נציג הקואליציה, עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח חזר מהכנסת ומדווח:
היום בבוקר פורסם נוסח חדש של הצעת החוק לקראת דיון באחת בצהריים. התנהלות זו אינה תקינה. בנוסח החדש התברר כי רבים מהבעיות שעלו בשנתיים האחרונות בוועדה לגבי הרפורמה מצד המטה לתכנון אחראי לא תוקנו. הח"כים היחידים שהגיעו לדיון מלבד היו"ר, אמנון כהן, היו דב חנין וחנא סוויד, שמתחו ביקורת על כך שלא ניתנה להם שהות מינימאלית לקרוא את החומר ולהתכונן לישיבה. בעקבות הביקורת נקבע דיון נוסף ליום שני בבוקר.
לגבי דיור בר השגה -
בעקבות הלחץ הציבורי, הממשלה הסכימה לכלול תחת ההגדרה של דיור בר השגה ברפורמה גם השכרה במחיר מפוקח לזכאים. הזכאים יהיו חסרי דירה בחמש השנים האחרונות ולפי הוראות שייקבעו השרים. המחיר ייקבע על ידי השמאי הממשלתי ויהיה לא יותר מ-80% משכר הדירה של דירה דומה באזור.
תגובתנו לשינויים שנערכו בחוק:
יש לציין בחיוב כי ישנה התקדמות שכן, בניגוד לנוסח הקודם, הוספת להגדרה של דיור בר השגה גם דיור להשכרה במחיר מפוקח הנמוך ממחיר השוק.
אך ההצעה עדיין מעלה הרבה בעיות:
ראשית, נשללת מרשויות התכנון הסמכות לקבוע את המחיר והזכאות. במקום שנבחרי הציבור ברמה המקומית יחליטו, המחיר ייקבע על ידי השמאי הממשלתי והזכאות על ידי השרים (התוספת החמישית בהצעת החוק). הרפורמה דיברה על דמוקרטיזציה והגדלת הסמכויות של הרשויות המקומיות ותמוה מדוע דווקא בנושא הדיור נוטלים מהרשויות המקומיות את הסמכויות. מובן שיש לפקח כי הכללים שייקבעו בוועדות התכנון המקומיות הוגנים ושוויוניים, אך ראינו לאחרונה בקשר להחלטות של הממשלה על מכרזי מחיר למשתכן, כי דווקא החלטות של השרים רחוקות מלעמוד בכללים אלו והן מפלות ומגזריות.
שנית, השמאי הממשלתי אינו צריך להיות בעל הסמכות לקבוע את המחיר אלא מוסד התכנון (שיש לו שמאי משלו להתיעצות) והמחיר צריך להיות מותאם ליכולתם של הזכאים. החוק קובע כי המחיר יהיה עד 80% משכ"ד של דירה דומה. בשכונות חדשות, במיוחד באזורי ביקוש, אם ייקבע שהמחיר להשכרה הוא 80% ממחיר דירה חדשה דומה, אז זה לא ייתן מענה למשפחות שהכנסתן נמוכה, ובמיוחד לחד הוריות או יחידים שהכנסתם נמוכה. יש לקבוע את המחיר בהתאם ליכולתם של הזכאים. בנוסף, לא נקבע בחוק כי המחיר כולל גם את כל ההוצאות הנלוות.
שלישית, באותיות הקטנות של הנוסח החדש (הוראות המעבר), הוסף כי לאחר שלוש שנים לא ניתן יהיה עוד לאשר תכניות שיש בהן דיור להשכרה במחיר מפוקח. כלומר - לאחר שלוש שנים הסעיף יפקע אלא אם יוארך על ידי השרים. אין מקום להוראה כזו. אם אחרי שלוש שנים הממשלה תסבור שיש בעייה, שתיזום תיקון לחוק ותביא אותו לכנסת ולציבור בדרך שקופה ודמוקרטית.
רביעית- הצעת החוק מחייבת לקבוע הוראות לענין דיור בר השגה אך ללא מכסת מינימום (סעיף 224א), והחשש הוא שללא מכסה של לפחות 20% הפרק יהפוך לאות מתה, או שהמימוש יהיה שולי. ראוי לזכור כי גם בחוק הוד"לים יש סמכות ומהדוח האחרון של משרד הפנים עולה כי בחצי השנה הראשונה לא הוכנסו לתוכניות הוד"ליות הוראות לעניין דיור בהישג יד כפי שהחוק מאפשר. אנו סבורים כי יש לקבוע שתהיה מכסה של לפחות 20% מיח"ד של תוכנית יהיו דב"ה אלא אם יש טעם מיוחד.
נקודה אחרונה - יש צורך לקבוע הוראות שחלק מהדירות, בתוכניות בקרקע ציבורית, יהיו דיור ציבורי, והחוק מתעלם מנקודה זו.
יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן, שלזכותו ייאמר שהוא זה שנענה להצעות הציבור והוביל את המהלך להכללת דיור בר השגה ברפורמה, לא אהב, בלשון המעטה, את הביקורת. הוא חש שעשה פה מהלך משמעותי, ויש מידה של צדק בדבריו. הוא גם צריך לעמוד מול משרד האוצר שמוביל את ההתנגדות לכל סוג של התערבות בדיור.
תגובתנו לשינויים שנערכו בחוק:
יש לציין בחיוב כי ישנה התקדמות שכן, בניגוד לנוסח הקודם, הוספת להגדרה של דיור בר השגה גם דיור להשכרה במחיר מפוקח הנמוך ממחיר השוק.
אך ההצעה עדיין מעלה הרבה בעיות:
ראשית, נשללת מרשויות התכנון הסמכות לקבוע את המחיר והזכאות. במקום שנבחרי הציבור ברמה המקומית יחליטו, המחיר ייקבע על ידי השמאי הממשלתי והזכאות על ידי השרים (התוספת החמישית בהצעת החוק). הרפורמה דיברה על דמוקרטיזציה והגדלת הסמכויות של הרשויות המקומיות ותמוה מדוע דווקא בנושא הדיור נוטלים מהרשויות המקומיות את הסמכויות. מובן שיש לפקח כי הכללים שייקבעו בוועדות התכנון המקומיות הוגנים ושוויוניים, אך ראינו לאחרונה בקשר להחלטות של הממשלה על מכרזי מחיר למשתכן, כי דווקא החלטות של השרים רחוקות מלעמוד בכללים אלו והן מפלות ומגזריות.
שנית, השמאי הממשלתי אינו צריך להיות בעל הסמכות לקבוע את המחיר אלא מוסד התכנון (שיש לו שמאי משלו להתיעצות) והמחיר צריך להיות מותאם ליכולתם של הזכאים. החוק קובע כי המחיר יהיה עד 80% משכ"ד של דירה דומה. בשכונות חדשות, במיוחד באזורי ביקוש, אם ייקבע שהמחיר להשכרה הוא 80% ממחיר דירה חדשה דומה, אז זה לא ייתן מענה למשפחות שהכנסתן נמוכה, ובמיוחד לחד הוריות או יחידים שהכנסתם נמוכה. יש לקבוע את המחיר בהתאם ליכולתם של הזכאים. בנוסף, לא נקבע בחוק כי המחיר כולל גם את כל ההוצאות הנלוות.
שלישית, באותיות הקטנות של הנוסח החדש (הוראות המעבר), הוסף כי לאחר שלוש שנים לא ניתן יהיה עוד לאשר תכניות שיש בהן דיור להשכרה במחיר מפוקח. כלומר - לאחר שלוש שנים הסעיף יפקע אלא אם יוארך על ידי השרים. אין מקום להוראה כזו. אם אחרי שלוש שנים הממשלה תסבור שיש בעייה, שתיזום תיקון לחוק ותביא אותו לכנסת ולציבור בדרך שקופה ודמוקרטית.
רביעית- הצעת החוק מחייבת לקבוע הוראות לענין דיור בר השגה אך ללא מכסת מינימום (סעיף 224א), והחשש הוא שללא מכסה של לפחות 20% הפרק יהפוך לאות מתה, או שהמימוש יהיה שולי. ראוי לזכור כי גם בחוק הוד"לים יש סמכות ומהדוח האחרון של משרד הפנים עולה כי בחצי השנה הראשונה לא הוכנסו לתוכניות הוד"ליות הוראות לעניין דיור בהישג יד כפי שהחוק מאפשר. אנו סבורים כי יש לקבוע שתהיה מכסה של לפחות 20% מיח"ד של תוכנית יהיו דב"ה אלא אם יש טעם מיוחד.
נקודה אחרונה - יש צורך לקבוע הוראות שחלק מהדירות, בתוכניות בקרקע ציבורית, יהיו דיור ציבורי, והחוק מתעלם מנקודה זו.
יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן, שלזכותו ייאמר שהוא זה שנענה להצעות הציבור והוביל את המהלך להכללת דיור בר השגה ברפורמה, לא אהב, בלשון המעטה, את הביקורת. הוא חש שעשה פה מהלך משמעותי, ויש מידה של צדק בדבריו. הוא גם צריך לעמוד מול משרד האוצר שמוביל את ההתנגדות לכל סוג של התערבות בדיור.
הסברנו לו כי מדובר ברפורמה היסטורית שמתרחשת פעם בכמה עשרות שנים וכי יש לעשות מאמץ נוסף כדי לקבוע הוראות לדיור בר השגה אמיתי לכולם. נכון לעכשיו, ההצעה אינה מספקת.
שטח השיפוט של מועצת זכרון יעקב 32.500 דונם כולל אדמות חקלאיות שדאפשר להפשיר לבנייה במקום לתיירות
השבמחקצמצום הבניה שם מעלה מחירים ולא מאפשר קנייה לבעלי יכולת נמוכה יותר
ממש לא פר
על פי דוח משנת 2000 הקיבולת 30000 נפש אך חיים שם כ20000