דפים

‏הצגת רשומות עם תוויות משכנתאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משכנתאות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

בארה"ב בוחנים את תפקיד המגזר הפרטי בהבטחת דיור בהישג יד

כלקח מההפקרות בשוק הדיור, ולאחר שהממשל האמריקאי השקיע מיליארדים בהצלת ענקיות המשכנתאות והגנה על לווים שנקלעו למצוקה, מקדם כיום ממשל אובמה רפורמה מקיפה בנושא מימון נדל"ן. לצורך כך קיימו משרדי האוצר והדיור כנס מיוחד, שבו נשמעו עמדותיהם של גורמים שונים (ניתן לצפות בכנס כאן). מאז מתנהל דיון ציבורי מרתק בנושא.

כתב הוושינגטון פוסט, זכרי גולדפרב, פרסם ביום שבת האחרון כתבה על הדיון המתנהל בארה"ב על תפקידו של המגזר הפרטי בהבטחת מימון ליוזמות של דיור בהישג יד. להלן תרגום הכתבה:

"ממשל אובמה מתחבט בשאלה עד כמה לכפות על מלווים פרטיים לשלם עבור דירות ובתים עבור העניים, כחלק מקידום הרפורמה במדיניות הדיור של הממשלה, דיווחו פקידים בממשל. זוהי אחת ההתחבטויות הקשות העומדות בפני הממשל, בשעה שהוא מנסה לבנות קונצנזוס סביב מערכת חדשה אשר תבטיח כי אמריקאים רגילים יוכלו להשיג את המימון הדרוש להם עבור בתיהם מבלי שהממשל יגבה כמעט את כל המשכנתאות, כפי שהוא עושה היום.

פקידי ממשל רבים מסכימים כי הממשלה צריכה להמשיך בתפקידה החשוב בשוק הדיור. אבל ניטש ויכוח בשאלה עד כמה הסיוע הפדרלי צריך להבטיח נגישות למימון הלוואות למשפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה. טרם הוחלט האם הממשל צריך לקחת על עצמו את המשימה הזו או האם גם המגזר הפרטי צריך לשאת בחלק מן האחריות.

להחלטה, כשתתקבל, עלולות להיות השלכות חמורות. יש האומרים כי לחץ ממשלתי על ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק להשקיע חלק מהרווחים שלהם בדיור בהישג יד ידחוף אותן למימון הלוואות מסוכנות, שיוסיף על הצרות שכמעט הביאה לקריסה של אותן חברות. לתפיסה זו שותפים גם כמה מהרגולטורים, אשר צמצמו את הדרישות מאותן חברות לדיור בהישג יד לאחר המשבר.

אולם, ללא התערבות ממשלתית, לחברות המלוות לא יהיה תמריץ כלכלי לתת הלוואות למשפחות מעוטות הכנסה, ואלו לא יהיו מסוגלות למצוא מימון לרכישת דירה.

אפשרות אחת שנבדקת היא לדרוש ממלווים פרטיים להפנות חלק מההלוואות לדיור בהישג יד, ובעיקו של דבר, להטיל את הנטל על המגזר הפרטי. רעיון נוסף שדנים בו, הוא להטיל את המשימה על סוכנויות ממשלתיות כגון מינהל הדיור הפדרלי, אשר עוסק במתן הלוואות ללווים שאינם יכולים להרשות לעצמם לגייס אפילו את הסכום הראשוני.

האפשרות השלישית היא שילוב של השתתפות פרטית וציבורית. למשל, הממשלה יכולה לחייב חברות פרטיות לשלם סכום מסויים לקרן בניהול פדרלי, שתסבסד דיור בהישג יד.

בכיר במשרד השיכון אמר כי הפקידים בוחנים את כל האפשרויות. "ההתחשבות בנגישות לדיור היא חשובה ביותר", אמר הבכיר. הפקיד, כמו מקורות אחרים שרואיינו לצורך הסיפור הזה, שמרו על האנונימיות, משום שהתוכניות עדיין תחת דיון.

בכירים במשרד השיכון נוטים לפתרון המחייב חברות פרטיות לשלם חלק מהרווחים שלהם לדיור בהישג יד לבעלי הכנסה נמוכה. פקידי האוצר, ששותפים להובלת הדיונים, ציינו כי האחריות לדיור בהישג יד חייבת להישאר חלק ממדיניות הממשל, אך הם לא ציינו מהיכן צריך לבוא המימון.

"הם לא מכירים את הפרטים של המנגנון שבו הם הולכים לתמוך", אמרה שרה רוזן וורטל, בכירה לשעבר במשרד השיכון הנמצאת בקשר עם פקידי הממשל.

חבר בית הנבחרים ברני פרנק, יו"ר ועדת השירותים הפיננסיים, אמר שהממשלה חייבת להמשיך לתמוך בדיור בהישג יד על ידי הקפדה על כך שקהילות מוחלשות יוכלו לקבל הלוואות לדיור, וכי יהיה מימון לדיור בהישג יד להשכרה. אבל הוא הוסיף כי חברות פרטיות לא צריכה לעמוד בדרישות ספציפיות לדיור בהישג יד. "אני לא רוצה שלגופים במגזר הפרטי תהיה משימה כפולה," אמר. "דרך טובה יותר היא להעביר חלק מהרווחים לגוף שתפקידו לסבסד דיור."
חלק ממנהלי הבנקים אמרו שהם כבר מקבלים את העובדה, שהמגזר הפרטי יצטרך להשקיע חלק מרווחיו בהבטחת דיור בהישג יד. אבל הם אמרו שהם מעדיפים לשלם סכום מסוים ולא להסתבך בהחלטות על דיור בהישג יד.

בפני ענקיות המשכנתאות עומדות משימות סותרות, הפקת רווחים ובו בעת מימון הלוואות, שגורמות להם הפסדים, אמר מייק הייד, מנכ"ל בית המשכנתאות וולס פארגו. עבור המלווים, בטוח יותר "להעביר תשלום קבוע עבור יוזמות דיור בהישג יד.... זה מאפשר לחשב עלויות ולהכין מודל עסקי", אמר.

ממשל אובמה נדרש על פי החקיקה לגבש הצעה לרפורמה עד ינואר 2011. ברני פרנק ימשיך לקיים דיונים על הנושא בחודשים הקרובים, אך אמר שהוא לא מתכוון להציע חקיקה משלו. בעוד פקידי הממשל הבטיחו רפורמה יסודית, הם אמרו שהם ישמרו תפקיד חשוב עבור הממשל כדי לגבות את ההלוואות הפרטיות. "חשוב להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים", אמר נציג משרד השיכון.

נציג משרד האוצר הוסיף, כי אחד האתגרים הגדולים יהיה מעבר לשיטה חדשה. פאני, פרדי ומשרד השיכון מגבים כיום תשעה מתוך עשרה הלוואות לבית חדש. האוצר מנסה להבין כיצד להכניס יותר הון פרטי לשוק המשכנתאות, כך שהוא יכול לעבור למערכת שבה כספי משלם המסים נמצאים פחות בסיכון. הנציג אמר שהממשל נזהר מגרימת שיבושים בזמן שהכלכלה ושוק הדיור עודו שברירי."


למקרא הכתבה נותר לתהות האם גם בישראל יגיע היום שבו לפחות יתקיים דיון רציני בשאלת תפקידו של המגזר הפרטי בהבטחת דיור בהישג יד לאוכלוסיות עם הכנסה בינונית ומטה.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

מי בעד ומי נגד דיור בהישג יד - תמונת מצב

בתשיעי בנובמבר 2009 ערכה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון בנושא התייקרות הדירות בישראל - השלכות ודרכי התמודדות. כמה מנציגי הקואליציה לקידום דיור בהישג יד נסעו להשתתף בדיון. שר הבינוי והשיכון, ח"כ אריאל אטיאס, השתף בדיון הממושך וגם המשיך לדיון נוסף על מצוקת הדיור לעולים, בועדת העלייה והקליטה. מגיעה לשר מילה טובה - במשך שעות לא מעטות ישב, הקשיב, השיב בצורה עניינית, הציג את השקפת עולמו בצורה בהירה ומקצועית, והתייחס בכבוד לכל אחד שדיבר.
ישיבות מסוג זה אינן מניבות בדרך כלל שינוי גדול, אך בכל זאת - מעטות ההזדמנויות בהן מתכנסים לדיון אחד השחקנים העיקריים בתחום מסוים כדי להבין את התמונה הרחבה - מי נגד, מי בעד ומי באמת מחליט. רק שחקן אחד לא קיבל זכות להתבטא - ארגוני החברה האזרחית שהגיעו לדיון. חבל שיו"ר הועדה, ח"כ אקוניס, לא ראה חשיבות לשמע גם את עמדתם של נציגי הארגונים הרבים שהגיעו לדיון, ושיכלו לתרום תרומה משמעותית לדיון.
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אופיר אקוניס, טען ש"מדיניות הממשלה פוגעת קשות במחירי הדירות". לתפיסתו, "ריבוי המיסים המוטלים על הקונים ועל הקבלנים, בירוקרטיה סבוכה בוועדות התכנון והבניה, ומלאי דירות קטן ברחבי הארץ ובפרט באזורי הביקוש, גורמים לכך כי בשנים האחרונות רכישת דירה הולכת והופכת קשה יותר בעיקר לזוגות צעירים המנסים להתחיל את חייהם". לדבריו, "ניתן להאיץ אישורי תכניות פינוי-בינוי במרכזי הערים באזורי הביקוש לשם ניצול כלכלי יותר של הקרקע; יש לחדש את מתן מענקי מקום בישובי פריפריה כפי שהיה נהוג עד לשנת ‎2003, ולהעניק הטבות מס לרוכשי דירות קטנות באזורי פריפריה; יש לייעל את ההליך הביורוקראטי בועדות התכנון והבנייה לשם קיצור תקופת הבניה, תוך שמירה על דיון ציבורי בהליכי האישור וגם מהיבטים של הגנת הסביבה; כמו כן ניתן לבחון שינוי באגרות הבנייה ברשויות המקומיות וביטול עיוותי מס בתחום הבניה למגורים ולהביא גם להגדלה ניכרת, אדוני השר, של היצע הדיור הציבורי שקצת דעך בשנים האחרונות".
נשיא התאחדות הקבלנים והבונים, מר נסים בובליל, סבור כי "הדבר החשוב ביותר הוא הגדלת היצע הקרקעות הזמינות לבנייה". לדבריו, הקבלנים מעוניינים לבנות דירות בכ-‎400 אלף שקל, ברמה מאוד גבוהה ובאיכות גבוהה מאוד, אך הדבר לא מתאפשר בגלל מינהל מקרקעי ישראל וראשי הערים. הוא מציע למינהל להוריד את מחירי הקרקע, ובמכרזים לבחור את הצעת המחיר הממוצעת ולא את הצעת המחיר הגבוהה ביותר. בנוסף, האשים בובליל את ראשי הערים: "אנחנו לא יכולים לבנות דירות זולות או דירות קטנות, כי ראשי הרשויות רוצים שיבואו אליהם אזרחים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ולכן הם לא רוצים דירות קטנות". בובליל אף הציע לתמרץ בניה מהירה על ידי החזר של מס הרכישה למי שיזרז את הבנייה, להחזיר את מעניקי המקום לרוכשי דירות באזורי עדיפות (מענקים שבוטלו בשנת 2003) ולהכיר בריבית על המשכנתא כהוצאה מוכרת לצרכי מס.
מנהל מינהל מקרקעי ישראל, מר ירון ביבי, אמר כי למינהל קושי להוציא לפועל תוכניות בניה, שכבר אושרו בועדות התכנון, בין היתר בשל כך שמתחלפים ראשי ערים המתנגדים לתוכניות שאושרו בקדנציה של קודמם. כמו כן, טוען ביבי, "אין כמעט בנייה של דירות קטנות. זוגות צעירים לא צריכים לדלג ישר לכיוון של דירה בת ‎5-4 חדרים. אם היה לנו המלאי של דירות קטנות זה היה מסייע". לדבריו, מאז שהשר אטיאס נכנס לתפקיד אנחנו מנערים כל פינה מכל תוכנית שעוד אפשר לשווק. בפעם האחרונה שיווקנו ‎5,000 יחידות דיור במכה אחת, ובעוד שבועיים יהיה עוד מבצע של כ-‎5,000 יחידות דיור וכן הלאה, כשהמטרה היא להגיע למשהו המשכי".בנוגע למחירי הקרקע, טען ביבי, כי כבר עכשיו המינהל מסכים למכור קרקע גם למי שהציע 50% ממחיר השומה של הקרקע, אך הזכיר, "שלא מעניין את הקבלן כמה הוא שילם על הקרקע, אלא מעניין אותו בכמה הוא ימכור דירה, והסכום שהוא מוכר בו דירה לא תמיד קשור למחיר הקרקע".
הממונה על התקציבים באוצר, מר שרון גמבשו, הביע עמדה בלתי מתפשרת לפיה הבעיה היחידה היא עודף ביקוש על היצע, ולכן "הדרך היא לא לטפל בביקוש מכיוון שהוא גם ככה גדול, אלא הבעיה היא לטפל בהיצע". מבחינתו של גמבשו, כל הצעה שיש בה מרכיב של עידוד הביקוש היא לא רצויה. "אם תיתן מענקים, תכיר בריבית על משכנתאות, תוריד מס רכישה או כל דבר אחר - מה יגרום לאדם הפשוט שהיום שוקל אם לרכוש דירה, לקנות? זה יטה את הכף לרכישת דירה. מה זה יעשה ברמת המאקרו במשק? יגדיל ביקוש. מה עושה הגדלת ביקוש? יעלה שוב את המחיר. אפילו להשבת מענקי המקום, שסייעו בצורה ברורה לרוכשי דירות באזורי עדיפות לאומית התנגד גמבשו. "מענקי מקום מסייעים לאוכלוסייה שהולכת לרכוש דירה באזורים מסוימים. היא בעצם מאיצה ביקוש. זה שוב מעצים את הבעיה".
ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, מר שמאי אסיף, דחה את ההאשמות שמערכת התכנון גורמת למחסור בדירות. "צריך לומר שמדינת ישראל מייצרת כ-‎30 אלף יחידות דיור בשנה, ומדי שנה אותן מערכות תכנון שיש בהן הרבה מאוד מה לתקן מייצרות ‎40 אלף מדי שנה; זאת אומרת המלאי הולך וגדל. הבעיה איננה בתחום התכנוני בשלב הזה, זה יהיה בשלב הבא". "לגבי הטווח הארוך", אמר אסיף, "מדי שנה ייזום התכנון יורד בהדרגה ב-‎7 השנים האחרונות. כלומר מוסדות התכנון שאמורים לאשר תוכניות מקבלים תוכניות מפורטות בהיקפים קטנים והולכים. זה אומר שבטווח הארוך יותר אנחנו נהיה בחסר אמיתי בעניין הזה. לכן המפתח הוא בייזום תכנון מפורט, בניגוד לתכנון מתארי שעובר בהדרגה לאחריותנו במנהל התכנון במשרד הפנים. תכנון מפורט מעולם לא היה ולעולם לא יהיה באחריות משרד הפנים. התכנון המפורט הוא בידי הרשויות, אבל בעיקר בידי גורמים פרטיים במקומות שיש ייזום של גורמים פרטיים; במקומות אחרים זה התפקיד של משרד הבינוי והשיכון ושל מנהל מקרקעי ישראל ליזום תכנון מפורט. כאן אני רואה חסר וצורך בהתארגנות משמעותית". אסיף דיווח על רפורמה בתחום הרישוי, שתקצר את הליכי הוצאת היתר בניה לשלושה חודשים בלבד, דבר שלדבריו יחסוך למשק רבע מיליארד שקלים מידי שנה.
אסיף הדגיש את הצורך בהוראות ברורות לדיור בר השגה: "צריך מנגנונים בתוך כל תוכנית, כמובן, בהתאם לתמהיל - במקומות שיש דירות קטנות לא צריך לעשות את זה. אבל בתוך כל תמהיל של דירות אנחנו עומדים על כך ומנחים את מוסדות התכנון להכניס דיור בהישג יד. זה לא רק לדבר על גודל הדירות, אלא גם על מנגנונים שיבטיחו שמחירי הדירות יהיו כאלה שהם בהישג יד. המנגנונים האלה לא בידינו, ואנחנו מצפים שייתנו לנו פתרונות בעניין הזה. אנחנו, מוסדות התכנון, נעמוד על המשמר".
מנהלת אגף המידע והניתוח הכלכלי במשרד הבינוי והשיכון, גב' רחל הולנדר, אמרה לגבי המחסור בדירות ש"הכתובת הייתה על הקיר מזמן". לדבריה מלאי הדירות הגדול שנוצר בשנות התשעים לאור העלייה הגדולה ממדינות ברה"מ לשעבר הלך והצטמק, גם באזורי עדיפות לאומית, בלי שניתן לכך מענה מספק. זה גרם לעליות מחירים גם בשוק הרכישה וגם בשוק השכירות. בניגוד לעמדת האוצר, הולנדר סבורה כי יש לפעול גם בצד הביקוש, לפחות ככל שזה נטוגע לאוכלוסיות חלשות במרכז ולתושבי אזורי עדיפות לאומית. " אם לא יהיה עידוד בתחום הביקוש תהיה בעיה, משום שהקבלנים ישווקו ‎10,000 דירות, והם צריכים שתהיה להם כדאיות כלכלית לגשת למכרזים. אחת הסיבות שבשנים הקודמות לא ניגשו למכרזים, מי שיכול היה לעשות תחשיב שמאי היה רואה שפשוט לא כדאי, נשארת להם יתרה שלילית. לכן לפחות לגבי חלשים ואזורי עדיפות לאומית צריך לעודד ביקוש".
שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, אמר שמשרדו יטפל בסוגיית ההיצע על ידי שינוי שיטת השיווק. לדבריו "יש בזה מסר כשאומרים שמוציאים אלפי יחידות לשיווק בפעם אחת, ולא למבצע אחד או לשני מבצעים, אלא כשיטה כדי לייצר תחושה ציבורית לזוגות הצעירים שקוראים חדשות לבקרים שעוד מעט נגמרות הדירות ועוד מעט לא יהיה איפה לגור". לגבי מכרזי מחיר למשתכן (בו הממודדים צריכים לתת את הצעת המחיר הסופי הנמוכה ביותר) אמר השר כי "זה לא משתלם בכל מקום; כשהקרקע היא מאוד יקרה זה לא מתאים".
אטיאס התוודה על העימות שיש למשרדו עם האוצר, הן על התפיסה ("זה מגיע מאיזושהי שפה שלא רוצים להתעסק לא בתשלומי העברה ולא לעזור ברמת הפרט, אלא להתעסק כל הזמן בכוחות השוק"), הן על הצורך בהחזרת המענקים לרוכשי דירות והן על הסיוע שניתן לרוכשי דירות. "אני אומר את האמת, עזבו את הקלישאות. אנחנו לא שחקן במשכנתאות, אנחנו רק הדואר. מכתיבים לנו כמה, איך, למה - הכול. אז מוכתב לנו הדבר הבא: ‎4.5%-4% משכנתאות, לא משנה מה מצב הריבית במשק. היום לא משתלם לקחת משכנתא מהמדינה, אלא עולה זול יותר לקחת בשוק הפרטי".
וגם בעניין דיור ציבורי ודיור בר השגה האוצר, לדברי אטיאס, הוא המכשלה: "בעניין הדיור הציבורי אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי המדיניות. משרד השיכון, עם האוצר או בלי האוצר - שלא יישמע שהאוצר הוא גורם בעייתי, אבל לפעמים הוא גורם שמנסה לנהל מדיניות של משרדים אחרים, כידוע לכם. הדיור הציבורי הוא בסופו של דבר בעיה תקציבית".
מענינים במיוחד הדברים הבאים, שכנראה נוגעים לדיור בר השגה: "אנחנו מנסים לבנות מודל שמגיע מארצות-הברית, שאני מנסה לבנות אותו כאן בצורה מבוקרת, שלא נייצר שכונות עוני ו"רכבות" כמו שאנחנו מכירים באזורי הפריפריה, אלא לבנות תמהיל של דירות מהדיור הציבורי כדי להגדיל את ההיצע. דבר נוסף, יש שני מבצעים גדולים שאנחנו עדיין בגיבוש שלהם, ועדיין מוקדם לדבר על הפרטים שלהם. אם תהיה עוד ישיבה, ככל שהיא תהיה בטווח של חודש ויותר, אנחנו נדע להציג את התוכנית בנושא הזה". נמתין ונראה...

יום שלישי, 25 באוגוסט 2009

בעקבות המשבר: באו"ם קוראים לחשבון נפש / עו"ד גיל גן-מור


דווחית האו"ם לענייני דיור, הברזילאית רקל רולניק (Raquel Rolnik), פירסמה לפני מספר חודשים דוח חשוב ביותר על המשבר הכלכלי העולמי והשפעתו על הזכות לדיור. הדוח נכתב בעקבות משבר ה"סאב-פריים" בשוק המשכנתאות בארה"ב, משבר שלא רק הביא למצוקת דיור חריפה, אלא היה אחד הגורמים המרכזיים למשבר הכלכלי העולמי, אשר פוגע במיליונים ברחבי העולם.

רולניק קוראת לחשבון נפש. לטענתה, המשבר הנוכחי משקף פגמים מהותיים במדיניות הדיור הנוכחית ברבות מהמדינות המפותחות, וחושף את אי יכולתו של שוק הדיור לספק דיור נאות ובהישג יד לכולם.

רולניק מתארת מציאות גלובלית של התנערות המדינות מאחריותן לממש את הזכות לדיור, הפרטה מואצת של משק הדיור והפיכתו מזכות בסיסית למוצר. היא מתארת כיצד מדינות רבות חדלו לספק דיור לאוכלוסיות מעוטות הכנסה ולקחו על עצמן תפקיד של סיוע בלבד. כתוצאה מכך חלה ירידה דרסטית בתקציבי הדיור הציבורי ומדינות רבות עודדו לווים לפנות לשוק המשכנתאות כדי לרכוש בעלות על דירה. רולניק מתארת כיצד מדינות רבות, בלחץ השוק הגלובלי והמוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, לא רק צמצמן את הדיור הציבורי אלא גם מיתנו או ביטלו רגולציה שהגנה על דיירים ולווים.

רולניק טוענת כי מדיניות זו פגעה קשות ביכולת של אנשים בעלי הכנסה נמוכה ובינונית להשיג דיור נאות ובהישג יד, ודחקה משפחות רבות לתוך שכונות הסובלות מהזנחה ועוני בחוצות הערים או בפריפריה.

רולניק קושרת בין מדיניות דיור זו לבין משבר ה"סאב-פריים" בשוק המשכנתאות האמריקאי, שהחל את המשבר הכלכלי העולמי. משבר המשכנתאות נוצר בין היתר על ידי מתן הלוואות בסיכון גבוה ובריבית גבוהה לכל דורש על ידי מתווכים, שספסרו בהלוואות באופן ספקולטיבי. רולניק מאשימה את מדיניות הדיור אשר איפשרה לדבריה את המשבר: מצד אחד לשוק זה נכנסו גם לווים בעלי הכנסה נמוכה. מצד שני, "ליברליזציה" של שוק המשכנתאות גרמה לביטול של תקרות ריבית, הקלה בהגבלות על מתן אשראי וכניסה לשוק המשכנתאות, הסרת החסמים מפני סחר בהלוואות, והיעדר הגנה מספקת ללווים מפני שיטות נצלניות מצד השוק הפרטי וכדומה. כל אלו עודדו את בועת הנדל"ן שהתפוצצה לכולנו בפרצוף.

רולניק קוראת למדינות להפסיק ולהתייחס לדיור כמוצר אלא כזכות בסיסית שיש להבטיח לכולם ולהבין כי השוק לבדו לא יכול לספק דיור הולם לכולם. היא קוראת למדינות להבטיח דיור נאות ובהישג יד. רולניק קוראת לנטוש את המדיניות המעודדת בעלות בלבד, ולספק אלטרנטיבות למי שאינו אמור להיכנס לשוק המשכנתאות. רולניק טוענת, כי במשבר האחרון הוכח כי בעלות אינה בהכרח מבטיחה חזקת מגורים בטוחה, וכי ניתן לשפר את ביטחון הדיור גם בשוק השכירות על ידי רגולציה מתאימה.
רולניק קוראת למדינות לנקוט באמצעים הנדרשים כדי לסייע לדיירים שאינם עומדים בתשלומי המשכנתא והשכירות, ולנקוט בכל מאמץ כדי למנוע מהם להידרדר למצב של חסרות בית.

יש לקוות שגם אצלנו יערכו חשבון נפש, כי כל הטרנדים העולמיים הללו לא פסחו על ישראל, ויש בה לא מעט מומחים, שגם היום עדיין מטיפים לנו על הצורך לתת לשוק לעשות את שלו בלי כל התערבות, תוך התעלמות מכל מה שאירע בעולם.