היום הוציא בנק ישראל הודעה לתקשורת בנושא שוק השכירות. הדוח צוטט בהרחבה בתקשורת כאשר המסר העיקרי שלו הוא שאין להתערב בשוק השכירות הפרטית למגורים. התזמון וההדגשה אינם מקריים. רגולציה על שוק השכירות היא אחת הדרישות שעלו מהמחאה. כל משפחה רביעית מתגוררת בדירה שכורה, מבחירה והרבה פעמים - בלית ברירה. אלא שהחיים בשכירות הם די סיוט בישראל, בלי הגנות מינימאליות על השוכרים ובלי ודאות בסיסית שניתן לחיות בשכירות ארוכת טווח ובביטחון, וכי שכר הדירה לא יועלה בצורה קיצונית מדי שנה.
הדוח של בנק ישראל הוא צפוי כשמש, אך הדיון מאכזב. בנק ישראל, למשל, לא מציין שישראל היא המדינה השנייה מהתחתית בכל הנוגע להתערבות בתנאי השכירות או במחירי השכירות בכל מדינות ה-OECD, כפי שניתן לראות בגרף הבא, הלקוח מדוח ה-OECD.
בנק ישראל גם אינו עורך דיון בסוגייה. יש לו שורה תחתונה וזהו. אין יתרונות וחסרונות. הבנק מקווה שכולנו נקשיב ונפנים כמו ילדים טובים. אבל הדיון הוא יותר רחב ויותר מהותי מזה. יש סוגים שונים של התערבות - התערבות בתנאי השכירות, התערבות במשך השכירות, התערבות במחיר השכירות והתערבות באופן ובתדירות שניתן להעלות שכר דירה משנה לשנה. אלא שבפמפלט של בנק ישראל אין אפור, הכול ברור. ואם זה כך - נשאלת השאלה מדוע כמעט כל מדינות ה-OECD כן מתערבות ומסדירות את שוק השכירות, ומה שונה בישראל? ואם כל כך הרבה מדינות עושות זאת, וממשיכות לשגשג ולצמוח, מדוע מפחידים אותנו כל כך בגלישה לקומוניזם?
רוב המחקרים שקיימים היום על הישגי ה"רנט קונטרול" מתבססים על רגולציה שלא קיימת כמעט בשום מקום, ולכן התוקף שלהם שנוי במחלוקת. רגולציה שבה המחיר הראשוני של הדירה נקבע על ידי הממשלה והוא נמוך משמעותית ממחיר השוק אכן שנויה במחלוקת. מחקרים שונים הראו שהתוצאה של התערבות כזו עלולה להיות פגיעה באיכות ובכמות הדיור להשכרה. ואכן - מדינות רבות שינו את השיטה, אך הן לא הסירו כל פיקוח, אלא המשיכו להתערב בתנאי השכירות ובתדירות וגובה ההעלאה לשוכר קיים. לפי ההסדרים החדשים, רק אם הדירה מתפנה, היא מושכרת מחדש במחיר שוק. בחלק מהמדינות לא ניתן לפנות שוכר במשך תקופת ההשכרה בלי עילת פינוי מוצקה, כך שיש לשוכר אפשרות לגור בשכירות ארוכת טווח ויציבה לפחות לכמה שנים, בהן עליית שכר הדירה הולמת את ההתפתחויות בשוק ולא את הגחמה של בעל הדירה. זהו סיפור אחר, שבו מנסים לאזן בין זכויות בעלי הדירה והשוכר, למנוע ניצול (במיוחד בשל מצבו הסחיט של השוכר שמעבר דירה מחייבו בהוצאות מעבר גבוהות) וליצור הוגנות.
כל זה מתבצע לצד עידוד של דיור ציבורי ודיור להשכרה, וכן דיור מוזל ובר השגה. אם כך, מדוע שלא נזכה מבנק ישראל לדיון קצת יותר מעמיק בנושא?
אינני חסיד שוטה של דוחות ה-OECD. זהו ארגון כלכלי בעל אוריינטציה ניאו ליברלית ברורה. הוא מודד את היעילות של מדיניות הדיור בהתאם להשפעתה על המוביליות של עובדים, כאילו אנשים הם פיני משחק, שצריכים להיות מוכנים לתזוזה מהירה לפי צרכי המשק. אלא שאפילו ה-OECD, שכמו בנק ישראל, נרתע מאוד מרגולציה על שכר הדירה, סבר שאפשר להתערב בשוק השכירות, ולא ייקרה אסון. זאת, כדי להבטיח את יציבות השכירות כחזקת מגורים, וכדי לבטח את השוכר מפני עליות תכופות וחדות בשכר הדירה.
והנה שאלה לנגיד פישר - אם ה-OECD יכול להציג גישה פרקטית לנושא הפיקוח על שוק השכירות, איך זה שבבנק ישראל תמיד אומרים לא?
הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה
הדוח של בנק ישראל הוא צפוי כשמש, אך הדיון מאכזב. בנק ישראל, למשל, לא מציין שישראל היא המדינה השנייה מהתחתית בכל הנוגע להתערבות בתנאי השכירות או במחירי השכירות בכל מדינות ה-OECD, כפי שניתן לראות בגרף הבא, הלקוח מדוח ה-OECD.
בנק ישראל גם אינו עורך דיון בסוגייה. יש לו שורה תחתונה וזהו. אין יתרונות וחסרונות. הבנק מקווה שכולנו נקשיב ונפנים כמו ילדים טובים. אבל הדיון הוא יותר רחב ויותר מהותי מזה. יש סוגים שונים של התערבות - התערבות בתנאי השכירות, התערבות במשך השכירות, התערבות במחיר השכירות והתערבות באופן ובתדירות שניתן להעלות שכר דירה משנה לשנה. אלא שבפמפלט של בנק ישראל אין אפור, הכול ברור. ואם זה כך - נשאלת השאלה מדוע כמעט כל מדינות ה-OECD כן מתערבות ומסדירות את שוק השכירות, ומה שונה בישראל? ואם כל כך הרבה מדינות עושות זאת, וממשיכות לשגשג ולצמוח, מדוע מפחידים אותנו כל כך בגלישה לקומוניזם?
כל זה מתבצע לצד עידוד של דיור ציבורי ודיור להשכרה, וכן דיור מוזל ובר השגה. אם כך, מדוע שלא נזכה מבנק ישראל לדיון קצת יותר מעמיק בנושא?
אינני חסיד שוטה של דוחות ה-OECD. זהו ארגון כלכלי בעל אוריינטציה ניאו ליברלית ברורה. הוא מודד את היעילות של מדיניות הדיור בהתאם להשפעתה על המוביליות של עובדים, כאילו אנשים הם פיני משחק, שצריכים להיות מוכנים לתזוזה מהירה לפי צרכי המשק. אלא שאפילו ה-OECD, שכמו בנק ישראל, נרתע מאוד מרגולציה על שכר הדירה, סבר שאפשר להתערב בשוק השכירות, ולא ייקרה אסון. זאת, כדי להבטיח את יציבות השכירות כחזקת מגורים, וכדי לבטח את השוכר מפני עליות תכופות וחדות בשכר הדירה.
והנה שאלה לנגיד פישר - אם ה-OECD יכול להציג גישה פרקטית לנושא הפיקוח על שוק השכירות, איך זה שבבנק ישראל תמיד אומרים לא?
הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה