המאמר פורסם לראשונה ב- YNET
רשימת הממתינים לדיור ציבורי הולכת ותופחת בזמן שהמדינה ממשיכה לקדם יוזמות נדל"ניות מבלי להבטיח שחלק מהדירות בהן ישווקו כדיור ציבורי. למעשה, המדינה מתעלמת באופן בוטה ממצוקת נזקקי הדיור הציבורי ומאלה שאין להם היום כלל קורת גג הולמת.
המלצות ועדת טרכטנברג, כמו גם יוזמות אחרות שנועדו לקדם דיור בר השגה, נסמכות על נפלאות השוק החופשי ואינן טורחות לחדש את בניית הדיור הציבורי ולהגדיל את מאגר הדירות הנכחד.
כך לדוגמה, החלטה שהתקבלה לאחרונה במועצת מקרקעי ישראל שעניינה שיווק קרקעות למטרות דיור להשכרה, קובעת כי הדירות שיבנו על ידי היזמים יושכרו למשך תקופה של 10 או 20 שנה.
החלטה אחרת תאפשר שיווק קרקע בשיטת "מחיר למשתכן" כאשר מחיר הקרקע קבוע, והמציעים במכרז מתחרים על המחיר הנמוך ביותר למ"ר בנוי. החלטה זו שנויה במחלוקת בשל טענות האוצר שהינה מטיבה עם המגזר החרדי.
מלבד העובדה שמדובר ביוזמות כלליות ולוטות בערפל שאינן מפרטות את הפרטים החשובים ביותר כמו המחיר והקריטריונים לזכאות, הרי שיוזמות אלה אינן מתייחסות לנושא הדיור הציבורי.
מתייבשים בתור
כיום, קיימת חובה חוקית בהתאם לחוק רשות המקרקעין, להקצות קרקע לדיור ציבורי. חרף זאת, מקבלי ההחלטות מתעלמים מחובה זו ובפועל ממשיכים לקבל החלטות העוסקות בדיור מבלי שנקבע תחילה שחלק מהדירות יועברו לידי המדינה וינוהלו כדיור ציבורי, המשולב בתוך בנייני המגורים.
מדו"ח ועדת טרכטנברג עולה כי ישנן כ-2,460 משפחות הממתינות לדיור ציבורי וכ-450 קשישים הממתינים לדיור בהוסטלים. אולם, במניין זה, לא נכללים עולים הזכאים לדיור ציבורי. לפי נתון רשמי שהתקבל בשנת 2010 ממנהל אגף בכיר לדיור במשרד הקליטה, מספרם של העולים הזכאים לדיור ציבורי עומד על 39,401. בנוסף, מספרים אלה כלל אינם משקפים את המציאות, ואינם ממצים את מספר הנזקקים לדיור ציבורי. מאחר ומדובר בזכאות שנקבעת על פי קריטריונים שהינם ארכאיים ודרקוניים, הרי שבפועל מספרם גדול בהרבה.
כך לדוגמה, הקריטריונים קובעים כי זכאי הוא מי שאין בבעלותו דירה או חלק מדירה משנת 1971, ובכך בין היתר שוללים את הזכאות ממפוני המשכנתאות שאין להם כיום קורת גג. בהתאם למצב הנוכחי, גם לא נבחנים שיקולים חשובים ורלוונטיים לזכאות, כגון רמת הכנסה וייחודיות של אוכלוסיות שונות.
קידום פתרונות דיור באמצעות כלים של דיור בר השגה הינו רצוי והכרחי. עם זאת, במסגרת פתרונות אלה יש לפעול תחילה להגדלת מאגר הדיור הציבורי. על המדינה לספק פתרונות דיור הולמים בראש ובראשונה לנזקקים ביותר תוך גיבוש קריטריונים צודקים, שוויוניים ושקופים.
הכותבות הן עורכות דין מהאגודה לצדק חלוקתי, החברה בקואליציה לדיור בר השגה
רשימת הממתינים לדיור ציבורי הולכת ותופחת בזמן שהמדינה ממשיכה לקדם יוזמות נדל"ניות מבלי להבטיח שחלק מהדירות בהן ישווקו כדיור ציבורי. למעשה, המדינה מתעלמת באופן בוטה ממצוקת נזקקי הדיור הציבורי ומאלה שאין להם היום כלל קורת גג הולמת.
המלצות ועדת טרכטנברג, כמו גם יוזמות אחרות שנועדו לקדם דיור בר השגה, נסמכות על נפלאות השוק החופשי ואינן טורחות לחדש את בניית הדיור הציבורי ולהגדיל את מאגר הדירות הנכחד.
כך לדוגמה, החלטה שהתקבלה לאחרונה במועצת מקרקעי ישראל שעניינה שיווק קרקעות למטרות דיור להשכרה, קובעת כי הדירות שיבנו על ידי היזמים יושכרו למשך תקופה של 10 או 20 שנה.
החלטה אחרת תאפשר שיווק קרקע בשיטת "מחיר למשתכן" כאשר מחיר הקרקע קבוע, והמציעים במכרז מתחרים על המחיר הנמוך ביותר למ"ר בנוי. החלטה זו שנויה במחלוקת בשל טענות האוצר שהינה מטיבה עם המגזר החרדי.
מלבד העובדה שמדובר ביוזמות כלליות ולוטות בערפל שאינן מפרטות את הפרטים החשובים ביותר כמו המחיר והקריטריונים לזכאות, הרי שיוזמות אלה אינן מתייחסות לנושא הדיור הציבורי.
מתייבשים בתור
כיום, קיימת חובה חוקית בהתאם לחוק רשות המקרקעין, להקצות קרקע לדיור ציבורי. חרף זאת, מקבלי ההחלטות מתעלמים מחובה זו ובפועל ממשיכים לקבל החלטות העוסקות בדיור מבלי שנקבע תחילה שחלק מהדירות יועברו לידי המדינה וינוהלו כדיור ציבורי, המשולב בתוך בנייני המגורים.
מדו"ח ועדת טרכטנברג עולה כי ישנן כ-2,460 משפחות הממתינות לדיור ציבורי וכ-450 קשישים הממתינים לדיור בהוסטלים. אולם, במניין זה, לא נכללים עולים הזכאים לדיור ציבורי. לפי נתון רשמי שהתקבל בשנת 2010 ממנהל אגף בכיר לדיור במשרד הקליטה, מספרם של העולים הזכאים לדיור ציבורי עומד על 39,401. בנוסף, מספרים אלה כלל אינם משקפים את המציאות, ואינם ממצים את מספר הנזקקים לדיור ציבורי. מאחר ומדובר בזכאות שנקבעת על פי קריטריונים שהינם ארכאיים ודרקוניים, הרי שבפועל מספרם גדול בהרבה.
כך לדוגמה, הקריטריונים קובעים כי זכאי הוא מי שאין בבעלותו דירה או חלק מדירה משנת 1971, ובכך בין היתר שוללים את הזכאות ממפוני המשכנתאות שאין להם כיום קורת גג. בהתאם למצב הנוכחי, גם לא נבחנים שיקולים חשובים ורלוונטיים לזכאות, כגון רמת הכנסה וייחודיות של אוכלוסיות שונות.
קידום פתרונות דיור באמצעות כלים של דיור בר השגה הינו רצוי והכרחי. עם זאת, במסגרת פתרונות אלה יש לפעול תחילה להגדלת מאגר הדיור הציבורי. על המדינה לספק פתרונות דיור הולמים בראש ובראשונה לנזקקים ביותר תוך גיבוש קריטריונים צודקים, שוויוניים ושקופים.
הכותבות הן עורכות דין מהאגודה לצדק חלוקתי, החברה בקואליציה לדיור בר השגה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה