היום יצביעו בכנסת על תקציב הדיור. התקציב שהובא לועדת הכספים המשיך את מגמת הקיצוצים של השנים האחרונות. בשנת 2001, עמד תקציב הסיוע בדיור לאוכלוסיות זכאיות על 7.3 מיליארד שקלים, בשנת 2008 רק 3.3 מיליארד, ובשנת התקציב הקרובה הוא צפוי לעמוד על 2.7 מיליארד שקלים בלבד.
[במאמר מוסגר - לא כל תקציב השיכון קוצץ, הסכום המוקצה לאבטחת המתנחלים בשכונות הפלסטיניות של מז' ירושלים דווקא הוגדל ל-41 מיליון ש"ח. לשם השוואה - תקציב הסיוע הכולל של משרד השיכון לדרי רחוב הוא 4.5 מיליון ש"ח בשנה].
התקציב הגרוע הזה עורר מהומות בישיבת ועדת הכספים, ומחאה חריפה של חברי הכנסת מכל סיעות הבית. אתמול עוד פורסם כי לא רק שהתקציב יקוצץ אלא שמעל 400 מיליון שקלים שמשרד השיכון לא מימש בשנה האחרונה יועברו למשרד הביטחון. הדבר מקומם במיוחד אחרי שנטען כל הזמן שאין כסף. אם כך - מסתבר שיש כסף אבל אין רצון.
התקציב שקוצץ יכול היה לשמש לצורך הגדלת דמי הסיוע לשכר דירה של משפחות חד הוריות, לסבסוד הלוואות לדיור למשפחות עניות, להגדלת מאגר הדיור הציבורי או לשיקום שכונות – כל אלו סבלו קיצוצים בלתי נסבלים בעשור האחרון. אלא שהממשלה מתנגדת עקרונית לתת כסף לצרכים אלו תוך שינון המנטרה הקבועה: כל דבר שיתמוך בצד הביקוש יעלה מחירי דיור - גם אם מדובר בתמיכה שנועדה לצמצם פערים בין מי שיש לו למי שאין לו.
בסוף כפי שפורסם, נרקם דיל פוליטי עם ש"ס, על אפו וחמתו של האוצר, ולפיו יקודם חוק שיבטיח הלוואות ומענקים לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה תמורת הצבעתה בעד התקציב. החוק הוגש כהצעת חוק פרטית של שורה ארוכה של חברי כנסת מרוב סיעות הבית, כך שלכנות אותו חוק לטובת חרדים זה פשוט לא נכון. במקרה הזה ש"ס פועלת לטובת חוק שיטיב עם קבוצות אוכלוסיה מגוונות. תנאי הזכאות קבועים בנוהל ותיק של משרד השיכון ואלו יחולו גם על המענקים החדשים.
על פי משרד השיכון זכאים שירכשו דירה באזור עדיפות לאומית א' יקבלו מענק בשווי 140 אל"ש על פני 20 שנה באמצעות השתתפות בהחזר החודשי של המשכנתא (באזור עדיפות לאומית ב' - המענק יהיה בשווי 90 אל"ש על פני 20 שנה).
במשרד השיכון מקווים כי הדבר יתמרץ אוכלוסייה חזקה יחסית, שיש לה הון ראשוני ויכולת רכישה, ואשר מתלבטת היכן להתגורר, לבחור בפריפריה (או להישאר בפריפריה במקרה של בני המקום). הנתונים מצביעים כי ביטול מענקים דומים שניתנו בעבר בפריפריה, ובוטלו בשנת 2003, הביאה לירידה ניכרת של עשרות אחוזים במימוש הלוואות לדיור בפריפריה. הביקורת של האוצר, מאידך, תהייה בוודאי, שמענקים כאלו בסופו של דבר מובילים להעלאת מחירים, שכן הקבלנים יודעים כי הקליינט יכול לשלם יותר. לא ברור עד כמה הטענה הזו נכונה במקומות פריפריאלים שעדיין הביקוש בהם נמוך.
יום רביעי, 29 בדצמבר 2010
יום שני, 27 בדצמבר 2010
מנכ"ל השיכון לשעבר סבור כי הגדלת ההיצע בלבד אינה מספקת
למי שפיספס/ה, במאמר דעה חשוב בדה-מרקר, שפורסם ביום שישי האחרון, כתב חיים פיאלקוף, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון הקודם, ומומחה למדיניות דיור, כי מהלכי הממשלה, המיועדים כולם רק להגדיל את ההיצע, "אכן עשויים לסייע במשהו, אבל חשובים ככל שיהיו - הם אינם מספיקים".
פיאלקוף סבור, כי "כמהלך משלים להגדלת ההיצע, נדרשת מדיניות ממוקדת בצד הביקוש, שתסייע לאוכלוסיות זכאיות". בין היתר, מציע פיאלקוף, להחזיר את מרכיב הסבסוד במשכנתאות, לפתח את התחום של דיור מכיל וליזום בנייה על ידי יזמים ללא מטרות רווח ולפרסם מכרזי בניה בהם תנאים שיבטיחו כי מחיר הדיור יהיה בר השגה.
פיאלקוף סבור, כי "כמהלך משלים להגדלת ההיצע, נדרשת מדיניות ממוקדת בצד הביקוש, שתסייע לאוכלוסיות זכאיות". בין היתר, מציע פיאלקוף, להחזיר את מרכיב הסבסוד במשכנתאות, לפתח את התחום של דיור מכיל וליזום בנייה על ידי יזמים ללא מטרות רווח ולפרסם מכרזי בניה בהם תנאים שיבטיחו כי מחיר הדיור יהיה בר השגה.
יש לקוות כי דבריו ישפיעו על מקבלי ההחלטות.
יום ראשון, 26 בדצמבר 2010
סדנא בת 3 מפגשים לצעירים על דיור בר השגה נפתחת ביום רביעי הקרוב
במסגרת הקואליציה לדיור בהישג יד, בשיתוף עם המעבדה לתכנון עם קהילה בטכניון ושתי"ל, ייערכו בחודשים הקרובים השתלמויות שונות בנושא דיור בר השגה לצעירים, פעילים סביבתיים, אנשי תכנון ויזמים. הראשונה שבהם - המיועדת לקבוצות צעירים המקדמות דיור בר השגה במקומות שונים בארץ, תיפתח ביום רביעי.
בהשתלמות בת שלושת המפגשים, יוכלו המשתתפים ללמוד על המטרות של דיור בהישג יד, כלים לקידום דיור בהישג יד וללמוד מהניסיון המצטבר של קבוצות אחרות. מטרת ההשתלמות היא לעזור לאותן התארגנויות להתמודד עם הבעיות המיוחדות שיש לצעירים אך לא פחות חשוב מכך - לתרום לשינוי חיובי עבור אוכלוסיה רחבה יותר הסובלת מבעיות דיור.
עדיין יש מספר מקומות פנויים, אך מומלץ להזדרז ולהירשם.
יום חמישי, 16 בדצמבר 2010
דיור בהישג יד במדינת ישראל / ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל
מצ"ב מאמרו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי, כפי שפורסם באתר המינהל.
עליית מחירי הדיור בשנתיים האחרונות, הביאה לשיח הציבורי את הדיון ב"דיור בהישג יד". דיון זה מתנהל ומתחדד לאור התחושה שהחובה הבסיסית של המדינה לאפשר לאזרחיה תנאים לממש את זכותם לקורת גג שתאפשר חיים בכבוד, אינה מתמלאת בעיקר בשנתיים האחרונות לאור העליות התלולות במחירי הדיור.
בעולם נהוג להגדיר "דיור בהישג יד", כיחידות מגורים אשר עלויות הדיור שלהן "בנות השגה" לבעלי הכנסה ממוצעת, בהבחנה מ"דיור סוציאלי" - שמיועד למי שאין ביכולת לעמוד בנטל עלויות הדיור. יש להקדים ולומר שעלויות הדיור - כוללות בחובן את החזר המשכנתא, ככול שמדובר בדירות בבעלות, וכוללות בחובן את שכר הדירה, ככל שמדובר בדיור בשכירות, וכולל בשני המקרים גם את תשלומי הארנונה הביטוח והמסים. בארצות הברית ובקנדה המונח דיור בהישג יד מיוחס לעלויות דיור שאינן עולות על 30% מההכנסה ברוטו של משק הבית. (לעניין הנתונים מהעולם ולנושאים אחרים המופיעים כאן נעזרתי בעבודתם של פרופ' רחל אלתרמן ופרופ' אמילי סילברמן).
בישראל עדיין אין הגדרה פורמלית או רווחת של "דיור בהישג יד", וקיימת נטייה בשיח הציבורי לערבב בין "דיור סוציאלי" לדיור בהישג יד. ערבוב מושגים זה מוביל לעיתים להתנגדות של ראשי ערים להפעלת כלים של דיור בהישג יד ("מחיר למשתכן", יצירת מלאי של דירות "קטנות" שיתאימו לזוגות צעירים, דיור להשכרה), מתוך הנחה , שלטעמי מוטעית, כי כלים אלו יביאו לערים אוכלוסייה חלשה - שתהפוך לנטל על הרשות המקומית.
אחד הכלים ליצירת פתרונות לדיור בהישג יד, הינו דיור להשכרה - לטווח הארוך. יש להדגיש, כי כלי זה אינו יחיד במגוון הפתרונות לדיור בר השגה - שכוללים בין היתר, בראש ובראשונה הגדלת היצע הדירות, יצירת תמהיל דירות שכולל גם דירות בנות שלושה חדרים, מכירת דירות בשיטת "מחיר למשתכן" - בה התחרות בין הקבלנים היא על המחיר המקסימלי בו תימכר הדירה ולא על מקיר הקרקע וכו'.
לדיור בשכירות מספר יתרונות בולטים על פני דיור בבעלות, כפתרון לדיור בהישג יד, ובהם, הפחתת החשיפה הכלכלית של משק הבית לשינויים במחירי הדיור, הגדלת רמת הניידות - הן אם כצורך הנובע מהגדלת המשפחה והן אם כצורך הנובע משינויים בסביבת העבודה, מזעור הצורך להשקיע הון ראשוני בפתרון הדיור - ובכך חיסכון משמעותי בעיקר בשנים הראשונות להתפתחות משך הבית בהן יכולת ההשתכרות עדיין לא הגיעה למקסימום. יתרון נוסף למשק, הינו היכולת להשתמש במלאי דירות נתון לפתרון למספר רב של משפחות, מאחר וכל משפחה שמצליחה לרכוש דירה, מפנה דירה לטובת פתרון למשפחה אחרת - כך שכלי זה נותן יותר פתרונות לאורך זמן מאשר דירות בבעלות.
בישראל, בניגוד למרבית מדינות העולם - בהן הדיור להשכרה הינו אחד הכלים המרכזים לדיור בהישג יד, אין שימוש "מוסדי" בכלי זה ומרבית הדירות להשכרה למגורים הינן בבעלות אנשים פרטיים (להבחין מחברות עסקיות). מצב זה אינו מאפשר ודאות ארוכת טווח לשוכר, הן בפן של טווח המגורים, והן בפן של שכ"ד, מפחית את הכדאיות בתחזוקה נאותה של הדירה - ולמעשה אינו מהווה פתרון לדיור בהישג יד - למשקי בית. יש הטוענים כי הסיוע הממשלתי שניתן בשוק הדיור בישראל עודד בעלות על דירות על פני שכירות (ראה למשל ורצבורג אליה וארז לנצ'ר "האם יש עתיד לשכירות הפרטית בישראל?", אוניברסיטת ת"א).
הממשלה ניסתה בשני חוקים - חוק לעידוד בניית דירות להשכרה 2007, והחוק לעידוד השקעות הון 1959, לעודד חברות עסקיות לבנות דירות להשכרה בשוק החופשי - בשני החוקים אין מגבלה על מחיר השכירות והם מעניקים תמריצי מס (דרך הפחתת מיסוי) לחברות הבונות. לא ניתן להצביע על הצלחה של שני הכלים, עד כה. קיימות שתי סיבות עיקריות לאי ההצלחה של החוקים ליצור מלאי כלשהוא של דירות להשכרה הינן - תשואה לא מספקת על ההון המושקע (התשואה למשכירי דירות פרטיות כיום הינה כ 5%-3% (ללא רווחי הון), יש לזכור כי לחברות תחזוקה ישנן עלויות גבוהות יותר ועל כן התשואה יכולה להיות נמוכה יותר) והחשש מחוסר יכולת להתמודד עם פינוי של שוכרים שאינם עומדים בתשלום שכ"ד (מה שמקטין עוד יותר את התשואה הצפויה).
בכדי להתמודד עם נושא התשואה הוציא המינהל לאחרונה, מכרזים ייחודים לדיור להשכרה, בהם אין מחיר מינימום - כאשר הכוונה שהיזם ייקח בחשבון את התשואה המבוקשת ויציע את מחיר הקרקע בהתאם. עד כה פורסמו שני מכרזים בשיטה זו, ואין בידינו עדיין כלים להעריך את השפעתה.
כלי נוסף שנשקל בימים אלו במינהל מקרקעי ישראל, הינו מכרז שהתמודדות בו תהיה על מחיר השכירות המקסימלי (בדומה למכרזי מחיר למשתכן). הזוכה יחויב להשכיר חלק מהדירות, על פי תמהיל שיקבע, לזוגות צעירים שלא הייתה ברשותם דירה בעלי הכנס הממוצעת של 70%-50% מההכנסה הממוצעת במשק, לתקופה של 10-5 שנים, לאחר 5 שנים יערך מבחן הכנסה נוסף בכדי לקבוע את הזכאות. הזוכה יהיה חייב להחזיק את הדירות במצב נאות, במשך כל תקופת השכירות של המבנה - שלא תפחת מ 30 שנה. מחיר הקרקע יהיה בהנחה משומת השמאי הממשלתי על מנת להבטיח תשואה וכדאיות ליזם, ובכדי לנסות ולמשוך השקעות ארוכות טווח (בנקים למשכנתאות חברות ביטוח וכו') להיכנס לתחום הדיור להשכרה, כפי שהן משקיעות בהשכרת נכסים למסחר ותעסוקה.
בחזרה לבלוג
עליית מחירי הדיור בשנתיים האחרונות, הביאה לשיח הציבורי את הדיון ב"דיור בהישג יד". דיון זה מתנהל ומתחדד לאור התחושה שהחובה הבסיסית של המדינה לאפשר לאזרחיה תנאים לממש את זכותם לקורת גג שתאפשר חיים בכבוד, אינה מתמלאת בעיקר בשנתיים האחרונות לאור העליות התלולות במחירי הדיור.
בעולם נהוג להגדיר "דיור בהישג יד", כיחידות מגורים אשר עלויות הדיור שלהן "בנות השגה" לבעלי הכנסה ממוצעת, בהבחנה מ"דיור סוציאלי" - שמיועד למי שאין ביכולת לעמוד בנטל עלויות הדיור. יש להקדים ולומר שעלויות הדיור - כוללות בחובן את החזר המשכנתא, ככול שמדובר בדירות בבעלות, וכוללות בחובן את שכר הדירה, ככל שמדובר בדיור בשכירות, וכולל בשני המקרים גם את תשלומי הארנונה הביטוח והמסים. בארצות הברית ובקנדה המונח דיור בהישג יד מיוחס לעלויות דיור שאינן עולות על 30% מההכנסה ברוטו של משק הבית. (לעניין הנתונים מהעולם ולנושאים אחרים המופיעים כאן נעזרתי בעבודתם של פרופ' רחל אלתרמן ופרופ' אמילי סילברמן).
בישראל עדיין אין הגדרה פורמלית או רווחת של "דיור בהישג יד", וקיימת נטייה בשיח הציבורי לערבב בין "דיור סוציאלי" לדיור בהישג יד. ערבוב מושגים זה מוביל לעיתים להתנגדות של ראשי ערים להפעלת כלים של דיור בהישג יד ("מחיר למשתכן", יצירת מלאי של דירות "קטנות" שיתאימו לזוגות צעירים, דיור להשכרה), מתוך הנחה , שלטעמי מוטעית, כי כלים אלו יביאו לערים אוכלוסייה חלשה - שתהפוך לנטל על הרשות המקומית.
אחד הכלים ליצירת פתרונות לדיור בהישג יד, הינו דיור להשכרה - לטווח הארוך. יש להדגיש, כי כלי זה אינו יחיד במגוון הפתרונות לדיור בר השגה - שכוללים בין היתר, בראש ובראשונה הגדלת היצע הדירות, יצירת תמהיל דירות שכולל גם דירות בנות שלושה חדרים, מכירת דירות בשיטת "מחיר למשתכן" - בה התחרות בין הקבלנים היא על המחיר המקסימלי בו תימכר הדירה ולא על מקיר הקרקע וכו'.
לדיור בשכירות מספר יתרונות בולטים על פני דיור בבעלות, כפתרון לדיור בהישג יד, ובהם, הפחתת החשיפה הכלכלית של משק הבית לשינויים במחירי הדיור, הגדלת רמת הניידות - הן אם כצורך הנובע מהגדלת המשפחה והן אם כצורך הנובע משינויים בסביבת העבודה, מזעור הצורך להשקיע הון ראשוני בפתרון הדיור - ובכך חיסכון משמעותי בעיקר בשנים הראשונות להתפתחות משך הבית בהן יכולת ההשתכרות עדיין לא הגיעה למקסימום. יתרון נוסף למשק, הינו היכולת להשתמש במלאי דירות נתון לפתרון למספר רב של משפחות, מאחר וכל משפחה שמצליחה לרכוש דירה, מפנה דירה לטובת פתרון למשפחה אחרת - כך שכלי זה נותן יותר פתרונות לאורך זמן מאשר דירות בבעלות.
בישראל, בניגוד למרבית מדינות העולם - בהן הדיור להשכרה הינו אחד הכלים המרכזים לדיור בהישג יד, אין שימוש "מוסדי" בכלי זה ומרבית הדירות להשכרה למגורים הינן בבעלות אנשים פרטיים (להבחין מחברות עסקיות). מצב זה אינו מאפשר ודאות ארוכת טווח לשוכר, הן בפן של טווח המגורים, והן בפן של שכ"ד, מפחית את הכדאיות בתחזוקה נאותה של הדירה - ולמעשה אינו מהווה פתרון לדיור בהישג יד - למשקי בית. יש הטוענים כי הסיוע הממשלתי שניתן בשוק הדיור בישראל עודד בעלות על דירות על פני שכירות (ראה למשל ורצבורג אליה וארז לנצ'ר "האם יש עתיד לשכירות הפרטית בישראל?", אוניברסיטת ת"א).
הממשלה ניסתה בשני חוקים - חוק לעידוד בניית דירות להשכרה 2007, והחוק לעידוד השקעות הון 1959, לעודד חברות עסקיות לבנות דירות להשכרה בשוק החופשי - בשני החוקים אין מגבלה על מחיר השכירות והם מעניקים תמריצי מס (דרך הפחתת מיסוי) לחברות הבונות. לא ניתן להצביע על הצלחה של שני הכלים, עד כה. קיימות שתי סיבות עיקריות לאי ההצלחה של החוקים ליצור מלאי כלשהוא של דירות להשכרה הינן - תשואה לא מספקת על ההון המושקע (התשואה למשכירי דירות פרטיות כיום הינה כ 5%-3% (ללא רווחי הון), יש לזכור כי לחברות תחזוקה ישנן עלויות גבוהות יותר ועל כן התשואה יכולה להיות נמוכה יותר) והחשש מחוסר יכולת להתמודד עם פינוי של שוכרים שאינם עומדים בתשלום שכ"ד (מה שמקטין עוד יותר את התשואה הצפויה).
בכדי להתמודד עם נושא התשואה הוציא המינהל לאחרונה, מכרזים ייחודים לדיור להשכרה, בהם אין מחיר מינימום - כאשר הכוונה שהיזם ייקח בחשבון את התשואה המבוקשת ויציע את מחיר הקרקע בהתאם. עד כה פורסמו שני מכרזים בשיטה זו, ואין בידינו עדיין כלים להעריך את השפעתה.
כלי נוסף שנשקל בימים אלו במינהל מקרקעי ישראל, הינו מכרז שהתמודדות בו תהיה על מחיר השכירות המקסימלי (בדומה למכרזי מחיר למשתכן). הזוכה יחויב להשכיר חלק מהדירות, על פי תמהיל שיקבע, לזוגות צעירים שלא הייתה ברשותם דירה בעלי הכנס הממוצעת של 70%-50% מההכנסה הממוצעת במשק, לתקופה של 10-5 שנים, לאחר 5 שנים יערך מבחן הכנסה נוסף בכדי לקבוע את הזכאות. הזוכה יהיה חייב להחזיק את הדירות במצב נאות, במשך כל תקופת השכירות של המבנה - שלא תפחת מ 30 שנה. מחיר הקרקע יהיה בהנחה משומת השמאי הממשלתי על מנת להבטיח תשואה וכדאיות ליזם, ובכדי לנסות ולמשוך השקעות ארוכות טווח (בנקים למשכנתאות חברות ביטוח וכו') להיכנס לתחום הדיור להשכרה, כפי שהן משקיעות בהשכרת נכסים למסחר ותעסוקה.
בחזרה לבלוג
יום שלישי, 7 בדצמבר 2010
מצעד והפגנה
שתי הזדמנויות מצוינות לצאת מהבית ולמחות על הפגיעה בזכויות האדם, ובזכות לדיור.
ביום שיש הקרוב, 10.12.10 בשעה 10:30 יתקיים מצעד זכויות האדם השני. מעל 100 ארגונים יצעדו יחד למען כל זכויות האדם לכל בני האדם. הקואליציה לקידום דיור בהישג יד תהיה בין הארגונים הצועדים. נפגשים בשדרות רוטשילד ליד הבימה וצועדים דרך אבן גבירול לעצרת בככר רבין. לפרטים, כולל הסעות מרחבי הארץ, לחצו על באנר המצעד.
ביום ראשון הקרוב, 12.12.10, בשעות הבוקר תערוך תנועת תמורה הפגנה מול ועידת ישראל לעסקים במחאה על אוזלת ידה של הממשלה בקידום דיור בר השגה. לחצו על הבאנר לפרטים.
ביום שיש הקרוב, 10.12.10 בשעה 10:30 יתקיים מצעד זכויות האדם השני. מעל 100 ארגונים יצעדו יחד למען כל זכויות האדם לכל בני האדם. הקואליציה לקידום דיור בהישג יד תהיה בין הארגונים הצועדים. נפגשים בשדרות רוטשילד ליד הבימה וצועדים דרך אבן גבירול לעצרת בככר רבין. לפרטים, כולל הסעות מרחבי הארץ, לחצו על באנר המצעד.
ביום ראשון הקרוב, 12.12.10, בשעות הבוקר תערוך תנועת תמורה הפגנה מול ועידת ישראל לעסקים במחאה על אוזלת ידה של הממשלה בקידום דיור בר השגה. לחצו על הבאנר לפרטים.
יום חמישי, 2 בדצמבר 2010
ההחלטה הגורלית באמת שעומדת בפני שר הבינוי והשיכון / גיל גן-מור
המאמר פורסם במקור בעיתון דה-מרקר ביום 2.12.10
המחסור המצטבר בדירות הוא ללא ספק אחד הגורמים המרכזיים לעליית מחירי הדיור, והגדלת היצע הדירות הוא ללא ספק צעד מתבקש. אלא שההחלטה הגורלית באמת שמונחת לפתחם של שר השיכון והממשלה אינה האם להגדיל את היצע הדירות, אלא איך, למי ולאיזו מטרה?
שחרור קרקעות לבנייה, הסרת חסמים וזירוז הבירוקרטיה של קבלת היתרי הבניה – כל זה טוב ויפה, אך ללא רגולציה מתאימה, שתבטיח דיור הולם לכל שכבות האוכלוסייה, נמשיך לראות איך בעתודות הקרקע המעטות שלנו ימשיכו לבנות בעיקר עוד דירות גדולות ויוקרתיות. לפי מחקר של ד"ר גילת בן שטרית, שטחה הממוצע של דירה חדשה עמד בשנת 2008 על לא פחות מ-182 מ"ר לעומת 50 מ"ר בשנות החמישים.
הבניה החדשה, לרבות תהליכי התחדשות עירונית, שבהם הורסים דיור בר-השגה קיים בלי חשיבה על ההשלכות, תמשיך לדחוק משפחות מהפלח הבינוני-נמוך לשוליים, ולחזק את המגמה של ערים קוטביות, בהן שכונות לאמידים בלבד לצד שכונות "סלאמס" לאנשים עם הכנסה נמוכה.
יש הטוענים כי על כל אחד לגור איפה שהוא יכול, אך זו חוכמה קטנה "לשלוח" את עניי תל אביב לרמלה ואת עניי רמלה לישובי הפריפריה, שמשוועים דווקא לאוכלוסיה מבוססת. במקום לטפל באי-השוויון, נחריף את הפערים החברתיים וניצור כיסי מצוקה, שינציחו את המצב לשנים רבות.
לכן ההחלטה הגורלית באמת המונחת לפתחם של שר השיכון ושל הממשלה אינה הגדלת היצע הדירות אלא בחירת החזון שלה לגבי החברה הישראלית. האם תהיה זו חברה השואפת לצמצום הפערים החברתיים ולשוויון הזדמנויות, חברה שבה ערים פלורליסטיות המעניקות שירותי חנוך, תרבות ובריאות טובים לתושבים בכל רמות ההכנסה, או חברה קוטבית, שבה איים מסתגרים ומופרטים של עושר במרחב, שהופך עני יותר ודל יותר בשירותים ובתשתיות.
אם שר השיכון מעוניין בשינוי חברתי אמיתי ולא רק בהפחתה זמנית של הלחץ הציבורי, עליו לנקוט בפעולות הבאות:
• לפעול עם שר הפנים כדי לתקן את חוקי התכנון, במסגרת הרפורמה בתכנון, ולהעניק לרשויות התכנון סמכויות והוראות ברורות לחייב ולתמרץ שילוב דיור בר-השגה בכל תוכנית מתאר. ההוראות יבטיחו כי מעתה והלאה יובטח כי בכל פרויקט בניה או התחדשות עירונית יהיו גם דירות המיועדות למשפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה, וכי בשכונות המגורים יישמר תמהיל חברתי בין אנשים עם הכנסה מגוונת.
• לכנס את מועצת מקרקעי ישראל ולאמץ החלטה על הקצאת קרקע לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי במכרזי בנייה. ניתן לעשות זאת באמצעות הכנסת תנאים בעניין בתוך המכרזים, הנוגעים גם לגודל הדירות וגם לאופן הקצאת חלק מהדירות לאוכלוסיה זכאית. במכרזי בניה להשכרה, ניתן לקבוע כי חלק מהדירות יושכרו במחירים מפוקחים לזכאים. כבר היום מעניק החוק את הסמכויות הנדרשות לכך.
• להיאבק בכל צורה של הדרה חברתית ואפליה בדיור. יש לשים סוף להנחיות של ראשי ערים המונעות מאוכלוסיה פחות אמידה אפשרות מעשית להתגורר בשכונות חדשות. יש לוודא כי קרקע שמוקצית תהיה נגישה לכל אדם, גם בישובים קהילתיים חדשים וגם בערים, ולהנהיג מדיניות של העדפה מתקנת כלפי קבוצות הסובלות ממצוקת דיור והדרה חברתית, על פי קריטריונים ענייניים.
• להגדיל משמעותית את מאגר הדיור הציבורי, תוך שילוב דירות דיור ציבורי בשכונות רגילות, ולא כשיכון נפרד ומסומן. להגדיל משמעותית את תקציבי הסיוע לרכישת דירה או לשכירת דירה, ולהתאים את הסיוע למחירי הדיור הריאליים, כך שמשפחה לא תוציא מעל 30% מהכנסתה לדיור באזור מגוריה.
צעדים אלו, אם יינקטו, יוכיחו לציבור כי הממשלה פועלת לא רק לבלימת עליית מחירי הדיור אלא גם לבלימת הסגרגציה וההדרה החברתית, ולמען צמצום הפערים החברתיים, ויצירת מרחב שוויוני יותר.
הכותב הוא עו"ד באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לקידום דיור בהישג יד בישראל
המחסור המצטבר בדירות הוא ללא ספק אחד הגורמים המרכזיים לעליית מחירי הדיור, והגדלת היצע הדירות הוא ללא ספק צעד מתבקש. אלא שההחלטה הגורלית באמת שמונחת לפתחם של שר השיכון והממשלה אינה האם להגדיל את היצע הדירות, אלא איך, למי ולאיזו מטרה?
שחרור קרקעות לבנייה, הסרת חסמים וזירוז הבירוקרטיה של קבלת היתרי הבניה – כל זה טוב ויפה, אך ללא רגולציה מתאימה, שתבטיח דיור הולם לכל שכבות האוכלוסייה, נמשיך לראות איך בעתודות הקרקע המעטות שלנו ימשיכו לבנות בעיקר עוד דירות גדולות ויוקרתיות. לפי מחקר של ד"ר גילת בן שטרית, שטחה הממוצע של דירה חדשה עמד בשנת 2008 על לא פחות מ-182 מ"ר לעומת 50 מ"ר בשנות החמישים.
הבניה החדשה, לרבות תהליכי התחדשות עירונית, שבהם הורסים דיור בר-השגה קיים בלי חשיבה על ההשלכות, תמשיך לדחוק משפחות מהפלח הבינוני-נמוך לשוליים, ולחזק את המגמה של ערים קוטביות, בהן שכונות לאמידים בלבד לצד שכונות "סלאמס" לאנשים עם הכנסה נמוכה.
יש הטוענים כי על כל אחד לגור איפה שהוא יכול, אך זו חוכמה קטנה "לשלוח" את עניי תל אביב לרמלה ואת עניי רמלה לישובי הפריפריה, שמשוועים דווקא לאוכלוסיה מבוססת. במקום לטפל באי-השוויון, נחריף את הפערים החברתיים וניצור כיסי מצוקה, שינציחו את המצב לשנים רבות.
לכן ההחלטה הגורלית באמת המונחת לפתחם של שר השיכון ושל הממשלה אינה הגדלת היצע הדירות אלא בחירת החזון שלה לגבי החברה הישראלית. האם תהיה זו חברה השואפת לצמצום הפערים החברתיים ולשוויון הזדמנויות, חברה שבה ערים פלורליסטיות המעניקות שירותי חנוך, תרבות ובריאות טובים לתושבים בכל רמות ההכנסה, או חברה קוטבית, שבה איים מסתגרים ומופרטים של עושר במרחב, שהופך עני יותר ודל יותר בשירותים ובתשתיות.
אם שר השיכון מעוניין בשינוי חברתי אמיתי ולא רק בהפחתה זמנית של הלחץ הציבורי, עליו לנקוט בפעולות הבאות:
• לפעול עם שר הפנים כדי לתקן את חוקי התכנון, במסגרת הרפורמה בתכנון, ולהעניק לרשויות התכנון סמכויות והוראות ברורות לחייב ולתמרץ שילוב דיור בר-השגה בכל תוכנית מתאר. ההוראות יבטיחו כי מעתה והלאה יובטח כי בכל פרויקט בניה או התחדשות עירונית יהיו גם דירות המיועדות למשפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה, וכי בשכונות המגורים יישמר תמהיל חברתי בין אנשים עם הכנסה מגוונת.
• לכנס את מועצת מקרקעי ישראל ולאמץ החלטה על הקצאת קרקע לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי במכרזי בנייה. ניתן לעשות זאת באמצעות הכנסת תנאים בעניין בתוך המכרזים, הנוגעים גם לגודל הדירות וגם לאופן הקצאת חלק מהדירות לאוכלוסיה זכאית. במכרזי בניה להשכרה, ניתן לקבוע כי חלק מהדירות יושכרו במחירים מפוקחים לזכאים. כבר היום מעניק החוק את הסמכויות הנדרשות לכך.
• להיאבק בכל צורה של הדרה חברתית ואפליה בדיור. יש לשים סוף להנחיות של ראשי ערים המונעות מאוכלוסיה פחות אמידה אפשרות מעשית להתגורר בשכונות חדשות. יש לוודא כי קרקע שמוקצית תהיה נגישה לכל אדם, גם בישובים קהילתיים חדשים וגם בערים, ולהנהיג מדיניות של העדפה מתקנת כלפי קבוצות הסובלות ממצוקת דיור והדרה חברתית, על פי קריטריונים ענייניים.
• להגדיל משמעותית את מאגר הדיור הציבורי, תוך שילוב דירות דיור ציבורי בשכונות רגילות, ולא כשיכון נפרד ומסומן. להגדיל משמעותית את תקציבי הסיוע לרכישת דירה או לשכירת דירה, ולהתאים את הסיוע למחירי הדיור הריאליים, כך שמשפחה לא תוציא מעל 30% מהכנסתה לדיור באזור מגוריה.
צעדים אלו, אם יינקטו, יוכיחו לציבור כי הממשלה פועלת לא רק לבלימת עליית מחירי הדיור אלא גם לבלימת הסגרגציה וההדרה החברתית, ולמען צמצום הפערים החברתיים, ויצירת מרחב שוויוני יותר.
הכותב הוא עו"ד באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לקידום דיור בהישג יד בישראל
הירשם ל-
רשומות (Atom)
