דנה ויילר-פולק, מדווחת ב"הארץ" על "רפורמה" חדשה במשרד השיכון. זכאים בעלי מוגבלויות יהיו זכאים לדיור ציבורי והשאר יקבלו סיוע בשכ"ד מובטח לחמש שנים בתמורה לויתור על מקומם בתור. בל ניפול בפח. לא מדובר ברפורמה שנועדה להיטיב עם הזכאים בעלי המוגבלות, אלא המשך טבעי למגמת הקשחת הקריטריונים לדיור ציבורי, כתוצאה מהחיסול המתמשך של מאגר הדירות בדיור הציבורי. ובמילים אחרות - כך נבטל את זכאותן לדיור ציבורי של מאות משפחות, שרבות מהן חד הוריות, עם שלושה ילדים ומעלה (כמו במקרה של תקווה מבני ברק), ועוד נצא טוב בתקשורת...
מזה קרוב לשני עשורים, המדיניות הממשלתית בישראל היא לא לבנות דיור ציבורי חדש. מדיניות זו עמדה בסתירה לעמדת הכנסת, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק הדיור הציבורי. החוק מאפשר את מכירת הדירות בדיור הציבורי לדיירים ותיקים, שיהיה להם משהו להוריש לדור הבא ולהיחלץ מהעוני, אך בכסף שיתקבל ממכירת הדירות הללו, כך נקבע, יוקמו דירות חדשות, להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי. חוק זה הוקפא עם כניסתו לתוקף אך מכירת הדירות נמשכת במבצעים שונים של משרד השיכון. על פי מבקר המדינה, עד מרס 2008 מכרה המדינה כ-26,000 דירות; ההכנסות ממכירת הדירות הסתכמו בשני מיליארד ש"ח בערך, אך מכספי הקרן לא הוספה למלאי הדיור הציבורי אף לא דירה אחת.
כתוצאה ממדיניות הממשלה, הגיע מאגר הדירות בדיור הציבורי לשפל חסר תקדים, פחות משבעים אלף דירות. המחסור גורם לבעיות חמורות ופוגע אנושות בדיירי הדיור הציבורי ובזכאים הממתינים לדירות. אנשים שכבר גרים בדירה ומבקשים להחליף את דירתם בשל צפיפות או מוגבלות אינם יכולים לעשות זאת, ומשפחות זכאיות ממתינות בתורים ממושכים. המחסור מורגש במיוחד במרכז הארץ, שם ההמתנה בתור אורכת שנים. נכים רתוקים זכאים לדיור ציבורי אך לעיתים מזומנות אין דירה ההולמת את צרכיהם, ולכן הפתרון עבורם הוא סיוע ברכישת דירה (דירות נ"ר), אך התקציב לכך קוצץ שוב ושוב. על פי מבקר המדינה, משרד השיכון רוכש כ-30 דירות בשנה בלבד עבור נכים רתוקים ונוצר פער גדול שהולך ומתרחב בין מספר הממתינים ובין מספר הדירות שהמשרד מספק.
מזה קרוב לשני עשורים, המדיניות הממשלתית בישראל היא לא לבנות דיור ציבורי חדש. מדיניות זו עמדה בסתירה לעמדת הכנסת, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק הדיור הציבורי. החוק מאפשר את מכירת הדירות בדיור הציבורי לדיירים ותיקים, שיהיה להם משהו להוריש לדור הבא ולהיחלץ מהעוני, אך בכסף שיתקבל ממכירת הדירות הללו, כך נקבע, יוקמו דירות חדשות, להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי. חוק זה הוקפא עם כניסתו לתוקף אך מכירת הדירות נמשכת במבצעים שונים של משרד השיכון. על פי מבקר המדינה, עד מרס 2008 מכרה המדינה כ-26,000 דירות; ההכנסות ממכירת הדירות הסתכמו בשני מיליארד ש"ח בערך, אך מכספי הקרן לא הוספה למלאי הדיור הציבורי אף לא דירה אחת.
כתוצאה ממדיניות הממשלה, הגיע מאגר הדירות בדיור הציבורי לשפל חסר תקדים, פחות משבעים אלף דירות. המחסור גורם לבעיות חמורות ופוגע אנושות בדיירי הדיור הציבורי ובזכאים הממתינים לדירות. אנשים שכבר גרים בדירה ומבקשים להחליף את דירתם בשל צפיפות או מוגבלות אינם יכולים לעשות זאת, ומשפחות זכאיות ממתינות בתורים ממושכים. המחסור מורגש במיוחד במרכז הארץ, שם ההמתנה בתור אורכת שנים. נכים רתוקים זכאים לדיור ציבורי אך לעיתים מזומנות אין דירה ההולמת את צרכיהם, ולכן הפתרון עבורם הוא סיוע ברכישת דירה (דירות נ"ר), אך התקציב לכך קוצץ שוב ושוב. על פי מבקר המדינה, משרד השיכון רוכש כ-30 דירות בשנה בלבד עבור נכים רתוקים ונוצר פער גדול שהולך ומתרחב בין מספר הממתינים ובין מספר הדירות שהמשרד מספק.
אז מה עושים כדי להתמודד עם התורים? מגדילים את מאגר הדירות? מה פתאום, פשוט מצמצים את מספר הזכאים. כיצד? אומרים לזכאים, המתינו בתור (ואולי בדרך תאבדו את הזכאות) או צאו עכשיו מהתור לדירה תמורת סיוע כספי מוגדל לתשלום שכר הדירה למשך חמש שנים (ואגב, זה לא חדש אלא מחזור של רעיון שכבר ממומש כלפי זכאים במרכז הארץ).
זהו פתרון קוסמטי שאולי יכול לסייע בשיפור הסטטיסטיקה הגרועה של תורי הממתינים לדירה, אבל אינו פתרון מהותי עבור חלק גדול מן המשפחות הרלוונטיות:
ראשית, בניגוד לוודאות בקבלת דירה של הדיור הציבורי, הסיוע הכספי אינו תמיד ממומש על ידי הזכאים, כי אינו הולם את מחירי השוק, וכי לא תמיד אפשרי למצוא דירה הולמת כאשר מקורות ההכנסה שלך נמוכים, ואין לך סכום נזיל לצורך ערבויות ופיקדונות. משרד השיכון מדבר כבר שנתיים על התאמת הסיוע למחירי הדיור הריאליים באזור המגורים, אבל בינתיים זה לא קורה.
שנית, בניגוד לדירה של הדיור הציבורי, שבה שכר הדירה מפוקח ובעל הבית הוא רשות ציבורית המחויבת לפעול בהגינות ובשוויון, בשוק הפרטי אין פיקוח על תנאי השכירות, אין איסור על אפליה ומחירי השכירות נקבעים בצורה חופשית, וכיוון שסכומי הסיוע קבועים ולא משתנים, הם נשחקים בעליות מחירי השכירות.
שלישית, אין למשרד השיכון תשובות טובות לגבי העתיד, למי שויתר על זכאותו לדירה, לאחר תום תקופת הסיוע הכספי החלופי. משרד השיכון יצטרך לחשוב על העניין.
רביעית – בניגוד לקבלת דירה, שמאפשרת לזכאי לרכוש אותה לאחר מספר שנים בהנחה, להוריש משהו לדור הבא כדי לחלצו ממעגל העוני, הסיוע הכספי הוא פתרון זמני ללא אופק עבור הזכאים.
אז איך נסכם? טוב שמשרד השיכון פועל למצוא פתרונות שונים לבעיה, אבל בסופו של דבר מה שנחוץ הוא:
א. לפעול בדחיפות להגדלת מאגר הדירות של הדיור הציבורי, וראוי לעשות זאת בתוך מתחמי מגורים רגילים, גם בשכונות מבוססות, ולא כשיכון נפרד, שכן התמהיל החברתי בין אנשים עם הכנסה מגוונת באותה שכונה, הוא זה שיבטיח את יציבות הדיור ושמירה על ערכו, יימנע היווצרותם של ריכוזי עוני ויגדיל את ההזדמנויות של זכאי משרד השיכון לשפר את מצבם ולילדיהם ללכת לבתי ספר טובים יותר.
ב. להסדיר את שוק השכירות, כדי שמשפחות יוכלו להתגורר בכבוד בשכירות בלי חשש מפינוי ומעבר תכוף בין דירות ולהתאים את גודל הסיוע למחירי הדיור הריאלים, כך שמשפחה לא תוציא מעל 25% מהכנסתה על שכ"ד, ובכל זאת תוכל להתגורר גם בירושלים, ומרכז הארץ. לא חוכמה לשלוח משקי בית עם הכנסה נמוכה לפריפריה, זה לא יחזק את הפריפריה ולא את אותם משקי בית.
ג. לפתח בדחיפות מדיניות כוללת לדיור בהישג יד, המבוסס על הפעלת השוק הפרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה