אתמול התקיים כנס ראשון של שדולה חדשה לדיור ציבורי. השדולה מונה די הרבה חברי כנסת בראשות חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב ואורלי לוי. מייד לאחר הכנס הזה התקיימה הפגנה ענקית שארגנו יוצאי אתיופיה וארגונים חברתיים נגד הגזענות והאפליה במגורים. עוד אתמול בערב, הצביעה הכנסת ודחתה הצעת חוק פרטית של ח"כ אילן גילאון וניצן הורוביץ נגד אפליה בדיור.
בעיני יש קשר ברור בין הדברים.
הקשר הוא ברור כי האפליה וההתנגדות לדיור ציבורי – שתיהן יחד מדירות אוכלוסיות שלמות לשולי החברה, ומונעות מהן את הזכות לשוויון, שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה. גם ההתנגדות לדיור ציבורי בקרב הציבור נובעת מאותו מקום שממנו נובעת ההתנגדות לגור לצד אנשים שונים ממני. זה נובע מאותן דעות קדומות וחששות לגבי מגורים לצד מי שהוא לא מאותה מילייה או תרבות, או רקע חברתי כלכלי כמוני.
לפני שבועיים, שלושה ימים לפני ששודרה הכתבה המזעזעת בערוץ 2 אודות אירועי קריית מלאכי, נערך כנס על הדרה ממגורים שהאגודה לזכויות האזרח אירגנה יחד עם עיריית בת ים בשם "עיר חברתית במבחן - תכנון, דיור וזכויות אדם". אחד הדוברים היה גדעון אמבייה, שהוא פעיל ותיק למען זכויות קהילת יוצאי אתיופיה. גדעון נשאל מה לדעתו גורם לכך שיוצאי אתיופיה לא מצליחים לפרוץ את הריכוזים, הגטאות שבהם הם מתגוררים כיום.
התשובה אולי הפתיעה חלק מהנוכחים. גדעון כצפוי דיבר על הגזענות והאפליה, על אי הקבלה של יוצאי אתיופיה והדעות הקדומות שיש כלפי אנשים מהקהילה. אך גדעון הדגיש לא פחות, ואולי יותר את הקושי של יוצאי אתיופיה למצוא דיור הולם במקומות שבהם אין ריכוז של יוצאי הקהילה. הוא במפורש דיבר על העובדה שהמחסור בדירות של הדיור הציבורי הן מכשול בפני השתלבות הקהילה, כי הסיוע שהמדינה נותנת לרכישת דירה נמוך מדי ומסליל אותם לשכונות מצוקה ולריכוזי עוני, שמנציחים את מצבם.
גם הנא עמורי, פעילה מיפו דיברה בכנס. היא גם קשרה באופן ישיר בין האפליה והגזענות לבין מצוקת הדיור. היא אמרה שכשמדובר בדיור, אנשים אומרים שאין מה לעשות. זה טבעי ששכונה משתנה, ושאם יפו נהיית יקרה, אז שהאנשים יחפשו לעצמם מקום אחר. אך גם על הגזענות, אמרה, אפשר לומר : ככה זה טבעם של אנשים. אין מה לעשות, הגזענות היא דבר טבעי ולכן לא ניתן לטפל בה.
האם יעלה בדעתנו לא להיאבק בגזענות, שאלה? אם התשובה היא לא, אמרה, לא יכול להיות שיעלה בדעתנו לא להילחם בהדרה של אנשים מביתם עקב המחסור בדיור בר השגה.
אני מאוד מזדהה גם עם הדברים של גדעון וגם עם הדברים של הנא. היחס שלנו כחברה לתופעה של הדרה ממגורים, בין מחמת אפליה וגזענות, ובין מחמת היעדר פתרונות דיור, הוא ביטוי לערכים, לתפישת עולם. הגדרת התופעות הללו כטבעיות, כתופעות שאין מה לעשות נגדן, כתוצר של שוק חופשי – הגדרה זו גם היא מבטאת תפישת עולם, גם היא פוליטית.
מי שאומר: אין מה לעשות נגד אפליה או נגד מצוקת הדיור, אומר למעשה שמבחינתו האנשים המוּדרים בחברה ימשיכו להיות מוּדרים, הוא אומר שמבחינתו הפערים ימשיכו לגדול, והוא תומך בהנצחת העוני והמצוקה.
לעומת זאת – מי שתומך בהגדלת השוויון בחברה, בצמצום פערים, בנגישות שוויונית וצודקת יותר למשאבי החברה חייב להיאבק נגד הדרה במגורים, ואת המאבק הזה חייבים לנהל בו זמנית בשתי החזיתות – גם נגד הגזענות והאפליה, וגם נגד מצוקת הדיור והמחסור בדיור בר השגה.
דיור ציבורי מוזל הוא כלי מרכזי במאבק למען דיור בר השגה וגם למען שילוב ושוויון, כי בניגוד לעבר – היום איננו דורשים את הדיור הציבורי כשיכון מסומן, נפרד, שבעצמו הופך למלכודת עוני והזנחה. אנו דורשים דיור ציבורי משולב ומפוזר בכל מקום. גם ואולי בעיקר באזורים חזקים מבחינה כלכלית חברתית. אנו דורשים שבכל בניין יהיו כמה דירות של דיור ציבורי, לצד דיירים שמשלמים מחיר שוק. אנו דורשים שגם אם משפחה עובדת בשכר נמוך, או שחלילה אינה מסוגלת להתפרנס בשל נכות, הילדים יוכלו לגור בשכונה שבה בתי ספר טובים, ותשתיות טובות והשקעה ציבורית ולא בסלאמס.
ואנו רוצים גם שהדיור הציבורי יורחב ויוגדל אחרי שמספר הדירות הגיע לשפל חסר תקדים, וכך גם נוכל להרחיב את הנהנים ממנו ולהפוך אותו לכלי שמשרת שכבה רחבה יותר באוכלוסייה, ולכן גם כלי שיותר קשה לפגוע בו ולקצץ בו.
כדי שזה יקרה אנו צריכים שהשדולה החדשה תוביל את הממשלה לשינוי עמוק בתפישה ובמדיניות. אנו צריכים לקדם חוק איסור אפליה בדיור, ואנו צריכים לתמוך ולקדם את הצעת החוק להקצות 5% מכל בניה חדשה לדיור ציבורי. זהו מאבק משולב.
בהצלחה לשדולה החדשה.
הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה
בעיני יש קשר ברור בין הדברים.
הקשר הוא ברור כי האפליה וההתנגדות לדיור ציבורי – שתיהן יחד מדירות אוכלוסיות שלמות לשולי החברה, ומונעות מהן את הזכות לשוויון, שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה. גם ההתנגדות לדיור ציבורי בקרב הציבור נובעת מאותו מקום שממנו נובעת ההתנגדות לגור לצד אנשים שונים ממני. זה נובע מאותן דעות קדומות וחששות לגבי מגורים לצד מי שהוא לא מאותה מילייה או תרבות, או רקע חברתי כלכלי כמוני.
לפני שבועיים, שלושה ימים לפני ששודרה הכתבה המזעזעת בערוץ 2 אודות אירועי קריית מלאכי, נערך כנס על הדרה ממגורים שהאגודה לזכויות האזרח אירגנה יחד עם עיריית בת ים בשם "עיר חברתית במבחן - תכנון, דיור וזכויות אדם". אחד הדוברים היה גדעון אמבייה, שהוא פעיל ותיק למען זכויות קהילת יוצאי אתיופיה. גדעון נשאל מה לדעתו גורם לכך שיוצאי אתיופיה לא מצליחים לפרוץ את הריכוזים, הגטאות שבהם הם מתגוררים כיום.
התשובה אולי הפתיעה חלק מהנוכחים. גדעון כצפוי דיבר על הגזענות והאפליה, על אי הקבלה של יוצאי אתיופיה והדעות הקדומות שיש כלפי אנשים מהקהילה. אך גדעון הדגיש לא פחות, ואולי יותר את הקושי של יוצאי אתיופיה למצוא דיור הולם במקומות שבהם אין ריכוז של יוצאי הקהילה. הוא במפורש דיבר על העובדה שהמחסור בדירות של הדיור הציבורי הן מכשול בפני השתלבות הקהילה, כי הסיוע שהמדינה נותנת לרכישת דירה נמוך מדי ומסליל אותם לשכונות מצוקה ולריכוזי עוני, שמנציחים את מצבם.
גם הנא עמורי, פעילה מיפו דיברה בכנס. היא גם קשרה באופן ישיר בין האפליה והגזענות לבין מצוקת הדיור. היא אמרה שכשמדובר בדיור, אנשים אומרים שאין מה לעשות. זה טבעי ששכונה משתנה, ושאם יפו נהיית יקרה, אז שהאנשים יחפשו לעצמם מקום אחר. אך גם על הגזענות, אמרה, אפשר לומר : ככה זה טבעם של אנשים. אין מה לעשות, הגזענות היא דבר טבעי ולכן לא ניתן לטפל בה.
האם יעלה בדעתנו לא להיאבק בגזענות, שאלה? אם התשובה היא לא, אמרה, לא יכול להיות שיעלה בדעתנו לא להילחם בהדרה של אנשים מביתם עקב המחסור בדיור בר השגה.
אני מאוד מזדהה גם עם הדברים של גדעון וגם עם הדברים של הנא. היחס שלנו כחברה לתופעה של הדרה ממגורים, בין מחמת אפליה וגזענות, ובין מחמת היעדר פתרונות דיור, הוא ביטוי לערכים, לתפישת עולם. הגדרת התופעות הללו כטבעיות, כתופעות שאין מה לעשות נגדן, כתוצר של שוק חופשי – הגדרה זו גם היא מבטאת תפישת עולם, גם היא פוליטית.
מי שאומר: אין מה לעשות נגד אפליה או נגד מצוקת הדיור, אומר למעשה שמבחינתו האנשים המוּדרים בחברה ימשיכו להיות מוּדרים, הוא אומר שמבחינתו הפערים ימשיכו לגדול, והוא תומך בהנצחת העוני והמצוקה.
לעומת זאת – מי שתומך בהגדלת השוויון בחברה, בצמצום פערים, בנגישות שוויונית וצודקת יותר למשאבי החברה חייב להיאבק נגד הדרה במגורים, ואת המאבק הזה חייבים לנהל בו זמנית בשתי החזיתות – גם נגד הגזענות והאפליה, וגם נגד מצוקת הדיור והמחסור בדיור בר השגה.
דיור ציבורי מוזל הוא כלי מרכזי במאבק למען דיור בר השגה וגם למען שילוב ושוויון, כי בניגוד לעבר – היום איננו דורשים את הדיור הציבורי כשיכון מסומן, נפרד, שבעצמו הופך למלכודת עוני והזנחה. אנו דורשים דיור ציבורי משולב ומפוזר בכל מקום. גם ואולי בעיקר באזורים חזקים מבחינה כלכלית חברתית. אנו דורשים שבכל בניין יהיו כמה דירות של דיור ציבורי, לצד דיירים שמשלמים מחיר שוק. אנו דורשים שגם אם משפחה עובדת בשכר נמוך, או שחלילה אינה מסוגלת להתפרנס בשל נכות, הילדים יוכלו לגור בשכונה שבה בתי ספר טובים, ותשתיות טובות והשקעה ציבורית ולא בסלאמס.
ואנו רוצים גם שהדיור הציבורי יורחב ויוגדל אחרי שמספר הדירות הגיע לשפל חסר תקדים, וכך גם נוכל להרחיב את הנהנים ממנו ולהפוך אותו לכלי שמשרת שכבה רחבה יותר באוכלוסייה, ולכן גם כלי שיותר קשה לפגוע בו ולקצץ בו.
כדי שזה יקרה אנו צריכים שהשדולה החדשה תוביל את הממשלה לשינוי עמוק בתפישה ובמדיניות. אנו צריכים לקדם חוק איסור אפליה בדיור, ואנו צריכים לתמוך ולקדם את הצעת החוק להקצות 5% מכל בניה חדשה לדיור ציבורי. זהו מאבק משולב.
בהצלחה לשדולה החדשה.
הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה
קשה להאמין למראה עיני ולמשמע אזני- אחרי שצפיתי בכתבה העל הדרת האתיופים בקריית מלאכי והגזענות הסמויה. איך יהודי שמתיימר להיות דתי, (חובש כיפה), הולך שולל אחר דעות קדומות וגזענות. מנוגד הן לערכי היהדות, מנוגד לערכי מדינת ישראל, ומנוגד להומניזם ולמוסר באשר הוא.
השבמחקדברים שנאמרו בכתבה חתכו באוזני כבבשר החי. יהודים - נדמה שלא שמעו על השואה, ולא למדו כיצד התייחסו הנאצים ליהודים עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב1933. לו הייתי העורך של הכתבה, הייתי בוחר שלא לטשטש את דמותם של הדוברים. נדמה שאין הם מתביישים בדבריהם -אולי מוטב שכלל הציבור ידע גם כן מיהם, למען טובת הציבור. לא ארחם עליהם אם ימצאו את עצמם מודרים מן החברה.