כפי שהתבשרנו על ידי הארץ, היכל התרבות בתל-אביב הושכר לטובת קרנבל המכירות של גינדי עבור פרויקט גינדי תל-אביב שייבנה בקרוב במקרקעין בהם עמד השוק הסיטונאי במרכז תל-אביב (נועה קושרק, 3.10.10). מספר מפגינים הפגינו נגד מסחור המרחב הציבורי ונגד העובדה שבפרויקט, שנבנה על אדמה שחלקה הייתה בבעלות העירייה, אין דיור בר-השגה.
ולמה אין דיור בר השגה? את התשובה ניתן למצוא בהתכתבות של האגודה לזכויות האזרח עם עיריית תל-אביב ומשרד הפנים. כבר ביום 13.5.08 פנתה האגודה לראש העירייה, רון חולדאי, ולאדר' גילה אורון, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז ת"א, ודרשה כי מכרז השוק הסיטונאי לא יימכר לקבוצות שנוקטות באפליה וכי יובטח דיור בר השגה במתחם:
"לפי סעיף 14.4 לתוכנית המתאר הארצית 35, תוכניות מתאר לחידוש עירוני יכללו הוראות בדבר "ההיקף המתאים של דיור "בהישג יד" לאוכלוסיות חלשות". סעיף זה נוצר כדי להוות הגנה לזכות לדיור של תושבים מאוכלוסיות מוחלשות, אשר נדחקים מהמטרופולינים הגדולים כתוצאה מהליכי השוק, ולמנוע ערים לעשירים בלבד. הדבר נחוץ כדי להבטיח את הזכות לדיור נאות ובהישג יד גם למי שאינו בעל אמצעים רבים, וכדי להבטיח אינטרסים חברתיים חיוניים, כמו צמצום פערים חברתיים.
את הוראות תמ"א 35 אין להותיר ריקות מתוכן, ויש לצקת בהן תוכן ממשי. במקרה זה הצורך בדיור בהישג יד כלל לא נשקל בעת תכנון המתחם, אף שברור כי יש צורך דחוף בדיור בהישג יד בתל-אביב. על כן, נפל פגם מהותי בהחלטת מוסדות התכנון לתכנן את הפרויקט בלי לכלול בו הוראות בדבר דיור בהישג יד. את הפגם הזה ניתן לתקן בשתי דרכים: האחת – תיקון תוכנית המתאר, השנייה – הוספת הוראות מתאימות במכרז.
במידה ולא תתוקן תוכנית המתאר, נבקש כי ייקבעו במכרז הוראות מתאימות בדבר מספר יחידות הדיור, שיהיו למטרת דיור בהישג יד לאוכלוסיות מוחלשות, לפחות חלקן להשכרה, וכי ייקבעו קריטריונים ברורים לגבי איכלוס יחידות דיור אלו לפי מבחני הכנסה, ובפיקוח העירייה".
תשובת הוועדה המחוזית הגיעה ביום 27.5.08 ובה דחתה הוועדה את דרישת האגודה. לטעתה של היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד חגית דרורי-גרנות, תכנית מתחם השוק הסיטונאי אינה "תכנית מקומית להרחבה ניכרת" ולכן דרישת תמ"א 35 לדיור בהישג יד לא חלה עליה.
תשובת העירייה הגיעה כשבועיים לאחר מכן, ביום 16.6.08. גם היועץ המשפטי של העירייה, עוזי סלמן בחר לדחות את הדרישה של האגודה בטעמים טכניים: הראשון - שהתוכנית למתחם השוק הסיטונאי אינה מסוג התוכניות שאליהן מתייחסת תמ"א 35. השני, שהתוכנית אושרה עוד לפני שאושרה תמ"א 35.
ולמה אין דיור בר השגה? את התשובה ניתן למצוא בהתכתבות של האגודה לזכויות האזרח עם עיריית תל-אביב ומשרד הפנים. כבר ביום 13.5.08 פנתה האגודה לראש העירייה, רון חולדאי, ולאדר' גילה אורון, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז ת"א, ודרשה כי מכרז השוק הסיטונאי לא יימכר לקבוצות שנוקטות באפליה וכי יובטח דיור בר השגה במתחם:
"לפי סעיף 14.4 לתוכנית המתאר הארצית 35, תוכניות מתאר לחידוש עירוני יכללו הוראות בדבר "ההיקף המתאים של דיור "בהישג יד" לאוכלוסיות חלשות". סעיף זה נוצר כדי להוות הגנה לזכות לדיור של תושבים מאוכלוסיות מוחלשות, אשר נדחקים מהמטרופולינים הגדולים כתוצאה מהליכי השוק, ולמנוע ערים לעשירים בלבד. הדבר נחוץ כדי להבטיח את הזכות לדיור נאות ובהישג יד גם למי שאינו בעל אמצעים רבים, וכדי להבטיח אינטרסים חברתיים חיוניים, כמו צמצום פערים חברתיים.
את הוראות תמ"א 35 אין להותיר ריקות מתוכן, ויש לצקת בהן תוכן ממשי. במקרה זה הצורך בדיור בהישג יד כלל לא נשקל בעת תכנון המתחם, אף שברור כי יש צורך דחוף בדיור בהישג יד בתל-אביב. על כן, נפל פגם מהותי בהחלטת מוסדות התכנון לתכנן את הפרויקט בלי לכלול בו הוראות בדבר דיור בהישג יד. את הפגם הזה ניתן לתקן בשתי דרכים: האחת – תיקון תוכנית המתאר, השנייה – הוספת הוראות מתאימות במכרז.
במידה ולא תתוקן תוכנית המתאר, נבקש כי ייקבעו במכרז הוראות מתאימות בדבר מספר יחידות הדיור, שיהיו למטרת דיור בהישג יד לאוכלוסיות מוחלשות, לפחות חלקן להשכרה, וכי ייקבעו קריטריונים ברורים לגבי איכלוס יחידות דיור אלו לפי מבחני הכנסה, ובפיקוח העירייה".
תשובת הוועדה המחוזית הגיעה ביום 27.5.08 ובה דחתה הוועדה את דרישת האגודה. לטעתה של היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד חגית דרורי-גרנות, תכנית מתחם השוק הסיטונאי אינה "תכנית מקומית להרחבה ניכרת" ולכן דרישת תמ"א 35 לדיור בהישג יד לא חלה עליה.
תשובת העירייה הגיעה כשבועיים לאחר מכן, ביום 16.6.08. גם היועץ המשפטי של העירייה, עוזי סלמן בחר לדחות את הדרישה של האגודה בטעמים טכניים: הראשון - שהתוכנית למתחם השוק הסיטונאי אינה מסוג התוכניות שאליהן מתייחסת תמ"א 35. השני, שהתוכנית אושרה עוד לפני שאושרה תמ"א 35.
מאחר והנושא עוד היה בחיתוליו, ומאחר והסיכוי לחולל שינוי באמצעות הכלי המשפטי נראה היה בזמנו נמוך, החליטה האגודה לא לעתור בנושא לבית המשפט. זה כמובן לא מנקה את הגורמים האחראים מאחריות. אף אם לא הייתה עליהם חובה משפטית לחייב דיור בהישג יד, הם יכלו לפעול בעניין, במיוחד לאור העובדה כי העירייה הייתה הבעלים של חלק מהמקרקעין. הם בחרו שלא לקדם דיור בהישג יד בפרויקט הענק הזה.
אין ספק כי אם יהיו פרוייקטים גדולים מסוג זה שלא תהיה בהם התייחסות לדיור בהישג יד כדרישת תמ"א 35, עשויה לקום עילה משפטית, ויש להניח כי יהיו עתירות בנושא זה בעתיד.
אגב, לגבי דרישתה השנייה של האגודה - לחייב בתנאי המכרז כי לכל אדם תהא זכות לרכוש דירה במתחם, על רקע התארגנות של קבוצות סגורות שנוקטות בהליכי סינון, ואשר ניסו לרכוש את הזכויות במתחם, הוגשה עתירה. בלחץ בית המשפט התקפלו העירייה וחברת השוק הסיטונאי - בעלות המקרקעין - והסכימו כי למכרז יוסף סעיף המחייב את הזוכה לשווק את המקרקעין לכל המעוניין ללא אפלייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה