דפים

יום שני, 2 במאי 2011

לזכור ולא לשכוח: יש לדאוג לכל הנזקקים \ רויטל ברילנשטיין

המאמר פורסם לראשונה באתר YNET

ההחלטה לבנות דירות לקשישים נזקקים, היא פתרון חלקי בלבד לבעיות של מחוסרי הדיור בישראל. יום השואה מחדד את השאלה כיצד המדינה מסייעת לאזרחיה הוותיקים. התשובה: בצורה נקודתית ולא מספקת


השאלה כיצד המדינה מסייעת לאזרחיה הוותיקים - מתחדדת על אחת כמה וכמה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. רק אתמול (א') דווח, כי 60 אלף מתוך 208 אלף ניצולי שואה החיים בישראל - הם נזקקים. למרות זאת, השנה, אולי בשונה מהעבר, יש סיבה לחשוב שאנחנו בדרך הנכונה.

לפני כחודש אישרה הממשלה בנייה של 5,000 יחידות דיור עבור קשישים נזקקים, הזכאים לסיוע בשכר דירה וממתינים לדיור ציבורי. בהתאם להחלטה, רשויות מקומיות או מוסדות לאומיים דוגמת הסוכנות היהודית, המחזיקים בקרקעות שיועדו לשימוש ציבורי, יוכלו להקים מבני דיור לקשישים הזכאים לסיוע בשכר דירה, בהתאם לקריטריונים והחלטות של מינהל מקרקעי ישראל.

יוזמה זו מוצדקת וראויה, שכן ההנחה לפיה כוחות השוק יובילו לאספקת דיור הולם לכל, מוכיחה עצמה שוב ושוב כשגויה ונראה, שהמדינה מתחילה להפנים כי עליה להיות אחראית לשוק הדיור ולצרכי מיעוטי היכולת.

אבל מדובר בפתרון חלקי ביותר. כאשר מדובר על בעיית מחוסרי הדיור בישראל עולה בעיה כפולה. ראשית, חסר מידע מהימן ומדויק לגבי נתונים בסיסיים בתחום, לרבות מספרם האמיתי של מחוסרי הדיור, אחוז בעלי הבתים בישראל, מספר המפונים מדירות מדי שנה וכדומה. שנית, לא קיימת בשלב זה תפיסה כוללת של מדיניות דיור נכונה לישראל.

המדינה מתנערת
שתי בעיות אלה קשורות כמובן, שכן בהיעדר מידע מלא ומהימן, קשה לסמן את הבעיות באופן מדויק וממילא קשה להציע פתרונות כוללים. כתוצאה מהמצב הקיים, הפעילות כיום מתמקדת במתן פתרונות נקודתיים ובמאבקים בנושאים מתוחמים ומוגבלים, ללא ראיה מערכתית ומדיניות כוללת.

בשנים האחרונות ניכר, שהמדינה הולכת ומתנערת מחובתה לספק קורת גג לאזרחיה. מעורבותה בשוק הדיור הצטמצמה רק למספר מועט של נזקקים וכתוצאה, מספר המשפחות שזכו לסיוע הלך ופחת, זאת לצד העדר בנייה חדשה לדיור ציבורי והתרוקנות מלאי הדיור הציבורי הקיים.

בנוסף, תקציבי משרד השיכון קוצצו באופן ניכר. תקציב משרד השיכון, שהיווה ב-1999 4.5% מתקציב המדינה, ירד בשנת 2008 ל-1.6% מהתקציב.

מצד שני, השוק הפרטי מספק בעיקר דיור יוקרה ולא נותן מענה מספק לצרכים חברתיים של אוכלוסיות שונות, ביניהן משפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה. כך, גם משפחות בעלות הכנסה ממוצעת מתקשות היום למצוא פתרונות דיור הולמים, כאשר עלויות הדיור תורמות ליצירת ריכוזי עוני ולהפרדה חברתית על בסיס רמת הכנסה.

טוב יעשו מקבלי ההחלטות אם עד שנה הבאה, ימצאו זמן לגבש מדיניות דיור כוללת במסגרתה ימצאו פתרונות אמיתיים, כוללים ומספקים, לכלל האוכלוסיות הנזקקות בישראל.

עו"ד רויטל ברילנשטיין היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי.



2 comments:

  1. יש שתי נקודות אותן הייתי רוצה לעלות בלי לגרום לתגובות עלהום.אני משבית שמחות מטבעי.
    1.משכנתה בגובה 30% מההכנסה זה ביטוי נחמד רק שצריך להוסיף שה70% לא יפחתו מ....ש"ח אשר זה המינימום הראוי לקיום של משפחה בת 4-5 נפשות.
    2.לא מבין למה יש לאפשר דיור בר השגה במגדל רוטשילד 1 או מגדלי אקירוב בתל אביב.הזוג המאושר שיגריל שם את דירתו בקומה א מעל פחי האשפה או החניה העילית מאיפה ישלם 4000ש"ח לחודש מיסי ועד הבית?או שתדרשו חוק שמיסי הועד יחולקו על בסיס יחסי להכנסה החודשית של הדייר(להזכירכם הקומוניזם עבר וגם הקיבוצים התברגנו)ומלחמות המותגים והחינוך הפרטי והגדג'טים והרשימה אריכה והילדים די ניבזיים במיקרים כאלה.
    במקום זה אפשר לגור יופי בשולי מחוז המרכז ועם השנים להתקדם פנימה אם דוקא ירצו.זה רק שעה ופחות של נסיעה(לא בזמן פקקים כי אז עדיפה הרכבת.כך אני עושה)

    השבמחק
  2. צדק חלוקתי זה נשמע הומני אבל השאלה עד כמה רוצים להרחיק עם זה לכת.ההוא מהפנטהאוס משלם ביטוח לאומי מקסימום כדי שזה שאין לא יוכל לקבל את התמיכה המינימלית שהביטוח הלאומי משלם.הוא גם משלם מס הכנסה כדי שבתקציב המדינה ניתן יהיה לתת לכולם חינוך "חינם".הוא גם משלם מס בריאות וקופת חולים כדי שלחולים יהיה טיפול הולם לו יש ביטוח הראל פלטינום.והינה באים היום ורוצים שיממן דיור בפרויקט חדש בלב תל אביב.אפילו לילדים שלו קנה ביבנה והוא התחיל את דרכו בדירת 3 חדרים בקומה ד' בלי מעלית וחניה.יש לי הרגשה שמישהו מנסה לראות עד איפה אפשר למתוח את החבל מנימוקים פופוליסטים/פוליטיים. תחשבו על זה ותגדירו מהו צדק חלוקתי מחדש.

    השבמחק