שמאי המקרקעין שאול ויסמן אמר לאחרונה בראיון לדה מרקר (רנית נחום הלוי, 3.9.10), כי דיור בר השגה אינו יותר מאשר "אגדה אורבאנית והמצאה פופוליסטית." האמנם?
במדינות רבות בעולם מקובל לחשוב על דיור בהישג יד (דב"י) כעל נושא אורבאני במהותו. מדובר בדיור המאפשר תמהיל חברתי מגוון, דהיינו, מגורים של בעלי יכולת לצד מעוטי יכולת, באותו מתחם. השאלה המתבקשת היא, כיצד ניתן ליישם דיור שכזה? אחת הדרכים שהוצגו לאחרונה היא הצפת השוק בדירות במגוון גדלים. אלא שאין בכך די. מיקומן ופרישתן של דירות אלו במרחב, נגישותן לתשתיות ושירותים, יכולת התחזוקה שלהן לאורך זמן, מרחקן ממרכזי תעסוקה ועיצובן האדריכלי חשובים גם הם להצלחתו של דיור בהישג יד.
ניו יורק היא דוגמא טובה, ובמידה רבה אף מעוררת קנאה. קשה לדמיין הצלחה של דיור בתמהיל חברתי במקום כמו ניו יורק. אך הדבר קורה, הלכה למעשה. ישנם בעיר לא מעט מתחמים בהם מעוטי יכולת ובעלי יכולת חיים זה לצד זה ונהנים משירותים זהים, מתשתיות משותפות ומתחזוקה הולמת. כדי להבטיח זאת, חברה עירונית מפקחת בקפידה על מתן הזכאות, על האכלוס ועל שמירה של מאגר הדירות בהישג יד לאורך זמן. מתחמי הדב"י כוללים שדרוג של דירות קיימות לצד בנייה חדשה, המשתלבת במרקם השכונתי, ומתאפשרים הודות לשיתוף פעולה הדוק בין שלוש צלעות: היזם, הרשות המקומית והקהילה. מחירי הדירות מחושבים בהתאם לרווחיות המשוערת של המשקיע, בהתאם לצרכים העירוניים של הרשות ולצרכים וליכולות של קהל היעד. סוד ההצלחה טמון ביזמים, שחלקם מגדיר עצמו כיזמים חברתיים, המבינים שדיור בהישג יד מניב פירות ומשתלם בטווך הארוך.
בישראל, ככלל, שוק הדיור רק הולך ומתייקר, דבר המשפיע קשות על חתך רחב של האוכלוסייה. יחד עם זאת, נושא דב"י מעסיק לא מעט רשויות מקומיות, בין במישרין ובין בעקיפין, דבר הבא לידי ביטוי, לפי שעה, בעיקר בהקמת ועדות ובהכנת מסמכי מדיניות בנושא. רשויות אחרות עוקבות אחר הנעשה, אך נמנעות בינתיים מנקיטה בצעדים של ממש לקידום העניין. בד בבד, לא מעט תנועות של צעירים לוקחות על עצמן לקדם דיור בהישג יד כמשימה מרכזית, כמו גם רבים מבין ארגוני המגזר השלישי. הדיון הציבורי בנושא זה חי וקיים, אך מכאן ארוכה עוד הדרך.
האם יש איפוא סיכוי שהאגדה תהפוך למציאות? בכדי ש"האגדה האורבאנית" של השמאי ויסמן לא תישאר בגדר אגדה, נדרשת חשיבה מערכתית החותרת ליצירתה של מציאות אורבאנית אחרת. יש לקבוע כללי זכאות גמישים לדיור בהישג יד, לצד בדיקה קפדנית של התמהיל החברתי הרצוי בכל פרויקט ופרויקט, לגופו של עניין. רק כך ניתן יהיה להבטיח התאמה בין הפתרון המוצע לבין הצרכים האמיתיים של מגוון אוכלוסיות, לרבות מעוטות יכולת.
יתרה מזו, מעבר ליתרונותיו המידיים של דיור בהישג יד המאפשר תמהיל חברתי מגוון, יש לראות בדיור שכזה קטליזטור להתארגנות חברתית-מרחבית חדשה, בעלת אופק רחב יותר, אשר תקדם שיוויון הזדמנויות, תצמצם פערים, ותשפיע על אופיו האורבאני של האזור כולו. אינטגרציה חברתית שכזו תביא בסופו של דבר ליצירתו של מרחב אורבאני בר-קיימא המציע שלל הזדמנויות למגוון של אוכלוסיות.
בחזרה לבלוג
