חברי הכנסת המנומנמים שפגשתי ביום חמישי שעבר בכנסת לא ראו את הנולד. נכחתי בכנסת בעוד ישיבה מדכאת על חוק ה"סופרטאנקר", חוק הדגל של ראש הממשלה. סיימתי בשעת לילה מאוחרת במאהל המחאה המרשים בשדרות רוטשילד, שמאז הלך והתפשט והתעצם בכל רחבי המדינה.
חברי הוועדה המנומנמים בראשות ח"כ כרמל שאמה האזינו בנימוס. ייצגתי את הקואליציה לדיור בר השגה והצעתי שיקבע בחוק שוועדות לדיור לאומי שיוקמו על פיו, לא יאשרו תוכנית מתאר שאין בה חיוב משמעותי לדיור בר השגה להשכרה או למכירה, לדיור ציבורי, ודירות בשכר דירה מסובסד עבור אנשים מעוטי אמצעים עם מוגבלות. ציינתי שהוועדות שיוקמו ידונו במהירות בתוכניות בהיקף של 50 אלף יחידות דיור כל שנה על קרקעות ציבוריות, ששייכות לכלל האוכלוסייה, וכי החוק מחייב את המדינה להקצות קרקע גם לדיור בר השגה ולדיור ציבורי. טענתי, כי ללא הוראות ברורות בחוק, מה שייבנה הן עוד דירות גדולות ויקרות או שכונות וילות למכירה בלבד. הזהרתי כי עתודות הקרקע הגדולות במרכז יגמרו במהירות ולא יוכלו יותר לשמש כחלק מהפתרון של הצעירים והמשפחות הזקוקות לדיור בר השגה.
נציג ראש הממשלה התעלם, חברי הכנסת אמרו תודה והמשיכו הלאה כאילו כלום. מאחורי הקלעים היחצ"נים עבדו קשה כדי לשווק את הסופרטאנקר כפתרון מצוקת הנדל"ן.
באותו ערב הוקם המאהל. הגעתי לשם ישירות מהכנסת. פגשתי במאהל הדיור המון אנשים מדהימים, צעירים וגם לא מעט מבוגרים. מי היה מאמין ששלושה ימים לאחר מכן כל אותם חברי כנסת מנומנמים יתייצבו במאהל המיוזע ויידרשו לתת דין וחשבון ופתרונות.
נקמה מתוקה
אנשי המאהל שפגשתי לא קונים את הבטחות הפוליטיקאים ומזהים את הספינים. הם רואים איך נוטשים את כולנו לחסדי השוק ושומעים איך פרשנים שונים מכנים אותם מפונקים ושולחים אותם לגור בערים אחרות. אותם פרשנים מתעלמים מכך שגם בבת ים ובטירת הכרמל נאבקים לדיור בר השגה, וכי גם צעירים בניו יורק, מדריד ולונדון נאבקים בהצלחה על דיור בר השגה בעירם. למרות שהיחצ"נים עובדים קשה ספין מחאת המפונקים לא עבד, ואז הם ניסו להפוך אותה למחאה של שמאל קיצוני. כל יום ספין אחר.
הצעירים ברוטשילד שאיתם שוחחתי לא רוצים דירה מתנה, ולא רוצים לגור במגדלי אקירוב. הם רוצים לחיות בעירם בכבוד ולשלם שכירות הגיונית לדירה צנועה. הם רואים בדיור זכות ולא מוצר ודורשים פתרון. הם סבורים שבכל שכונה צריך להיות דיור גם לעשירים וגם למעמד הביניים וגם למי שמרוויח מעט. המדינה צריכה להגיד איך, אבל האמירה ברורה – כוחות השוק לא חושבים על החברה, רק על הרווחים.
כמה מהאנשים עמם שוחחתי אמרו לי שהם כבר מוציאים מעל חצי מהכנסתם הצנועה לדיור בעוד שמקובל שדיור הוא בר השגה אם ההוצאה עליו אינה גבוהה מ- 30% מההכנסה. הוצאה לא צפויה כלשהי והם מסתבכים. יש כאלו שעברו כמה דירות בשלוש השנים האחרונות בגלל העלאת המחירים.
מארגני ההפגנה עוד לא הציגו פתרונות, אך הם צודקים לגמרי בתחושות שלהם. מרכז הארץ אינו בר השגה לשבעים אחוזים מהאוכלוסייה, חלקים גדולים בתל אביב הם לעשירון העליון בלבד. הדירות בפריפריה אינן בנות השגה לכל משפחה שלישית, ולצעירים בני המקום אין שם דיור חדש ובר השגה, רק דיור ישן ומתפורר.
אם המגמה תימשך, ללא ספק יגדלו הקיטוב וההפרדה בין מרכז לפריפריה, בין ערים חזקות לחלשות ובין שכונות. הסגרגציה הקשה שיש היום בין חילונים, חרדים וערבים תעמיק גם לסגרגציה בין מי שיש לו יותר לבין מי שיש לו פחות. ערים עשירות וערי עוני.
זו סיבה לדאגה. חברה בה מרחבי המגורים מקוטבים היא חברה לא בריאה. בחברה כזו החזקים, אשר מקושרים ומודעים ומאורגנים יותר יקבלו יותר והחלשים יקבלו פחות ויימצאו אצלם יותר ממה שהחזקים לא רוצים בסביבתם: מפעלים מזהמים ואוכלוסיות שדורשות השקעה כספית מיוחדת, כמו נכי הנפש המבקשים בצדק להשתלב בקהילה. זה מה שקרוי NIMBY – Not In My Back Yard. זה מעגל קסמים שמגדיל פערים.
ההשפעות יהיו בכל תחום - קחו למשל את החינוך, ככל שהחברה מקוטבת כך החזקים בה נהנים מבתי ספר טובים והומוגניים. תושבים חזקים רוצים שילדיהם ילמדו עם עוד תלמידים טובים, ויודעים להתגבר על מדיניות האינטגרציה (שאכן גוססת). באזורים בהם אין אוכלוסיה מבוססת תיוותר בסוף מערכת חינוך ציבורית חלשה ומדרדרת, שסובלת מירידת תקציבים (שכן החזקים מכפרים על כך בכספים פרטיים ואינם מפעילים לחץ לשינוי). אנו רואים את התופעה הזאת מתרחשת לנגד עיננו כאן בישראל.
הקיטוב של מתחמי המגורים שלנו יעמיקו את המתחים בין קבוצות שונות. זה מתח שמוזן גם מכך שאנו לא מכירים את מי ששונה מאיתנו. כשאנשים מקבוצות ורקעים שונים או ממצב סוציו אקונומי שונה לא גרים אחד ליד השני, אנחנו מפתחים דעות קדומות אחד על השני, ונוטים להתקוטט בינינו על המשאבים המוגבלים.
הדבר המדהים שקרה פה בימים האחרונים, שלמרות הספינים והניסיונות להסית את הפריפריה נגד מחאת צעירי המרכז, דווקא קרה דבר הפוך – המחאה התפשטה לכל הארץ וקיבלה תמיכה רחבה. את זה לא חזו אפילו היחצ"נים המנוסים. זה קרה כי גם בפריפריה מבינים שמדיניות של הפרטה מופקרת פוגעת גם בהם, וכי במקום לדאוג לפריפריה רק מחלישים אותה. יש מקום לאופטימיות.
הערב ב-21:00 בעצרת נניח כולנו בצד את הפוליטיקה הקטנה ונצא לרחוב כדי לדבר על הפוליטיקה, על הבית ועל האופי שלו. נדרוש שזה יהיה בית שוויוני ודמוקרטי, נדרוש לשנות את הכיוון שבו מפרידים בינינו ומפקירים אותנו לכוחות השוק, ונדרוש שיפסיקו להפוך אותנו האזרחים לאויבים, המתקוטטים על השאריות שזורקים לנו.
הכותב הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה