם שוחחתי לא רוצים דירה מתנה, ולא רוצים לגור במגדלי אקירוב. הם רוצים לחיות בעירם בכבוד ולשלם שכירות הגיונית לדירה צנועה. הם רואים בדיור זכות ולא מוצר ודורשים פתרון. הם סבורים שבכל שכונה צריך להיות דיור גם לעשירים וגם למעמד הביניים וגם למי שמרוויח מעט. המדינה צריכה להגיד איך, אבל האמירה ברורה – כוחות השוק לא חושבים על החברה, רק על הרווחים.

כמה מהאנשים עמם שוחחתי אמרו לי שהם כבר מוציאים מעל חצי מהכנסתם הצנועה לדיור בעוד שמקובל שדיור הוא בר השגה אם ההוצאה עליו אינה גבוהה מ- 30% מההכנסה. הוצאה לא צפויה כלשהי והם מסתבכים. יש כאלו שעברו כמה דירות בשלוש השנים האחרונות בגלל העלאת המחירים.

מארגני ההפגנה עוד לא הציגו פתרונות, אך הם צודקים לגמרי בתחושות שלהם. מרכז הארץ אינו בר השגה לשבעים אחוזים מהאוכלוסייה, חלקים גדולים בתל אביב הם לעשירון העליון בלבד. הדירות בפריפריה אינן בנות השגה לכל משפחה שלישית, ולצעירים בני המקום אין שם דיור חדש ובר השגה, רק דיור ישן ומתפורר.

אם המגמה תימשך, ללא ספק יגדלו הקיטוב וההפרדה בין מרכז לפריפריה, בין ערים חזקות לחלשות ובין שכונות. הסגרגציה הקשה שיש היום בין חילונים, חרדים וערבים תעמיק גם לסגרגציה בין מי שיש לו יותר לבין מי שיש לו פחות. ערים עשירות וערי עוני.

זו סיבה לדאגה. חברה בה מרחבי המגורים מקוטבים היא חברה לא בריאה. בחברה כזו החזקים, אשר מקושרים ומודעים ומאורגנים יותר יקבלו יותר והחלשים יקבלו פחות ויימצאו אצלם יותר ממה שהחזקים לא רוצים בסביבתם: מפעלים מזהמים ואוכלוסיות שדורשות השקעה כספית מיוחדת, כמו נכי הנפש המבקשים בצדק להשתלב בקהילה. זה מה שקרוי NIMBY – Not In My Back Yard. זה מעגל קסמים שמגדיל פערים.

ההשפעות יהיו בכל תחום - קחו למשל את החינוך, ככל שהחברה מקוטבת כך החזקים בה נהנים מבתי ספר טובים והומוגניים. תושבים חזקים רוצים שילדיהם ילמדו עם עוד תלמידים טובים, ויודעים להתגבר על מדיניות האינטגרציה (שאכן גוססת). באזורים בהם אין אוכלוסיה מבוססת תיוותר בסוף מערכת חינוך ציבורית חלשה ומדרדרת, שסובלת מירידת תקציבים (שכן החזקים מכפרים על כך בכספים פרטיים ואינם מפעילים לחץ לשינוי). אנו רואים את התופעה הזאת מתרחשת לנגד עיננו כאן בישראל.

הקיטוב של מתחמי המגורים שלנו יעמיקו את המתחים בין קבוצות שונות. זה מתח שמוזן גם מכך שאנו לא מכירים את מי ששונה מאיתנו. כשאנשים מקבוצות ורקעים שונים או ממצב סוציו אקונומי שונה לא גרים אחד ליד השני, אנחנו מפתחים דעות קדומות אחד על השני, ונוטים להתקוטט בינינו על המשאבים המוגבלים.

הדבר המדהים שקרה פה בימים האחרונים, שלמרות הספינים והניסיונות להסית את הפריפריה נגד מחאת צעירי המרכז, דווקא קרה דבר הפוך – המחאה התפשטה לכל הארץ וקיבלה תמיכה רחבה. את זה לא חזו אפילו היחצ"נים המנוסים. זה קרה כי גם בפריפריה מבינים שמדיניות של הפרטה מופקרת פוגעת גם בהם, וכי במקום לדאוג לפריפריה רק מחלישים אותה. יש מקום לאופטימיות.

הערב ב-21:00 בעצרת נניח כולנו בצד את הפוליטיקה הקטנה ונצא לרחוב כדי לדבר על הפוליטיקה, על הבית ועל האופי שלו. נדרוש שזה יהיה בית שוויוני ודמוקרטי, נדרוש לשנות את הכיוון שבו מפרידים בינינו ומפקירים אותנו לכוחות השוק, ונדרוש שיפסיקו להפוך אותנו האזרחים לאויבים, המתקוטטים על השאריות שזורקים לנו.

הכותב הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה.

מאבק האוהלים כתפישה חברתית חדשה \ ד"ר אמילי סילברמן

המאמר פורסם לראשונה ב"The Marker"

האם היושבים באוהלים צודקים במאבקם, או שהם חבורת מפונקים, שרוצים רק לגור בשינקין ולא דואגים לאנשים שבאמת יש להם בעיה? מה בעצם הם רוצים - הרי אף אחד לא יגיע אליהם מחר עם כסף לשכר דירה? התשובה לשאלות אלה דורשת הבחנה ברורה בין שתי תפישות עולם, כשהמפגש בין השתיים מאפשר סימון כיוונים לפתרונות ולהתקדמות.

מצד אחד, השיח המוכר בישראל: השיח של הממשלה, שמשתדלת להסיר חסמים לפעילות יעילה של השוק החופשי. לפי תפישתה, הבעיה העיקרית בתחום הדיור היא מלאי הדירות המצומצם. הפתרון, לכן, הוא להגדיל את המלאי - ובכך להוריד מחירים. מתוך תפישה זאת מקדמת הממשלה רפורמות שמטרתן לקצר את פרק הזמן, הארוך מדי לכל הדעות, של הליכי התכנון והרישוי.

בצד השני, התפישה הפחות מוכרת בשיח הישראלי: התפישה החברתית שמייצגים יושבי האוהלים. הממשלה נוהגת לדבר אל הפרט, ומעודדת אותו לבחור ברציונליות - להתרחק מהמרכז היקר ולקנות דירה זולה יותר וגדולה יותר. אבל הקול העולה ממאהלי המחאה, בישראל ובערים אחרות בעולם, מבקש לחיות בצורה אחרת. קול שמעריך את הזמן, החופש, הגמישות והיצירתיות - אולי יותר מערכים של צבירת הון, יציבות וודאות.

יותר מבעבר, צעירים רוצים לחיות בערים תוססות, ולא בפרברי שינה. להגיע לעבודה ברגל או באופניים - בלי לבזבז זמן יקר בפקקים ובלי לזהם - ולהיפגש עם הבלתי צפוי המחכה תמיד בדרך.

החלום שלהם הוא לא בהכרח בית גדול ומשכנתא. כעת, כצעירים הלומדים ומתפתחים מקצועית וחברתית, הם בוחרים להתגורר בדירה שכורה וקטנה - מה שמאפשר להם לשוטט ברחובות התוססים שמשקפים גיוון אנושי ותרבותי.

מדיניות הדיור בישראל עדיין לא ערוכה לשינוי התפישתי והתרבותי הזה. מאמצי הממשלה מתמקדים בבניית מלאי דירות בבעלות פרטית בשכונות הומוגניות, שהמגורים בהן מחייבים נסיעה למקום העבודה, לבית הספר ולקניונים. גם תוכנית הדגל של משרד השיכון, "מחיר למשתכן", מציעה רק בנייה פרברית הומוגנית, שרק לעתים באמת זולה ממחירי השוק.

הצעות הממשלה עדיין רחוקות מלגעת בבעיות הדיור הקשות ביותר. הן לא מתייחסות לממתינים לדיור הציבורי, אף שמלאי הדיור הציבורי רק מצטמצם. הן לא מתייחסות לעניים הגרים בעיר כדי שיוכלו לעבוד, אבל מצטופפים בדירות רעועות ומשלמים אפילו 50% מהכנסתם על שכר דירה. ההצעות גם לא מתייחסות למשפחות הרבות שקנו דירות ציבוריות, אבל לא מסוגלות לתחזקן.

הממשלה מציעה רק את כוחות השוק - תמריצים כלכליים ליזמים לעשות פינוי-בינוי ותמ"א 38. הממשלה לא מציעה סיוע וייעוץ לתושבים, או תמריצים כלכליים ליזמים לבנות דירות להשכרה, דיור בר-השגה ודירות למשפחות מרובות ילדים באזורים בלי תעסוקה.

דיור חברתי

אז מה הממשלה יכולה לעשות כדי להיענות לצרכים החדשים? נתחיל עם סיוע בשכר דירה. במדינות רבות, בהן ישראל, עברו משיטה של סבסוד המוצר - הדירה בדיור הציבורי - לסבסוד הנצרך, באמצעות סיוע בשכר דירה שמאפשר חופש בחירה לפרט.

אלא שבישראל הסיוע בשכר דירה מיושם בצורה חריגה. השיטה המקובלת היא התחייבות המדינה לכסות את הפער בין יכולת התשלום של הזכאי לבין עלות שכירת דירה הולמת לגודל המשפחה באזור המגורים המסוים. שיטה זו מייצרת אינטרס ממשלתי להורדת מחירי השכירות, כדי לצמצם הוצאות.

בישראל, לעומת זאת, הסיוע ניתן בלא קשר לגודל המשפחה או לשכר הדירה. האוצר מעביר למשרד השיכון כל שנה סכום שנראה לו מתאים לסיוע בשכר דירה, אשר קטן בהתמדה. משרד השיכון מחלק את הסכום באופן אחיד בין הזכאים (שמספרם מצטמצם) בלא קשר למספר הנפשות או לשכר הדירה.

הצעד הראשון שנדרש הוא הגדלת סכום הסיוע לשכר הדירה והתאמתו למחירי השכירות באזורים השונים. אמצעי חיוני נוסף לקוח מתוך ארגז הכלים של דיור בר-השגה שפותח במדינות רבות - דיור בתמהיל חברתי. אבל מנקודת מבטו של הפרט, דיור הוא בר-השגה כשמשק הבית מוציא עד כ-30% מהכנסתו נטו על הוצאות דיור.

הכוונה בדיור בתמהיל חברתי היא לכלול אחוז מסוים של דירות לבעלי הכנסה נמוכה עד בינונית בפרויקטי בנייה חדשים, תוך מתן מענקים ופיתוח כלים פיננסיים למימון ההקמה והניהול של הדירות. ערים רבות באזור המרכז אימצו את התפישה, אבל תוכניותיהן נחסמו בשל היעדר חקיקה ראשית.

הדרך הקלה והמיידית ביותר לממשלה תהיה לשלב דיור בר-השגה כאחוז מבנייה חדשה שתאושר בחוק הסופרטנקר, המיועד לשחרר קרקע לאלפי יחידות דיור בהליך תכנוני מואץ - אף שכרגע אינו כולל אפילו אזכור לשילוב דיור במחירים נמוכים. צריך גם לשלב הגדרות משפטיות של דיור בר-השגה ברפורמה בתכנון, בגיבוש התמריצים לעידוד השקעה בבנייה להשכרה ובחקיקה ראשית.

כיוון חשוב נוסף מתייחס לשוק השכירות. בכמה מדינות פועלות חברות ללא מטרות רווח לניהול ההשכרה הפרטית. בעל הבית פטור מהטרחה של גביית שכר הדירה, בחירת דייר, הפיקוח עליו ואפילו מתחזוקת דירה. החברה ללא מטרות רווח, שממומנת בסובסידיה ממשלתית, מנהלת הכל עבורו. בתמורה, בעל הבית מסכים לקבל שכר דירה הגון, שנקבע מראש ומתעדכן בהתאם למדד נבחר. הדייר מצדו מקבל ודאות, שקט - וקורת גג.

המשותף בין הכיוונים המוצעים כאן הוא שהם משקפים מדיניות של דיור חברתי. אם הממשלה תאמץ צעדים אלה היא תוכל לסייע ליצור ערים, שמאפשרות לתושביהן לחיות בסביבה בעלת גיוון אנושי רחב.

הכותבת היא עמיתת מחקר בכירה במרכז לחקר העיר והאזור בטכניון ובמוסד נאמן למחקר מדיניות לאומית וחברה בקואליציה לקידום דיור בר השגה.

כך אפשר לתקן את חוק הסופרטאנקר כדי שיכלול דיור בר השגה

הקואליציה לדיור בר השגה פנתה לממשלה כבר שהופץ תזכיר החוק לפני חודשיים ולקראת דיוני הועדה בראשות ח"כ כרמל שאמה הכהן. דרשנו להכניס לחוק הסופרטאנקר, חוק ועדות הדיור הלאומיות (וד"לים) הוראות ברורות לדיור בר השגה. השתתפנו גם בכל דיוני הוועדה. בזכות מחאת הדיור המרשימה, הנושא נמצא כעת בדיון ציבורי נוקב יחד עם שאלות נוספות הרלוונטיות לדיור בר השגה. לטובת המתעניינים, זו הצעתנו לתיקון חוק הוד"לים, כפי שהועברה לממשלה ולחברי הכנסת.

עקרונות

1. אנו מציעים כי הוד"ל לא תאשר תכנית, שבה אין הקצאה של לפחות 30% מיחידות הדיור לצרכי "דיור בר-השגה", או לפחות 20% במידה ולפחות 5% מהם יושכרו לדיירי דיור ציבורי של משרד הבינוי והשיכון (להלן – משב"ש), לרבות לאנשים עם מוגבלויות הזכאים לסיוע. האחוז הסופי ייקבע על ידי הוד"ל בהתאם למסמך אמדן צרכי דיור, שתוכנו יפורט בהמשך. החלטה לאשר תוכנית עם הקצאה של פחות מ-30% לצרכי דיור בר-השגה תיעשה רק במקרים מיוחדים.

לעניין זה "דיור בר-השגה" הוא דיור בהשכרה או במכירה העונה על כל אלה במצורף:

דיור ייעודי לזכאים – רק משקי בית, שנמצאו זכאים לפי מבחן אמצעים וקריטריונים נוספים, שיפורטו להלן, יאוכלסו ביחידות שנועדו לדיור בר-השגה. בחינת הזכאות והליך האיכלוס יתבצע ע"י משרד הבינוי והשיכון, כפי שיפורט להלן.

עלות הדיור נמוכה – עלות הדיור נמוכה ממחיר השוק, כפי שנקבע על ידי הלמ"ס. עלות דיור בר-השגה בהשכרה יהיה שכר דירה חודשי שאינו גבוה מ-25% מרמת ההכנסה ברוטו המקסימאלית לצורך זכאות, ותוך התחשבות ברמת ההכנסה באזור התוכנית.

שמירה לאורך זמן - הדירה תישאר במאגר של דיור בר-השגה לאורך זמן, ואין מדובר בהטבה חד פעמית למשק בית אחד.

2. אנו מציעים כי כל תכנית מגורים המאושרת ע"י הוד"ל צריכה להיות מלווה במסמך אמדן צרכי דיור. המסמך יכלול מידע בנושאים כגון: יחס בין מחירי הדיור להכנסה הממוצעת באזור; אחוז הדירות להשכרה ומיקומן; תמהיל גודל הדירות הקיים באזורים השונים; מקבלי סיוע בשכר דירה ודיור ציבורי; יוזמות מיוחדות להורדת מחירי הדיור וכדומה. מסמך זה אף יכלול המלצות לגבי הכמות הנדרשת לדיור בר-השגה, גודל הדירות והיחס בין דיור בר-השגה לשכירה לרכישה. משרד הפנים יקצה את המשאבים הנדרשים להכנת הנספח, לרבות העסקת יועץ חברתי.

3. הוד"ל תוודא כי יחידות הדיור המיועדות לדיור בר-השגה (ובכלל זה לדיור ציבורי) יענו על הדרישות הבאות:

שילוב במרחב – יש לדאוג כי התוכנית אינה יוצרת ריכוזים של אוכלוסיות חלשות מבחינה כלכלית, אלא משלבת בין אוכלוסיות בעלות רמות הכנסה שונות באותו פרויקט בנייה.

תמהיל גודל דירות – יש לדאוג כי היחידות המיועדות לדיור בר-השגה תורכבנה מגדלים מגוונים בהתאם לצרכים שפורטו במסמך אמדן צרכי הדיור.

רמת הדירות – יש לדאוג כי המפרט הטכני של היחידות המיועדות לדיור בר-השגה לא ייפול מתקני איכות שייקבעו.

4. זכאות לדיור בר-השגה תיקבע על ידי משרד הבינוי והשיכון בהתאם למבחן אמצעים הכולל רמת הכנסה, הצהרת הון והיעדר בעלות על דיור (ניתן יהיה לקבוע חריגים מיוחדים). הרשויות המקומיות יורשו להוסיף קריטריונים, בהתבסס על מסמך אמידת הצרכים, מתוך רשימת קריטריונים, המאושרת על ידי משב"ש, וועדת הפנים או ועדת הכלכלה של הכנסת. משב"ש ייבחן את הזכאות, והזכאים יוכלו לגשת להגרלה בפיקוח של משב"ש. לגבי הזכאות לדיור ציבורי יופעלו הנהלים הקיימים במשרד.

5. אנו מציעים כי הפיקוח על דיור בר-השגה יהיה בידי משב"ש או גוף מטעמו או חברה ממשלתית. גוף זה יהיה אמון על איכלוס הזכאים בהתאם לחוזים. אותו גוף יפקח גם על ניהול ותחזוקה תקינים של הדירות להשכרה.

6. אנו מציעים כי דיור בר-השגה בהשכרה יהיה בתנאים הבאים: המחיר ייקבע מראש ויהיה ידוע לזכאים ולא יעלה על 25% מתקרת ההכנסה המזכה. ניתן יהיה להעלות את שכר הדירה רק בשיעורים שייקבעו. זכאותם של הדיירים תיבדק באופן תקופתי על ידי משב"ש ומי שיימצא כלא זכאי - לא יוארך עמו החוזה. זכאות לדיור בר-השגה להשכרה למשק בית אחד יכול שתוגבל מראש בזמן לתקופה שתיקבע על ידי משב"ש ובקרקע עירונית – על ידי העירייה. כמו כן ייקבעו הוראות לעניין הארכת החוזה לתקופות נוספות למי שממשיך לענות על תנאי הזכאות. לא תתאפשר השכרת משנה אלא באישור מיוחד.

7. רוב הדיור בר השגה יהיה להשכרה, אלא אם מצאה ועדת המשנה לדיור לאומי שליד המועצה הארצית כי יש צורך בדיור בר השגה למכירה. אנו מציעים כי דיור בר-השגה במכירה יהיה בתנאים הבאים: מחירו ייקבע מראש בהתאם לבדיקת יכולתם של קבוצת הזכאים; הזכאי יתחייב לגור בדירה במשך תקופה שתיקבע ולא תתאפשר השכרת הדירה לאחר אלא באישור מיוחד; עם הזכאי ייחתם הסכם מיוחד שכולל תנאים לגבי מכירת הדירה כדי להשאיר את הדירה במחיר בר-השגה גם לאחר מכן והערת אזהרה תירשם בהתאם; למשב"ש, לרשות מקומית או לגוף אחר שייקבע על ידי שר הבינוי והשיכון תינתן זכות לרכוש את הדירה לפני מכירתה לאחר.

8. החוק יחייב את משרד הפנים בהתייעצות עם המועצה הארצית לתכנון ובניה ומשרד הבינוי והשיכון לקבוע תקנות למימוש הוראות החוק בתוך 3 חודשים, דבר שלא יפגע בקצב הכנת התוכניות.

תיקון החקיקה הדרוש בחוק הוד"לים:

בסעיף ההגדרות להוסיף:

"דיור בר השגה" - דיור בהשכרה או במכירה, לזכאים, שעלותו נמוכה ממחיר השוק, ומאפשרת לזכאים להתגורר בשכירות שאינה עולה על 25% מרמת ההכנסה ברוטו המקסימאלית לצורך זכאות, ותוך התחשבות ברמת ההכנסה באזור התוכנית.

"דיור ציבורי" – דירות המנוהלות על ידי משרד הבינוי והשיכון או גוף מוסמך מטעמו והמושכרות בעלות מסובסדת למי שנמצא זכאי בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון ועל פי נהליו.


לסעיף 12– העוסק בהגשת חוות דעת של מתכנן המחוז בתוכנית לדיור לאומי להוסיף:

(א)(1) מתכנן המחוז יגיש יכין, בסיוע יועץ חברתי, אמדן צרכי דיור בשטח התוכנית והסביבה העלולה להיות מושפעת מהתוכנית. אמדן צרכי הדיור יתייחס, בין היתר, ליחס בין מחירי הדיור להכנסה הממוצעת באזור; אחוז הדירות להשכרה ומיקומן; תמהיל גודל הדירות הקיים באזורים השונים; מקבלי סיוע בשכר דירה ודיור ציבורי; המלצות לגבי הכמות הנדרשת לדיור בר-השגה, דיור ציבורי, דיור לאוכלוסיות עם צרכים ייחודים, גודל הדירות הנדרש והיחס בין דיור בר-השגה לשכירה ולרכישה.

לסעיף 14 - סעיף העוסק בתנאים להפקדת תכנית לדיור לאומי:

(ה) לא תופקד תוכנית לדיור לאומי אלא אם:

(1) לפחות 30% מיחידות הדיור לצרכי "דיור בר-השגה", או לפחות 20% במידה ולפחות 5% מהם יועברו ללא עלות למדינה לצורך השכרתן כדיור ציבורי לזכאי משרד הבינוי והשיכון. האחוז הסופי ייקבע בהתאם לחוות הדעת של מתכנן המחוז. החלטה לאשר תוכנית עם הקצאה של פחות מהאמור בסעף זה לצרכי דיור בר השגה תיעשה רק במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו.

(2) לפחות 20% מהדירות הן דירות קטנות, עד 75 מ"ר.

(3) התוכנית כוללת מגוון גדלים של יחידות דיור, תוך יצירת מגורים הטרוגניים, שכל אחד מהם כולל יחידות דיור בגדלים שונים.


להוסיף סעיף חדש: מכרזים לתוכנית וד"ל

במכרזי קרקע שבה תוכננה תוכנית דיור לאומית, ייקבע כחלק מהוראות המכרז כי על הזוכה לקיים את הוראות התוכנית והוראות למקרה של אי עמידה בתנאים.

להוסיף סעיף חדש: התקנת תקנות

בתוך 90 ימים מיום פרסום החוק יביא שר הבינוי והשיכון לאישור ועדת הכלכלה/פנים תקנות ובהן:

א. הקריטריונים לזכאות לדיור בר השגה. הזכאות תיקבע בהתבסס על מבחן אמצעים הכולל רמת הכנסה, הצהרת הון והיעדר בעלות על דיור.

ב. רשימת קריטריונים מאושרים נוספים, שיאושרו באופן פרטני לגבי תוכנית על ידי הוד"ל לפי המלצת הרשות המקומית, ובהתבסס על חוות דעת מתכנן המחוז.

ג. דרכי בחינת הזכאות על ידי משב"ש, דרכי קביעת הדיירים בהגרלה במקרה שמספר הזכאים עולה על ההיצע.

ד. דרכי הפיקוח על יחידות הדיור בר-השגה בידי משב"ש או גוף מטעמו. גוף זה יהיה אמון על איכלוס הזכאים בהתאם לחוזים.

המילים דיור בר השגה נשמעות מכל עבר - אבל מה זה בעצם אומר?

המילים דיור בר השגה נשמעות כעת מכל עבר אבל בפועל לא תמיד המינוח מתאים, לא תמיד מובנת הכוונה, מה זה בעצם אומר? אל מי זה פונה? ואיך אפשר לקדם את זה?

מצ"ב תיק השתלמות ובו מונחים בסיסיים של דיור בר השגה שהוכן על ידי המעבדה לתכנון עם קהילה בטכניון בשיתוף הקואליציה לדיור בר השגה.

תיק מונחים לדיור בר השגה

View more presentations from acri009.

החוק שעבר בועדה של כרמל שאמה - מניפולציה ריקה על חשבון מחאת הדיור

על אף הצהרותיו הלוחמניות של ח"כ כרמל שאמה, הועדה שבראשותו אישרה היום את חוק הוד"לים (ה"סופרטאנקר" של נתניהו) להצבעה בקריאה שנייה-שלישית, בשינויים מינוריים בלבד. הקואליציה לדיור בר השגה: הנוסח שעבר לא יקדם דיור בר השגה, לא דיור ציבורי ולא דיור לבעלי מוגבלויות, מדובר בשינויים קוסמטיים בלבד.

בניגוד להבטחותיו של ח"כ כרמל שאמה, לפיהן הועדה שבראשותו, אשר דנה בימים אלה בהצעת חוק הוד"לים, תפעל בהקדם לפיתרון מצוקת הדיור, נוסח החוק שאושר היום בועדה כולל שינויים מינוריים בלבד, שלא יקדמו דיור בר השגה.

לדברי עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה, "כך לא מנסחים חקיקה לעידוד דיור בר השגה. אם חברי הכנסת, ושאמה בראשם, היו רוצים לקדם שינוי ממשי, הם היו קובעים בחוק מערך של כללים, דרישות ותמריצים שיגרמו לקבלנים לבנות דיור בר השגה ודיור ציבורי. הנוסח שעבר בוועדה הוא לא יותר מספין – וכבר עכשיו ברור שלא יחזיק מים".

השינויים שהוכנסו לנוסח חוק הוד"לים נמצאים בסעיף המטרות של החוק, בו נוספה ההגדרה, לפיה התכנית תכלול גם דיור להשכרה. החוק אינו כולל דרישות סף לבניית דיור בר השגה או דיור ציבורי משום סוג, אף לא דיור ציבורי המותאם לבעלי מוגבלויות, ואינו מקנה לרשויות כלים תקציביים או מינהליים לעידוד בנייה מהסוגים הללו. בנוסף, התנגדו הח"כים למינוי יועץ חברתי לכהונה באותן ועדות, או לייצוג של משרד הרווחה וארגוני הנכים.

עו"ד גן-מור הוסיף עוד "הח"כים שיצביעו על החוק ביום שני הקרוב חייבים להבין שבמתכונת הזו, הוד"לים יגרמו יותר נזק מתועלת. דיור בר השגה הם לא יקדמו, בוודאי לא בהיקפים הדרושים כיום. במקום זה, נמשיך לראות את עתודות הקרקע הגדולות באזור המרכז הופכות לשכונות מגדלים לעשירים בלבד".

מה אפשר לעשות כדי לקדם דיור בר השגה?

לקדם חקיקה מתאימה, במקום לחסום אותה:

הצעת חוק שהוגשה על ידי שורה ארוכה של חברי כנסת, ונוסחה בסיוע הקואליציה לדיור בר השגה, נועדה לטפל בסמכויות של רשויות התכנון לקדם דיור בר השגה. ההצעה עודנה על שולחן הכנסת, בינתיים, הממשלה מתנגדת לה.

הצעת חוק שהוגשה על ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וכרמל שאמה, ונוסחה בסיוע האגודה לזכויות האזרח, נועדה להסדיר את שוק השכירות הפרוע. ההצעה קובעת כי משכיר לא יוכל להעלות את שכר הדירה לשוכר ממשיך ביותר מחמישה אחוזים מדי שנה (אלא בנסיבות מיוחדות), ומסדירה הקמת נציבות שכירות שתיתן סעד מהיר לשוכרי ומשכירי דירות גם יחד, כמקובל במדינות רבות בעולם. ההצעה עודנה על שולחן הכנסת. בינתיים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק.

לא לפגוע ביוזמות עירוניות לקידום דיור בר השגה:
רשויות מקומיות דוגמת רמת גן, ירושלים, קרית אונו, תל אביב ובת-ים, החלו כבר לפעול לקידום דיור בר השגה, לרוב באמצעות הסכמים עם יזמים: תמורת זכויות בנייה, היזם נדרש להקצות חלק מהדירות להשכרה או מכירה לזכאים בתנאים של דיור בר-השגה. אלא שחוות דעת משפטיות מטעם היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הפנים עצרו את התכניות הללו. הקואליציה לקידום דיור בר השגה דווקא סבורה כי חוות הדעת הללו שגויות, וכי אין סיבה לעצור את התכניות החשובות הללו - להיפך, יש לתת לועדות המחוזיות לתכנון ולבניה אור ירוק לבחון ולאשר תוכניות הכוללות דיור בר השגה.

במסגרת הרפורמות שמקדמת הממשלה, לקבוע הוראות לדיור בר השגה:
במסגרת תוכנית הדגל של ביבי – הסופרטאנקר: בימים אלו ממש נדון בישיבות מרתוניות החוק להקמת ועדות דיור לאומיות (וד"לים). הקואליציה לדיור בר השגה, הפועלת במסגרת המטה לתכנון אחראי, פנתה אל ראש הממשלה בדרישה להסדיר במסגרת זו את החובה לשלב בתוכניות דיור בר השגה ודיור ציבורי. בינתיים הממשלה מסרבת.

במסגרת הרפורמה בתכנון – גם במקרה זה, הקואליציה לדיור בר השגה וכמה מחברי הכנסת קראו לממשלה לשלב ברפורמה פרק בנושא דיור בר השגה. היועצת המשפטית של הוועדה בכנסת אפילו הציעה נוסח מתאים. בינתיים, הממשלה לא הרימה את הכפפה.

במסגרת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, לעשות שימוש בקרקעות הציבוריות שבידי המינהל להקמת דיור בר השגה. על אף שמאז שנת 2009 מחויב המינהל על פי חוק לשווק קרקעות לצורך דיור בר השגה ודיור ציבורי, הוא טרם עשה זאת. מבין עשרות אלפי יחידות דיור ששווקו בתקופה זו, אף לא אחת מהן הוקצתה לדיור בר השגה או לדיור ציבורי. גם במקרה זה, הקואליציה לדיור בר השגה פנתה לממשלה, אך לא קיבלה כל מענה ושוקלת פניה לבג"ץ.

להפסיק לייבש את הסיוע של משרד השיכון:
לרשות משרד השיכון עומדים שלושה אמצעים עיקריים לסיוע בדיור, שלושתם סובלים מזה שנים מייבוש תקציבי:

דיור ציבורי – בעשורים האחרונים מצטמצם מלאי הדירות בדיור ציבורי, מבלי שנרכשות או נבנות דירות חדשות לדיור ציבורי. כיום עומד המלאי על 66 אלף דירות בלבד, רובן במצב פיזי גרוע, ועשרות אלפים מחכים בתור להיכנס לדיור ציבורי.

מבקר המדינה מצא כי מכירת דירות הדיור הציבורי הכניסה לקופת המדינה מעל 2 מיליארד שקלים, אך בניגוד לחוק הדיור הציבורי, אפילו יחידת דיור חדשה אחת לא נרכשה בכספים הללו.

סיוע בשכר דירה – המדינה מסייעת ל- 140 אלף משקי בית בתשלום שכר דירה בשיעור של בין 550 ל-1,250 ₪.

דוח מבקר המדינה האחרון התריע כי הסיוע לא עודכן שנים ארוכות והוא נשחק בשלושים אחוז ביחס לעלייה במחיר השכירות. בניגוד לנהוג במדינות רבות - אין הבדל בין הסיוע בשניתן לתושבי חולון לבין הסיוע שניתן לתושבי קריית שמונה, חרף פערי המחירים.

סיוע לרוכשי דירות: על אף הגידול באוכלוסייה, הגידול בפערים החברתיים ובשיעורי העוני, ועל אף העלייה התלולה במחירי הדירות, תקציב הסיוע לרכישת דירה צומצם בעשור האחרון - מ-5.6 מיליארד ש"ח ל-1.3 מיליארד ש"ח.

מחקר של האגודה לצדק חלוקתי מצא כי בשנים האחרונות תקציב משרד השיכון צנח בצורה דרמטית: ב-1999 היה שיעורו 4.5% מתקציב המדינה, ואילו בשנת 2008 - רק 1.6%.

גם תקציב הסיוע בדיור לאוכלוסיות זכאיות צנח, מסכום של 7.3 מיליארד ₪ ב- 2001, ל- 3.3 מיליארד ב- 2008 ו- 2.7 מיליארד ב- 2011.

לא לייקר את בנייתן של דירות קטנות:
אחד הגורמים האחראים לעליית מחירי הדירות היא ההעדפה של קבלנים לבנות דירות גדולות ויקרות, כאמצעי למקסום הרווח. כך, בשנת 2008 הגודל הממוצע של יחידת דיור חדשה עמד על 182 מ"ר (!). במקום לעשות כל שניתן כדי לעודד קבלנים להגדיל את היצע הדירות הקטנות, הרשויות דווקא מעמיסות עלויות נוספות על בנייתן. כך למשל, בחודשים האחרונים הוחלט במינהל מקרקעי ישראל להטיל עלויות נוספות של פיתוח תשתיות על הקבלנים – דבר שמייקר את הדיור.

על אף שהוצע בתחילה להעביר את הכסף כתמריץ לרשויות מקומיות, לטובת קידום בניית דירות קטנות ודירות להשכרה, בסופו של דבר הוחלט שלא לעשות כן. תחת זאת, הוחלט לגבות מהקבלנים דמי פיתוח גבוהים יותר דווקא עבור דירות קטנות. פניית הקואליציה לדיור בר השגה בעניין לא סייעה.


למחקרים נוספים ומקורות מידע:
מחקר של הכנסת על דיור בר השגה
מחקר של ד"ר אמילי סילברמן ופרופ' רחל אלתרמן

מוגש מטעם הקואליציה לדיור בר השגה כחומר למחשבה עבור ראש הממשלה ושר השיכון.

כך נכשל משרד השיכון והבינוי בתפקידו החברתי \ ד"ר אמילי סילברמן

המאמר פורסם לראשונה ב"The Marker"

בשבועות האחרונים התחיל משרד השיכון לגבש עמדה בנושא דיור בר השגה. אולי נשמע מוזר, שרק עכשיו נאות המשרד לשקול האם הוא מעוניין לדרוש שחוק התכנון והבנייה יסייע לרשויות המקומיות לכלול דיור בר השגה בבנייה חדשה. מדוע המשרד לא בירך, עד עכשיו, על ניסיונות המחוקקים לקדם נושא זה?

תשובה לכך ניתן לקבל מתוך בחינה של שני ניסיונות לקדם פרויקטים של תמ"א 38 - התוכנית שמאפשרת קידום מיגון נגד רעידות אדמה, תוך הרחבה ושיפוץ דירות ישנות, ויצירת דירות חדשות.

בפרויקט אחד, שני אדריכלים אידיאליסטים קיבלו מימון ממשרד הבינוי והשיכון לבדוק היתכנות פרויקטים של תמ"א 38 ב"שיכוני רכבת" בירושלים. האדריכלים בחרו בשיכון בשכונת בקעה בירושלים, והמאמץ הרב שהשקיעו על מנת לשכנע את הדיירים החשדניים תועד היטב בסרט דוקומנטרי הנקרא "מבצע נפתלי". בסוף הסרט הדיירים דוחים את פרויקט התמ"א, לטובת הצעה לפרויקט פינוי-בינוי (שאף הוא נדחה לבסוף בשל חוסר כדאיות כלכלית).

לעומתו, פרויקט דומה ביפו ג', שהובילה עו"ד אורה בלום מהקליניקה לתכנון, יזמות ומשפט בקהילה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, קיבל הסכמה של כל התושבים, ולאחרונה, אושרה התוכנית להפקדה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.

בסרט על הפרויקט הירושלמי רואים את הממונה על שיקום פיזי של שכונות בירושלים, שלמה חלבני, המסביר לתושבים את תפקיד המשרד: "נתנו (משרד השיכון - א.ס) תמריצים ליזמים, צאו אתם ובצעו את העבודה". המצלמה עוקבת אחר יו"ר ועד הבית במאמציה העילאיים להסביר את הפרויקט לדיירים באמצעות מיילים, טלפונים, ביקורי בית ומפגשים פומביים. הצופה אינו יכול שלא להזדהות עם הפליאה של אחת הדיירות שאומרת לה: "איך את ממשיכה להשקיע את זמנך, עם כל היחס המזלזל שאת מקבלת מכולנו?"

בסיפור ההצלחה ביפו ג', לעומת זאת, הסטודנטים למשפטים הם אלה שביצעו את ביקורי הבית, האזינו לתושבים, וסיפקו מענה פרטני לבעיות משפטיות אישיות שעלו בדרך.

אז מי מופקד כיום על ליווי תושבים המתקשים למצוא את דרכם בסרבול הרב הסובב את קידום התמ"א? התושב המחפש הכוונה באינטרנט ימצא בעיקר אתרי פרסום של חברות קבלנים ועורכי דין - שמסווים באופנים שונים את האינטרס הכלכלי שלהם בכסות של סיוע למען הציבור. דיירים באזורים חזקים יפעילו את הקשרים והכישורים שלהם לבחירות מושכלות, אך באזורים עניים, בהם אין לדיירים את אותם הקשרים והאמצעים, יש חשיבות מוגברת למעורבות ציבורית בסיוע לקידום הפרויקט.

כיצד פועל משרד השיכון לסייע לתושבים עניים להשביח את הנכס המרכזי שלהם? מדובר בשטח הפקר. לאחרונה פורסם ב-TheMarker כי פרויקט של משרד השיכון שנועד לסייע לקידום תמ"א 38 בשכונות שיקום הצליח לקדם רק שישה פרויקטים.

כעת יוזמה חדשה של אגף שיקום שכונות במשרד השיכון והבינוי בתחום תמ"א 38 מבקשת לתת מענקים ליזמים כתמריץ לביצוע תמ"א 38 באזורים פחות כלכליים, תוך דרישה מהתושבים העניים להוסיף סכום דומה מכיסם. עדיין לא ברור מה תהיה התועלת של יוזמה זו.

בעבר היו למשרד הבינוי והשיכון הישגים מרשימים יותר. במסגרת פרויקט שיקום שכונות, המשרד סייע לאלפי משקי בית לשפץ ולהרחיב את דירותיהם באמצעות עובדים שפעלו בתיאום עם רשויות הרווחה בעיר ועובדים שסייעו לוועדי הבתים.

גם כיום ישנם עדיין כ-150 עובדים קהילתיים המועסקים באגף שיקום שכונות, שהיו יכולים לסייע לדיירים עניים להשביח את דירתם. במדינות אחרות משרד השיכון ממלא תפקידי מפתח כמו הסברה וסיוע בהשוואה בין מסלולים שונים (כמו על היתרונות היחסיים של תמ"א 38, פינוי-בינוי, או עיבוי-בינוי לפרויקט ספציפי), וליווי הדיירים או ועד הבית בהתארגנות, בדיקת החוזים, הגנה על זכויות שוכרי הדירות שעלולות להידחק בעקבות עליית ערך הדירות, וגם סיוע במימון השיפוץ. אבל משרד הבינוי והשיכון אצלנו בחר באסטרטגיה אחת בלבד: מתן מענק ישיר ליזם.

ההסתמכות בישראל על תמריצים ליזמים, וההתעלמות מהצורך לסייע ולהגן על התושבים, ובמיוחד באזורים עניים, אופייניות לעבודת משרד השיכון כיום לא רק בתמ"א 38. גם המדיניות המובלת על ידי המשרד בנוגע לפרויקטי פינוי-בינוי מתעלמת מהקשיים של התושבים בהתארגנות מול חברות נדל"ן. המשרד גם מגלה אטימות למצבם של שוכרי דירות ודיירי הדיור הציבורי, הנדחקים החוצה בעקבות עליית המחירים בפרויקטים אלה.

גם בכל הקשור לקידום דיור בר השגה ודיור ציבורי לא נשמע קולו של משרד השיכון. באחרונה הודיע יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, ח"כ אמנון כהן, על נחישותו לשלב דיור בר השגה בחקיקה לרפורמה בתכנון - על אף חוסר התמיכה של המשרד.

ומה תגובת משרד השיכון? שקט מוחלט. הכיצד ייתכן שמשרד השיכון לא מוביל את המאבק הציבורי לשילוב דיור בר השגה במיזמי בנייה חדשה? עו"ד גיל גן מור, ראש צוות החקיקה ב"קואליציה לקידום דיור בר השגה", שהתייחס לנושא, אמר כי "חוסר מנהיגות מצד המשרד מהווה כיום המחסום המרכזי בקידום חקיקה לדיור בר השגה".
מבנה מלאכותי
הסיבה לחוסר המעש במשרד השיכון בכל הקשור להיבטים חברתיים של דיור נמצאת, אולי, במבנה המוזר של המשרד ובכוח האדם שבו. משרד הבינוי והשיכון מתנהל תוך הפרדה אנומלית בין ההיבטים ה'פיזיים' ו'החברתיים' - האגפים הפיזיים, הקשורים ב"בינוי", מנותקים מהאגפים החברתיים, המרוכזים ב"שיכון". הצד החברתי סובל במיוחד מתקציב מזערי.

ההפרדה המלאכותית הזו תמוהה עוד יותר לאור הניסיון הרב שהצטבר בעולם בנוגע לחשיבות השילוב בין הצדדים החברתיים והפיזיים בכל הקשור לשיכון, ובמיוחד בפרויקטים של התחדשות עירונית.

בזמן הקרוב עומדים לפרוש ממשרד הבינוי והשיכון מספר לא מבוטל של בעלי תפקידים מרכזיים, וביניהם האחראים על שיקום שכונות בצד החברתי ובצד הפיסי והממונה על התחדשות עירונית. זו הזדמנות לשינוי כיוון של המשרד הישנוני והמתדרדר - לעיצובו כמשרד חברתי, הנלחם למען שיפור המגורים והשכונות של כלל התושבים. ההיבטים החברתיים בשיכון והתחדשות עירונית הם נושאים בעלי חשיבות ברמה הלאומית, וראויים להתייחסות ממשלתית ראויה.

הכותבת היא עמיתת מחקר בכירה במרכז לחקר העיר והאזור בטכניון ובמוסד נאמן למחקר מדיניות לאומית, מרצה במכללה החברתית כלכלית וחברה בקואליציה לקידום דיור בר השגה.

ראש הממשלה לא רוצה, שר השיכון שותק / גיל גן-מור

המאמר פורסם במקור באתר העוקץ.

ראש הממשלה נתניהו כבר הודה שמצוקת הדיור בישראל היא פצצת זמן חברתית, אבל בפתרון הדגל שלו אין כל בשורה חברתית.

תוכנית הוד"לים - אותן ועדות דיור לאומיות, אותה מקדם ראש הממשלה ככלי לעידוד האצת הבניה למגורים תהווה מנגנון עוקף להליכי תכנון תקינים לתוכניות של שכונות מגורים גדולות. התוכניות יקודמו תוך עקיפת התוכניות המחוזיות, במהירות, ויאושרו בתוך ישיבה אחת ללא עררים. יהיה מאוד קשה לשמור על הסביבה, ולהקפיד על תשתיות ומוסדות ציבור נאותים. לא תהיה בהן בחינה מספקת של השלכות על שכונות וערים סמוכות והן יתבססו על יועצים פרטיים שביום יום מועסקים על ידי יזמים.

התוכנית גם מפספסת את הצרכים האמיתיים. אם היו מציעים לתת קדימות לתוכניות מגורים גדולות במוסדות התכנון, להגדיל את כוח האדם העוסק בהן או לזרז את הליכי הרישוי – היה לכך הסכמה רחבה. אלא שכאן הולכים ישר על הבוננזה – מערכת התכנון. זוהי אחת המערכות הציבוריות הרגישות ביותר, בה מחולק העושר ומשאבי החברה, בה אמורים לאזן בין מה שנחוץ לחברה היום ומה שיהיה נחוץ לה בדורות הבאים. נכון שיש בחיים אילוצים וצרכים דחופים, אך לפי דוח של החברה להגנת הטבע, המבוסס על נתוני הממשלה, יש כיום 160 אלף יחידות דיור מאושרות בתוכניות המחכות למימוש, ועוד 280 אלף יחידות דיור בצנרת. אם אין מחסור אקוטי ביחידות דיור מתוכננות, לא ברור מהי ההצדקה לפגוע בהליכי התכנון התקינים ובאיזונים העדינים שקבועים בחוק התכנון.
מה שמקומם במיוחד בתוכנית, הוא שמצוקת הדיור החריפה מנוצלת כדי לקדם את הוד"לים בתמיכה ציבורית, ומי שמתנגד מייד מוצג כמי שמפריע לפתרון המצוקה . ובכן - קראתי היטב את הצעת החוק. אין בה בשורה לאלו מאיתנו שמשכורתם ממוצעת ומטה, או דיור לאנשים עם מוגבלויות שמשוועים לדירה נגישה או לזכאי דיור ציבורי הממתינים שנים בתור לדירה. הודל"ים יאפשרו לקבלנים לאשר בצורה מזורזת תוכניות עבור עתודות קרקע מניבות באזורי הביקוש. שם, הם ימשיכו בדפוס הבנייה הנפוצים - עוד מגדלים עם דירות גדולות מאוד ויקרות. זה צריך להטריד אותנו מאוד, כי משאב הקרקע מוגבל. עתודת קרקע שתאושר – אבודה לנצח. מגמת הקיטוב המרחבי, והדחיקה לשוליים של אוכלוסיה פחות אמידה תתגבר.

בדיון הראשון בהצעת החוק אמר נציג ראש הממשלה, גבי גולן, כי הממשלה רוצה לאשר 50,000 יח"ד בשנה על קרקעות ציבוריות – אך אפילו לא אחת מיועדת לדיור ציבורי חדש או לדיור בר השגה, או להשכרה מפוקחת למי שאין לו הון ראשוני לרכישת דירה, או לאנשים עם מוגבלות. זה לא לחוק הזה, אמר גולן. יש כעת משבר ואין כוונה להתערב במה שייבנה על אותן קרקעות, אף שהן קרקעות ציבוריות. המדיניות אם כך, היא שהשוק ייקבע.

גולן הבהיר כי הממשלה אפילו לא מוכנה לשקול מחדש את הנושא, חרף ביקורת מקיר לקיר מצד חברי הכנסת. זה מצער, כי על אף מגרעותיהם, לוד"לים יכול להיות פוטנציאל. דווקא פרויקטים נדל"ניים באזורי ביקוש על קרקעות מדינה הם המתאימים ביותר לשילוב של דיור להשכרה ארוכת טווח, דיור בר השגה ודיור ציבורי, לטובת משפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה. דווקא בהם קל לדרוש כמות משמעותית של דיור בר השגה ויצירת שכונות מעורבות הכנסה ככלי למאבק בקיטוב ההולך וגובר. מדובר, כזכור, בקרקעות ציבוריות ולא בקניין פרטי, והיזמים לא ייפגעו, כי יוכלו לשכלל את ההוראות התכנוניות במחיר שיציעו על הקרקע במכרזים.

אם ראש הממשלה רק היה רוצה לתת מענה למצוקת הדיור של כל האזרחים, יכול היה לקבוע למשל, שלפחות חמישית מהדירות שיאושרו במסגרת הוד"לים, יהיו להשכרה ארוכת טווח, לטובת אלו שאין להם אפשרות לרכוש דירה; שיובטח תמהיל של דירות בגדלים שונים, כולל דירות קטנות יותר; שלא תאושר תוכנית אלא אם לפחות 30% מהדירות שבה יהיו דיור בר השגה להשכרה או מכירה לזכאים בעלי הכנסה ממוצעת ומטה; שחלק מהדירות בייעוד של דיור בר השגה ינוהלו כדיור ציבורי או דירות לחסרי דיור בעלי מוגבלויות.

אלא שנכון לעכשיו - ראש הממשלה פשוט לא רוצה ושר הבינוי והשיכון – שותק.

הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לקידום דיור בר השגה.

פניה לרה"מ: אין הצדקה לוד"לים אלא אם מטרתם להאיץ דיור בר השגה ודיור ציבורי

היום תצביע הכנסת בקריאה ראשונה על הצעת החוק להאצת הבניה למגורים (הוראת שעה) אותו "סופרטאנקר", או חוק הוד"לים, שמקדם ראש הממשלה ככלי למאבק במחירי הדיור.

הקואליציה לקידום דיור בר השגה שלחה אתמול מכתב לראש הממשלה ולשרים וטענה כי חוק הוד"לים יגרום יותר נזק מתועלת.

במכתב אותו כתב עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, נכתב, כי יש מאגר גדול של יח"ד מתוכננות ואין הצדקה לעקוף את הליכי התכנון הרגילים, וכי לכל היותר יש לחזק את כוח האדם המקצועי במוסדות התכנון. ההצדקה היחידה לעקיפת הליכי התכנון הרגילים יכולה להיות רק זירוז פתרונות דיור בר השגה לאוכלוסיה עם הכנסה בינונית ונמוכה. אולם, הצעת החוק אינה מתייחסת לצורך בתכנון דיור בר השגה ובפועל תביא לכך שעתודות הקרקע הגדולות במרכז הארץ יהפכו להיות שכונות הומוגניות לאוכלוסיה אמידה בלבד ויגבירו את הקיטוב.

במכתב נכתב כי הוד"לים עוסקים בקרקעות ציבוריות ובתוכניות גדולות וכי אלו תנאים אופטימאליים לתכנון מכיל, הכולל גם דיור בר השגה ודיור ציבורי. עוד נכתב כי התעלמות הצעת החוק מהצורך בדיוק לאוכלוסיות עם הכנסה בינונית ונמוכה גם מנוגד לדין, ולחובה לפעול לפי עקרונות של צדק חלוקתי ושוויון במשאב הקרקע.

הקואליציה לדיור בר השגה סבורה כי יש לנטוש את תוכנית הוד"לים או לכל הפחות לקבוע הוראות ברורות על ייעוד חלק ניכר מהדירות לדיור בר השגה ולדיור ציבורי ולתכנון שכונות ההולמות את צרכיהן של כל שכבות האוכלוסייה, בתמהיל חברתי.

מכתב לרהמ בנושא הצעת חוק הודלים

View more documents from Acri2000.