הדיור הציבורי שוב על הכוונת / עו"ד גיל גן-מור

המאמר פורסם במקור במדור הדעות של דה-מרקר ביום 26.8.10

הדיור הציבורי שוב על הכוונת. הפעם מתכוון האוצר לבטל את זכותם של דיירים וותיקים בדיור הציבורי לרכוש את דירת מגוריהם, בהתאם לחוק הדיור הציבורי החשוב שהוביל ח"כ רן כהן בשנת 1998. בשנים האחרונות הקפיא האוצר את החוק במסגרת חוק ההסדרים, ועכשיו הוא מבקש לבטלו כליל.

ביטול החוק יהיה מסמר נוסף בארון הקבורה של מפעל הדיור הציבורי בישראל, לאחר שבשנה שעברה צמצם האוצר את זכויות הדור השני להמשיך ולהתגורר בדירת המשפחה לאחר פטירת ההורים. וכמו בשנה שעברה, גם הפעם תתבצע הפגיעה במסגרת חוק ההסדרים.

כמובן, לא מדובר בצורך כלכלי דחוף, כי אם ברעיון שהאוצר מגלגל כבר שנים וניתן היה להביא להליך חקיקה רגיל. אלא שבמשרד האוצר יודעים כבר כי בין מאות הסעיפים והגזירות של חוק ההסדרים יהיה קל יותר לבטל את החוק ללא ביקורת.

האוצר פוגע בדיירים הקיימים, תוך שהוא מתהדר בדאגתו לזכאים הממתינים בתור, אך בל נטעה – מדיניות הממשלה והאוצר היא האחראית לשפל שבו נמצא הדיור הציבורי כעת ולתורים הארוכים של הממתינים. דוח מבקר המדינה מצא כי בקרן הדיור הציבורי הצטברו 2 מיליארד שקלים, פדיון רכישת הדירות על ידי דייריהן, אך בניגוד לחוק, הכספים לא שימשו לחידוש מאגר הדירות. כעת, באוצר ובשיכון מנסים לתקן עוול בעוול באמצעות מריחת סיד על בית רקוב, עד לקריסתו הסופית של הדיור הציבורי בישראל.

האוצר ודאי שואב עידוד מעמיתיו באנגליה. רק לפני שבועיים בישר הגרדיאן כי בכוונת רה"מ החדש, דיוויד קמרון, לצמצם את הזכאות לדיור ציבורי ולקצרה. גם שם מוסבר הצורך בקיצור התורים של 1.8 מיליון הזכאים הממתינים לדירה. בארגוני הדיור טוענים כי הצעד יהווה תמריץ שלילי למציאת עבודה רווחית יותר, ויהפוך את הדיור הציבורי לגטאות למובטלים עניים.

אלא שבניגוד להתנהלות האוצר – באנגליה מדיניות הדיור היא נושא רציני וחלק מהדיון הציבורי ואינה מוסווית בנהלים פנימיים ובאותיות הקטנות של חוק ההסדרים. בניגוד לישראל, צמצום הדיור הציבורי באנגליה לווה בצעדים ממשלתיים אחרים, למימוש הזכות לדיור.

מחקר שקיימו פרופ' רחל אלתרמן וד"ר אמילי סילברמן מהטכניון מצא כי באנגליה פועלות הרשויות יחד עם יזמים לקידום דיור בר-השגה כבר משנות התשעים, וחקיקה חדשה מהשנים האחרונות מיועדת לקדם תמהיל חברתי-כלכלי במטרה למנוע היווצרות של ריכוזי עוני ולצמצם מתחים אתניים בין קבוצות שונות.

המדיניות המומלצת באנגליה היא להבטיח כי 20% מהדיור בכל מקום יהיה בר-השגה. בלונדון היקרה הדרישה מגיעה לכדי 35% -50%. תמריצים כספיים ניכרים הוצעו ליזמים באמצעות מכרזים, בהם זכו מי שהציעו דיור בר-השגה, העולה בקנה אחד עם יעדים חברתיים הנוגעים לצרכי הדיור של אוכלוסיות שונות, לרבות זכאי הדיור הציבורי.

כל רשות מקומית באנגליה מחויבת לבצע הערכה של צרכי הדיור של תושביה ולקבוע יעדים ברורים לדיור בר-השגה. עבור עובדים חיוניים ותושבים בסכנת דחיקה, גובשה תוכנית חדשנית לדיור בבעלות חלקית, בה רוכש הזכאי רק חלק מהזכויות בנכס מתאגיד עירוני או מלכ"ר, בהתאם ליכולתו. במהלך השנים יוכל הדייר לרכוש אחוזי בעלות נוספים.

גם לציבור בישראל מגיעה מדיניות דיור ראויה ושקופה. ובינתיים, אם אין לאוצר אלטרנטיבה לקידום דיור בר-השגה, מוטב שיימנע מפגיעה נוספת בדיור הציבורי ויפעל לחזקו.

בחזרה לבלוג