ישיבות מסוג זה אינן מניבות בדרך כלל שינוי גדול, אך בכל זאת - מעטות ההזדמנויות בהן מתכנסים לדיון אחד השחקנים העיקריים בתחום מסוים כדי להבין את התמונה הרחבה - מי נגד, מי בעד ומי באמת מחליט. רק שחקן אחד לא קיבל זכות להתבטא - ארגוני החברה האזרחית שהגיעו לדיון. חבל שיו"ר הועדה, ח"כ אקוניס, לא ראה חשיבות לשמע גם את עמדתם של נציגי הארגונים הרבים שהגיעו לדיון, ושיכלו לתרום תרומה משמעותית לדיון.
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אופיר אקוניס, טען ש"מדיניות הממשלה פוגעת קשות במחירי הדירות". לתפיסתו, "ריבוי המיסים המוטלים על הקונים ועל הקבלנים, בירוקרטיה סבוכה בוועדות התכנון והבניה, ומלאי דירות קטן ברחבי הארץ ובפרט באזורי הביקוש, גורמים לכך כי בשנים האחרונות רכישת דירה הולכת והופכת קשה יותר בעיקר לזוגות צעירים המנסים להתחיל את חייהם". לדבריו, "ניתן להאיץ אישורי תכניות פינוי-בינוי במרכזי הערים באזורי הביקוש לשם ניצול כלכלי יותר של הקרקע; יש לחדש את מתן מענקי מקום בישובי פריפריה כפי שהיה נהוג עד לשנת 2003, ולהעניק הטבות מס לרוכשי דירות קטנות באזורי פריפריה; יש לייעל את ההליך הביורוקראטי בועדות התכנון והבנייה לשם קיצור תקופת הבניה, תוך שמירה על דיון ציבורי בהליכי האישור וגם מהיבטים של הגנת הסביבה; כמו כן ניתן לבחון שינוי באגרות הבנייה ברשויות המקומיות וביטול עיוותי מס בתחום הבניה למגורים ולהביא גם להגדלה ניכרת, אדוני השר, של היצע הדיור הציבורי שקצת דעך בשנים האחרונות".
נשיא התאחדות הקבלנים והבונים, מר נסים בובליל, סבור כי "הדבר החשוב ביותר הוא הגדלת היצע הקרקעות הזמינות לבנייה". לדבריו, הקבלנים מעוניינים לבנות דירות בכ-400 אלף שקל, ברמה מאוד גבוהה ובאיכות גבוהה מאוד, אך הדבר לא מתאפשר בגלל מינהל מקרקעי ישראל וראשי הערים. הוא מציע למינהל להוריד את מחירי הקרקע, ובמכרזים לבחור את הצעת המחיר הממוצעת ולא את הצעת המחיר הגבוהה ביותר. בנוסף, האשים בובליל את ראשי הערים: "אנחנו לא יכולים לבנות דירות זולות או דירות קטנות, כי ראשי הרשויות רוצים שיבואו אליהם אזרחים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ולכן הם לא רוצים דירות קטנות". בובליל אף הציע לתמרץ בניה מהירה על ידי החזר של מס הרכישה למי שיזרז את הבנייה, להחזיר את מעניקי המקום לרוכשי דירות באזורי עדיפות (מענקים שבוטלו בשנת 2003) ולהכיר בריבית על המשכנתא כהוצאה מוכרת לצרכי מס.
מנהל מינהל מקרקעי ישראל, מר ירון ביבי, אמר כי למינהל קושי להוציא לפועל תוכניות בניה, שכבר אושרו בועדות התכנון, בין היתר בשל כך שמתחלפים ראשי ערים המתנגדים לתוכניות שאושרו בקדנציה של קודמם. כמו כן, טוען ביבי, "אין כמעט בנייה של דירות קטנות. זוגות צעירים לא צריכים לדלג ישר לכיוון של דירה בת 5-4 חדרים. אם היה לנו המלאי של דירות קטנות זה היה מסייע". לדבריו, מאז שהשר אטיאס נכנס לתפקיד אנחנו מנערים כל פינה מכל תוכנית שעוד אפשר לשווק. בפעם האחרונה שיווקנו 5,000 יחידות דיור במכה אחת, ובעוד שבועיים יהיה עוד מבצע של כ-5,000 יחידות דיור וכן הלאה, כשהמטרה היא להגיע למשהו המשכי".בנוגע למחירי הקרקע, טען ביבי, כי כבר עכשיו המינהל מסכים למכור קרקע גם למי שהציע 50% ממחיר השומה של הקרקע, אך הזכיר, "שלא מעניין את הקבלן כמה הוא שילם על הקרקע, אלא מעניין אותו בכמה הוא ימכור דירה, והסכום שהוא מוכר בו דירה לא תמיד קשור למחיר הקרקע".
הממונה על התקציבים באוצר, מר שרון גמבשו, הביע עמדה בלתי מתפשרת לפיה הבעיה היחידה היא עודף ביקוש על היצע, ולכן "הדרך היא לא לטפל בביקוש מכיוון שהוא גם ככה גדול, אלא הבעיה היא לטפל בהיצע". מבחינתו של גמבשו, כל הצעה שיש בה מרכיב של עידוד הביקוש היא לא רצויה. "אם תיתן מענקים, תכיר בריבית על משכנתאות, תוריד מס רכישה או כל דבר אחר - מה יגרום לאדם הפשוט שהיום שוקל אם לרכוש דירה, לקנות? זה יטה את הכף לרכישת דירה. מה זה יעשה ברמת המאקרו במשק? יגדיל ביקוש. מה עושה הגדלת ביקוש? יעלה שוב את המחיר. אפילו להשבת מענקי המקום, שסייעו בצורה ברורה לרוכשי דירות באזורי עדיפות לאומית התנגד גמבשו. "מענקי מקום מסייעים לאוכלוסייה שהולכת לרכוש דירה באזורים מסוימים. היא בעצם מאיצה ביקוש. זה שוב מעצים את הבעיה".
ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, מר שמאי אסיף, דחה את ההאשמות שמערכת התכנון גורמת למחסור בדירות. "צריך לומר שמדינת ישראל מייצרת כ-30 אלף יחידות דיור בשנה, ומדי שנה אותן מערכות תכנון שיש בהן הרבה מאוד מה לתקן מייצרות 40 אלף מדי שנה; זאת אומרת המלאי הולך וגדל. הבעיה איננה בתחום התכנוני בשלב הזה, זה יהיה בשלב הבא". "לגבי הטווח הארוך", אמר אסיף, "מדי שנה ייזום התכנון יורד בהדרגה ב-7 השנים האחרונות. כלומר מוסדות התכנון שאמורים לאשר תוכניות מקבלים תוכניות מפורטות בהיקפים קטנים והולכים. זה אומר שבטווח הארוך יותר אנחנו נהיה בחסר אמיתי בעניין הזה. לכן המפתח הוא בייזום תכנון מפורט, בניגוד לתכנון מתארי שעובר בהדרגה לאחריותנו במנהל התכנון במשרד הפנים. תכנון מפורט מעולם לא היה ולעולם לא יהיה באחריות משרד הפנים. התכנון המפורט הוא בידי הרשויות, אבל בעיקר בידי גורמים פרטיים במקומות שיש ייזום של גורמים פרטיים; במקומות אחרים זה התפקיד של משרד הבינוי והשיכון ושל מנהל מקרקעי ישראל ליזום תכנון מפורט. כאן אני רואה חסר וצורך בהתארגנות משמעותית". אסיף דיווח על רפורמה בתחום הרישוי, שתקצר את הליכי הוצאת היתר בניה לשלושה חודשים בלבד, דבר שלדבריו יחסוך למשק רבע מיליארד שקלים מידי שנה.
אסיף הדגיש את הצורך בהוראות ברורות לדיור בר השגה: "צריך מנגנונים בתוך כל תוכנית, כמובן, בהתאם לתמהיל - במקומות שיש דירות קטנות לא צריך לעשות את זה. אבל בתוך כל תמהיל של דירות אנחנו עומדים על כך ומנחים את מוסדות התכנון להכניס דיור בהישג יד. זה לא רק לדבר על גודל הדירות, אלא גם על מנגנונים שיבטיחו שמחירי הדירות יהיו כאלה שהם בהישג יד. המנגנונים האלה לא בידינו, ואנחנו מצפים שייתנו לנו פתרונות בעניין הזה. אנחנו, מוסדות התכנון, נעמוד על המשמר".
מנהלת אגף המידע והניתוח הכלכלי במשרד הבינוי והשיכון, גב' רחל הולנדר, אמרה לגבי המחסור בדירות ש"הכתובת הייתה על הקיר מזמן". לדבריה מלאי הדירות הגדול שנוצר בשנות התשעים לאור העלייה הגדולה ממדינות ברה"מ לשעבר הלך והצטמק, גם באזורי עדיפות לאומית, בלי שניתן לכך מענה מספק. זה גרם לעליות מחירים גם בשוק הרכישה וגם בשוק השכירות. בניגוד לעמדת האוצר, הולנדר סבורה כי יש לפעול גם בצד הביקוש, לפחות ככל שזה נטוגע לאוכלוסיות חלשות במרכז ולתושבי אזורי עדיפות לאומית. " אם לא יהיה עידוד בתחום הביקוש תהיה בעיה, משום שהקבלנים ישווקו 10,000 דירות, והם צריכים שתהיה להם כדאיות כלכלית לגשת למכרזים. אחת הסיבות שבשנים הקודמות לא ניגשו למכרזים, מי שיכול היה לעשות תחשיב שמאי היה רואה שפשוט לא כדאי, נשארת להם יתרה שלילית. לכן לפחות לגבי חלשים ואזורי עדיפות לאומית צריך לעודד ביקוש".
שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, אמר שמשרדו יטפל בסוגיית ההיצע על ידי שינוי שיטת השיווק. לדבריו "יש בזה מסר כשאומרים שמוציאים אלפי יחידות לשיווק בפעם אחת, ולא למבצע אחד או לשני מבצעים, אלא כשיטה כדי לייצר תחושה ציבורית לזוגות הצעירים שקוראים חדשות לבקרים שעוד מעט נגמרות הדירות ועוד מעט לא יהיה איפה לגור". לגבי מכרזי מחיר למשתכן (בו הממודדים צריכים לתת את הצעת המחיר הסופי הנמוכה ביותר) אמר השר כי "זה לא משתלם בכל מקום; כשהקרקע היא מאוד יקרה זה לא מתאים".
אטיאס התוודה על העימות שיש למשרדו עם האוצר, הן על התפיסה ("זה מגיע מאיזושהי שפה שלא רוצים להתעסק לא בתשלומי העברה ולא לעזור ברמת הפרט, אלא להתעסק כל הזמן בכוחות השוק"), הן על הצורך בהחזרת המענקים לרוכשי דירות והן על הסיוע שניתן לרוכשי דירות. "אני אומר את האמת, עזבו את הקלישאות. אנחנו לא שחקן במשכנתאות, אנחנו רק הדואר. מכתיבים לנו כמה, איך, למה - הכול. אז מוכתב לנו הדבר הבא: 4.5%-4% משכנתאות, לא משנה מה מצב הריבית במשק. היום לא משתלם לקחת משכנתא מהמדינה, אלא עולה זול יותר לקחת בשוק הפרטי".
וגם בעניין דיור ציבורי ודיור בר השגה האוצר, לדברי אטיאס, הוא המכשלה: "בעניין הדיור הציבורי אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי המדיניות. משרד השיכון, עם האוצר או בלי האוצר - שלא יישמע שהאוצר הוא גורם בעייתי, אבל לפעמים הוא גורם שמנסה לנהל מדיניות של משרדים אחרים, כידוע לכם. הדיור הציבורי הוא בסופו של דבר בעיה תקציבית".
מענינים במיוחד הדברים הבאים, שכנראה נוגעים לדיור בר השגה: "אנחנו מנסים לבנות מודל שמגיע מארצות-הברית, שאני מנסה לבנות אותו כאן בצורה מבוקרת, שלא נייצר שכונות עוני ו"רכבות" כמו שאנחנו מכירים באזורי הפריפריה, אלא לבנות תמהיל של דירות מהדיור הציבורי כדי להגדיל את ההיצע. דבר נוסף, יש שני מבצעים גדולים שאנחנו עדיין בגיבוש שלהם, ועדיין מוקדם לדבר על הפרטים שלהם. אם תהיה עוד ישיבה, ככל שהיא תהיה בטווח של חודש ויותר, אנחנו נדע להציג את התוכנית בנושא הזה". נמתין ונראה...
