הקואליציה לדיור בר השגה בפניה לקבינט הדיור: התכנית הממשלתית בתחום הדיור אינה נותנת מענה מספק למצוקת הדיור של אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית

הקואליציה לדיור בר השגה פרשה אתמול [יום א'] בכמה מכתבים המופנים אל הרכב קבינט הדיור, את הצורך המיידי לתקן את המדיניות המוצעת כדי לקדם דיור בר השגה.

בהתייחסה לחוק הוד"לים דרשה הקואליציה מהרכב הקבינט כי בטרם יאשר את הארכת החוק והרחבתו, יערוך בירור נוקב לגבי התעלמותה הממשלה מהסמכויות בעניין דיור בהישג יד וסיכול המטרה החברתית של החוק, שהייתה לא רק להגדיל את מספר הדירות המאושרות, אלא גם לספק תמהיל מגוון של סוגי דירות, שיהיה בהישג ידם גם של משקי בית עם הכנסה נמוכה ובינונית.

בהמשך מתבקש הקבינט, ככל שיחליט להאריך את החוק, לכל הפחות לתקן את הסעיפים המתייחסים לדיור בהשכרה לטווח ארוך ודיור בהישג יד להשכרה באופן שיישומן תהיה סמכות חובה ולא סמכות רשות. לטענת הקואליציה, ללא עמידה על החובה לקדם דיור בר השגה, אין כל מנדט לחוק הוד"לים, כי נכון להיום, באזורי הביקוש, הוא בעיקר מקדם הקמת שכונות יוקרה הומוגניות. עתירה של ארגוני הקואליציה נגד אי מימוש הסמכויות בדבר דיור בר השגה בשתי תכניות לדיור לאומי בירושלים נדונה בימים אלו בבית המשפט המחוזי בירושלים.

בהתייחסה לתוכניות פינוי בינוי והתחדשות עירונית טוענים בקואליציה כי תכנית הדיור הממשלתית כללת מגמות סותרות בנושא התחדשות עירונית. לצד מגמה של ביזור הסמכויות לרשויות המקומיות, ישנה מגמה סותרת של ריכוזן בידי הוועדה לדיור לאומי במשרד הפנים. לעמדת הקואליציה הרגולציה בנושא התחדשות עירונית מתרכזת בעיקר בהאצת ההליכים ובהסרת חסמים, ואינה מתמקדת בכשלים המהותיים של תכניות להתחדשות עירונית, ובמיוחד תכניות פינוי בינוי. נושא ההתחדשות העירונית הוא מורכב ורגיש מבחינה חברתית, תכנונית וכלכלית בהשוואה לתוכניות לבנייה חדשה על קרקע פנויה. הקואליציה מדגישה כי ישנם ערוצים רבים להתחדשות עירונית מלבד פינוי בינוי, שהוא כלי קיצוני ובעייתי ולכן גם אינו ישים במרבית המקרים. במכתבה, מציגה הקואליציה את הקשיים והבעייתיות של תכניות פינוי בינוי לצד המלצות כיצד ניתן לבצע התחדשות עירונית מוצלחת ואחראית, שתוצאותיה הן חיזוק שכונות ותיקות ותוספת יחידות דיור למלאי הקיים בלי לדחוק תושבים ותיקים מעוטי אמצעים. בקואליציה סבורים כי התייחסות להיבטים החברתיים בתכניות פינוי בינוי, לרבות דיור בר השגה, היא חיונית, כמו גם שקילת פתרונות מתונים בטרם פונים לכלי של פינוי בינוי. האצת ההליכים לאישור תכניות בעייתיות אלה עלולה להביא לדחיקה משמעותית של אוכלוסיה מעוטת הכנסה.

בעניין ההצעה לבטל את חוק הדיור הציבורי מבהירה הקואליציה כי היא מתנגדת בכל תוקף להצעה לבטל את חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה). במכתב פונה הקואליציה לקבינט בדרישה לעדכן את החוק, להכניס בו תיקונים ולהפעילו, וכן בדרישה לחדש את מאגר הדיור הציבורי. הקואליציה מציינת בין היתר, כי בתכנית המקורית של יש עתיד לבניה ולהשכרה, נקבע ש-5% מהדירות יהיו דיור ציבורי, אך אין לזה כלל ביטוי בתכנית הממשלתית. כמו כן, מציינת הקואליציה כי ההצעה לאפשר לרשויות מקומיות לעשות שימוש נוסף בשטחים שמיועדים למטרות ציבור (שטחים חומים) צריכה להתמקד רק בהגדלת הדיור הציבורי, ושוללת בתוקף את ההצעה לאפשר בינוי דירות "רגיל" המיועד לשוק החופשי. כך תוטל גם על הרשויות המקומיות הסמכות והאפשרות לפעול בתחום של הדיור הציבורי.





מצ"ב המכתבים

לפרטים נוספים,


נטלי לוין
דוברת | הקואליציה לדיור בר השגה

נייד: 050-7191119
natalie@acri.org.il

תוכנית הדיור הלאומית תגובה על הוד"לים from acri009

תוכנית הדיור הלאומית תגובה על התחדשות עירונית from acri009

תוכניות הדיור הלאומית תגובה על דיור ציבורי from acri009

החוק שלהם, הקרקעות של הציבור

בקיץ 2011 יצאו מאות אלפי אנשים לרחובות במחאה נגד מצוקת הדיור. בתגובה טענה הממשלה כי הפיתרון טמון באישור של חוק הוד"לים, להסדרת אותן ועדות לדיור לאומי שהיו כבר אמונות על האצת תוכניות מגורים גדולות על קרקעות מדינה. באמצעות ועדות אלה, טענה הממשלה, יגדל היצע הדיור ורק כך ירדו גם המחירים. הביקורת הציבורית הייתה חריפה. הטענה המרכזית נגד הייתה שהחוק יאיץ את הקמתן של שכונות הומוגניות עם דירות גדולות ויקרות על קרקעות המדינה בלי לתת מענה למצוקת הדיור של רוב התושבים. בעקבות זאת, בצעד שהיה נראה כחסר תקדים, דרשו חברי הכנסת דאז מהממשלה להכניס סעיף לחוק שיעניק סמכות רחבה לוועדות הדיור הלאומי לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה במחיר מפוקח. לא רק שהחוק אושר כשהסעיף הזה כלול בו, שחור על גבי לבן, אלא שהיה ברור שלולא הסעיף הזה החוק לא היה צולח את וועדת החקיקה.

כמעט שנתיים עברו מאז, הציבור עזב את הרחוב, חזר לעבודה, לחובות ולנטל שכר הדירה. במקביל, בחדרי חדרים, החלו הוד"לים לפעול במרץ, תוך שהם מאשרים תוכניות על אדמות מדינה ומתעלמים באופן מוחלט מהסמכות שניתנה להם לקידום דיור בר השגה.

כמובן שלהתנהלות זו השלכות רבות. במקום תמהיל חברתי אנחנו מקבלים שכונות הומוגניות והנצחת ההפרדה, במקום השכרה מפוקחת אנו נאלצים לקחת משכנתאות שלא נוכל לעמוד בהם, במקום מחירים מותאמים להכנסה אנחנו מקבלים רווחים של יזמים פרטיים. בשורה התחתונה, הוועדות לדיור לאומי מחזקות את שוק הנדל"ן ומרחיקות את כולנו מהזכות הבסיסית לקורת גג.

חשוב להדגיש כי אין פה מחדל שנובע מחוסר תשומת לב להוראות החוק. הכול נעשה במודע. בשנתיים האחרונות הוגשו התנגדויות ועתירות על ידי הקואליציה לדיור בר השגה וארגוניים חברתיים נוספים כדי להעלות לסדר היום הציבורי את אזלת ידם של הוועדות לדיור לאומי, אך במקום להיענות לדרישות שהועלו, הממשלה רק מחפשת תירוצים משפטיים ותכנוניים להנצחת המחדל.

השבוע בדיון בוועדה המשותפת של הכנסת (פנים וכלכלה), לבקשת ראש הממשלה ושר הפנים החדש גדעון סער, הוחלט להאריך את החוק. יו"ר הוועדה, ח"כ מירי רגב שנושאת בשנים האחרונות את דגל המאבק במחירי הדיור, גם היא לא הקשתה על הממשלה והעבירה במהירות את הארכת החוק. נותר רק לקוות שבדיון במליאת הכנסת, ידרשו חברי הכנסת מהממשלה לתת דין וחשבון על הכשלים החברתיים של החוק.

הקואליציה לדיור בר השגה במכתב ליו"ר ועדת הפנים, ח"כ מירי רגב: יש לבדוק מדוע הוועדות לדיור לאומי מתעלמות מהסמכות ליעד קרקע לדיור בר השגה בטרם יוארך חוק הוד"לים

מחר, שני ה 29.4 בשעה 12:30 יתקיים דיון בכנסת בעניין הארכת חוק הוד"לים: הקואליציה לדיור בר השגה מבקשת להדגיש כי עד כה חוק הוד"לים כשל בצורה נחרצת במימוש תכליותיו החברתיות לקדם דיור בר השגה, תוך שהממשלה רומסת ברגל גסה את ההוראות בעניין זה והופכת אותן לאות מתה.

במכתב שפרסמה הקואליציה לדיור בר השגה, לקראת דיון שיתקיים מחר בעניין הארכת תוקף חוק הוד"לים, חברי הקואליציה מדגישים כי המטרה החברתית של החוק הייתה לא רק לזרז את מספר הדירות המאושרות, אלא גם לקדם דיור בר השגה ולספק תמהיל מגוון של דירות, לרבות דיור להשכרה ארוכת טווח והשכרה במחיר מפוקח.

במכתב מזכירה הקואליציה כי חברי הכנסת אישרו את החוק רק אחרי ששונה, ולאחר שהוועדות הוסמכו ליעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה, לרבות קביעת המחיר ותנאי הזכאים. אלא שבחינת התנהלות הוועדות לדיור לאומי מצביעה בבירור, כי הן מתעלמות בשיטתיות מהסמכות ליעד קרקע לדיור בר השגה ובכך, הופכת את הסמכויות לאות מתה בניגוד לרצון חברי הכנסת.

בתגובה לעתירות שהגישה הקואליציה לדיור בר השגה בנושא, טענה הממשלה כי היא אינה מיישמת את ההוראות, כי טרם נקבעו תקנות בנושא, אף שמקריאת החוק עולה בבירור, שהכנסת הקנתה את הסמכות ליעד קרקע לדיור בר השגה  ישירות לוועדות לדיור לאומי (לרבות קביעת הזכאים והמחיר), והחוק אינו מתנה את הפעלתן בהתקנת תקנות כלשהן.

הקואליציה לדיור בר השגה מבקשת במכתבה היום כי החוק לא יוארך בטרם יתקיים בירור מעמיק לגבי האופן שבו הממשלה ממסמסת את ההוראות החברתיות בחוק ומתעלמת מהן.

כזכור, חוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות) הוצג על ידי הממשלה כחלק מ"רפורמת הסופרטאנקר" לקידום מהיר של תכניות לבנית שכונות מגורים גדולות על קרקע מדינה. החוק עורר ביקורת ציבורית רבה, ונטען כי יביא לבניית מהירה של שכונות יוקרה בלבד ולא יסייע לציבור הרחב. בעקבות זאת דרשו חברי הכנסת דאז מהממשלה להכניס תיקון בחוק ולבסוף, ובצעד שהיה נראה כחסר תקדים, נכללו סמכויות נרחבות לועדות ליעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה. גם יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, הכריז בכנסת בחגיגיות כי לראשונה, תחוייב המדינה לפעול להקצאת קרקעות לצורך דיור להשכרה במחיר מסובסד. הממשלה הסכימה לכלול בחוק סעיף מיוחד המסמיך את הועדות לקבוע כי חלק מהדירות בתכנית ייעודו לדיור בהישג יד לזכאים במחיר מוזל. אלא שמאז שעבר החוק באוגוסט 2011 ועד עתה כאמור, לא הופעלו סמכויות אלו אפילו פעם אחת.



מצ"ב מכתב הקואליציה

למידע על העתירות בעניין התוכניות לדיור לאומי במלחה ובמשואה

למידע על חוק הוד"לים והסמכויות בנושא דיור בר השגה



לפרטים נוספים:



נטלי לוין

דוברת הקואליציה לדיור בר השגה

050-7191119

natalie@acri.org.il

ספין הסופרנטקר - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הנחתה את הועדות לדיור לאומי: אין להפעיל את הסמכויות התקדימיות בעניין יעוד קרקע לדיור בהישג יד

בתגובה רשמית שהגישה השבוע פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נכתב כי על פי עמדת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), אין לועדות הדיור הלאומי סמכויות לקבוע הוראות להקצאת דיור בר השגה.
חוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות) הוצג על ידי הממשלה כחלק מ"רפורמת הסופרטאנקר" לקידום מהיר של תכניות לבניה על קרקע מדינה. החוק עורר ביקורת ציבורית רבה, ונטען כי יביא לבניית מהירה של שכונות יוקרה בלבד ולא יסייע לציבור הרחב. בעקבות זאת דרשו חברי הכנסת מהממשלה להכניס תיקון בחוק ולבסוף, בצעד שהיה נראה כחסר תקדים, נכללו סמכויות נרחבות לועדות ליעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה. גם יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, הכריז בכנסת בחגיגיות כי לראשונה, תחוייב המדינה לפעול להקצאת קרקעות לצורך דיור להשכרה במחיר מסובסד. הממשלה הסכימה לכלול בחוק סעיף מיוחד המסמיך את הועדות לקבוע כי חלק מהדירות בתכנית ייעודו לדיור בהישג יד לזכאים במחיר מוזל.

אלא שמאז שעבר החוק באוגוסט 2011 ועד עתה לא הופעלו סמכויות אלו אפילו פעם אחת. בעקבות זאת עתרה הקואליציה לדיור בר השגה לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה ליישם את החוק ולכלול דיור בר השגה בשתי תכניות בנייה שאושרו על ידי וד"ל ירושלים (בשכונות מלחה ומשואה).

עתה מתברר כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שרית דנה, הנחתה את הועדות לא לממש את הסמכויות בעניין דיור בהישג יד. בכך הפכה את חוק הכנסת לאות מתה וסיכלה את אחד מהישגי המחאה. עוד התברר כי במשרד היועץ המשפטי לממשלה סבורים כי אין להפעיל את הסמכויות בחוק. בתגובה רשמית שהגישה השבוע פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נכתב כי על פי עמדת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), אין לועדות הדיור הלאומי סמכויות לקבוע הוראות להקצאת דיור בר השגה, וכי על מנת להקצות לועדות סמכויות אלה, תידרש חקיקה נפרדת.

לדברי עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, שהגיש את העתירות "הממשלה נוהגת בגסות בחוק של הכנסת ומפרשת אותו באופן שהופך אותו לאות מתה. כך היא מסכלת הוראה חברתית חשובה שהיא במוקד החוק. בכל הליכי החקיקה של חוק הוד"לים לא נאמר ולא נרמז על ידי נציגי משרד המשפטים כי הסמכויות בעניין דיור בהישג יד אינן אפקטיביות וכי לא ניתן יהיה להפעיל אותן. כל ההתנהלות של הממשלה היא מטרידה, ויש תחושה שהממשלה הסכימה לדרישות הכנסת ותיקנה את החוק בלי כוונה אמיתית ליישם אותם ושהיא קיוותה שהציבור לא ישים לב. אנו מקווים כי בית המשפט יבהיר לממשלה כי חוק של הכנסת אינו המלצה ולא ניתן להתעלם ממנו". 

עו"ד גן-מור מזכיר כי החוק נוגע לתכניות מגורים גדולות המתוכננות על אדמות מדינה, ונועד לאפשר למדינה לקבוע בתוכניות תמהיל מגוון של יחידות דיור.

לקריאה נוספת בתקשורת:
נמרוד בוסו בדה-מרקר
שירלי ששון-עזר בכלכליסט

לפרטים נוספים:
נטלי לוין

דוברת הקואליציה לדיור בר השגה

050-7191119

natalie@acri.org.il

 

המועצה הארצית תכריע היום לגבי דיור בר השגה בתכנית הענק המתוכננת לצפון מערב תל אביב

הקואליציה לדיור בר השגה: הוועדה המחוזית שגתה שקבעה כי בשטחים פרטיים ניתן להתערב בגודל הדירות לכל היותר. לטענת הקואליציה יש לחייב גם בשטחים הפרטיים דיור להשכרה ארוכת טווח לזכאים.

היום תכריע המועצה הארצית לתכנון ובניה בעניין דיור בר השגה בתוכנית תוכנית מתאר 3700, תכנית ענק בצפון מערב תל אביב. מעל 20 עררים הוגשו בעניין התכנית  ואחד מהם הוא עררה של הקואליציה לדיור בר השגה. במסגרתה של התכנית עתידות להיבנות כ-12 אלף יחידות דיור.

לטענת הקואליציה המלצתו של החוקר, שמונה מטעם הוועדה המחוזית לדון בהתנגדויות הרבות שהוגשו, כי לוועדה אין סמכות לאשר הוראות בעניין דיור בר השגה בקרקע פרטית, מבוססת על פרשנות שגויה של חוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי למשרד הפנים. הוועדה אימצה את המלצת החוקר, ופרשנות מוטעית זו הביאה לכך ש- 1000 יח"ד שהיו מיועדות לשמש דיור בר השגה לזכאים הפכו לדירות קטנות בלבד במחיר שוק. בערר דורשת הקואליציה להחזיר לתוכנית את הדירות בהישג יד שהוצאו ממנה.

בעקבות כך עיריית תל-אביב עשתה צעד והודיעה כי היא לוקחת על עצמה להקים את אותן 1000 יח"ד במגרש עירוני, בנוסף ל-360 יח"ד שלהן היא מחויבת, הקואליציה לדיור בר השגה מברכת על צעד זה, אך טוענת כי הוא אינו מעוגן בהוראות התכנית.

הקואליציה דורשת מהמועצה הארצית לתכנון ולבניה להבהיר בהוראות התכנית את מספר יחידות הדיור בר השגה לזכאים, ואף לדרוש כי מספר זה יגדל לאור מצוקות הדיור ההולכות וגדלות, וכן לקבוע כי גם בשטחים פרטיים ניתן ליעד דירות להשכרה לזכאים, וכי דירות קטנות בלבד אינן מספקות מענה הולם כדיור בר השגה.

 מצ"ב תשובת המועצה


לפרטים נוספים:

נטלי לוין

דוברת הקואליציה לדיור בר השגה

050-7191119

natalie@acri.org.il

תגובת המועצה הארצית from acri009

תגובת הועדה האזורית - סעיף דב"ה from acri009

כיצד נאכפת ההוראה לשלב דירות קטנות? המקרה של נתניה / גיל גן-מור

 פורסם לראשונה בקפה דה-מרקר

העיתונאית רנית נחום הלוי חשפה הבוקר בדה מרקר סיפור יפה על האופן שבו מתייחסות ועדות התכנון לדרישות שעלו במחאה החברתית. אחת הדרישות הייתה לשלב בכל תכנית גם דירות קטנות, למי שלא יכול להרשות לעצמו דירת 5 חדרים בגודל של 140 מ"ר או שלא מעוניין בדירה כזו ומוכן להסתפק ב-75 מ"ר.

במאי 2011, חודשיים לפני המחאה, ובעקבות הלחץ הציבורי, הפיץ מנכ"ל משרד הפנים חוזר שבו הוא מנחה את ועדות התכנון לשלב לפחות 20% דירות קטנות בכל תכנית בניה חדשה. דירה קטנה הוגדרה כ-40 מ"ר-75 מ"ר (למעט אזורי פריפריה שבה דירה קטנה תהיה עד 100 מ"ר). חריגה מהנחיה זו מחייבת את מוסד התכנון לנמק את החלטתו.

בתכנית בנתניה עליה מדברת  נחום הלוי, ושהפרוטוקול שלה מצוי בפני (נת/ 537/ 14/ ב), ניתן לראות שהוועדה המחוזית מחוז מרכז אינה עומדת בתוקף על קיום הוראה זו. אמנם יש לוועדה שיקול דעת, אבל מהפרוטוקול עולה כי הטעם העיקרי לויתור של הוועדה על הדרישה לכלול דירות קטנות יותר הוא הרצון של ראש העירייה, מרים פיירברג, למשוך אוכלוסיה מבוססת לשכונה החדשה, וכך, לטעמה, לחזק אזור שבו מספר שכונות חלשות יותר מבחינה סוציו אקונומית, חלקן ריכוזי עוני (לרבות ריכוז של יוצאי אתיופיה). אלא שבדיוק בשל הרצון הזה של ראשי ערים לסנן את האוכלוסייה הוחלט לחייבן בשילוב דירות קטנות.
מהפרוטוקול עולה כי מדובר בתכנית ענקית, שכוללת מגדלי מגורים ומסחר בעירוב שימושים והיא תכלול 962 יח"ד. ראש עיריית נתניה ומהנדס העיר ביקש מהוועדה המחוזית שגודל הדירות יהיה מינימום 127 מ"ר וגודל ממוצע יהיה 145 מ"ר.
מתכננת הוועדה, דניאלה מוסק, ניסתה לשכנע את העירייה כי דירות קטנות נחוצות לא רק לאוכלוסיה ענייה אלא גם למבוגרים וצעירים, וכי ממילא מדובר במגדלים שתחזוקתם יקרה והם יהוו סף כניסה לאוכלוסיה יחסית חזקה. מתכננת המחוז ציינה כי לפי חוזר המנכ"ל יש צורך ב-20% דירות קטנות ששטחן לא יעלה על 75 מ"ר.
ניתן היה לצפות שלאור הערות אלו תישלח התכנית לתיקון, אך מעיון בפרוטוקול הדיון הפנימי נראה שדרישת העירייה לדירות גדולות נענות ללא  קושי של ממש מצד הוועדה. ה"הישג" של הוועדה היה בביטול הדרישה לגודל מינימאלי של דירות, והקטנה מסוימת בגודל הממוצע של הדירות ל- 133 מ"ר במקום 145 מ"ר כדרישת העירייה.
קראתי את הפרוטוקולים בעיון. הם משקפים באופן מרתק את הדילמות שיש לראש עירייה ואת התפיסה התכנונית שלה. גם אם כוונותיה של ראש העירייה כנות, לא שוכנעתי כיצד שכונת עשירים הומוגנית תתרום לתושבים היותר חלשים מבחינה כלכלית שבשכונות הסמוכות? מדוע במקום להפריד בין האוכלוסיות, לא תעשה העיר מאמץ לפרק את המבנה הבעייתי של ריכוזי עוני לצד שכונות עשירים?  אולי הפתרון צריך להיות דווקא לאפשר לתושבים הפחות אמידים בסביבה אפשרות להשתלב בשכונה החדשה, באמצעות מנגנונים של דיור בר השגה, כולל, אבל לא רק, על ידי תמהיל מגוון של גדלי דירות?  מהניסיון המצטבר עולה כי ההפרדה במגורים  רק תנציח את אי השוויון ואת תחושות הניכור והקיפוח. 

ניתן היה לצפות מאנשי הועדה המחוזית לעמוד על האינטרס הציבורי הזה, ולדרוש לא רק דירות קטנות אלא גם שילוב של דירות להשכרה, ואף ליעד חלק מהדירות להשכרה לזכאי משרד השיכון בלבד, אך נראה שהם ויתרו די בקלות. פתאום מתכננת המחוז מדברת על כך ש"יש צורך במתן גמישות שיאפשר לשוק לעשות את שלו". בכל הכבוד, לא נראה לי שמתכננת המחוז באמת חושבת שהשוק יעשה את שלו (בטח לא בניגוד לרצונה המפורש של ראש העירייה). לי זה נשמע כמו ויתור קל מדי על העקרונות התכנוניים של משרד הפנים עצמו. 

חוק הדיור הציבורי בתוקף אך הזכאים עדיין אינם יכולים לרכוש את דירותיהם בהנחה

על אף שחוק הדיור הציבורי נכנס לתוקפו פניותיהם של זכאים רבים שבקשו לרכוש את דירותיהם בהנחה בהתאם להוראות הקבועות בחוק נענו בשלילה.

מה אפשר לעשות?
קראו את דף המידע מאת הפורום לדיור ציבורי:

דף עדכון 2 רכישת דירה ציבורית - ינואר 2013 from acri009

ש"ס כשעיר לעזאזל של נתניהו / גיל גן מור

המאמר פורסם לראשונה בהעוקץ

הודעתו של ראש הממשלה ערב הבחירות על מינויו של משה כחלון ליו"ר מועצת מקרקעי ישראל, זכתה לביקורת רבה. זו היתה הודעה מופרכת. על פי החוק, שר הבינוי והשיכון הוא יו"ר מועצת מקרקעי ישראל, ונתניהו ידע שעל מנת לתת את התפקיד לכחלון מבלי למנותו לשר הבינוי והשיכון, הוא חייב לשנות את החוק – וזה יכול לקחת חודשים. באותה מידה, ראש הממשלה יכול היה באותו רגע, יום לפני הבחירות, למנות את כחלון לשגריר ישראל על הירח.

חוץ מזה כלום לא מנע מראש הממשלה להגשים את מדיניותו תחת השר אטיאס כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל. לראש הממשלה הייתה שליטה במועצת מקרקעי ישראל המונה 10 חברים. לשר השיכון אין זכות וטו במועצה ורק שלושה – השר, נציג משרדו, ונציג משרד הפנים – הם מש"ס. החלטות המועצה דורשות תיאום עם שר האוצר, אך גם במשרד זה החזיקה מפלגתו של ראש הממשלה. גם המנכ"ל, בנצי ליברמן, שאמור להוציא לפועל את המדיניות, הוא מינוי של נתניהו.

אז מה פשר המינוי? נראה ש"מינויו" של כחלון לתפקיד יו"ר מועצת מקרקעי ישראל היה בעיקר ניסיון להרחיק את האחריות לכישלון מחירי הדיור מראש הממשלה ולהטילה על מי שכיהן בתפקיד, השר אטיאס, ומפלגתו ש"ס. גם די ברור שהיה פה ניצול תחושת הציבור שש"ס דואגת רק לבוחריה ואינה מטפלת בענייני שאר התושבים. בעיני זו תחושה מוגזמת. השר אטיאס דאג לסקטור שלו אבל לא רק לסקטור שלו, כך שהבעיה העיקרית לא הייתה זהותו של מי שכיהן כיו"ר המועצה אלא המדיניות של הממשלה כולה.

לממשלה היוצאת לא הייתה מדיניות ברורה בתחום הדיור, ולא ברור למה היא חתרה למעט מה שהוגדר כ"הגדלת ההיצע". כשהממשלה דיברה על הגדלת ההיצע היא התכוונה להפרטה מהירה של קרקעות ואישור מהיר של תוכניות בנייה, מתוך תקווה שהיזמים ייבנו. בהתחלה הייתה עלייה מסוימת בהתחלות הבנייה אבל מהר מאוד היא נבלמה. לפי נתוני משרד השיכון, בשלושת הרבעונים הראשונים של 2012 יש ירידה של 20% בהתחלות הבנייה ביוזמה פרטית בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. זה לא מפתיע. ליזמים אין עניין להציף את השוק בדירות. כך, באופן אבסורדי ההיגיון של הממשלה הוא לשדל את היזמים שיורידו מחירים בזמן שהאינטרס שלהם הוא להעלות מחירים.

רק בעקבות המחאה החברתית ודוח טרכטנברג, החליטה הממשלה לצרף מכרזים חדשים ולא רק מכרזי בנייה מסוג "שווק למרבה במחיר". אלו הם אותם מכרזי מחיר למשתכן ודיור להשכרה ארוכת טווח. בשיטה זו הסכימה הממשלה להפחית את מחיר הקרקע כאשר המנצח במכרז הוא זה שיציע את המחיר הנמוך ביותר בו ימכור או ישכיר את יחידת הדיור לזכאים. זו התחלה טובה, אך כפי שחשף גלובס, הפחתת מחיר הקרקע לא בהכרח באה לידי ביטוי בהנחה משמעותית במחיר הדירה. גם מדיניות זו לא הוכיחה את עצמה עדיין. היא גם מאוד מוגבלת בהיקפיה (רק 720 התחלות בנייה של פרויקטים של דיור למשתכן עד סוף הרבעון השלישי של שנת 2012) ולא רלוונטית לאזורי הביקוש במרכז הארץ.

גולת הכותרת של הקיבעון המחשבתי בממשלה הוא חוק הוד"לים, אותן ועדות דיור לאומי שאמורות לאשר במהירות בזק תוכניות דיור גדולות על קרקע מדינה. ראש הממשלה קבע שמדובר ב"סופרטאנקר" שיפתור את מצוקת הדיור, אך מה שהחוק בעיקר עשה היה להסיט את המשאבים מאיפה שבאמת צריך להשקיע – בחידוש מרכזי הערים, לפיתוח פרברי ולא אחראי בשולי הערים. חברי הכנסת, בלחץ המחאה החברתית, דווקא היו סקפטיים לגבי התוצאות של המהלך. הם אמרו לראש הממשלה: אם אתה רוצה גם להפריט קרקעות מדינה וגם לתכנן מהר, אז לפחות שזה ישרת את הציבור בכללותו. הם חייבו את הממשלה לתקן את החוק ולהוסיף סמכויות נרחבות לחייב את היזמים לבנות דירות קטנות, דיור להשכרה ארוכת טווח ודיור להשכרה במחיר מוזל, למי שידו אינה משגת. מה עשתה הממשלה? ציפצפה. מתוך 6,995 דירות שפורסמו להפקדה על ידי הוועדות לדיור לאומי, רק 426 הוגדרו כ"קטנות", רק 177 יח"ד הוגדרו כדירות להשכרה במחיר שוק ואף לא דירה אחת היא דיור להשכרה בהישג יד. הנתונים מדברים בעד עצמם. במקום להוזיל את מחירי הדיור, הוד"לים מקדמות שכונות יקרות והומוגניות שרובנו לעולם לא נוכל לרכוש בהן דירה.

כרזה של פרויקט שישים ואחת

יוזמה נוספת שנבלמה דווקא אצל נתניהו ולא אצל אטיאס הייתה היוזמה לחידוש מאגר הדיור הציבורי. שורה ארוכה של חברי כנסת הצטרפו ליוזמה של ש"ס לקבוע כי 5% מכל מה שייבנה במקרקעי המדינה יוחזר למדינה וישמש כדיור ציבורי לזכאים. המטרה הייתה להגדיל את המאגר של הדיור הציבורי וגם לשלבו בשכונות רגילות, כדי לא ליצור שיכונים מבודדים ומסומנים של דיור ציבורי. זו יוזמה טובה וראויה, אך משרד האוצר התנגד, וההצעה נפלה בוועדת השרים לענייני חקיקה.

גם בחיזוק הפריפריה, המדיניות הקרקעית נכשלה, ולא רק בגלל אטיאס. נתניהו כראש ממשלה הוא זה שיזם את התוכנית, שמנוגדת לעקרונות התכנון של מדינת ישראל, להקמת עשרה יישובי וילות חדשים בין ערד לבאר שבע בעלות של מיליארדים. מדובר בתוכנית שזוכה להתנגדות בקרב תושבי הנגב, יהודים ובדואים. היא נולדה מתוך רצון לנשל את הבדואים הגרים באזור בכפרים היסטוריים, גם במחיר של פגיעה בנגב בכללותו. השקעה כזו מסיטה את המשאבים מהערים בנגב שהוזנחו והופקרו לחסדי השוק שלא מביע בהן עניין רב. הדבר צורם במיוחד שכן זו השקעה ציבורית גדולה במיוחד שתופנה לטובת מתי מעט – כמה אלפי משפחות שיעברו הליך סינון קפדני בוועדת קבלה. יתירה מזאת, היישובים החדשים הללו גם מזיקים לישובים הקיימים, ומעודדים הגירה שלילית של צעירים מהם.

אם הממשלה החדשה תרצה רעיונות למדיניות אחרת, ישנה היום אלטרנטיבה מסודרת ומרתקת בעבודה שנעשתה על ידי צוותי המומחים שיעצו למחאה בקיץ 2011. בדוח פירטו המומחים תוכנית פעולה מקיפה בתחום המרחבי לרבות מדיניות קרקע ותכנון. בין היתר הוצע לקדם חקיקה לדיור בר השגה, לשנות את שיטת המכרזים, לשקם את הדיור הציבורי, להסדיר את שוק השכירות, לבטל את חוק ועדות הקבלה, ולמגר אפליה בנגישות לקרקע, לבזר סמכויות לרשויות המקומיות, לחלק מחדש את שטחי השיפוט, להבטיח ייצוג הולם ומגוון במועצת מקרקעי ישראל ובמוסדות התכנון, להטמיע שיקולים חברתיים בהליכי תכנון, לבטל את חוק הוד"לים ולקדם באופן מהיר דווקא תכניות בתוך הערים הכוללות רכיב משמעותי של דיור בר השגה, לערוך תכנית לאומית לחיזוק מרכזי הערים בפריפריה, להאיץ את התכנון בישובי האוכלוסייה הערבית ולהכיר ב-35 הכפרים הבדווים הלא-מוכרים, וגם לקבוע מנגנונים נכונים לשיתוף ציבור בהליכי תכנון.

יש לקוות כי הממשלה הבאה תגבש מדיניות שונה בתחום הדיור, הקרקע והתכנון ותפעל ליישומה, כי אחרת לא נראה שינוי של ממש במציאות, גם אם ייעשו שינויים פרסונליים, כאלו או אחרים, בראש מועצת מקרקעי ישראל.

גיל גן-מור הוא עו"ד, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, חבר בקואליציה לדיור בר השגה והיה חבר בצוות דיור של צוותי ספיבק-יונה

חוק הדיור הציבורי זכויות רכישה נכנס לתוקף.

 

נוסח פניה לזכאים ומידע ברור להפצה

ביום 1.1.2013 נכנס לתקפו חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ח – 1998 בהתאם לחוק, דיירי הדיור הציבורי זכאים לרכוש את דירותיהם, בתנאים ובהנחות המפורטים בחוק.

לאחר שנים רבות בהן הוקפא החוק ודירות הדיור הציבורי נמכרו במבצעים ובהנחות שונות, מבצעים שזה מכבר הוכרז כי ייפסקו, דיירים רבים אינם מודעים ויודעים זכותם, כעת, לרכישת הדירות על פי החוק. עבור משפחות שלא היה להם האמצעים הכלכליים לרכוש הדירות במבצעי הממשלה הקודמים, מדובר בהזדמנות חשובה שתאפשר להם לצאת ממעגל העוני והתלות בסיוע בדיור הניתן ע"י משרד השיכון. 

מספר ארגונים העוסקים בזכויות דיור ואזרח חברו יחד לקמפיין הקורא לזכאים לדעת את זכויותיהם, וניסחו יחד מכתב פניה לרכישת הנכסים. 

לקריאת המכתבים והנוסחים לחצו כאן לבלוג המאבק של הדיור הציבורי

בבקשה הפיצו לכל מי שיכול להיות לו רלוונטי.  

 

דו"ח המלצות חדש - דרכים לשילוב דיור בר השגה בתכניות לדיור לאומי

הקואליציה לדיור בר השגה, מפרסמת בימים אלו דו"ח מרוכז ותכליתי על האפשרויות הקיימות בחוק הוד"לים לצורך מתן מענה למצוקות הדיור בישראל ושילוב דיור בהישג יד בהיצע התכנוני.

הקואליציה לקידום דיור בר השגה בישראל שמה לעצמה למטרה לייצג ולקדם את האינטרס הציבורי של דיור בר השגה, אשר אינו מקבל ביטוי מספיק בתכניות וד"ליות המוצעות הלכה למעשה במחוזות השונים. הדו"ח הוא המשך לפעילות הקואליציה בשנה האחרונה והוא  נוסף לניסיון לשנות ארבע תכניות באמצעות התנגדויות לתכניות וד"ליות שלא השתמשו בסמכות לקידום דיור בר השגה שניתנה להם.  
מטרת הדו"ח היא לכוון את נציגי הוועדות בכלים העומדים לרשותם למתן מענה למצוקות הדיור השונות בישראל.

כזכור, באוגוסט 2011 נכנס לתוקפו חוק הוד"לים כהוראת שעה ל-18 חודשים.
כיום כשנה וחצי לאחר שנכנס חוק הוד"לים לתוקף, לא רק שאין שינוי בנטל הדיור, גם אין דיור בר השגה. הוועדות לדיור לאומי מתעלמות מהוראות החוק בדבר דיור בר השגה להשכרה באופן גורף ואין עדיין התייחסות לתמהיל חברתי, לבדיקת צרכים ולא פעם מוגשות תכניות במסלול הוד"לים שלא עונות על בעיית הדיור בערים השונות.

חשוב לזכור כי חוק הוד"לים הסמיך ועדות מיוחדות לתכנן בלוח זמנים קצר תכניות מגורים גדולות, בעיקר בקרקעות המדינה, אך מדובר רק בהיצע תכנוני, והתחלות הבניה עדיין רחוקות.
בעקבות המחאה החברתית ניתנו לוועדות לדיור לאומי סמכויות ניכרות ותקדימיות לכלול בתכניות דיור להשכרה לטווח ארוך וגם לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה, שמחירו מפוקח. אך ההתעלמות מהסמכות היא גורפת, מוחלטת ומדאיגה: דו"ח יו"ר הוועדה הארצית לדיור לאומי ממאי 2012 מצביע על כך שמתוך 6,995 דירות שפורסמו להפקדה על ידי הוועדות לדיור לאומי, רק 426 הוגדרו כ"קטנות", רק 170 יח"ד הוגדרו כדירות להשכרה לטווח ארוך במחיר שוק ואף לא דירה אחת היא דיור להשכרה בהישג יד, שמחירו נמוך ממחיר השוק.

הדו"ח "דרכים לשילוב דיור בהישג יד בתכניות לדיור לאומי" נועד לחדד את הסמכות שניתנה בחוק לקידום דיור בר השגה בתכניות אלו. המסמך הינו פומבי והופץ לכל חברי הוד"לים וגורמים נוספים בעלי השפעה על עריכת תכניות לדיור לאומי, בניהם גם יזמים ציבוריים (רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון) ומתכננים מטעמם.
שלושת הכלים החשובים בקידום דיור בר השגה בתכניות הם: תמהיל גודלי דירות, דיור להשכרה לטווח ארוך וייעוד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה. לשלושת הכלים מטרה משותפת: יצירת סביבות מגורים בתמהיל חברתי עבור קבוצות אוכלוסיה מרקע שונה ומעמד חברתי-כלכלי משולב.
המסמך שחובר על ידי ארגוני "הקואליציה לדיור בר השגה" נועד בעיקר לחברי הוד"לים, מכיוון ותוך כדי המחקר הבנו שרבים מחברי הועדה לא מכירים את ההיתרים האלו בחוק, או לעיתים לא הבינו את היתרים לחלוטין ולכן המסמך נועד לפשט את הדרך.
המסמך כולל כלים חדשניים שהקואליציה רואה ביישומם המיידי צו שעה, אחרת הצרכים המגוונים של הדיור בישראל, כיום ובעתיד לבוא, יישארו ללא מענה.