בשעה שאצלנו חבטו בגולדסטון ובכל גורם חיצוני שביקש לבחון את מידת ההלימה בין פעולות מדינתנו לבין האמנות הבינלאומית, הסתובבה לה ברחבי ארה"ב דווחית האו"ם לענייני דיור נאות, הברזילאית רקל רולניק, כדי לכתוב דוח מקיף על מדיניות הדיור בארה"ב. הדיירים ונציגיהם, ארגוני החברה האזרחית וגם אנשי הממשל קיבלו את פניה בסבר פנים יפות, שיתפו עמה פעולה, חשפו בפניה נתונים ואיפשרו לה לבצע את עבודתה ו...להעביר ביקורת על ארה"ב ולהוציא דיבתה ברבים.
בדוח שפורסם במרץ האחרון (סליחה על האיחור בדיווח), ובהמשך לדוח על משבר הסאב-פריים, עליו דיווחנו כאן בבלוג, סוקרת הדווחית את המגמות במדיניות הדיור הציבורי בארה"ב. כמו במקומות אחרים, גם בארה"ב הדיור הציבורי, שהיה בעבר המרכיב המרכזי במדיניות הסיוע, מצטמצם והמדינה מחפשת דרכים חדשות להבטיח קורת גג לתושבים.
בשנת 1992 יצאה לדרך תוכנית שנקראה "הזדמנויות דיור לאנשים בכל מקום", או בקיצור HOPE VI, לאחר שדוח הראה כי 6% מהדיור הציבורי בארה"ב הפך למוקדי עוני ומצוקה. הרעיון היה להרוס את השיכונים הללו ולבנות במקומם דיור איכותי יותר בתמהיל חברתי, שבו חלק מן הדירות יהוו דיור ציבורי, חלקן דיור בר השגה למעמד ביניים וחלקן דירות שיימכרו במחירי השוק. כמו כן, מטרת התוכנית הייתה להעביר יותר אחריות לרשויות המקומיות ולמגזר הפרטי.
רולניק מצאה כי בעוד שאיכות הדיור הציבורי השתפרה בעקבות התכנית, בסופו של דבר גרמה התוכנית לכך שמספר יחידות הדיור למשפחות עם הכנסה נמוכה הלך וירד. במהלך 15 השנים האחרונות נהרסו במסגרת התכנית 96,200 יח"ד ציבורי ונבנו במקומן 107,800 יח"ד, מתוכן רק 56,800 הן דיור בר השגה. אלא שחלק מיחידות הדיור הללו היו אף הן יקרות מדי עבור משפחות עם הכנסה נמוכה. בניגוד לציפיות, פחות מ-12% מהדיירים הקודמים שבו להתגורר בשכונה המחודשת. למשפחות שנפלטו מהדיור הציבורי ניתן סיוע לשכירת דירה בשוק הפרטי, אך רולניק מצאה כי אפשרויות הדיור שעמדו לרשות הזכאים בפועל היו מוגבלות מאוד, וכי רבים מבעלי הדירות סירבו להשכיר להם דירות. רולניק מזהירה בדוח, כי התוכנית שנועדה במקור להוות פתרון לגרועים שבשיכוני הדיור הציבורי, עשויה להתרחב ללא הצדקה גם לשיכונים טובים ומתוחזקים היטב של דיור ציבורי, לרבות לגבי כאלו שבהם קיים תמהיל חברתי.
כמו בארץ, גם בארה"ב התקציב לדיור ציבורי הולך וקטן. בין 1999 ל-2006 קוצץ התקציב ברבע. מודל הסיוע בשכ"ד הפך להיות המודל המרכזי לסיוע למשקי בית עם הכנסה נמוכה, אך רולניק מציינת כי קיצוצים תכופים גרמו לכך שנוצרו תורי המתנה ממושכים לקבלת הסיוע הכספי, וכי בערים רבות פשוט סגרו את רשימות ההמתנה בשלב מסוים, וכי התוצאות בשטח אינן רק גידול במספר חסרי הבית אלא גם מגורים בתנאי צפיפות בלתי נסבלים.
רולניק מציינת לטובה שתי יוזמות לשיפור המצב שיזם ממשל אובמה, כדי להתמוד עם ההחרפה במצב הדיור כתוצאה ממשבר המשכנתאות - הראשונה היא חוק שמכונה Helping Families Save Their Home Act, שמיועד לסייע למשפחות להימנע מפינוי, והוא כולל שורה של הגנות ללווים ולמשפחות שגרות בשכירות בבתים שתחת עיקול. היזמה השנייה היא תכנית שנקראת Making Home Affordable, שמטרתה לעודד גורמים פיננסים להקל על לווים באמצעות שינוי תנאי ההלוואה, כך שההחזר החודשי יהיה בר השגה. הביקורת על יוזמה זו היא שהיא סייעה בפועל לפחות משפחות מהצפוי.
מומלץ לצפות בסרטון הבא כדי לשמוע איך רולניק מתארת בעצמה (ומוכיחה כי אפשר גם להתראיין על דיור ציבורי בצורה מעניינת) את ביקורה ואת התרשמויותיה:
UN Special Rapporteur's Summary Comments On US Mission: Nov. 8 - Released March 4, 2010 from NESRI on Vimeo.
מומלץ גם לראות את הסרטון הבא שמראה את כל אותם "מלשנים", ששיתפו פעולה בהתלהבות עם דווחית האו"ם:
UN Special Rapporteur National Mission Video Short - Released November 18, 2009 from NESRI on Vimeo.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה