החוק שלהם, הקרקעות של הציבור

בקיץ 2011 יצאו מאות אלפי אנשים לרחובות במחאה נגד מצוקת הדיור. בתגובה טענה הממשלה כי הפיתרון טמון באישור של חוק הוד"לים, להסדרת אותן ועדות לדיור לאומי שהיו כבר אמונות על האצת תוכניות מגורים גדולות על קרקעות מדינה. באמצעות ועדות אלה, טענה הממשלה, יגדל היצע הדיור ורק כך ירדו גם המחירים. הביקורת הציבורית הייתה חריפה. הטענה המרכזית נגד הייתה שהחוק יאיץ את הקמתן של שכונות הומוגניות עם דירות גדולות ויקרות על קרקעות המדינה בלי לתת מענה למצוקת הדיור של רוב התושבים. בעקבות זאת, בצעד שהיה נראה כחסר תקדים, דרשו חברי הכנסת דאז מהממשלה להכניס סעיף לחוק שיעניק סמכות רחבה לוועדות הדיור הלאומי לייעד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה במחיר מפוקח. לא רק שהחוק אושר כשהסעיף הזה כלול בו, שחור על גבי לבן, אלא שהיה ברור שלולא הסעיף הזה החוק לא היה צולח את וועדת החקיקה.

כמעט שנתיים עברו מאז, הציבור עזב את הרחוב, חזר לעבודה, לחובות ולנטל שכר הדירה. במקביל, בחדרי חדרים, החלו הוד"לים לפעול במרץ, תוך שהם מאשרים תוכניות על אדמות מדינה ומתעלמים באופן מוחלט מהסמכות שניתנה להם לקידום דיור בר השגה.

כמובן שלהתנהלות זו השלכות רבות. במקום תמהיל חברתי אנחנו מקבלים שכונות הומוגניות והנצחת ההפרדה, במקום השכרה מפוקחת אנו נאלצים לקחת משכנתאות שלא נוכל לעמוד בהם, במקום מחירים מותאמים להכנסה אנחנו מקבלים רווחים של יזמים פרטיים. בשורה התחתונה, הוועדות לדיור לאומי מחזקות את שוק הנדל"ן ומרחיקות את כולנו מהזכות הבסיסית לקורת גג.

חשוב להדגיש כי אין פה מחדל שנובע מחוסר תשומת לב להוראות החוק. הכול נעשה במודע. בשנתיים האחרונות הוגשו התנגדויות ועתירות על ידי הקואליציה לדיור בר השגה וארגוניים חברתיים נוספים כדי להעלות לסדר היום הציבורי את אזלת ידם של הוועדות לדיור לאומי, אך במקום להיענות לדרישות שהועלו, הממשלה רק מחפשת תירוצים משפטיים ותכנוניים להנצחת המחדל.

השבוע בדיון בוועדה המשותפת של הכנסת (פנים וכלכלה), לבקשת ראש הממשלה ושר הפנים החדש גדעון סער, הוחלט להאריך את החוק. יו"ר הוועדה, ח"כ מירי רגב שנושאת בשנים האחרונות את דגל המאבק במחירי הדיור, גם היא לא הקשתה על הממשלה והעבירה במהירות את הארכת החוק. נותר רק לקוות שבדיון במליאת הכנסת, ידרשו חברי הכנסת מהממשלה לתת דין וחשבון על הכשלים החברתיים של החוק.