מתוך הספר קריאת המחאה - לקסיקון פוליטי בעריכת אריאל הנדל
הנה כמה מילים שבהן ניתן לתאר את המונח דיור: בית, קורת גג, מרחב פרטי, נדל"ן, זכות, מוצר.
שפה היא לעולם מכוננת ולא רק מתארת, והמאבק על השפה הוא גם מאבק על הנרטיב. במחאה התנהל מאבק מרתק על הנרטיב. מצד אחד, חלק מהמוחים דיברו על צדק חברתי, על שינוי השיטה ועל הזכות לדיור בר השגה לכולם. מצד שני, הממשלה דיברה על מצוקת נדל"ן, ועל כך שיש לפעול להוריד את מחירי הדירות עבור הזוגות הצעירים, בעיקר על ידי הגדלת ההיצע בשוק.
הלשון השונה שבה השתמשו חלק מהמוחים ביטאה תפישה ערכית שעה שהממשלה השתמשה בלשון אחרת – שביטאה תפישה שוּקית של דיור כמוצר למגורים, שרוכשים או שוכרים בשוק החופשי. מתח זה בין תפישה של דיור כזכות, כערך, לבין תפישה של דיור כמוצר, כנדל"ן שמחירו כך וכך, ליווה את המחאה מראשיתה, והיווה מקור מרכזי להיווצרות שיח של חירשים, שהנחיל אכזבה הדדית.
מוצר שהתייקר ויש להוזילו
עבור הממשלה הבעיה התמצתה בכך שחסר לאנשים דיור במחיר סביר, לפחות במרכז הארץ. נאמנה לתפישת המוצר שלה, המשיגה הממשלה את הבעיה באופן הבא בלבד: הביקוש לדירות עולה על ההיצע ולכן המוצר המכונה דיור הפך יקר מידי וראוי להוזילו. מכאן קלה הדרך לפתרון – אם יש מחסור בהיצע אז יש להגדיל את ההיצע או להקטין את הביקוש.
מכיוון שיכולתה של הממשלה להגדיל את ההיצע במהירות יחסית היא מוגבלת, בעיקר בערים הגדולות בה אין לממשלה שפע של קרקעות פנויות לבניה, עשתה הממשלה גם מאמצים לקרר את הביקוש לדירות, בעיקר על ידי עידוד הגירה לפריפריה בה מחירי הדיור זולים יותר, תוך התבססות על הבטחות לשפר את התחבורה ועל ידי כך לקרב את הפריפריה למרכז.
המילים שנבחרו למיתוג המדינות החדשה ושיווקה לציבור מרתקות. מהלכי הממשלה בתחום התכנון ושיווק הקרקע זכו מייד לכינוי בעל המטען החיובי רפורמה. כולן הוצגו על ידי ראש הממשלה כמאבק חסר פשרות בקרטל ממשלתי שיש לפרק למען התחרות החופשית, שכן אותו קרטל מייצר ביורוקרטיה נוראה שחונקת את שוק הדיור. המילה קרטל מעניינת במיוחד. ב'ויקיפדיה' הגדירו הגולשים את המילה כך: קרטל הוא "התאגדות של ספקי מוצר או שירות שנועדה להגדיל את רווחי חבריה ולבטל את התחרותיות ביניהם". אלא שבענייננו דבר ראש הממשלה על קרטל ממשלתי שכולל את מינהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה, כולם גופים ממשלתיים שמיועדים ליישם את מדיניות הממשלה ולא תאגידים למטרת רווח. לא בכדי זכתה אמירה זו לביקורת. ח"כ נחמן שי כינה את הביטוי "קרטל ממשלתי" אוקסימורון. ח"כ שלי יחימוביץ' אמרה שהביטוי הזה מגלם את תפיסת המדינה בעיניים עסקיות והתייחסות לקרקע המדינה כמטבע עובר לסוחר במקום כמשאב לאומי.
בין המהלכים השונים שבהם נקטה הממשלה בולטים שלושה. המשותף לכולם הוא שהשם שנבחר להם מסתיר את מהותם האמיתי. כך, יש לשער, קיוותה הממשלה לרכך את הביקורת הציבורית שמהלכים מסוג זה מעוררים. למשל – מהלכים שכוונתם הייתה הפרטה מרחיקת לכת של קרקעות המדינה כונתה בשם "הרפורמה במינהל" והוצגה כרפורמה מבנית בגוף ממשלתי שהסתאב ודורש ניעור – מינהל מקרקעי ישראל. אכן, מהלך זה כלל גם שינוי מבני במינהל מקרקעי ישראל, אך עניין זה, שאינו מעורר עניין, הסווה את מטרתה האמיתית של הרפורמה, שהיא הפרטת המקרקעין.
מהלכים שונים בתחום התכנון הלכו באותה דרך. חקיקת חוק תכנון ובניה חדש כונה בשם "רפורמת המרפסות". כאן נועד השם לשדר לציבור כי מטרת החוק הינה לזרז סגירת מרפסת ולקצר את פרק הזמן שלוקח לקבל היתר בניה. גם כאן השם נועד להסוות מהלכים מרחיקי לכת של קיצור הליכי תכנון ושינוי מערך האיזונים והבלמים הקיים במערכת התכנון, ולהטותה לכיוון פיתוח מהיר, שאינו מתיישב עם רעיונות של צדק חברתי וחלוקתי ושמירה על ערכי הסביבה.
מהלך נוסף, שהוצג כ"הוראת שעה", כונה החוק להאצת הבניה למגורים, שהקים ועדות דיור לאומיות, בעלות סמכות רחבה לתכנן באופן מהיר מאוד שכונות מגורים גדולות. המותג השיווקי שהודבק למהלך הוא סופרטנקר לנדל"ן. הסופרטנקר נכנס ללקסיקון העברי בזמן השריפה הגדולה בכרמל. מדובר באותו מטוס ענק לכיבוי שריפות שהוזעק מארה"ב, לאחר שהתברר שמערך הכיבוי הישראלי אינו מספיק. באמצעות שם זה ניסתה הממשלה לשדר לציבור שהיא נוקטת במהלכים דרמטיים כדי להאיץ את הבנייה, אך בפועל בשני המקרים ניסתה הממשלה לחפות על כשלים במערכות חיוניות (מערך הכבאות ומערכת התכנון והרישוי) שנבעו מכך שבמשך שנים הממשלה ייבשה אותם וקיצצה בתקציביהם במכוון.
בשבילכם זה נדל"ן, עבורנו זה הבית
רבים מהמוחים והארגונים החברתיים לא קידמו את המהלכים הללו בברכה, וראו בהם המשך המהלכים שגרמו למצוקת הדיור מלכתחילה. הם דחו את מיתוגן של רפורמות אלו כפתרון חדש למצוקתם. הם הצביעו על כך שדיור אינו רק מוצר, ובכל מקרה לא עניין שניתן להותירו לכוחות השוק בלבד על ידי המשך ההפרטה ודה-רגולציה. באחת ההפגנות אמרה דפני ליף את המשפט הבא: "בשבילכם זה נדל"ן, עבורנו זה הבית" וכך הדגישה את הבדלי התפישה. עבור המוחים הבית הוא יותר מארבעה קירות, הוא מהווה בסיס לכל דבר בחיים, להזדמנויות, לנגישות ולהגשמת חלומות. "איזה מין עולם זה עולם שאין בו מקום לחולמים, לאידיאליסטים, למשוררים. איזה מין עולם מדיר אותם? זה עולם של עוני", אמרה דפני ליף בהפגנה אחרת. "להיות עני זה לא רק לא להצליח לסגור את החודש או להיות בלי קורת גג. להיות עני זה להיות טרוד בדברים האלה, בבסיס, עד כדי כך שאין לך יכולת לחלום, לחשוב, ללמוד, לחבק את הילדים שלך".
המוחים הציבו תפישת מגורים חדשה ושונה מזו שמציעים כיום חלק ניכר מתאגידי הנדל"ן בעידוד הממשלה. לא עוד מרכז עשיר ופריפריה ענייה, לא עוד נתניה מזרח או ראשון מערב, כמשל לפרברי שינה בורגנים והומוגניים לאוכלוסיה אמידה. לא עוד "ערים לעשירים".
סתיו שפיר תיארה את החזון החדש במילותיה: "תוך שבוע מיום הקמת האוהל הראשון, שדרות רוטשילד כבר היו לעיר חיה ונושמת, לערבוביה גדולה של אנשים ורעיונות. שבילי האופניים הופקעו, המכוניות בכבישים הצמודים נאלצו להאט, הוויכוחים להטו בכיכר המרכזית, הקשרים בין התושבים העמיקו, התיירות נסקה. עיר לתפארת. כשבין הדיירים המוחים הופיעו מחוסרי דיור, משפחות ובודדים, הם השתלבו בעיר החדשה בטבעיות, והרבה מהתושבים לא ידעו כלל מי מהם מחוסר דיור ומי מחזיק דירה שכורה באחד הרחובות הצדדיים. האנשים השקופים האלה תפסו פתאום צבע, והפכו לחלק מאיתנו. כך גם צריכה להיות העיר החדשה שלנו".
תפישת מגורים עירונית זו שמה במרכז את בני האדם ושאיפותיהם לאיכות חיים שונה שנשענת על צפיפות ונגישות גבוהה (בלי תלות ברכב) לשירותים איכותיים וחיי פנאי ותרבות מגוונים, אך היא מעלה על נס גם את צמצום המרחקים והפערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות ואת הערך של פלורליזם, שוויון ותמהיל חברתי. תפישת מגורים זו עומדת במידה רבה בסתירה לתפישת המגורים, שליוותה את המדינה מיום הקמתה – תפישה שדגלה בפרבור וייהוד המרחב ובהפרדה (דה פרטו) בין קבוצות אוכלוסייה שונות ובין מעמדות חברתיים שונים – תפישה שגם מוכרת בשם "פיזור אוכלוסין". תפישה זו מתייחסת אל האדם לא פעם כאובייקט, פיון שאינו עומד בדרכו של הפיתוח מחד גיסא, ומשמש לצרכי ההתיישבות והביטחון של המדינה, מאידך גיסא. התפישה החדשה כופרת גם בהגיון השוקי וגם בהגיון ההפרדה ורואה בהם אמצעים הבנויים על הפרד ומשול, ניצול אינטרסים נוגדים ושבירת מנגנונים לשיתוף פעולה. "אנחנו לא מוכנים יותר להיות רק קהל יעד, רק סקטור, רק עשירון", אמרה דפני ליף לקבל הרבבות. "אנחנו לא נתבצר יותר בבונקרים הקטנים שלנו ונילחם את מלחמת הקיום שלנו לבד. העידן הזה נגמר. מעכשיו משהו חדש: מעכשיו אנחנו יחד".
תפישה חדשה זו מחייבת מהלכים שונים בתכלית, שכן מטרתם אינה להגדיל את ההיצע בלבד, אלא לצמצם פערי נגישות בין קבוצות שונות באוכלוסיה ולספק איכות חיים עירונית ונגישות שווה למה שיש לעיר טובה להציע – תעסוקה, חינוך, תרבות ושירותים לכל אדם, וזאת במנותק מהרקע הכלכלי-חברתי של התושב. מטרתם אינה לרסק את הבירוקרטיה ולקצר את הליכי התכנון אלא ליצור מרחבי מגורים נאותים והטרוגניים לאוכלוסיה מכל הסוגים והגילאים ורמות הכנסה, תוך התחשבות בצרכי דיור שונים.
מטרות שונות אלו דורשות כלים שונים. הן דורשות שינוי בתפישות תכנון, ואימוץ מדיניות דיור מכילה, במקום המאמצים הרבים שמושקעים היום בהדרה של "אוכלוסיות לא רצויות". במקום תכנון שטחי, מהיר וריק, הן דורשות מתכננים חברתיים, שרואים מול עיניהם את צרכי החברה והעיר וזכויות האזרח ופועלים להגשים אותם דרך התכנון, ושתופסים את התכנון ככלי לחלוקת העושר בחברה ולצמצום פערים, ולא ככלי טכני פיזי בלבד. הן דורשות שיתוף הציבור ודמוקרטיזציה של קבלת החלטות במקום ריכוזיות והנחתת החלטות מלמעלה למטה. הן דורשות התייחסות לקרקע כמשאב חברתי ולא כמקור הכנסה, כנכס שמוצע למרבה במחיר. במקום קיצוצים תכופים בתקציב, הן דורשות מעורבות ממשלתית גבוהה יותר באספקה ישירה של דיור ציבורי או סיוע אחר, וכן מתן תמריצים למימוש היעדים החברתיים על ידי יזמים פרטיים, וכמובן רגולציה הדוקה יותר על תאגידי הנדל"ן, בנקים ומשכירים. הן דורשות התמקדות בחיזוק וציפוף הערים, לרבות ביוזמה ממשלתית, במקום בפרבור והתרחבות, והקמת ישובים קהילתיים עם ועדות קבלה. במקום הקצאה סקטוריאלית וגיבוי בשתיקה לאפליה פרטית המטרות הנ"ל מחייבות מאבק באפליה בדיור.
התנגשות
המוחים והממשלה אם כן, הביאו עמם תפישות עולם שונות והציבו אותן זו מול זו – זכות מול מוצר. אין פלא כי הממשלה התקשתה לעכל את דרישות המוחים וכי מהלכיה נדחו על ידם. אולי זה גם מסביר את התגובות הנעלבות משהו של חברי כנסת ושרים, תגובות שנעו בין צעירים מפונקים מהמרכז השבע, שחושבים שהמדינה צריכה לתת להם דירה ברוטשילד או חבורה של קומוניסטים שרוצים להלאים את המשק או שמאלנים שיגידו לא לכל דבר, כי מטרתם האמיתית היא הפלת ממשלת הימין. תגובות אלו נראו יותר כספין תקשורתי ולא הצליחו לדכא את רוח המחאה. הן אף חיזקו במידה רבה את כל מה שנטען נגד הממשלה – שהיא אכן מסיתה קבוצות שונות בציבור אחת נגד השנייה ומנסה לתקוע ביניהן טריז, כדי למנוע מהן להתאגד ולהתארגן נגד מדיניות הממשלה ונגד המבנים הדורסניים של השוק הפרטי.
בסופו של דבר הממשלה הבינה שעליה לנקוט במה שכינתה צעדים משלימים והקימה את ועדת טרכטנברג.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית
ייתכן והמחאה הייתה אותו אירוע טראומתי שבגינו פיתחה ועדת טרכטנברג פיצול אישיות. פרק הדיור של דוח ועדת טרכטנברג מזגזג הלוך ושוב בין שתי התפישות ומדבר בשתי שפות, כאילו מדובר בשתי ועדות שונות.
פרק הדיור של הוועדה נפתח במשפט הבא: "בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במחירי הדיור". בכך ממסגרים חברי הוועדה את הבעיה לבעיית מוצר ולא לבעיית מדיניות. בהמשך מונים חברי הוועדה את פעולות הממשלה "לפתרון בעיית הנדל"ן", שהוא בעיקר "טיפול תשתיתי בבעיית המחסור בהיצע ולהסרת הכשלים המבניים לכל ארוך שרשרת הייצור של הדירות".
אלא שבפתיחת החלק השני בפרק, שמכונה "עיקרי ההשקפה", האלטר אגו של חברי הוועדה חוטף את הדוח לכיוון השקפה אחרת. הוא נפתח בהכרזה חגיגית ש"לכל אדם צורך בסיסי בקיומו של דיור נאות בהישג ידו לו ולמשפחתו הקרובה", וכי הבעיה אינה רק עליית המחירים אלא גם היעדר תמהיל דיור התואם את צרכי האוכלוסייה השונים. בפרק זה מכירה הוועדה גם בכך כי ישנה הומוגניות רבה בשוק הדיור, וכי יש לכך "השלכות חברתיות ואורבאניות קשות מבחינת אופייה של רקמת החיים העירונית ורמת הפערים החברתיים". הוועדה הכירה גם בכך ש"תמהיל דירות הומוגני עלול ליצור סביבת חיים מנוכרת, הנשענת על שכונות יוקרה ופרברים עניים, על הדרה של אוכלוסיות רבות מהמרחב העירוני ודחיקתם אל שולי הערים או אל פרברים מרוחקים, תוך העמקת הפערים ופגיעה במובילות החברתית והתעסוקתית".
הוועדה אף הכירה בכך שישנם אתגרים ש"כוחות השוק כלשעצמם אינם נותנים להם מענה", ואף ש"כללי השוק הנשענים על דינמיקות של היצע וביקוש פועלים בכיוונים הפוכים מהמדיניות הרצויה של הממשלה" כגון: סטגנציה בהליכי חידוש עירוני, והטיה לדירות יוקרה.
נדמה שהאמירה החשובה שמופיעה בפרק זה היא הצורך בהטיית המדיניות לכיוון השקעה בערים ועידוד הטרוגניות על פני המשך מגמת הפרבור וההפרדה. לחיים העירוניים יתרונות מובהקים, מציינת הוועדה, הם מספקים למתגורר בהם מגוון אפשרויות, קרבה אל מוקדי תעסוקה, חיי תרבות ופנאי עשירים, חינוך ושירותים ציבוריים, והיצע נרחב של מסחר ושירותים. לאיזה עתיד אורבאני צועדת ישראל בעשורים הבאים? שואלת הוועדה. האם לחיים אורבאניים תוססים, בהם יש מקום לאוכלוסיה מרקעים שונים ובשלבי חיים שונים, עם הטרוגניות חברתית וחיי קהילה מפותחים? שאלה זו נותרה פתוחה.
אלא שבעת כתיבת חלק ההמלצות האופרטיביות, נעלמה אותה אישיות שכתבה את חלק החזון של הדוח, כאילו בלעה אותה האדמה. מי שכתב את הרקע לדוח דילג מעל חלק זה. אחרת קשה להסביר כיצד ייתכן שאין קשר של ממש בין החזון שנפרש בחלק השני של פרק הדיור בדוח לבין הוועדה שכתבה את ההמלצות האופרטיביות.
אף שיש גם כמה המלצות מעניינות ומחדשות, רוב ההמלצות הספציפיות הן בתחום הגדלת ההיצע, שיווק, הסרת חסמים, לרבות סימון מתחמים ספציפיים לפיתוח מהיר. כמו כן, תמיכה גורפת ברפורמות השנויות במחלוקת בתחום הפרטת הקרקע והתכנון, ובהמשך חיסול הדיור הציבורי, והתבססות מוחלטת על כוחות השוק. הוועדה מציעה מעט מאוד שינויים מבניים רדיקליים ובאופן כללי מפספסת הזדמנות היסטורית לנקוט בצעדים משמעותיים כדי להבטיח את החזון שבחלק השני של פרק הדיור.
סיכום
דיור הוא לא מוצר רגיל. הוא זכות בסיסית ומפתח למימוש זכויות אדם רבות. הוא מפתח להגנה על החיים והבריאות, הפרטיות וחיי המשפחה. דיור אינו מוצר שניתן לוותר עליו בעת מצוקה, ולכן אם הוא מכלה חלק ניכר מהכנסתנו נאלץ לוותר על צרכים בסיסיים אחרים. למדיניות דיור יש השלכות ניכרות על החברה, על מידת השילוב או הפרדה שיש בה בין קבוצות ושכבות אוכלוסיה, על מידת ההכלה או ההדרה שהיא מציעה לקבוצות מוחלשות ומיעוטים, על האפשרות של רבים מאיתנו לרכוש השכלה טובה ולמצוא תעסוקה וליהנות מסביבה נקייה ממפגעים וזיהום ומשירותי בריאות ורוחה נאותים. לכן הזכות לדיור נאות הוכרה כאחת מזכויותיו הבסיסיות שלה אדם בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 ובאמנות בינלאומיות שונות.
במשך שנים ארוכות בישראל עמדה תפישה מרכזית אחת, שבליבה הסחרה (קומודיפיקציה) של זכויות חברתיות (לא רק דיור אלא גם בריאות וחינוך). רוב הממשלות פעלו על פיה. הישגה המרכזי של המחאה בתחום הדיור הוא שהיא הצליחה לכפור בתפישה זו ולהעמיד לה חלופה ראויה וקוהרנטית, שיש לה גיבוי ציבורי ניכר.
עו"ד גיל גן-מור הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח בישראל וחבר בקואליציה לדיור בר השגה.
הנה כמה מילים שבהן ניתן לתאר את המונח דיור: בית, קורת גג, מרחב פרטי, נדל"ן, זכות, מוצר.
שפה היא לעולם מכוננת ולא רק מתארת, והמאבק על השפה הוא גם מאבק על הנרטיב. במחאה התנהל מאבק מרתק על הנרטיב. מצד אחד, חלק מהמוחים דיברו על צדק חברתי, על שינוי השיטה ועל הזכות לדיור בר השגה לכולם. מצד שני, הממשלה דיברה על מצוקת נדל"ן, ועל כך שיש לפעול להוריד את מחירי הדירות עבור הזוגות הצעירים, בעיקר על ידי הגדלת ההיצע בשוק.
הלשון השונה שבה השתמשו חלק מהמוחים ביטאה תפישה ערכית שעה שהממשלה השתמשה בלשון אחרת – שביטאה תפישה שוּקית של דיור כמוצר למגורים, שרוכשים או שוכרים בשוק החופשי. מתח זה בין תפישה של דיור כזכות, כערך, לבין תפישה של דיור כמוצר, כנדל"ן שמחירו כך וכך, ליווה את המחאה מראשיתה, והיווה מקור מרכזי להיווצרות שיח של חירשים, שהנחיל אכזבה הדדית.
מוצר שהתייקר ויש להוזילו
עבור הממשלה הבעיה התמצתה בכך שחסר לאנשים דיור במחיר סביר, לפחות במרכז הארץ. נאמנה לתפישת המוצר שלה, המשיגה הממשלה את הבעיה באופן הבא בלבד: הביקוש לדירות עולה על ההיצע ולכן המוצר המכונה דיור הפך יקר מידי וראוי להוזילו. מכאן קלה הדרך לפתרון – אם יש מחסור בהיצע אז יש להגדיל את ההיצע או להקטין את הביקוש.
מכיוון שיכולתה של הממשלה להגדיל את ההיצע במהירות יחסית היא מוגבלת, בעיקר בערים הגדולות בה אין לממשלה שפע של קרקעות פנויות לבניה, עשתה הממשלה גם מאמצים לקרר את הביקוש לדירות, בעיקר על ידי עידוד הגירה לפריפריה בה מחירי הדיור זולים יותר, תוך התבססות על הבטחות לשפר את התחבורה ועל ידי כך לקרב את הפריפריה למרכז.
המילים שנבחרו למיתוג המדינות החדשה ושיווקה לציבור מרתקות. מהלכי הממשלה בתחום התכנון ושיווק הקרקע זכו מייד לכינוי בעל המטען החיובי רפורמה. כולן הוצגו על ידי ראש הממשלה כמאבק חסר פשרות בקרטל ממשלתי שיש לפרק למען התחרות החופשית, שכן אותו קרטל מייצר ביורוקרטיה נוראה שחונקת את שוק הדיור. המילה קרטל מעניינת במיוחד. ב'ויקיפדיה' הגדירו הגולשים את המילה כך: קרטל הוא "התאגדות של ספקי מוצר או שירות שנועדה להגדיל את רווחי חבריה ולבטל את התחרותיות ביניהם". אלא שבענייננו דבר ראש הממשלה על קרטל ממשלתי שכולל את מינהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבניה, כולם גופים ממשלתיים שמיועדים ליישם את מדיניות הממשלה ולא תאגידים למטרת רווח. לא בכדי זכתה אמירה זו לביקורת. ח"כ נחמן שי כינה את הביטוי "קרטל ממשלתי" אוקסימורון. ח"כ שלי יחימוביץ' אמרה שהביטוי הזה מגלם את תפיסת המדינה בעיניים עסקיות והתייחסות לקרקע המדינה כמטבע עובר לסוחר במקום כמשאב לאומי.
בין המהלכים השונים שבהם נקטה הממשלה בולטים שלושה. המשותף לכולם הוא שהשם שנבחר להם מסתיר את מהותם האמיתי. כך, יש לשער, קיוותה הממשלה לרכך את הביקורת הציבורית שמהלכים מסוג זה מעוררים. למשל – מהלכים שכוונתם הייתה הפרטה מרחיקת לכת של קרקעות המדינה כונתה בשם "הרפורמה במינהל" והוצגה כרפורמה מבנית בגוף ממשלתי שהסתאב ודורש ניעור – מינהל מקרקעי ישראל. אכן, מהלך זה כלל גם שינוי מבני במינהל מקרקעי ישראל, אך עניין זה, שאינו מעורר עניין, הסווה את מטרתה האמיתית של הרפורמה, שהיא הפרטת המקרקעין.
מהלכים שונים בתחום התכנון הלכו באותה דרך. חקיקת חוק תכנון ובניה חדש כונה בשם "רפורמת המרפסות". כאן נועד השם לשדר לציבור כי מטרת החוק הינה לזרז סגירת מרפסת ולקצר את פרק הזמן שלוקח לקבל היתר בניה. גם כאן השם נועד להסוות מהלכים מרחיקי לכת של קיצור הליכי תכנון ושינוי מערך האיזונים והבלמים הקיים במערכת התכנון, ולהטותה לכיוון פיתוח מהיר, שאינו מתיישב עם רעיונות של צדק חברתי וחלוקתי ושמירה על ערכי הסביבה.
מהלך נוסף, שהוצג כ"הוראת שעה", כונה החוק להאצת הבניה למגורים, שהקים ועדות דיור לאומיות, בעלות סמכות רחבה לתכנן באופן מהיר מאוד שכונות מגורים גדולות. המותג השיווקי שהודבק למהלך הוא סופרטנקר לנדל"ן. הסופרטנקר נכנס ללקסיקון העברי בזמן השריפה הגדולה בכרמל. מדובר באותו מטוס ענק לכיבוי שריפות שהוזעק מארה"ב, לאחר שהתברר שמערך הכיבוי הישראלי אינו מספיק. באמצעות שם זה ניסתה הממשלה לשדר לציבור שהיא נוקטת במהלכים דרמטיים כדי להאיץ את הבנייה, אך בפועל בשני המקרים ניסתה הממשלה לחפות על כשלים במערכות חיוניות (מערך הכבאות ומערכת התכנון והרישוי) שנבעו מכך שבמשך שנים הממשלה ייבשה אותם וקיצצה בתקציביהם במכוון.
בשבילכם זה נדל"ן, עבורנו זה הבית
רבים מהמוחים והארגונים החברתיים לא קידמו את המהלכים הללו בברכה, וראו בהם המשך המהלכים שגרמו למצוקת הדיור מלכתחילה. הם דחו את מיתוגן של רפורמות אלו כפתרון חדש למצוקתם. הם הצביעו על כך שדיור אינו רק מוצר, ובכל מקרה לא עניין שניתן להותירו לכוחות השוק בלבד על ידי המשך ההפרטה ודה-רגולציה. באחת ההפגנות אמרה דפני ליף את המשפט הבא: "בשבילכם זה נדל"ן, עבורנו זה הבית" וכך הדגישה את הבדלי התפישה. עבור המוחים הבית הוא יותר מארבעה קירות, הוא מהווה בסיס לכל דבר בחיים, להזדמנויות, לנגישות ולהגשמת חלומות. "איזה מין עולם זה עולם שאין בו מקום לחולמים, לאידיאליסטים, למשוררים. איזה מין עולם מדיר אותם? זה עולם של עוני", אמרה דפני ליף בהפגנה אחרת. "להיות עני זה לא רק לא להצליח לסגור את החודש או להיות בלי קורת גג. להיות עני זה להיות טרוד בדברים האלה, בבסיס, עד כדי כך שאין לך יכולת לחלום, לחשוב, ללמוד, לחבק את הילדים שלך".
המוחים הציבו תפישת מגורים חדשה ושונה מזו שמציעים כיום חלק ניכר מתאגידי הנדל"ן בעידוד הממשלה. לא עוד מרכז עשיר ופריפריה ענייה, לא עוד נתניה מזרח או ראשון מערב, כמשל לפרברי שינה בורגנים והומוגניים לאוכלוסיה אמידה. לא עוד "ערים לעשירים".
סתיו שפיר תיארה את החזון החדש במילותיה: "תוך שבוע מיום הקמת האוהל הראשון, שדרות רוטשילד כבר היו לעיר חיה ונושמת, לערבוביה גדולה של אנשים ורעיונות. שבילי האופניים הופקעו, המכוניות בכבישים הצמודים נאלצו להאט, הוויכוחים להטו בכיכר המרכזית, הקשרים בין התושבים העמיקו, התיירות נסקה. עיר לתפארת. כשבין הדיירים המוחים הופיעו מחוסרי דיור, משפחות ובודדים, הם השתלבו בעיר החדשה בטבעיות, והרבה מהתושבים לא ידעו כלל מי מהם מחוסר דיור ומי מחזיק דירה שכורה באחד הרחובות הצדדיים. האנשים השקופים האלה תפסו פתאום צבע, והפכו לחלק מאיתנו. כך גם צריכה להיות העיר החדשה שלנו".
תפישת מגורים עירונית זו שמה במרכז את בני האדם ושאיפותיהם לאיכות חיים שונה שנשענת על צפיפות ונגישות גבוהה (בלי תלות ברכב) לשירותים איכותיים וחיי פנאי ותרבות מגוונים, אך היא מעלה על נס גם את צמצום המרחקים והפערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות ואת הערך של פלורליזם, שוויון ותמהיל חברתי. תפישת מגורים זו עומדת במידה רבה בסתירה לתפישת המגורים, שליוותה את המדינה מיום הקמתה – תפישה שדגלה בפרבור וייהוד המרחב ובהפרדה (דה פרטו) בין קבוצות אוכלוסייה שונות ובין מעמדות חברתיים שונים – תפישה שגם מוכרת בשם "פיזור אוכלוסין". תפישה זו מתייחסת אל האדם לא פעם כאובייקט, פיון שאינו עומד בדרכו של הפיתוח מחד גיסא, ומשמש לצרכי ההתיישבות והביטחון של המדינה, מאידך גיסא. התפישה החדשה כופרת גם בהגיון השוקי וגם בהגיון ההפרדה ורואה בהם אמצעים הבנויים על הפרד ומשול, ניצול אינטרסים נוגדים ושבירת מנגנונים לשיתוף פעולה. "אנחנו לא מוכנים יותר להיות רק קהל יעד, רק סקטור, רק עשירון", אמרה דפני ליף לקבל הרבבות. "אנחנו לא נתבצר יותר בבונקרים הקטנים שלנו ונילחם את מלחמת הקיום שלנו לבד. העידן הזה נגמר. מעכשיו משהו חדש: מעכשיו אנחנו יחד".
תפישה חדשה זו מחייבת מהלכים שונים בתכלית, שכן מטרתם אינה להגדיל את ההיצע בלבד, אלא לצמצם פערי נגישות בין קבוצות שונות באוכלוסיה ולספק איכות חיים עירונית ונגישות שווה למה שיש לעיר טובה להציע – תעסוקה, חינוך, תרבות ושירותים לכל אדם, וזאת במנותק מהרקע הכלכלי-חברתי של התושב. מטרתם אינה לרסק את הבירוקרטיה ולקצר את הליכי התכנון אלא ליצור מרחבי מגורים נאותים והטרוגניים לאוכלוסיה מכל הסוגים והגילאים ורמות הכנסה, תוך התחשבות בצרכי דיור שונים.
מטרות שונות אלו דורשות כלים שונים. הן דורשות שינוי בתפישות תכנון, ואימוץ מדיניות דיור מכילה, במקום המאמצים הרבים שמושקעים היום בהדרה של "אוכלוסיות לא רצויות". במקום תכנון שטחי, מהיר וריק, הן דורשות מתכננים חברתיים, שרואים מול עיניהם את צרכי החברה והעיר וזכויות האזרח ופועלים להגשים אותם דרך התכנון, ושתופסים את התכנון ככלי לחלוקת העושר בחברה ולצמצום פערים, ולא ככלי טכני פיזי בלבד. הן דורשות שיתוף הציבור ודמוקרטיזציה של קבלת החלטות במקום ריכוזיות והנחתת החלטות מלמעלה למטה. הן דורשות התייחסות לקרקע כמשאב חברתי ולא כמקור הכנסה, כנכס שמוצע למרבה במחיר. במקום קיצוצים תכופים בתקציב, הן דורשות מעורבות ממשלתית גבוהה יותר באספקה ישירה של דיור ציבורי או סיוע אחר, וכן מתן תמריצים למימוש היעדים החברתיים על ידי יזמים פרטיים, וכמובן רגולציה הדוקה יותר על תאגידי הנדל"ן, בנקים ומשכירים. הן דורשות התמקדות בחיזוק וציפוף הערים, לרבות ביוזמה ממשלתית, במקום בפרבור והתרחבות, והקמת ישובים קהילתיים עם ועדות קבלה. במקום הקצאה סקטוריאלית וגיבוי בשתיקה לאפליה פרטית המטרות הנ"ל מחייבות מאבק באפליה בדיור.
התנגשות
המוחים והממשלה אם כן, הביאו עמם תפישות עולם שונות והציבו אותן זו מול זו – זכות מול מוצר. אין פלא כי הממשלה התקשתה לעכל את דרישות המוחים וכי מהלכיה נדחו על ידם. אולי זה גם מסביר את התגובות הנעלבות משהו של חברי כנסת ושרים, תגובות שנעו בין צעירים מפונקים מהמרכז השבע, שחושבים שהמדינה צריכה לתת להם דירה ברוטשילד או חבורה של קומוניסטים שרוצים להלאים את המשק או שמאלנים שיגידו לא לכל דבר, כי מטרתם האמיתית היא הפלת ממשלת הימין. תגובות אלו נראו יותר כספין תקשורתי ולא הצליחו לדכא את רוח המחאה. הן אף חיזקו במידה רבה את כל מה שנטען נגד הממשלה – שהיא אכן מסיתה קבוצות שונות בציבור אחת נגד השנייה ומנסה לתקוע ביניהן טריז, כדי למנוע מהן להתאגד ולהתארגן נגד מדיניות הממשלה ונגד המבנים הדורסניים של השוק הפרטי.
בסופו של דבר הממשלה הבינה שעליה לנקוט במה שכינתה צעדים משלימים והקימה את ועדת טרכטנברג.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית
ייתכן והמחאה הייתה אותו אירוע טראומתי שבגינו פיתחה ועדת טרכטנברג פיצול אישיות. פרק הדיור של דוח ועדת טרכטנברג מזגזג הלוך ושוב בין שתי התפישות ומדבר בשתי שפות, כאילו מדובר בשתי ועדות שונות.
פרק הדיור של הוועדה נפתח במשפט הבא: "בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במחירי הדיור". בכך ממסגרים חברי הוועדה את הבעיה לבעיית מוצר ולא לבעיית מדיניות. בהמשך מונים חברי הוועדה את פעולות הממשלה "לפתרון בעיית הנדל"ן", שהוא בעיקר "טיפול תשתיתי בבעיית המחסור בהיצע ולהסרת הכשלים המבניים לכל ארוך שרשרת הייצור של הדירות".
אלא שבפתיחת החלק השני בפרק, שמכונה "עיקרי ההשקפה", האלטר אגו של חברי הוועדה חוטף את הדוח לכיוון השקפה אחרת. הוא נפתח בהכרזה חגיגית ש"לכל אדם צורך בסיסי בקיומו של דיור נאות בהישג ידו לו ולמשפחתו הקרובה", וכי הבעיה אינה רק עליית המחירים אלא גם היעדר תמהיל דיור התואם את צרכי האוכלוסייה השונים. בפרק זה מכירה הוועדה גם בכך כי ישנה הומוגניות רבה בשוק הדיור, וכי יש לכך "השלכות חברתיות ואורבאניות קשות מבחינת אופייה של רקמת החיים העירונית ורמת הפערים החברתיים". הוועדה הכירה גם בכך ש"תמהיל דירות הומוגני עלול ליצור סביבת חיים מנוכרת, הנשענת על שכונות יוקרה ופרברים עניים, על הדרה של אוכלוסיות רבות מהמרחב העירוני ודחיקתם אל שולי הערים או אל פרברים מרוחקים, תוך העמקת הפערים ופגיעה במובילות החברתית והתעסוקתית".
הוועדה אף הכירה בכך שישנם אתגרים ש"כוחות השוק כלשעצמם אינם נותנים להם מענה", ואף ש"כללי השוק הנשענים על דינמיקות של היצע וביקוש פועלים בכיוונים הפוכים מהמדיניות הרצויה של הממשלה" כגון: סטגנציה בהליכי חידוש עירוני, והטיה לדירות יוקרה.
נדמה שהאמירה החשובה שמופיעה בפרק זה היא הצורך בהטיית המדיניות לכיוון השקעה בערים ועידוד הטרוגניות על פני המשך מגמת הפרבור וההפרדה. לחיים העירוניים יתרונות מובהקים, מציינת הוועדה, הם מספקים למתגורר בהם מגוון אפשרויות, קרבה אל מוקדי תעסוקה, חיי תרבות ופנאי עשירים, חינוך ושירותים ציבוריים, והיצע נרחב של מסחר ושירותים. לאיזה עתיד אורבאני צועדת ישראל בעשורים הבאים? שואלת הוועדה. האם לחיים אורבאניים תוססים, בהם יש מקום לאוכלוסיה מרקעים שונים ובשלבי חיים שונים, עם הטרוגניות חברתית וחיי קהילה מפותחים? שאלה זו נותרה פתוחה.
אלא שבעת כתיבת חלק ההמלצות האופרטיביות, נעלמה אותה אישיות שכתבה את חלק החזון של הדוח, כאילו בלעה אותה האדמה. מי שכתב את הרקע לדוח דילג מעל חלק זה. אחרת קשה להסביר כיצד ייתכן שאין קשר של ממש בין החזון שנפרש בחלק השני של פרק הדיור בדוח לבין הוועדה שכתבה את ההמלצות האופרטיביות.
אף שיש גם כמה המלצות מעניינות ומחדשות, רוב ההמלצות הספציפיות הן בתחום הגדלת ההיצע, שיווק, הסרת חסמים, לרבות סימון מתחמים ספציפיים לפיתוח מהיר. כמו כן, תמיכה גורפת ברפורמות השנויות במחלוקת בתחום הפרטת הקרקע והתכנון, ובהמשך חיסול הדיור הציבורי, והתבססות מוחלטת על כוחות השוק. הוועדה מציעה מעט מאוד שינויים מבניים רדיקליים ובאופן כללי מפספסת הזדמנות היסטורית לנקוט בצעדים משמעותיים כדי להבטיח את החזון שבחלק השני של פרק הדיור.
סיכום
דיור הוא לא מוצר רגיל. הוא זכות בסיסית ומפתח למימוש זכויות אדם רבות. הוא מפתח להגנה על החיים והבריאות, הפרטיות וחיי המשפחה. דיור אינו מוצר שניתן לוותר עליו בעת מצוקה, ולכן אם הוא מכלה חלק ניכר מהכנסתנו נאלץ לוותר על צרכים בסיסיים אחרים. למדיניות דיור יש השלכות ניכרות על החברה, על מידת השילוב או הפרדה שיש בה בין קבוצות ושכבות אוכלוסיה, על מידת ההכלה או ההדרה שהיא מציעה לקבוצות מוחלשות ומיעוטים, על האפשרות של רבים מאיתנו לרכוש השכלה טובה ולמצוא תעסוקה וליהנות מסביבה נקייה ממפגעים וזיהום ומשירותי בריאות ורוחה נאותים. לכן הזכות לדיור נאות הוכרה כאחת מזכויותיו הבסיסיות שלה אדם בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 ובאמנות בינלאומיות שונות.
במשך שנים ארוכות בישראל עמדה תפישה מרכזית אחת, שבליבה הסחרה (קומודיפיקציה) של זכויות חברתיות (לא רק דיור אלא גם בריאות וחינוך). רוב הממשלות פעלו על פיה. הישגה המרכזי של המחאה בתחום הדיור הוא שהיא הצליחה לכפור בתפישה זו ולהעמיד לה חלופה ראויה וקוהרנטית, שיש לה גיבוי ציבורי ניכר.
עו"ד גיל גן-מור הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח בישראל וחבר בקואליציה לדיור בר השגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה