דפים

יום ראשון, 3 במרץ 2013

כיצד נאכפת ההוראה לשלב דירות קטנות? המקרה של נתניה / גיל גן-מור

 פורסם לראשונה בקפה דה-מרקר

העיתונאית רנית נחום הלוי חשפה הבוקר בדה מרקר סיפור יפה על האופן שבו מתייחסות ועדות התכנון לדרישות שעלו במחאה החברתית. אחת הדרישות הייתה לשלב בכל תכנית גם דירות קטנות, למי שלא יכול להרשות לעצמו דירת 5 חדרים בגודל של 140 מ"ר או שלא מעוניין בדירה כזו ומוכן להסתפק ב-75 מ"ר.

במאי 2011, חודשיים לפני המחאה, ובעקבות הלחץ הציבורי, הפיץ מנכ"ל משרד הפנים חוזר שבו הוא מנחה את ועדות התכנון לשלב לפחות 20% דירות קטנות בכל תכנית בניה חדשה. דירה קטנה הוגדרה כ-40 מ"ר-75 מ"ר (למעט אזורי פריפריה שבה דירה קטנה תהיה עד 100 מ"ר). חריגה מהנחיה זו מחייבת את מוסד התכנון לנמק את החלטתו.

בתכנית בנתניה עליה מדברת  נחום הלוי, ושהפרוטוקול שלה מצוי בפני (נת/ 537/ 14/ ב), ניתן לראות שהוועדה המחוזית מחוז מרכז אינה עומדת בתוקף על קיום הוראה זו. אמנם יש לוועדה שיקול דעת, אבל מהפרוטוקול עולה כי הטעם העיקרי לויתור של הוועדה על הדרישה לכלול דירות קטנות יותר הוא הרצון של ראש העירייה, מרים פיירברג, למשוך אוכלוסיה מבוססת לשכונה החדשה, וכך, לטעמה, לחזק אזור שבו מספר שכונות חלשות יותר מבחינה סוציו אקונומית, חלקן ריכוזי עוני (לרבות ריכוז של יוצאי אתיופיה). אלא שבדיוק בשל הרצון הזה של ראשי ערים לסנן את האוכלוסייה הוחלט לחייבן בשילוב דירות קטנות.
מהפרוטוקול עולה כי מדובר בתכנית ענקית, שכוללת מגדלי מגורים ומסחר בעירוב שימושים והיא תכלול 962 יח"ד. ראש עיריית נתניה ומהנדס העיר ביקש מהוועדה המחוזית שגודל הדירות יהיה מינימום 127 מ"ר וגודל ממוצע יהיה 145 מ"ר.
מתכננת הוועדה, דניאלה מוסק, ניסתה לשכנע את העירייה כי דירות קטנות נחוצות לא רק לאוכלוסיה ענייה אלא גם למבוגרים וצעירים, וכי ממילא מדובר במגדלים שתחזוקתם יקרה והם יהוו סף כניסה לאוכלוסיה יחסית חזקה. מתכננת המחוז ציינה כי לפי חוזר המנכ"ל יש צורך ב-20% דירות קטנות ששטחן לא יעלה על 75 מ"ר.
ניתן היה לצפות שלאור הערות אלו תישלח התכנית לתיקון, אך מעיון בפרוטוקול הדיון הפנימי נראה שדרישת העירייה לדירות גדולות נענות ללא  קושי של ממש מצד הוועדה. ה"הישג" של הוועדה היה בביטול הדרישה לגודל מינימאלי של דירות, והקטנה מסוימת בגודל הממוצע של הדירות ל- 133 מ"ר במקום 145 מ"ר כדרישת העירייה.
קראתי את הפרוטוקולים בעיון. הם משקפים באופן מרתק את הדילמות שיש לראש עירייה ואת התפיסה התכנונית שלה. גם אם כוונותיה של ראש העירייה כנות, לא שוכנעתי כיצד שכונת עשירים הומוגנית תתרום לתושבים היותר חלשים מבחינה כלכלית שבשכונות הסמוכות? מדוע במקום להפריד בין האוכלוסיות, לא תעשה העיר מאמץ לפרק את המבנה הבעייתי של ריכוזי עוני לצד שכונות עשירים?  אולי הפתרון צריך להיות דווקא לאפשר לתושבים הפחות אמידים בסביבה אפשרות להשתלב בשכונה החדשה, באמצעות מנגנונים של דיור בר השגה, כולל, אבל לא רק, על ידי תמהיל מגוון של גדלי דירות?  מהניסיון המצטבר עולה כי ההפרדה במגורים  רק תנציח את אי השוויון ואת תחושות הניכור והקיפוח. 

ניתן היה לצפות מאנשי הועדה המחוזית לעמוד על האינטרס הציבורי הזה, ולדרוש לא רק דירות קטנות אלא גם שילוב של דירות להשכרה, ואף ליעד חלק מהדירות להשכרה לזכאי משרד השיכון בלבד, אך נראה שהם ויתרו די בקלות. פתאום מתכננת המחוז מדברת על כך ש"יש צורך במתן גמישות שיאפשר לשוק לעשות את שלו". בכל הכבוד, לא נראה לי שמתכננת המחוז באמת חושבת שהשוק יעשה את שלו (בטח לא בניגוד לרצונה המפורש של ראש העירייה). לי זה נשמע כמו ויתור קל מדי על העקרונות התכנוניים של משרד הפנים עצמו. 


תגובה 1:

  1. אני בעד הרעיון לשלב דירות קטנות,כדי שתהיה לכל אחד אפשרות לבחור את הדירה המתאימה לו מבחינת הגודל ומבחינת הכיס. גם ככה לא קל למצוא דירה סבירה ונורמלית במקום טוב ובמחיר סביר.

    השבמחק