עו"ד עופר טויסטר, מעוה"ד הבולטים בארץ בתחום התכנון והבניה, התראיין לפני כמה שבועות לדה מרקר וטען כי הוא מתנגד להתערבות בשוק הדיור החופשי ולדיור בהישג יד בפרט.
"בדרך כלל, כשהרגולטור מתערב בשוק - לא יוצא מזה שום דבר טוב", הוא אומר. "לפעמים השוק החופשי הוא רגולטור מספיק טוב, ואפשר לראות את זה במדינות בארה"ב שבהן אין כלל הגבלות על הבנייה, ובכל זאת לא בונים שם אינסוף דירות".
ד"ר גילת בן שטרית פירסמה בבלוג זה נתונים המסבירים היטב מדוע שוק הדיור בישראל נכשל בתור רגולטור ואינו מצליח לספק דיור נאות לכל שכבות האוכלוסייה, אך במיוחד לכדה את עיני ההשוואה לארה"ב.
החשש שלו מוצדק.
עו"ד אורה בלום כתבה בבלוג זה, שלפעמים השימוש במונח דיור בהישג יד הוא עלה תאנה. אבל אין זה אומר שלא צריך להתערב בשוק, אלא ההיפך. צריך לדאוג לכך שדיור בהישג יד יהיה חלק אינטגראלי מכל הליך תכנוני, מכל פרויקט בניה חדש, צריך לדאוג לגיוון בסוגי הדירות וגודלן, כך שיתאימו גם למשפחות בעלות הכנסה בינונית ונמוכה וצריך לעשות את זה דרך קבע. אם העניין כולו יסתכם בכמה פרויקטים מיוחצ"נים בכמה רשויות מקומית, לא עשינו דבר. אז באמת יהיה מדובר בעלה תאנה.ואם תצליח התוכנית של טויסטר, והממשלה תחליט לשנות את שכונות המצוקה מקצה לקצה ולשפרן במידה רבה לאורך זמן, יכול הדבר לעודד תהליך של הגירה של אוכלוסיה אמידה (ג'נטריפיקציה) ועליית מחירי הדיור ושוב ימצאו עצמן אותן משפחות בעלות הכנסה בינונית ונמוכה נדחקות החוצה. ואז מה? במקום לשלב את אותן משפחות במקום שבו מחירי השוק גבוהים מידי, נשקיע בשכונות במעגל רחוק יותר אליהן יפלטו אותן משפחות. וחוזר חלילה?
איני מטיל ספק בכוונותיו הטובות של טויסטר, אך מצוקת הדיור מחייבת פתרון אמיתי, שוויוני וקבוע, ולא רק שפריץ של צבע.
