בימים שבהם מחאת הדיור פושטת בכל הארץ, ומאהלים צצים תחת כל עץ רענן, חשוב להביא לתודעת הציבור את מצוקת הדיור רבת השנים של האזרחים הערבים, המהווים כחמישית מכלל אזרחי המדינה. הזכות למגורים ברמה נאותה היא זכות בסיסית של כל אזרח, וזמינות הדירות, מחירן ואיכותן מהווים אינדקציה לרווחת הקהילה. קבוצות שונות ורבות בישראל סובלות ממצוקת דיור, אך מצבו של הציבור הערבי הוא החמור והמורכב ביותר.
הסיבה הראשונה לכך היא הקונפליקט הפוליטי-היסטורי והשלכותיו על המדיניות הממשלתית. תחום הקרקעות והדיור נחשב לנושא הטעון ביותר ביחסי יהודים וערבים וביחסה של המדינה לאזרחיה הערבים. מאז הקמת המדינה הופקעו רוב אדמות הערבים והוקצו להקמת יישובים יהודיים, שמורות טבע ותשתיות ציבוריות. תחום השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות מהווה רק 2.5% מכלל אדמות המדינה, ותחומי הבנייה של היישובים הערבים צומצמו מאוד, מה שמחריף את מצוקת הדיור בקרב הדור הצעיר. מאז הקמתה לא איפשרה המדינה להקים ולו יישוב ערבי אחד חדש (למעט יישובי הבדווים בדרום, שמטרתם לרכז את הבדווים בשטחים קטנים יותר ולפנות אדמותיהם).
היישובים הערביים עוברים תהליכי שינוי, האוכלוסייה גדלה, אך התשתיות עדיין אינן הולמות את הצרכים והצפיפות הולכת וגוברת ללא תהליכי תכנון ופיתוח ראויים. לכך יש להוסיף את העדרו של שוק דירות להשכרה, וקושי גדול של ערבים לשכור דירות ביישובים יהודיים, במיוחד לנוכח גל הגזענות וההסתה נגדם.
בשנת 2000 הודתה הממשלה, שכדי לסגור את פערי העבר ולענות על הביקוש הטבעי של האזרחים הערבים, יש צורך בכ-10,000 יחידות דיור חדשות מדי שנה, במשך ארבע שנים. אך בסופו של דבר מאז אותה שנה שווקו כ-8,000 דירות בלבד לציבור הערבי בישראל. המחסור בבנייה ציבורית יזומה בתמיכה ממשלתית רק הגביר את מצוקת הדיור.
ביכולתה של הממשלה לסגור את הפערים הקיימים כיום בין יהודים לערבים בתחום התכנון והדיור באמצעות כמה צעדים עיקריים. עליה להציג תוכנית מקיפה לפתרון מצוקת הדיור והקרקעות ביישובים הערביים, שתאפשר להרחיב את ההיצע, להאיץ את תהליכי ההרשאה לתכנון ופיתוח קרקעות לבנייה למגורים, ולהקצות תקציבים ייעודיים לנושא. עליה גם לאפשר ייצוג הולם לאנשי מקצוע ערבים בתפקידי מפתח במשרד השיכון, במינהל מקרקעי ישראל ובוועדות התכנון והבנייה השונות, ולשתף את נציגי הציבור הערבי בפתרון מצוקת הדיור.
על הממשלה גם לדאוג להרחבת תחומי השיפוט של יישובים ערביים וצירוף אדמות מדינה אליהם, כדי לייעד אותן לשכונות מגורים חדשות ולאזורי תעסוקה. למרות הייחודיות של מצוקת הדיור במגזר הערבי, על האזרחים הערבים להצטרף למחאה משותפת של כלל האזרחים, כפי שכבר עשו תושבי העיר טמרה, בתקווה שהדבר יביא לשינוי בתחום הדיור ויקדם את ערכי הדמוקרטיה.
ייתכן שמחאה מסוג זה תגרום לממשלה להיות קשובה למצוקות ולזעקות של האזרחים, ולפעול באופן מהיר ועמוק על מנת למצוא פתרון אמיתי לבעיות הדיור. כי כל אזרח זכאי לקורת גג מעל ראשו ולאיכות חיים ראויה.
עו"ד חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי
המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"
הסיבה הראשונה לכך היא הקונפליקט הפוליטי-היסטורי והשלכותיו על המדיניות הממשלתית. תחום הקרקעות והדיור נחשב לנושא הטעון ביותר ביחסי יהודים וערבים וביחסה של המדינה לאזרחיה הערבים. מאז הקמת המדינה הופקעו רוב אדמות הערבים והוקצו להקמת יישובים יהודיים, שמורות טבע ותשתיות ציבוריות. תחום השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות מהווה רק 2.5% מכלל אדמות המדינה, ותחומי הבנייה של היישובים הערבים צומצמו מאוד, מה שמחריף את מצוקת הדיור בקרב הדור הצעיר. מאז הקמתה לא איפשרה המדינה להקים ולו יישוב ערבי אחד חדש (למעט יישובי הבדווים בדרום, שמטרתם לרכז את הבדווים בשטחים קטנים יותר ולפנות אדמותיהם).
היישובים הערביים עוברים תהליכי שינוי, האוכלוסייה גדלה, אך התשתיות עדיין אינן הולמות את הצרכים והצפיפות הולכת וגוברת ללא תהליכי תכנון ופיתוח ראויים. לכך יש להוסיף את העדרו של שוק דירות להשכרה, וקושי גדול של ערבים לשכור דירות ביישובים יהודיים, במיוחד לנוכח גל הגזענות וההסתה נגדם.
בשנת 2000 הודתה הממשלה, שכדי לסגור את פערי העבר ולענות על הביקוש הטבעי של האזרחים הערבים, יש צורך בכ-10,000 יחידות דיור חדשות מדי שנה, במשך ארבע שנים. אך בסופו של דבר מאז אותה שנה שווקו כ-8,000 דירות בלבד לציבור הערבי בישראל. המחסור בבנייה ציבורית יזומה בתמיכה ממשלתית רק הגביר את מצוקת הדיור.
ביכולתה של הממשלה לסגור את הפערים הקיימים כיום בין יהודים לערבים בתחום התכנון והדיור באמצעות כמה צעדים עיקריים. עליה להציג תוכנית מקיפה לפתרון מצוקת הדיור והקרקעות ביישובים הערביים, שתאפשר להרחיב את ההיצע, להאיץ את תהליכי ההרשאה לתכנון ופיתוח קרקעות לבנייה למגורים, ולהקצות תקציבים ייעודיים לנושא. עליה גם לאפשר ייצוג הולם לאנשי מקצוע ערבים בתפקידי מפתח במשרד השיכון, במינהל מקרקעי ישראל ובוועדות התכנון והבנייה השונות, ולשתף את נציגי הציבור הערבי בפתרון מצוקת הדיור.
על הממשלה גם לדאוג להרחבת תחומי השיפוט של יישובים ערביים וצירוף אדמות מדינה אליהם, כדי לייעד אותן לשכונות מגורים חדשות ולאזורי תעסוקה. למרות הייחודיות של מצוקת הדיור במגזר הערבי, על האזרחים הערבים להצטרף למחאה משותפת של כלל האזרחים, כפי שכבר עשו תושבי העיר טמרה, בתקווה שהדבר יביא לשינוי בתחום הדיור ויקדם את ערכי הדמוקרטיה.
ייתכן שמחאה מסוג זה תגרום לממשלה להיות קשובה למצוקות ולזעקות של האזרחים, ולפעול באופן מהיר ועמוק על מנת למצוא פתרון אמיתי לבעיות הדיור. כי כל אזרח זכאי לקורת גג מעל ראשו ולאיכות חיים ראויה.
עו"ד חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי
המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה