דיור בר השגה בישראל

ככה לא עושים רפורמה / טלי ניר

2012-01-30T14:23:00.005+02:00

המאמר פורסם לראשונה בידיעות אחרונות

מאז הקיץ אנחנו מחכים לראות איזה קצה קצהו של שינוי חברתי מהותי, איזה מהלך ממשלתי שיעיד על הבנה של מה שזעקנו ברחובות. חוץ מועדה ואמירה ממשלתית כללית על אימוץ המסקנות, שום דבר עוד לא קרה. בשביל שמשהו יקרה, צריך לראות תקציבים שזזים לכיוון החברתי ושורה של חקיקות שמשנות את המדיניות. שום דבר כזה לא התרחש.

ראש הממשלה הכריז בקיץ שהפתרון שלו הוא הרפורמה בתכנון. שם, לדעתו, הכל תקוע. אם רק "נחסל" את הבירוקרטיה, נחלץ ממחדל הדיור הגדול. אך כשהונחה הרפורמה על השולחן, גילינו שלא רק שהיא רעה מבחינה תכנונית, אפילו בשורה בתחום הדיור היא אינה נושאת. כי ברפורמה שהוצעה לא הייתה אף מילה על דיור בר השגה.

חברי הוועדה שבוחנת את הרפורמה הודיעו לממשלה שהיא תעבור בלי הוראות לדיור בר השגה. עברו חודשים, והממשלה סוף-סוף מביאה את הצעתה לדיון. ומה מתברר? שהצעת החוק הממשלתית רוקנה מתוכן את הרעיון של דיור בהישג יד.

במקום דיור מוזל לזכאים חסרי דירה, הגדירו בהצעת החוק כי דיור בהישג יד יכלול רק דירות במחיר השוק. לקחו דירות להשכרה ודירות קטנות של עד 75 מ"ר במחיר השוק וקראו להן "דיור בר השגה". כנראה שלנתניהו ולחבריו בכנסת מחירי השוק הם ברי השגה. ממש לא ברור איך מעזה הממשלה לבוא עם הצעה כל כך לא קשורה למהות המושג. לפי הגדרתה אפשר להכריז על דירה שתושכר ב-6,000 שקל כדיור בהישג יד, אבל למי?

בעולם, דיור נחשב בר השגה כאשר ההוצאה עליו למשק בית אינה עולה על כ-30% מהכנסות המשפחה. את החובה לבנות גם דירות זולות מטילות הממשלות על יזמי הבניה, לעתים בתמורה לתמריצים שונים. במקביל קובעות הממשלות קריטריונים ביחס למי שיקבל זכות לקנותן. אבל, כאמור, דיור מסוג זה כלל לא נמצא ב"רפורמה" של נתניהו. אין שום משמעות לרפורמה הזו אם לא מכניסים בה את האפשרות לשלב בכל מתחם מגורים גם דיור יותר זול.

אז למה מה שמקובל בעולם זוכה לכזו התנגדות אצלנו? מדובר בתפיסת עולם, שמונהגת על ידי משרד האוצר כבר שנים רבות ולא יכולה לסבול את הרעיון שמחיר כלשהו לא יקבע לפי השוק, גם אם מדובר בדיור, שהוא לא מוצר ככל המוצרים אלא זכות יסוד בסיסית. מעבר לכך, צריך לומר בקול רם – דיור הוא כלי להשגת מטרות חברתיות. גם ועדת טרכטנברג קבעה זאת בהמלצותיה, והדגישה שללא הזדמנויות דיור מגוונות לבעלי הכנסות שונות נקבל סביבת חיים מנוכרת, של שכונות יוקרה בצד פרברים עניים, העמקת פערים ופגיעה במוביליות החברתית והתעסוקתית.

חשוב להדגיש שלקבלת הרפורמה כמו שהיא תהיה משמעות מעשית מרחיקת לכת: ערים רבות בארץ מקדמות כיום פרויקטים של דיור בר השגה במחיר מוזל לזכאים. פרויקטים אלה הוקפאו בהוראת משרד המשפטים בהיעדר הגדרה משפטית לדיור בר השגה. לכן, ההגדרה בחוק היא חיונית כדי לאפשר לפרויקטים הללו להתממש. עם ההגדרה שמציעה הממשלה, פרויקטים אלה ייגנזו.

עוד לא מאוחר לשנות. חברי הכנסת יכולים לומר לממשלה להביא חוק אחר. אם הם לא ייצאו נגד הניסיון הזה להונות את הציבור, אפשר לשכוח מדיור בהישג יד. לפחות עד הכנסת הבאה.

הכותבת הינה מנהלת המחלקה לזכויות כלכליות חברתיות באגודה לזכויות האזרח

ארגונים חברתיים, סביבתיים וארגוני המחאה קוראים ביחד: הממשלה זורה חול בעיני הציבור

2012-01-30T12:14:00.004+02:00

הקואליציה לדיור בר השגה│ דרור ישראל│ המטה לתכנון אחראי│המשמר החברתי בכנסת│ התנועה החברתית│מגמה ירוקה│ספיבק-יונה - ועדת מומחים למען צדק חברתי│צוות הדיור של האסיפה הארצית: רשת קהילות המחאה │

מצ"ב הודעה משותפת שהוצאנו בשיתוף הארגונים הכתובים לעיל:
מחר (שלישי, 31.1) תדון הוועדה המשותפת פנים וכלכלה בכנסת בפרק שעניינו דיור בר-השגה במסגרת הרפורמה בחוק התכנון והבניה. לפי ההצעה, דיור בר-השגה יוגדר כדירות קטנות ודירות להשכרה במחירי השוק. ארגוני המחאה וארגונים חברתיים וסביבתיים מזהירים: הצעת הממשלה מטעה וריקה מתוכן - דיור במחירי השוק אינו דיור בר-השגה.

ההחלטה להכניס הוראות לדיור בר-השגה בתוכניות מתאר היא החלטה חשובה, שעמדה במרכז התביעות של הארגונים החברתיים והמחאה החברתית. אלא שההצעה הממשלתית לדיור בר-השגה שתובא מחר לדיון בוועדה המיוחדת לרפורמה בתכנון ובנייה רוקנה מתוכן, ברגע האחרון ובניגוד לנוסחים הקודמים. היא קובעת כי דיור בר-השגה יכול לכלול רק דיור להשכרה במחיר שוק או דירות קטנות במחיר שוק וללא כל סמכות לקבוע הוראות בעניין המחיר.

מדובר בשימוש מטעה במונח "דיור בר-השגה". משמעות המושג בכל מקום בעולם הוא דיור זול ממחירי השוק, שמחירו נקבע בהתאם להכנסת הזכאים, ובוודאי לא דיור במחיר השוק.

אם ההגדרה תתקבל כפי שהיא, ייסתם הגולל על היוזמות המקומיות לדיור בר-השגה אמיתי, שכוללות גם דיור מוזל. ערים רבות מקדמות פרויקטים שבהם רכיב של דיור בר-השגה במחיר מוזל לזכאים. אלא שפרויקטים אלו הוקפאו בהוראת משרד המשפטים, בשל היעדר הגדרה משפטית של דיור בר-השגה בחוק. אם ההגדרה תישאר כפי שמציעה הממשלה פרויקטים אלה ואחרים לא יוכלו לצאת לפועל!

לדברי הארגונים החברתיים והסביבתיים וארגוני המחאה, "בציניות בלתי רגילה, הממשלה מביאה לדיון הצעת חוק שבאה לפתור את מצוקת הדיור בישראל ולאפשר דיור בר-השגה, אך מלבד הכותרת היפה ההצעה ריקה לחלוטין מתוכן. דירות במחירי השוק, גם אם הן קטנות או מיועדות לשכירות, אינן בהישג ידו של חלק גדול מהציבור בישראל, ועל כך יצאו מאות אלפי אזרחים למחות בקיץ האחרון."

הארגונים הוסיפו, כי "מדובר בעוד הוכחה לכך שהרפורמה בתכנון אינה רפורמה חברתית, והיא לא תסייע ליצירת מרחב שמגשים את הרעיון של צדק חברתי".

הארגונים דורשים שינוי מהותי של הגדרת דיור בר-השגה ומתן סמכות לרשויות התכנון לקבוע גם הוראות לעניין המחיר והזכאים, ולאפשר לראשי ערים לקדם דיור בר-השגה. כמו כן, יש לקבוע כי לא יאושרו תוכניות מתאר למגורים אלא אם יש בהן התייחסות מספקת (לפחות 20% מהדירות) לדיור בר-השגה בתמהיל מגוון, שחלקו יהיה גם במחיר ההולם את הצרכים של אוכלוסיות מעוטות הכנסה.

ביום שלישי, (31.1) בשעה 10:00, תיערך עצרת מול הכנסת במחאה על הניסיון לרוקן מתוכן את הצעת החוק לדיור בר השגה. לפרטים

להצעת הממשלה לדיור בר-השגה במסגרת הרפורמה בתו"ב לחצו כאן.

פניית הקואליציה למינהל מקרקעי ישראל בנוגע לקריטריונים לדיור בר השגה

2012-01-30T11:47:00.003+02:00

היום, יום ב', 30.1.12, יביא שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס את הקריטריונים לדיור בר השגה להצבעה בפני מועצת מינהל מקרקעי ישראל.

הקואליציה לדיור בר השגה שיגרה פנייה לחברי המועצה וקראה להם לשנות את הקריטריונים המוצעים, ולהפסיק להתעלם ממצוקת הדיור הציבורי.

הקואליציה לדיור בר השגה טענה בפני המועצה כי הקריטריונים שיונחו על שולחן ההצבעה הינם מפלים ובלתי הוגנים (גיל, שנות נישואין, מספר ילדים, שירות בצבא/מילואים), וכן כי נעדרת באופן תמוה התייחסות לקריטריונים מהותיים שמתחייבים מטיבן וטבען של ההחלטות מסוג זה, כגון רמת הכנסה ומיצוי כושר השתכרות.

להלן הפנייה שנשלחה לחברי מועצת מקרקעי ישראל, בטרם הדיון:

View more documents from acri009.

2 חדרים ב־2 מיליון שקל זה דיור בר־השגה? / ד"ר אמילי סילברמן

2012-01-30T09:32:00.005+02:00

המאמר פורסם לראשונה בכלכליסט

לאחר קיץ של מחאות ציבוריות שבראשן הקריאה לדיור בר־השגה, לאחר פרסום דו"ח טרכטנברג ולנוכח הבטחות ראש הממשלה למצוא פתרון לעלות הדיור - הממשלה מציעה סוף כל סוף חקיקה להשגת דיור בר־השגה.
נשמע טוב? לא כל כך מהר. ההצעה שתעלה מחר (שלישי) לדיון בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בראשותו של חבר הכנסת אמנון כהן, היא יצירת אמנות בפני עצמה - תרגיל יוצא מהכלל ב"איך לעבוד על אנשים". הממשלה הצליחה להגדיר דיור בר־השגה בלי התייחסות אחת אפילו לשאלת העלות.

בכל רחבי העולם, המונח דיור בר־השגה מוגדר כדיור שעולה לזכאים לא יותר מ־30% מההכנסה שלהם (כולל ועד בית וארנונה), אך ככל הנראה לא זה המקרה בישראל, כפי שדווח בשבוע שעבר ב"כלכליסט". כאן, האוצר רוצה שנאמין שדיור בר־השגה הוא דירות קטנות בתעריפי השוק, ודירות להשכרה בתעריפי השוק. כלומר: אין קשר בין דיור בר־השגה לעלות ממשית של בתים.

על פי הגדרה זו, דירת 2 חדרים במגדלי YOO בתל אביב היא בת־השגה. השכירות עומדת על 5,000 שקל בחודש, ובנוסף יש לשלם אלף שקל לתחזוקה (הבניין כולל בריכה ושומר) ו־350 שקל למס רכוש. מחיר של 6,350 שקל בחודש הוא דיור בר־השגה למשקי בית עם הכנסה בגובה 21 אלף שקל, לאחר מסים - כלומר לעשירון העליון של החברה.

על אף הקושי של משרד האוצר להבין את ההגדרה של דיור בר־השגה, זו פשוטה למדי: דיור בר־השגה עולה למשק הבית המתאים לא יותר מ־30% מההכנסה לאחר מסים, כולל תחזוקה וארנונה. מבחינת משק הבית הישראלי הממוצע - 70% מהישראלים מרוויחים את ההכנסה הממוצעת למשקי בית, העומדת על 12 אלף שקל בחודש - פירוש הדבר עלות שלא תהיה גבוהה מ־3,800 שקל בחודש. עבור השכבות העניות - אנשים שמרוויחים שכר מינימום או שאינם יכולים לצאת לעבודה - פירוש הדבר הוא שלא יישאר כסף לקניית ספרי לימוד לילדים, לרכישת כרטיס לאוטובוס כדי להגיע לעבודה, לתשלום החשמל לחימום הבית ולקניית אוכל ומצרכי יסוד.
"חכו רגע", אומרת הממשלה שלנו, "אתם מבלבלים את המינוח, "השכבות החלשות" מהוות נושא נפרד, תוכנית נפרדת וסדר עדיפויות שונה. דיור בר־השגה אינו להן, בשבילן אנחנו זקוקים לתוכנית אחרת המכונה "דיור ציבורי". זה לא נכון, במיוחד לא אם בוחנים את ההתנהלות של מדינות אחרות.באנגליה לדוגמה, 25% מהבנייה החדשה צפויה לכלול דיור בר־השגה, מתוכם 70% מיועדים לדיירים עניים, על פי הנחיות התכנון.

אפילו בארה"ב הקפיטליסטית, לפחות בחמש מדינות ישנם חוקים המחייבים שאחוז מסוים מכלל הבנייה החדשה יוקצה לדיור בר־השגה.

בניו יורק, מעוז הקפיטליזם, הוקצו אזורים שבהם כל קבלן שמוכן להוסיף 20% יחידות של דיור בר־השגה מקבל בונוס (Density Bonus) של 30%, פטור מארנונה ועוד הקלות במס.

חקיקה דומה של דיור בר־השגה ורגולציות ניתן למצוא גם בקנדה, ספרד, צרפת, הולנד ואחרות. ניתן ללמוד ממנה שני דברים חשובים: ראשית, דיור בר־השגה חדש כמעט תמיד כולל דיור לבעלי ההכנסות הנמוכות (אוכלוסייה מבוגרת, מובטלים ופליטים), בדרך כלל בשיעור הנע בין 20% ל־70% מכלל הדיור בר־ההשגה. שנית, (זה נראה מובן מאליו, אך ככל הנראה יש צורך לציין זאת בישראל) דיור בר־השגה מתייחס לעלות עבור משק הבית הזכאי.

אפשר לעשות זאת בישראל. מהנעשה בעולם ניתן ללמוד שהצלחה בדיור בקרב אוכלוסיות בעלות הכנסה מעורבת דורשת תכנון זהיר, ניהול המרחב המשותף, עבודה קהילתית, גדלים שונים של דירות וכשאפשר, גם הקמת פעוטון או מרכז לילדים בתוך בניין או בית ספר מנוהל היטב בפרויקט. יש ראשי ערים ומהנדסי ערים שכבר שרטטו תוכניות בתל אביב, הרצלייה, כפר סבא, קריית אונו, ראשון לציון ובת ים. אך הערים, שנושאות עוד ועוד בנטל של הענקת דיור סביר ובר־השגה, יזדקקו לתמיכה מהממשלה. עובדים רבים במשרדי הפנים, המשפטים והרווחה כבר למדו והבינו את העקרונות, אך לא כך במשרד האוצר.
למרבה ההפתעה, קשה למצוא תומכים פוליטיים, על אף התמיכה הציבורית. היום בישראל, מי מצדד בדיור בר־השגה, בדיור רחב היקף באוכלוסייה? איזה פוליטיקאי יירתם למשימה? מי ייצא נגד האוצר ויוביל את המתקפה בעד מדיניות דיור חברתית חדשה מי יירתם לעזרתנו, לעזרת אותם 70% מהאוכלוסייה?

הכותבת היא חברה בקואליציה לדיור בר השגה, עמיתת מחקר במוסד נאמן, מלמדת מדיניות דיור בטכניון ובאונ' העברית וראש צוות "דיור תחבורה" בצוותי ספיבק־יונה

לקראת השבוע המכריע של הדיור בר ההשגה/ גיל גן-מור

2012-01-29T16:50:00.000+02:00

פורסם במקור בהעוקץ

במרבית ערוצי התקשורת, נגררו אחר הדיון הפוליטי אודות הקריטריונים שהציג השר אטיאס ל'מחיר למשתכן'. הדיון חשוב אך הוא גם מסית את תשומת הלב מן העיקר – מה שבכלל לא קיים בהצעות הממשלה.

אז מה הסיפור האמיתי? בימים שני ושלישי הקרובים (30-31.1) יתקבלו שתי החלטות חשובות ביותר בנושא דיור בר השגה, שבמידה רבה יסמנו את עתיד המאבק למען דיור בר השגה.

ביום שני תתכנס מועצת מקרקעי ישראל לאשר שתי הצעות החלטה – אחת עניינה דיור למשתכן, והשנייה – דיור להשכרה בהישג יד.השורה התחתונה – ההחלטות הצפויות יהוו התקדמות מסוימת, אך שוב ממ"י מתעלמים מהדיור הציבורי, ושוב הקריטריונים לסיוע בלתי סבירים ומפלים.

ביום שלישי תתכנס בכנסת הוועדה המשותפת פנים-כלכלה שדנה בחוק התכנון והבניה החדש (מה שמכונה – הרפורמה בתכנון). הוועדה תדון בהצעת הממשלה, הראשונה מסוגה, להוראות לדיור בר השגה שיחולו בתוכניות מתאר, וגם בקרקע פרטית. השורה התחתונה – הממשלה רוקנה מתוכן את ההגדרה של דיור בר השגה וקבעה כי הוא יכלול רק דיור להשכרה או דירות קטנות במחירי השוק. לא רק שהגדרה זו אינה מקדמת דבר, אלא שהיא אף תסתום את הגולל על היוזמות המקומיות לשלב בתוכניות למגורים גם דיור מוזל.

אנסה להכניס קצת סדר, ולהרחיב מה כל כך דרמטי ביומיים הצפויים, לנו. והכי חשוב: מה עלינו לדרוש ולשנות בהחלטות שצפויות להתקבל, כדי לעשות צעד ראשון בדרך למדיניות דיור חברתית.

יום שני: החלטות מועצת מקרקעי ישראל

מה על סדר היום?

ההחלטות שיבואו לשולחן המועצה – הגוף שמנהל את קרקעות המדינה - הן תוצאה של המחאה החברתית והמלצות ועדת טרכטנברג. הנושא הראשון שיידון במועצה הוא הרחבת השימוש בסיוע דרך 'מחיר למשתכן'.

המכרזים הרגילים של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לצרכי בניה למגורים הם מכרזי-שוק, שבהם הזוכה הוא מי שמציע את המחיר הגבוה ביותר לקרקע. מן הסתם, היזם שזוכה בונה על אותה קרקע את הבניינים שישיאו לו את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית וישאף למכור דירות גדולות ויקרות במחיר המקסימאלי.

חלק ממכרזי רמ"י בעבר היו מכרזי מחיר למשתכן – על פי מכרזים אלו, המתמודדים במכרז יתמודדו על המחיר הנמוך ביותר שיציעו לרוכשי הדירות. מי שיכול לרכוש את הדירות בפרויקטים כאלו הם זכאים שעומדים בקריטריונים שונים. הביקורת על מכרזים אלו הייתה שהם מוטים לטובת משפחות גדולות ומוצעים בעיקר באזורים של אוכלוסיה חרדית, שהם אינם נותנים פתרון למי שאינו יכול לגייס הון ראשוני לרכישת דירה ורוצה פתרון של שכירות מפוקחת, ושלמרות המכרז ההפוך, ההצעות שהתקבלו לא נתנו הנחה משמעותית לזכאים, ולעיתים לא היה כלל הבדל בין ההצעה הטובה ביותר לבין מחירי השוק.

החידוש שאמור להתקבל בדיון ביום שני הקרוב, הוא שבניגוד לעבר, במכרזי מחיר למשתכן תינתן גם הנחה במחיר הקרקע, באופן שאמור להוזיל את מחירי הדירות, ובנוסף, שיהיו גם מכרזים לבנייה להשכרה. אלו שני צעדים חדשנים, שננקטים לראשונה בישראל.

במכרזי ההשכרה יהיו שני מסלולים: באחד תימכר הקרקע בהנחה משמעותית (30% מהערכת השמאי) ליזם שישכיר 60% מהדירות במתחם לזכאים, כאשר הזוכה הוא מי שהציע את ההצעה הנמוכה ביותר לשכ"ד חודשי. לאחר 10 שנים יוכל היזם למכור את הדירות.

במסלול השני – הקרקע תימכר ללא מחיר מינימום ליזם שיבנה פרויקט שכולו להשכרה, כאשר 25% מהדירות יהיו במחיר מפוקח שייקבע מראש על ידי רמ"י. תקופת ההשכרה תהיה בין 10 ל-20 שנה, בהתאם למספר יחידות הדיור.

הביקורת: צעדים ראשוניים, ומאד חלקיים.

אכן, אחת הדרישות שעלו במחאה היא שהקרקע אינה כספומט אלא משאב ציבורי שמיועד לשימוש כלל הציבור, ואכן המכרזים הולכים בכיוון זה. השאלה היא את מי תשמש הפחת מחיר הקרקע ואלו מטרות תשיג?

עיקר הבעיה בדיון שיתקיים במועצת מקרקעי ישראל היא ששוב יתעלמו ההחלטות שיתקבלו מהמחסור החריף בדיור ציבורי. לפי החוק, הקצאת קרקע לדיור ציבורי היא אחד התפקידים של המינהל, והתעלמותו מתפקידו זה אף מהווה לטעמי פגם חוקי. יכולה הייתה רמ"י למשל, להחליט שבכל מכרז יועברו לה כמה דירות להגדלת מאגר הדיור הציבורי. אם היעד השנתי של רמ"י הוא שיווק לפחות 30 אלף דירות בשנה, אז אפילו אם רק 10% מהדירות בכל פרויקט היו לדיור ציבורי, היה גדל מאגר הדיור הציבורי ב-3,000 דירות מדי שנה. אבל הם מתעלמים לחלוטין מהוראת החוק.

הביקורת השנייה מתמקדת בקריטריונים – אלו שמוצעים ואלו שחסרים. הקריטריונים האוניברסאליים המתבקשים ביותר, כמו רף רף הכנסה ותקרת הון נעדרים בצורה מאוד מפתיעה מהקריטריונים. גם הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות אינו נכלל. קריטריון זה משמעו שמי שיבקש דיור יצטרך להראות שמיצה את כושר השתכרותו, בין על ידי עבודה, או בין שהוא זכאי לקצבאות, או לא יכול לעבוד מחמת גיל נכות ועוד מספר חריגים.

במקום הקריטריונים המתבקשים – קיבלנו קריטריונים מוזרים ומפלים כמו שנות נישואין, ומספר ילדים, שיכולים ליצור הטיה לטובת מי שמתחתן מוקדם ומגדל משפחה גדולה מאוד, תוך התעלמות מהעובדה הפשוטה שבמקומות שונים יש צרכים שונים. קריטריונים אלו גם יוצרים אפליה תוצאתית, שתפגע ביחידים, וזוגות לא נשואים, לרבות מאותו מין, כמו גם הניקוד העודף לשירות צבאי או מילואים, שעלול בפועל להשאיר בחוץ את הנכים ואת האוכלוסייה הערבית, שפטורים משירות.

חייבים לדרוש כי לפחות 10% מהדירות בכל מכרזי רמ"י יישארו בידי המדינה וישמשו להגדלת מאגר הדיור הציבורי, וכי הקריטריונים לדיור בר השגה ישונו, באופן שיכללו מיצוי כושר השתכרות, קריטריון הכנסה, ויוסרו הקריטריונים של שנות נישואין, גיל ושירות צבאי. כמו כן, דרך טובה יכולה להיות לקבוע סל של קריטריונים חוקיים, לרבות קריטריוני סף, ולהחליט לגבי כל מכרז על הקריטריונים הסופיים בהתאם לאמדן צרכים ברמה המקומית ובשיתוף הרשות המקומית.

הדיון ביום שלישי: החלטות בעניין דיור בר השגה ברפורמה בתכנון

מה על סדר היום:

כבר מעל שנה יושבת ועדה מיוחדת בכנסת, בראשות ח"כ אמנון כהן, ודנה בחקיקת חוק תכנון ובניה חדש (הרפורמה בתכנון). החוק ישפיע לשנים רבות על האופן שבו יתוכננו מתחמי המגורים שלנו – איך ייראו היישובים שלנו, ועד כמה נוכל לעמוד במחירי הדיור. בין היתר שיווקה הממשלה את החוק כפתרון למצוקת הדיור. אלא שכשהונחה הצעת החוק הסתבר שהיא מתעלמת לחלוטין מהדרישה לחייב בניה של דיור בר השגה בתוכניות למגורים. דרישה זו דומה לדרישות המוצבות היום במקומות רבים בעולם, לפיה בכל שכונה יש להבטיח גם דיור לאלו שמודרים ממנה בשל מחירי הדיור הגבוהים. התכלית של חקיקה כזו היא חברתית, והיא למנוע מרחב מקוטב בו שכונות הומוגניות לאוכלוסיה אמידה שוכנות בנפרד משכונות עוני.

ההתעלמות מדיור בר השגה עוררה ביקורת רבה בקרב הארגונים החברתיים, ראשי ערים וחברי הוועדה. יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן, הודיע לממשלה כי לא יעביר את הרפורמה בלי הוראות לדיור בר השגה. חודשים עברו והממשלה התמהמה בהבאת הנוסח שלה, ועתה עומדת הרפורמה כבר לפני שלב הסיום. רק עתה- סופסוף מביאה הממשלה את הצעתה, אך בניגוד להתחייבויות, הממשלה שינתה ברגע האחרון את ההגדרה של דיור בר השגה.

במקום ההגדרה המקובלת בעולם של דיור בר השגה כדיור נאות ומוזל לזכאים במחיר שהולם את הכנסתם, ובאופן שיאפשר למי שזכאי לגור במקום שממנו הוא מודר בלי להוציא מעל 30% מהכנסתו הפנויה, מבקשת המדינה להגדיר דיור בר השגה כדיור להשכרה או דירות קטנות במחיר השוק. כלומר – הממשלה מגדירה דיור בר השגה כדיור במחיר השוק בלבד.

הביקורת: בלוף אחד גדול.

ההגדרה המוצעת מרוקנת מתוכן את הרעיון של דיור בר השגה. דיור במחיר שוק אינו דיור בר השגה, ולא יענה על צרכי הציבור, שמוציא היום סכומים גבוהים מאוד מהכנסתו לדיור. הגדרה כזו לא תאפשר ליצור את התמהיל הנדרש עבור אוכלוסיות מגוונות, ולא תקיים את מה שהיא כביכול מבטיחה.

אפילו ועדת טרכטנברג עמדה על הצורך בדיור בר השגה. היא ציינה כי "לעליית מחירים חדה, ולהיעדרו של תמהיל דיור התואם את צרכי האוכלוסייה השונים, השלכות קשות מבחינה חברתית וכלכלית". היא גם ציינה כי "תמהיל דירות הומוגני עלול ליצור סביבת חיים מנוכרת, הנשענת על שכונות יוקרה ופרברים עניים, על הדרה של אוכלוסיות רבות מהמרחב העירוני ודחיקתם אל שולי הערים או אל פרברים מרוחקים, תוך העמקת הפערים ופגיעה במוביליות החברתית והתעסוקתית".

למען דיור בר השגה אפקטיבי, יש צורך בחלוקת האחריות בין הממשלה לבין הרשויות המקומיות. מאחר שברור ששוק הבנייה לבדו אינו מתייחס כלל להיבטים אלו, הדרך להשפיע על מה שייבנה הוא ברגולציה ממשלתית, דרך הוראות התכנון המרחבי. ניתן לעשות זאת אם לרשות התכנון המקומית תהיה סמכות לקבוע הוראות בתוכנית, שיתייחסו בין היתר לסוג הדירות, גודלן וגם מחירן ולמי יתאפשר לשכור או לרכוש דירה מוזלת בפרויקט. כל זאת כמובן, לא קיים בהצעה הממשלתית.

יתר על כן, הגדרה כזו תגרור אותנו אחורה, ותסתום את הגולל על עשרות תוכניות שקידמו רשויות מקומיות לדיור בר השגה, בהן רכיב של דיור מוזל לזכאים, בדר"כ בתמורה למתן זכויות בניה נוספות. מדוע? מפני שמשרד המשפטים הודיע שמבחינה משפטית, חייבת להיות הסמכה מפורשת בחוק התכנון כדי לקבוע הוראות בתוכנית, שעניין מחיר הדיור או הזכאים, ועד שלא יוסדר העניין בחוק תוכניות אלו אינן חוקיות.

תוצאה זו היא תוצאה קשה מאוד, מפני שהמון פרויקטים גדולים שנבנים בערים הם לא על אדמות מדינה, אלא על אדמות פרטיות או אדמות שכבר העבירה רמ"י לתאגידי הבנייה. קחו למשל, את תוכנית צפון מערב תל אביב, שתכלול כ-11,000 ושאם היה בה מרכיב של דיור בר השגה רציני הייתה יכולה לתת מענה למצוקת הדיור. בתחילה רצתה לכלול העירייה הוראות לדיור בר השגה בתוכנית, אך בעקבות חוות הדעת של משרד המשפטים הוגשה התנגדות על ידי בעלי הקרקע הפרטיים, והעירייה נאלצה לסגת מההחלטות שקיבלה. כיום, כל מה שנשאר מהתוכנית לדיור בר השגה במתחם זה הוא דירות להשכרה במתחם אחד בלבד, שהוא בבעלות ציבורית.

חייבים לדרוש שינוי מהותי של הגדרת דיור בר-השגה, והחזרת אפשרות ההוזלה של דירות, באופן שיפתח את הפתח ליוזמות הקיימות ברמה המקומית להתקדם. כמו כן, יש לדרוש כי לא תאושר תוכנית מתאר למגורים אלא אם יש בה התייחסות מספקת (לפחות 20% מהדירות) לדיור בר השגה, בתמהיל מגוון, שחלקו יהיה גם במחיר ההולם את הצרכים של אוכלוסיה מעוטת הכנסה.

לסיכום

אין ספק ששתי ההחלטות שעל הפרק הן חשובות ומשמעותיות, אך אם תשאלו לדעתי, שינוי החוק היא מטרה חשובה יותר שתוצאותיה מרחיקות לכת.

יש לקוות שהציבור יתעורר וימחה, ויש לקוות גם שבזמן שהתקשורת מתעסקת עם הקריטריונים של השר אטיאס, לא נירדם בשמירה, וניתן לחוק התכנון החדש לעבור עם הגדרה נכה ומזיקה לדיור בר השגה, שתקבור את הדרישה לשילוב דיור בר השגה ולתמהיל חברתי בשכונות המגורים.

הכותב הוא עו"ד באגודה לזכויות האזרח ובקואליציה לדיור בר השגה.

ח"כ אמנון כהן - הממשלה זורה לנו חול בעיניים

2012-01-25T10:32:00.006+02:00

בעקבות הכתבה בכלכליסט, נדהמנו לגלות כי ההצעה לדיור בר השגה במסגרת הרפורמה בתכנון רוקנה מכל תוקף, היא אינה כוללת דיור במחיר מוזל, אלא כוללת דיור להשכרה במחיר השוק בלבד.

ניתן להבין מכך שהוועדה אינה רואה בעייה במחירי השוק הקיימים והם ברי השגה בעיניה. ובכן - אנחנו לא חושבים כך.

לקריאת הצעת הממשלה לחצו כאן.

אין זו אלא מכבסת מילים להונות את הציבור - אין ולא יהיה דיור בר השגה ברפורמה. זה מה שהחוק הזה אומר. ייתר על כן, אם זה מה שיעבור, יבוטלו עשרות תכניות של הרשויות המקומיות הקיימות כיום לדיור בר השגה אמיתי, תכניות המתערבות גם במחיר הדיור. תכניות אלו יהפכו להיות בלתי חוקיות ללא ההסמכה המפורשת בחוק. ועד שלא יוסדר הנושא בחוק גם לא יוכלו לקיים תכניות חדשות כאלו.

הקואליצייה לדיור בר השגה קוראת לוועדה להבטיח:
1. הגדרה לדב"י שתגדיר דיור בר השגה כדיור מוזל בהשכרה שמחירו יקבע בהתאם לרמת ההכנסה המזכה, כפי שתיקבע.
2. הוראות מפורשות לפיהן לא תאושר תוכנית מתאר למגורים אלא אם יש בה לפחות 20% דיור בר השגה מוזל שמתוכו לפחות 30% מיועד לזכאי דיור ציבורי או סיוע בשכ"ד.

אנו קוראים לחברי הוועדה ולח"כים בכלל, לעמוד על כך כי ההגדרה של דב"י ברפורמה תהיה כזו שתבטיח תוכן ממשי לדב"י ולא לאפשר לממשלה להונות את הציבור ע"י ריקון ההגדרה מתוכן ממשי.

מצ"ב המכתב ששלחנו היום ליו"ר הועדה, ח"כ אמנון כהן:

מכתב ליור ועדת הרפורמה 24.01.12

View more documents from acri009.

עובדים עלינו בעיניים - יוצאים למאבק

2012-01-24T10:55:00.004+02:00

תראו את הכתבה בכלכליסט. היא מאשרת שמועות שהגיעו אלינו בימים האחרונים.

ביום שלישי הבא 31.1.12 תתקיים בכנסת ישיבה מכרעת בעניין הכללת הוראות לדיור בר השגה בחוק, במסגרת דיוני הרפורמה בתכנון.

עובדים עלינו בעיניים!

ההגדרה של דיור בר השגה, שתובא לאישור, רוּקנה מתוכן – היא תכלול רק דיור להשכרה במחיר שוק ודירות קטנות במחיר שוק ללא כל התייחסות למחיר הדירות. הגדרה של דיור בר השגה חייבת לכלול התייחסות למחירי הדירה, אחרת אין פה כל שינוי. בלי הגדרה כזאת בחוק, גם רשות מקומית שרוצה לעשות פרויקטים כאלו, לא תוכל בשל היעדר סמכות.אם לא נשנה את ההגדרה, היזמים ימשיכו לבנות פרויקטים הומוגניים.

חייבים לצאת למאבק ולא לתת לזה לעבור בצורה כזו.

להגיד שדיור להשכרה במחיר שוק או דירות קטנות זה דיור בר השגה זו הונאה של הציבור!

כבר היום יש לרשויות תכנון סמכויות לקבוע יעוד של השכרה או דירות קטנות, אז אין פה חידוש, אלא ישרא-בלוף! העיקר שהציבור יחשוב שמקדמים דיור בר השגה.

החוק חייב להגדיר חובה להכללת דיור בר השגה בכל פרויקט חדש עבור דיירים עם הכנסה בינונית ונמוכה, כולל חלק לזכאי דיור ציבורי, בתמהיל מגוון, ובמחיר שהולם את הכנסת הזכאים. הגדרת דיור בר השגה בחוק זה הבסיס לקידום דיור בר השגה לתושבי המדינה. אם זה לא בחוק, זה לא יקרה.

יש עוד אפשרות להשפיע. יש לנו שבוע, אבל חייבים לפעול מהר!

בואו לאירוע מחאה (יום ד' ה-25.1):

https://www.facebook.com/events/363947373619906/

מתגבש מאבק מהיר. מה את/ה יכולים לעשות?
עדכונים שוטפים יופיעו בבלוג הקואליציה לדיור בר השגה.

להצעות ורעיונות נא לכתוב לרונה פרי,
רכזת הקואליציה לדיור בר השגה:
rona@acri.org.il

הפיצו הלאה.

דיור ציבורי וגזענות - מה הקשר? / גיל גן-מור

2012-01-19T11:06:00.002+02:00

אתמול התקיים כנס ראשון של שדולה חדשה לדיור ציבורי. השדולה מונה די הרבה חברי כנסת בראשות חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב ואורלי לוי. מייד לאחר הכנס הזה התקיימה הפגנה ענקית שארגנו יוצאי אתיופיה וארגונים חברתיים נגד הגזענות והאפליה במגורים. עוד אתמול בערב, הצביעה הכנסת ודחתה הצעת חוק פרטית של ח"כ אילן גילאון וניצן הורוביץ נגד אפליה בדיור.

בעיני יש קשר ברור בין הדברים.

הקשר הוא ברור כי האפליה וההתנגדות לדיור ציבורי – שתיהן יחד מדירות אוכלוסיות שלמות לשולי החברה, ומונעות מהן את הזכות לשוויון, שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה. גם ההתנגדות לדיור ציבורי בקרב הציבור נובעת מאותו מקום שממנו נובעת ההתנגדות לגור לצד אנשים שונים ממני. זה נובע מאותן דעות קדומות וחששות לגבי מגורים לצד מי שהוא לא מאותה מילייה או תרבות, או רקע חברתי כלכלי כמוני.

לפני שבועיים, שלושה ימים לפני ששודרה הכתבה המזעזעת בערוץ 2 אודות אירועי קריית מלאכי, נערך כנס על הדרה ממגורים שהאגודה לזכויות האזרח אירגנה יחד עם עיריית בת ים בשם "עיר חברתית במבחן - תכנון, דיור וזכויות אדם". אחד הדוברים היה גדעון אמבייה, שהוא פעיל ותיק למען זכויות קהילת יוצאי אתיופיה. גדעון נשאל מה לדעתו גורם לכך שיוצאי אתיופיה לא מצליחים לפרוץ את הריכוזים, הגטאות שבהם הם מתגוררים כיום.

התשובה אולי הפתיעה חלק מהנוכחים. גדעון כצפוי דיבר על הגזענות והאפליה, על אי הקבלה של יוצאי אתיופיה והדעות הקדומות שיש כלפי אנשים מהקהילה. אך גדעון הדגיש לא פחות, ואולי יותר את הקושי של יוצאי אתיופיה למצוא דיור הולם במקומות שבהם אין ריכוז של יוצאי הקהילה. הוא במפורש דיבר על העובדה שהמחסור בדירות של הדיור הציבורי הן מכשול בפני השתלבות הקהילה, כי הסיוע שהמדינה נותנת לרכישת דירה נמוך מדי ומסליל אותם לשכונות מצוקה ולריכוזי עוני, שמנציחים את מצבם.

גם הנא עמורי, פעילה מיפו דיברה בכנס. היא גם קשרה באופן ישיר בין האפליה והגזענות לבין מצוקת הדיור. היא אמרה שכשמדובר בדיור, אנשים אומרים שאין מה לעשות. זה טבעי ששכונה משתנה, ושאם יפו נהיית יקרה, אז שהאנשים יחפשו לעצמם מקום אחר. אך גם על הגזענות, אמרה, אפשר לומר : ככה זה טבעם של אנשים. אין מה לעשות, הגזענות היא דבר טבעי ולכן לא ניתן לטפל בה.

האם יעלה בדעתנו לא להיאבק בגזענות, שאלה? אם התשובה היא לא, אמרה, לא יכול להיות שיעלה בדעתנו לא להילחם בהדרה של אנשים מביתם עקב המחסור בדיור בר השגה.

אני מאוד מזדהה גם עם הדברים של גדעון וגם עם הדברים של הנא. היחס שלנו כחברה לתופעה של הדרה ממגורים, בין מחמת אפליה וגזענות, ובין מחמת היעדר פתרונות דיור, הוא ביטוי לערכים, לתפישת עולם. הגדרת התופעות הללו כטבעיות, כתופעות שאין מה לעשות נגדן, כתוצר של שוק חופשי – הגדרה זו גם היא מבטאת תפישת עולם, גם היא פוליטית.

מי שאומר: אין מה לעשות נגד אפליה או נגד מצוקת הדיור, אומר למעשה שמבחינתו האנשים המוּדרים בחברה ימשיכו להיות מוּדרים, הוא אומר שמבחינתו הפערים ימשיכו לגדול, והוא תומך בהנצחת העוני והמצוקה.

לעומת זאת – מי שתומך בהגדלת השוויון בחברה, בצמצום פערים, בנגישות שוויונית וצודקת יותר למשאבי החברה חייב להיאבק נגד הדרה במגורים, ואת המאבק הזה חייבים לנהל בו זמנית בשתי החזיתות – גם נגד הגזענות והאפליה, וגם נגד מצוקת הדיור והמחסור בדיור בר השגה.

דיור ציבורי מוזל הוא כלי מרכזי במאבק למען דיור בר השגה וגם למען שילוב ושוויון, כי בניגוד לעבר – היום איננו דורשים את הדיור הציבורי כשיכון מסומן, נפרד, שבעצמו הופך למלכודת עוני והזנחה. אנו דורשים דיור ציבורי משולב ומפוזר בכל מקום. גם ואולי בעיקר באזורים חזקים מבחינה כלכלית חברתית. אנו דורשים שבכל בניין יהיו כמה דירות של דיור ציבורי, לצד דיירים שמשלמים מחיר שוק. אנו דורשים שגם אם משפחה עובדת בשכר נמוך, או שחלילה אינה מסוגלת להתפרנס בשל נכות, הילדים יוכלו לגור בשכונה שבה בתי ספר טובים, ותשתיות טובות והשקעה ציבורית ולא בסלאמס.

ואנו רוצים גם שהדיור הציבורי יורחב ויוגדל אחרי שמספר הדירות הגיע לשפל חסר תקדים, וכך גם נוכל להרחיב את הנהנים ממנו ולהפוך אותו לכלי שמשרת שכבה רחבה יותר באוכלוסייה, ולכן גם כלי שיותר קשה לפגוע בו ולקצץ בו.

כדי שזה יקרה אנו צריכים שהשדולה החדשה תוביל את הממשלה לשינוי עמוק בתפישה ובמדיניות. אנו צריכים לקדם חוק איסור אפליה בדיור, ואנו צריכים לתמוך ולקדם את הצעת החוק להקצות 5% מכל בניה חדשה לדיור ציבורי. זהו מאבק משולב.

בהצלחה לשדולה החדשה.

הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה

הזמנה לכנס השדולה למען דיור ציבורי

2012-01-16T10:20:00.006+02:00

הנכם מוזמנים לכנס השקת השדולה למען הדיור הציבורי בראשות חברי וחברות הכנסת דב חנין, אורלי לוי ומירי רגב.

הדיור הציבורי מהווה רשת ביטחון אחרונה עבור אזרחים אשר אינם יכולים לרכוש פתרונות דיור סבירים, ושגם קיומו של דיור בר השגה, אם ייבנה, לא יפתור את מצוקתם. אולם, מדיניות הממשלות של העשורים האחרונים הייתה כזו של ייבוש הדיור הציבורי, עד שזה אינו עונה על צרכי האוכלוסייה הנזקקת לו.

בשדולה חברים למעלה מ- 20 חברי כנסת, אשר מחויבים לפעול לקידום רפורמה רחבה בתחום הדיור הציבורי שתתמודד עם הבעיות שהצטברו בתחום. השדולה תפעל לקידום הצעות חוק למען הגדלת מלאי הדירות, הרחבת מעגל הזכאים לדיור ציבורי, מתן סיוע ריאלי בשכר דירה לזכאים אשר לא נמצאו להם פתרונות דיור, הגברת השקיפות בהתנהלות משרד השיכון והחברות המשכנות ועוד.

הכנס יתקיים באולם נגב בכנסת, ביום רביעי ה 18 בינואר 2012, בשעות 14:00-16:00

הכנס בהשתתפות יושבי ראש השדולה וחברי וחברות כנסת חברים, דיירי הדיור הציבורי, זכאים לדיור אשר אין עבורם פיתרונות דיור, נזקקים לדיור אשר אינם זכאים, וארגוני חברה וזכויות אזרח.

בהקמת השדולה שותפים הארגונים עמותת סינגור קהילתי, רבנים למען זכויות אדם, עיריית ירושלים אגף הרווחה, שתי"ל, תראבוט, פורום פריפריה ואסיפת המאהלים.

הרשמה לכנס עד יום א' 15.1.12 אצל ברברה אפשטיין barbara@advocacy.org.il\

מדוע לא נכון לקבוע קריטריון של יוצא צבא בדיור בר השגה?

2012-01-14T12:09:00.000+02:00

ביום רביעי חיווה היועץ המשפטי לממשלה את דעתו, כי אין מניעה חוקית לכלול קריטריון של שירות צבאי/לאומי/מילואים בקביעת הזכאות לדיור בר השגה להשכרה או בפרויקטים של "מחיר למשתכן".על-פי טיוטת ההצעה שהונחה בפני היועץ, יינתן ניקוד עודף של עד 20 נקודות מתוך 100 ליוצאי צבא או שירות לאומי כאמור. הקריטריון המוצע בדבר מתן ניקוד עודף בגין שירות צבאי או לאומי יחול רק ביחס ל - 50% מהדירות המיועדות לדיור בהישג יד שישווקו בכל פרויקט.

הוצאנו את התגובה הבאה:
לדברי עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר בקואליציה לדיור בר השגה: " לגיטימי שהמדינה תתגמל חיילים משוחררים, אבל בפרויקטים שבהם מספר יחידות הדיור מוגבל ושמטרתם סיוע בדיור לאוכלוסיות מוחלשות, אין לתת עדיפות בדיור לפי קריטריון של שרות צבאי, אלא לקבוע זכאות לפי פרמטרים של הכנסה ונזקקות. הקריטריון של שירות צבאי אינו ענייני, ויביא בפועל להדרה של קבוצות אוכלוסיה שלמות כמו ערבים, חרדים ואנשים עם מוגבלויות מפרויקטים של דיור שהמדינה מסבסדת, זאת בניגוד לשורה ארוכה של פסקי דין של בית המשפט העליון בעניין."

למי שרוצה להרחיב בסוגייה, מוזמן לעיין בפנייה של הקואליציה לדיור בר השגה מלפני חודש לראש הממשלה ולשרים הבכירים, בה הוצגה עמדת הארגונים לקריטריונים המדוברים, ודרישה לקיים דיון ציבורי שקוף בנוגע לקריטריונים לזכאות לדיור בר השגה:

לגבי סוגיית השירות הצבאי כתבנו:
שירות צבאי/ לאומי/אזרחי/מילואים:
אנו מתנגדים להכללת קריטריון כזה בזכאות לדיור בר השגה בניגוד לעמדת ועדת טרכטנברג. על אף הרצון הלגיטימי לפצות את אלו ששרתו בצבא, יש לכך דרכים אחרות, הבאות לידי ביטוי בחוק חיילים משוחררים והטבות נוספות שמעניקה המדינה למשרתים במילואים (כולל הגדלת הזכאות למשכנתא מסובסדת). האבחנה מתי זכאית המדינה לתת עדיפות למי ששירת היא לא תמיד חדה.

בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לקבוע באופן גורף שהקריטריון חוקי או לא חוקי, והדבר ייבחן בהתאם לנסיבות העניין. כשעלה הנושא של הגדלת המשכנתאות המסובסדות, קיבל בג"ץ את הקריטריון, לאחר שהובהר כי אין מדובר בתנאי סף, וכי היישום סביר ואינו פוגע באופן ניכר במי שאינו משרת, שיוכל אף הוא לקבל משכנתא מסובסדת, אף שפחותה. לעומת זאת, כאשר מדובר למשל בנגישות לפרויקט דיור בר השגה של 100 דירות, מתן עדיפות למי ששירת בצבא, משמעותה כי בפועל הופך השירות הצבאי לתנאי סף, ומי שלא שירת יאבד סיכוי להתמודד על מלאי דירות מוגבל.

דומה הדבר למתן עדיפות למשרתים במכרזים למשרות בשירות הציבורי – הצעה שהיועץ המשפטי התנגד לה.

ר' בג"ץ 11956/05 בשארה נ' שר הבינוי והשיכון (מיום 13.12.06)

יש לזכור כי מי שאינו משרת שוחרר כדין על ידי הצבא, בשל דתו, לאומו, מחלתו או סיבות אחרות, ואין להענישו על כך. דווקא אוכלוסיות שלא משרתות, כמו החרדים, הערבים ואנשים עם מוגבלות או רקע של מצוקה, הן הסובלות מהדרה בולטת בתחום המגורים, והדבר גם משפיע לרעה על הרצון לשפר את שילובן בשוק העבודה.

אגב, מה שלא נכלל בינתיים בקריטריונים הוא קריטריון מיצוי כושר השתכרות.

"דיור -טיוב" יוצא לדרך – הצטרפו גם אתם!

2012-01-05T17:00:00.005+02:00

פרוייקט הוידאו-רחוב "דיור-טיוב" של צוות הדיור של האסיפה הכללית יוצא לדרך! כולנו הולכים לקחת בו חלק!

מטרת הפרויקט היא לעורר מחדש את השיח הציבורי בנושא מצוקת הדיור מתוך "עקרון הרצף".
על פי השקפה זו, בה הצוות דוגל, מצוקת הדיור משותפת לרוב האוכלוסייה ואינה ייחודית לסקטור מסוים.
ניתן לשרטט רצף של צרכים הקיימים באוכלוסייה (דרי רחוב, מחוסרי דיור, זכאים לדיור ציבור, סטודנטים),
על המדינה לספק "רצף של רגולציות"- פתרונות הולמים בהתאם לרצף הצרכים.

השאיפה של הפרוייקט היא להפיק וידאו באורך של כ-3 דקות, שיפורסם ברשתות החברתיות, בעיתונות וישלח לפוליטיקאים,
וישקף את מצוקות הדיור השונות הקיימות כרצף של צרכים.

סרטון הסבר קצר על הפרוייקט:

דיור-טיוב זקוק לכם!
הפרויקט זקוק לכמה שיותר אנשים שיצלמו אנשים ברחוב, או אנשים שהם מכירים, וישלחו אלינו את התוצרים.

אתם מוזמנים להצטרף לפרויקט, לקחת את המצלמה שלכם (אפילו זו של הפלאפון) ולעזור לנו להפיק מאגר רחב של קטעי וידאו,
שיבהיר לכולם שכולנו עדין זקוקים לסיוע הממשלה כדי לחיות בכבוד במדינה.

מה צריך לעשות:
1. הכנסו לאתר שלנו, בו תמצאו הנחיות לצילום ולשליחת החומרים

2. קחו מצלמה כלשהי (וידאו, דיגיטלית (smart-phone,

3. הצטיידו בפלאייר של הפרויקט, הניתן להדפסה מהאתר שלנו

4. צאו לרחוב וצלמו את כל מי שיסכים לקחת חלק בפרויקט

מעוניינים להיות רכזי צילום אזוריים?
כתבו למייל: diyur@haasefa.org.il

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הקמפיין!

עיר עם עתיד / גיל גן מור

2012-01-05T10:17:00.005+02:00

המאמר פורסם לראשונה ב"העוקץ"

מאז פורקו מרבית המאהלים הזירה המקומית שוקקת מתמיד, ולא במקרה. זו תופעה שהתחזקה בשנים האחרונות בישראל, בדומה למדינות אחרות. הערים הפכו לזירה מרכזית וחשובה מתמיד להשגת צדק חברתי ולשמירה על זכויות אדם. דור חדש של פעילים ופעילות דורש את השינוי גם ברמה המקומית: הוא רוצה להיות מעורב ולהשתתף בקבלת החלטות בעיר, הוא לא רוצה שהכול ייקבע בירושלים ויונחת מלמעלה למטה. נמאס לו לשמוע מנבחריו בעירייה שאין לרשות סמכות או תקציבים לעשות את השינוי.

תופעה זו היא חיונית בעיני. ראשית, כי לעיר יש הרבה יותר השפעה על חיינו ועל המרחב הציבורי ממה שנדמה, ובתחומים הכי מהותיים כמו זכותנו לדיור ולחינוך, נגישות לתעסוקה, חשיפה למפגעים, תחבורה ציבורית, וגם מימוש חופש הביטוי וזכות ההפגנה או הגנה על פרטיות. שנית, כי ערים הן מפתח קריטי להתפתחות שלנו כחברה צודקת. ערים צודקות, מכילות ושוויוניות יכולות להוות כלי לצמצום פערים בחברה ולצמצם את הפערים בנגישות של קבוצות מוּדרות או מוחלשות לחינוך איכותי, תרבות ואפשרויות עבודה.

הן יכולות לאפשר שכונות הטרוגניות, שמחזקות את החוסן החברתי ומגשרות על דעות קדומות. אולם יש לזכור כי ערים שיעסקו כל העת בניסיונות להדיר אוכלוסייה מוחלשת לערים אחרות, או שיעסקו בהפרדה בין אוכלוסיות, יכולות ליצור מרחב מפלה, מדיר וקוטבי, שבו ריכוזי עוני יתרחבו לצד שכונות סגורות ומנקרות עיניים, ובו מתחים חברתיים, ניכור, תחושות קיפוח ואף אלימות חברתית הולכת וגוברת. שלישית, כי ערים טובות וצודקות הן ההגנה הטובה ביותר מפני פרבור, שכרוך בחלוקת משאבים לא שוויונית ופוגע בסביבה.

ערכים של עיר חברתית
ד"ר אמילי סילברמן שירטטה הקיץ את הרצף שבין עיר חברתית לעיר תחרותית. היא ציינה כי בכל עיר מתקיימים מרכיבים תחרותיים ומרכיבים חברותיים, אך הערים ממקמות עצמן באופן שונה על פני הרצף.

למשל, בעוד העיר התחרותית שואפת להיות אטרקטיבית בעיקר לאוכלוסייה "חזקה", באמצעות שכונות הומוגניות חדשות, תלויות רכב פרטי, שבהן רק דירות גדולות, העיר החברתית שואפת בעיקר להשקיע דווקא בקיים ולחזק את המרכז העירוני הוותיק, תוך שמירה על תמהיל דיור המתאים למשפחות בעלות הכנסה מגוונת. בעוד עיר תחרותית רואה עצמה בעיקר כחברה שמספקת שירות לצרכנים, מקבלת החלטות בפורום מצומצם ויעיל, ומסירה מהדרך מה שעשוי להוות מטרד לסדר ולניקיון, העיר החברתית מתנהלת יותר בשיתוף הציבור ומתוך ניסיון להבין את הצרכים והבעיות של קבוצות שונות בעיר, ולפתור אותן בהידברות ומתוך מעורבות של הקהילה.

הבדלים אלו והבדלים רבים נוספים שמצוינים במאמרה של סילברמן יכולים לתת לפעילים ולארגונים מקומיים השראה אודות מערכת הערכים שהיו רוצים לקדם בעירם, והדרישות שיש לגזור ממנה.

צילום: Bichuas E. Carton, cc by - sa

ואכן, הזירה המקומית נותנת כר פעולה נרחב לתושבים שדורשים עיר חברתית וצודקת יותר. יש בה שורת סוגיות שדורשות מעורבות אזרחית, כמו דרכי קבלת ההחלטות בעיר – שקיפות וחופש המידע, הנגשת המידע העירוני, שיתוף ציבור בקבלת החלטות וייצוג הולם בגופים שבהן הן מתקבלות. עולות בה סוגיות של חלוקת משאבים וצדק חלוקתי – סוגיות של תכנון ודיור עירוני, כמו חיוב של תמהיל חברתי בכל שכונה, קידום תחבורה ציבורית יעילה, והאופן שבו ניתן לחזק שכונות קיימות תוך שמירה על אוכלוסייתן הקיימת.

כמו כן, עולות בעיר סוגיות אזרחיות שונות בתחומי חופש ביטוי והפגנה, והזכות להשתמש במרחב הציבורי בעיר ובמתקניה, לצורך קידום חופשי של רעיונות; סוגיות של גזענות כלפי זרים או כלפי קהילות מיעוט החיות בעיר, והאופן שבו ניתן לשמור על סובלנות לאורח חיים שונה; הדרה של נשים ושל אנשים עם מוגבלות, סוגיות של חינוך, כמו אזורי רישום, או מיונים מפלים; ונושאים רבים ומגוונים נוספים.

האתגרים שעומדים לפתחי הפעילים המקומיים הם רבים. ראשית, התלות של השלטון המקומי בשלטון המרכזי היא עדיין רבה – גם בסמכויות ולא פחות בתקציבים. השלטון המרכזי לא מוותר בקלות על שאיפתו להעמיק את אחיזתו ושליטתו ברשויות המקומיות. ערים חלשות מבחינה כלכלית יתקשו במיוחד לעמוד בציפיות שיופנו אליהם. חלק מהמאמצים יצטרכו במקרים אלו להיות מופנים לחיזוק מעמד הרשות המקומית ולמאבק משותף עם הרשות מול השלטון המרכזי – למען יותר תקציבים וסמכויות. חלק מהמאבק יצטרך להיות מופנה גם לחיזוק הרשות המקומית כמו שינויי גבולות מוניציפאליים, כך שיכללו גם אוצרות טבע סמוכים, התנגדות להקמת יישובים קטנים שמושכים את האוכלוסייה המבוססת, או מאבק נגד מהלכים אזוריים המשפיעים לרעה על המסחר בעיר.

אתגר נוסף להתארגנויות מקומיות לשינוי חברתי יהיה ביכולתם של הפעילים לעודד שיתופי פעולה עם רשויות סמוכות, כאשר אלו יכולים להועיל לכלל התושבים באותו אזור. זאת, בשעה שהרשויות דווקא רואות עצמן בתחרות מול הרשויות הסמוכות.

אתגר שלישי הוא ההתמקצעות ואיגום משאבים. התנדבות תמשיך להיות כנראה בלב הפעילות, אך מתנדבים יתקשו להתמיד לאורך זמן בפעולות חיוניות וסיזיפיות כמו השתתפות בישיבות העירייה, ניהול תכתובת עם הרשות, או ניתוח תוכניות מתאר או תקציבים, מה גם שחלק מהפעילות דורש אנשי מקצוע כמו מתכננים, משפטנים וכלכלנים. התארגנויות מקומיות יצטרכו לגייס משאבים, ללמוד לנהל מתנדבים, לנצל כהלכה ארגונים קיימים, כמו החברה להגנת הטבע או האגודה לזכויות האזרח לצורך שיתופי פעולה ולהכיר את המנגנון העירוני כדי להשיג מידע ולדעת היכן מתקבלות ההחלטות. ההתארגנויות גם צריכות לחשוב על יוזמות, כמו תוכנית מתאר אלטרנטיבית, ולהציב נושאים שלהן על סדר היום העירוני, כדי לא להישחק בפעילות שכולה תגובתית.

הדרה – הגירסה העירונית
ב-3 בינואר, נערך בבת ים כנס בשם ."עיר חברתית במבחן – תכנון, דיור וזכויות אדם" אף שהוא תוכנן לפני זמן רב, הוא שם במרכזו את השאלה שנמצאת היום בראש סדר היום – הדרה. ליתר דיוק – הדרה של קבוצות שונות בחברה, והיכולת של עיר להכיל קבוצות שונות ולשלב בין קבוצות תרבותיות שונות ובין אוכלוסייה מבוססת לאוכלוסייה פחות מבוססת.

בכנס הוצגה אמנה ראשונה מסוגה בארץ, אמנה לעיר חברתית, שאומצה על ידי עיריית בת ים ובה ערכים כמו שקיפות עירונית, שיתוף הציבור בקבלת החלטות, תמהיל דיור מגוון, מאבק בגזענות ועוד ערכים שעושים עיר לעיר חברתית. פאנל מיוחד הפגיש פעילים שונים שהובילו מאבק נגד הדרה ממגורים.

אנו זקוקים לערים צודקות וחברתיות יותר, והשאלות בהקשר זה רבות: האם יתפתחו חלופות עירוניות טובות מחוץ לגוש דן? האם ערי המרכז יהוו אלטרנטיבה ריאלית למגורים גם עבור קבוצות מודרות ומוחלשות? האם גם ערים בפריפריה ישגשגו? או שמא תתחזק המגמה של ערים לעשירים לצד ערים עניות? של מגורים הומוגניים שמנציחים פערים? התשובות לשאלות אלו תלויות במידה רבה בפעולה של פעילים והתארגנויות תושבים לאורך זמן בזירה המקומית.

הכותב הוא עו"ד באגודה לזכויות האזרח, בקואליציה לדיור בר השגה ומיוזמי הכנס בבת ים.

הזמנה לכנס: "עיר חברתית במבחן- תכנון, דיור וזכויות אדם"

2011-12-25T14:34:00.005+02:00

אנחנו נהייה שם - בואו גם אתם!
הכנס אינו כרוך בתשלום אך יש צורך בהרשמה מראש.
להרשמה: shirli@acri.org.il / 073-750771

תכניית הכנס:

View more documents from acri009.

עמדת הקואליציה בנוגע להצעת החוק דיור בר השגה של ח"כ אמנון כהן

2011-12-25T14:08:00.004+02:00

לקראת דיון בהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת אמנון כהן, שלחה הקואליציה את עמדתה לועדת השרים לענייני חקיקה.

להצעת החוק לחצו כאן.

מכתב לועדת שרים לענייני חקיקה הצח של אמנון כהן

View more documents from acri009.

קריטריונים לדיור בר השגה

2011-12-14T13:43:00.000+02:00

ביום 11.12.11 פנתה הקואליציה לדיור בר השגה לראש הממשלה בנוגע לקריטריונים לדיור בר השגה. במכתב דרשנו לנהל דיון ציבורי שקוף בסוגיית הקריטריונים, וכי האחריות לקביעתם תתחלק בין השלטון המרכזי והמקומי. הקואליציה פירטה את עמדתה ביחס לקריטריונים שונים ומגוונים שהוזכרו, כמו מיצוי כושר השתכרות, שירות צבאי, גיל ועוד. סוגיית הקריטריונים היא המעכבת את חקיקת חוק דיור בר השגה ואת מכרזי הדיור להשכרה בהישג יד, שכן לפי הפרסומים ישנה מחלוקת פוליטית חריפה בנושא בין שר הבינוי והשיכון לשרי האוצר והחוץ.

עיקרי ההמלצות בחוות הדעת:
· יש לחלק את האחריות לקביעת הקריטריונים בין השלטון המרכזי למקומי תוך יצירת מנגנונים בחוק להבטחת כשרותם ושקיפותם של הקריטריונים, וכי על הקריטריונים להישען על מסמך אמדן צרכי הדיור, שיערכו הרשויות המקומיות.

· ארגוני הקואליציה תומכים בדרישה לתקרת הון, להיעדר דירה ולמיצוי כושר השתכרות כתנאי סף, אולם סבורים כי יש צורך לבחון באמצעות ועדה מקצועית את היקף המשרה המהווה "מיצוי כושר השתכרות". קביעת ועדת טרכטנברג כי למשק בית זוגי דרושה 125% משרה כדי למצות כושר השתכרות לא מנומקת ועלולה להכשיל חלק גדול ממשקי הבית.

· ארגוני הקואליציה תומכים במבחן הכנסה, כתנאי סף, וכן בתמהיל שבו חלק מהדירות מובטח לבעלי הכנסות נמוכות, ולזכאי דיור ציבורי, וחלק לבעלי הכנסות מתונות/בינוניות.

· ארגוני הקואליציה מתנגדים לקריטריון של מעמד משפחתי (נשוי/ רווק/ ידוע בציבור), שנות נישואין, שירות צבאי/לאומי/מילואים או השכלה, והם מתנגדים ככלל לקביעת קריטריון מקצוע או גיל, אלא אם אמדן צרכי דיור יצביע על קיום של צורך לגיטימי מובהק.

· לגבי הקריטריון של שירות צבאי, טוענים ארגוני הקואליציה כי במצב בו מספר דירות מוגבל בכל פרויקט, ותינתן עדיפות למי ששירת בצבא, יביא הדבר לפגיעה ברורה במי שלא שירתו מטעמי דת או מוגבלות וכן ערבים, וכי אין לתגמל את המשרתים על חשבון אחרים, אלא באמצעים אחרים.

· ארגוני הקואליציה סבורים כי יש לתת עדיפות מוגבלת לתושבי הרשות המקומית, כדי למנוע דחיקה של תושבים מחוסרי דיור בעלי הכנסה נמוכה. במקרים של אזורי התחדשות עירונית יש, ככלל, מקום לתת עדיפות לתושבי אותו אזור, שהם חסרי דירה.

· ארגוני הקואליציה תומכים בהעדפה מסוימת למשפחות עם ילדים בכפוף לשמירה על תמהיל גדלי דירות בכל פרויקט, אך תנאים לעניין מספר ילדים יישענו על אמדן צרכים מקומי ולא כהוראה גורפת.

למכתב: http://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2011/12/bar-hasaga111211.pdf

קריטריונים לדיור בר_השגה

View more documents from acri009.

הממשלה שוב "שוכחת" את הדיור הציבורי / נורה אשקר ורויטל ברילנשטיין

2011-12-08T16:17:00.001+02:00

המאמר פורסם לראשונה ב- YNET

רשימת הממתינים לדיור ציבורי הולכת ותופחת בזמן שהמדינה ממשיכה לקדם יוזמות נדל"ניות מבלי להבטיח שחלק מהדירות בהן ישווקו כדיור ציבורי. למעשה, המדינה מתעלמת באופן בוטה ממצוקת נזקקי הדיור הציבורי ומאלה שאין להם היום כלל קורת גג הולמת.

המלצות ועדת טרכטנברג, כמו גם יוזמות אחרות שנועדו לקדם דיור בר השגה, נסמכות על נפלאות השוק החופשי ואינן טורחות לחדש את בניית הדיור הציבורי ולהגדיל את מאגר הדירות הנכחד.

כך לדוגמה, החלטה שהתקבלה לאחרונה במועצת מקרקעי ישראל שעניינה שיווק קרקעות למטרות דיור להשכרה, קובעת כי הדירות שיבנו על ידי היזמים יושכרו למשך תקופה של 10 או 20 שנה.

החלטה אחרת תאפשר שיווק קרקע בשיטת "מחיר למשתכן" כאשר מחיר הקרקע קבוע, והמציעים במכרז מתחרים על המחיר הנמוך ביותר למ"ר בנוי. החלטה זו שנויה במחלוקת בשל טענות האוצר שהינה מטיבה עם המגזר החרדי.
מלבד העובדה שמדובר ביוזמות כלליות ולוטות בערפל שאינן מפרטות את הפרטים החשובים ביותר כמו המחיר והקריטריונים לזכאות, הרי שיוזמות אלה אינן מתייחסות לנושא הדיור הציבורי.

מתייבשים בתור
כיום, קיימת חובה חוקית בהתאם לחוק רשות המקרקעין, להקצות קרקע לדיור ציבורי. חרף זאת, מקבלי ההחלטות מתעלמים מחובה זו ובפועל ממשיכים לקבל החלטות העוסקות בדיור מבלי שנקבע תחילה שחלק מהדירות יועברו לידי המדינה וינוהלו כדיור ציבורי, המשולב בתוך בנייני המגורים.

מדו"ח ועדת טרכטנברג עולה כי ישנן כ-2,460 משפחות הממתינות לדיור ציבורי וכ-450 קשישים הממתינים לדיור בהוסטלים. אולם, במניין זה, לא נכללים עולים הזכאים לדיור ציבורי. לפי נתון רשמי שהתקבל בשנת 2010 ממנהל אגף בכיר לדיור במשרד הקליטה, מספרם של העולים הזכאים לדיור ציבורי עומד על 39,401. בנוסף, מספרים אלה כלל אינם משקפים את המציאות, ואינם ממצים את מספר הנזקקים לדיור ציבורי. מאחר ומדובר בזכאות שנקבעת על פי קריטריונים שהינם ארכאיים ודרקוניים, הרי שבפועל מספרם גדול בהרבה.

כך לדוגמה, הקריטריונים קובעים כי זכאי הוא מי שאין בבעלותו דירה או חלק מדירה משנת 1971, ובכך בין היתר שוללים את הזכאות ממפוני המשכנתאות שאין להם כיום קורת גג. בהתאם למצב הנוכחי, גם לא נבחנים שיקולים חשובים ורלוונטיים לזכאות, כגון רמת הכנסה וייחודיות של אוכלוסיות שונות.

קידום פתרונות דיור באמצעות כלים של דיור בר השגה הינו רצוי והכרחי. עם זאת, במסגרת פתרונות אלה יש לפעול תחילה להגדלת מאגר הדיור הציבורי. על המדינה לספק פתרונות דיור הולמים בראש ובראשונה לנזקקים ביותר תוך גיבוש קריטריונים צודקים, שוויוניים ושקופים.

הכותבות הן עורכות דין מהאגודה לצדק חלוקתי, החברה בקואליציה לדיור בר השגה

תגובת הקואליציה להחלטות מועצת מקרקעי ישראל

2011-11-29T13:11:00.003+02:00

מועצת מקרקעי ישראל מקבלת החלטות מרחיקות לכת בנושא דיור בר השגה בלי לפרט לציבור את הפרטים המהותיים ביותר – המחיר והקריטריונים – אלו ייקבעו רק בעתיד.מצ"ב הודעת הקואליציה בעקבות פרסום החלטות המועצה:

החלטות חדשות של מועצת מקרקעי ישראל נכנסו לתוקפן ביום 15.11.2011, לאחר ששר האוצר, מר יובל שטייניץ, חתם עליהן. בהתאם להחלטה מס' 1240, שעניינה שיווק קרקעות למטרות דיור להשכרה, השיווק ייעשה בשני מסלולים, כאשר נקבע כי השימוש בקרקע למטרת השכרה לא יפחת מ-10 שנים במסלול א', ובמסלול ב' לא יפחת מ-20 שנים.

כמו כן, התקבלה החלטה מס' 1239, שתאפשר שיווק קרקע בשיטת "מחיר למשתכן", כאשר מחיר הקרקע קבוע, והמציעים במכרז מתחרים על המחיר הנמוך ביותר למ"ר בנוי.

החלטות אלה נדונו במועצת מקרקעי ישראל בישיבה שנערכה ביום 10.08.2011. טרם הישיבה, הגישה הקואליציה לדיור בר השגה למועצת מקרקעי ישראל נייר עמדה.

ההחלטות התקבלו בלי שמרכיבים מהותיים במדיניות נחשפו לידיעת הציבור – מחיר השכרה המוזלת (לפי מסלול ב') והזכאים, דבר אשר פוגם ביכולת לנהל שיח ציבורי בנושא.

בנוסף, ההחלטות אינן מתייחסות לנושא הדיור הציבורי. הקואליציה לדיור בר השגה המליצה לקבוע כי חלק מהדירות יועברו לידי המדינה וינוהלו כדיור ציבורי, המשולב בתוך בניין המגורים. המועצה ממשיכה להתעלם מתפקידה להקצות קרקע לדיור ציבורי לפי חוק רשות מקרקעי ישראל.

אנו רואים בחיוב את הדגש ששמה המועצה על הנגשת חלק מהדירות בפרויקטים לאנשים עם מוגבלות, אך סבורים כי לשון ההחלטה רפה מידי בנושא זה, ויש לקבוע הוראות ברורות יותר הכוללות הקצאה של דירות לאנשים עם מוגבלות, ולא רק לבעלי מוגבלות פיזית אלא גם נפשית.

אנו רואים בחיוב את הקשחת התנאים והסנקציות שיוטלו על היזמים בגין הפרת ההסכם בניהם למינהל מקרקעי ישראל, דרישה שהעלתה הקואליציה. להחלטה נוסף סעיף הקובע כי "המינהל לא יאפשר לזוכה במכרז ליזום שינוי ייעוד או שימוש בקרקע למטרה אחרת שאינה תואמת את הכללים בהחלטה זן". עוד נקבע כי, בגין הפרה של הוראה זו ו/או הפרה כלשהיא להסכם, הפיצוי יעמוד על - 35% מערך הקרקע ע"פ הערכת השמאי במועד הזכייה (בניגוד להצעת ההחלטה שהסתפקה רק ב - 20%), ונוספה האפשרות לנקוט בהליכים נוספים המגיעים ע"פ החוזה ו/או הדין.

כנסים ועוד כנסים... ומצעד

2011-11-28T13:05:00.005+02:00

בשבועות הבאים המעונינים יוכלו להשתתף בכמות לא קטנה של כנסים, שלפחות אחד המושבים בהם עוסק בנושא של דיור בר השגה, צדק עירוני ועוד תחומים משיקים. השבוע, למשל, תוכלו למצוא עניין בכנס של עמותת מרחב באשקלון, או בכנס שדרות, ואם יש לכם זמן אז גם בכנס על בניה ירוקה.

ביום חמישי הקרוב, יתקיים כנס בבצלאל, בשיתף עמותת במקום. שבוע לאחר מכן, ב-8.12, יתקיים כנס באוניברסיטת תל-אביב (שוב בשיתוף עם במקום) שיארח את פרופ' פיטר מרקוזה.

למחרת, 9.12, תצעד הקואליציה לדיור בר השגה עם עשרות ארגוני החברה האזרחית ואלפי צועדים במצעד זכויות האדם השלישי, שמארגנת האגודה לזכויות האזרח.

צאו, השכילו, צעדו ותהנו.

האם התכנית שהצילה את שוק הדיור בשכירות בצרפת יכולה לעבוד גם בישראל? / חן קוסובר

2011-10-24T17:34:00.004+02:00

בישראל קיימים שני חוקים לעידוד פרויקטים של דיור להשכרה: הפרק השביעי לחוק עידוד השקעות הון (1959) וחוק עידוד בנייה להשכרה (2007). חוקים אלו, המיועדים אל ציבור היזמים והקבלנים, לא הצליחו עד כה לעודד בנייה ענפה של דירות להשכרה בישראל. החשיבות בהגשמת המטרה העומדת בבסיס חוקים אלו, מצויה בין היתר בהספקה של דיור בר-השגה, או בהספקה של בנייה להשכרה ככלל, אשר תאפשר לזוגות צעירים לשכור דירות לטווח ארוך. בשונה מאופי החוקים לעידוד הבנייה להשכרה שהועברו בישראל, בצרפת מונהגת מזה שנים תכנית הפונה לאפיק אחר לחלוטין - פנייה אל רוכשי הדירות להשקעה. תכניות מסוג זה הונהגו בצרפת החל משנת 1984, במטרה לשקם את היצע הדיור להשכרה בצרפת, אשר נפגע מההגנה החזקה שהייתה קיימת על השוכר הצרפתי, לצד נטל המיסים הכבד ששרר בזמנו. משמעות התכנית בפועל היא הצעה של תמריצים בדמות הקלות מס, הניתנות לרוכשי הדירות להשקעה בתמורה להתחייבויות לא רבות אך משמעותיות מצדם: התחייבויות כגון, השכרת הדירה הנרכשת למספר שנים קבוע, בשיעור חלקי מגובה שכר הדירה המלא המקובל באזור ההשכרה.

הבחירה לפנות דווקא אל ציבור רוכשי הדירות להשקעה, המורכב למעשה ממשקי הבית הפרטיים, על פני הפנייה ליזמים ולקבלנים, הוכחה כמוצלחת במיוחד והתכנית זכתה לביקושים גבוהים בצרפת. הסבר אפשרי שניתן להצלחת הפנייה אל רוכשי הדירות להשקעה (משקי הבית הפרטיים), לעומת כישלון הפנייה אל היזמים והקבלנים, היא שמשקי הבית הפרטיים נוהגים בתגובת יתר לתמריצי המס, ואילו המשקיעים העסקיים למיניהם מקבלים החלטה רציונאלית לגבי ההקלות, וכמו כן מתחשבים בעלויות התחזוקה הגבוהות אשר יהיה עליהם לשאת בהן. בישראל, גם כאשר קיים לכאורה עודף של רוכשי דירות להשקעה בשנים האחרונות, קיימת חשיבות להצעת תכנית מעין זו שהונהגה בצרפת, שכן יש להבחין בין רוכשי דירות להשקעה ככלל, לבין מי מהם שפועלים כחלק מתכנית מפוקחת אשר מציעה תמורה כלשהי לציבור הרחב, בדמות הספקת דיור להשכרה ברת-השגה. ראוי לבחון לעומק את יישומה האפשרי של תכנית מעין זו גם בישראל, לא רק בשל הצלחתה להשיג בפועל מטרה אשר המחוקק הציב לפניו בהעברת החוקים לעידוד הבנייה להשכרה, אלא גם מתוך חשיבות התמיכה בשוק הדיור בשכירות בפני עצמה.

מצ"ב מאמרו של חן קוסובר - יישום פיקוח על שכר הדירה בישראל:

הכותב הוא סטודנט למשפטים וכלכלה באוניברסיטת תל-אביב.

ההזדמנות שהוחמצה – המרכז לשלטון מקומי ודיור בר השגה \ אהוד עוזיאל

2011-10-23T17:57:00.004+02:00

המחאה הנרחבת שהתפרצה לרחובות בחודש האחרון, אשר נושאת את דגל של דיור בר השגה, היא דוגמא בולטת לאופן בו גם תכנון שקול לא יכול לחזות התפתחויות עתידיות. ומעשה שהיה כך היה:

הבה נחזור חודשיים אחורה, מאי 2011: מצוקת הדיור היתה ידועה בציבור, ואף העסיקה את מקבלי ההחלטות בכל הרמות. אך המונח "דיור בר-השגה" היה שגור בעיקר בפי המומחים והעוסקים בתחום הדיור, וייצג תפיסות חברתיות מגוונות של התערבות. הנושא תפס אחת לכמה שבועות כותרות בעמודים הפנימיים של העיתונים, בעיקר במדורי הכלכלה הנקראים ע"י מעטים. אני הייתי חלק זוטר בצוות עתיר ניסיון בתחום דיור בר-השגה, שהובל על-ידי הגב' אתי אלוני מהמרכז לשלטון מקומי ועל-ידי ח"כ לשעבר רן כהן. לאחר תהליך של כחצי שנת עבודה, שהוזמנה על ידי ראש נמרכז לשלטון מקומי שלמה בוחבוט בעקבות המציאות הקשה ברחבי הארץ, הצגנו המלצות מדיניות לקידום דיור בר-השגה על ידי המרכז לשלטון מקומי. הצגנו עמדה עקרונית, והמלצנו שעל המרכז לשלטון מקומי להוביל תהליך חקיקה מקיף לדיור בר השגה. הדגש המרכזי בהמלצתנו היה חלוקת סמכויות בין הרשויות המקומיות לבין הממשלה: הממשלה מממנת, מגדירה את ההטבות/תמריצים לדיור בר-השגה, את תמהיל הדירות, ואת הקריטריונים לזכאות, ואילו הרשויות המקומיות ממפות צרכים, קובעות מדיניות עירונית, והינן הגורם המוציא-לפועל המרכזי.

המלצנו היתה שהמרכז לשלטון מקומי יקדם את מדיניות החקיקה באופן מיידי, יתכלל את הלחץ והלובי מול השרים והח"כים, ואף יוביל מאבק ציבורי, תוך סיוע לפעילי שטח שכבר היו קיימים אז – כדי למנף את ההד הציבורי ללחץ על מהלך החקיקה. הצעתנו התבססה על הצורך בשילוב ידיים בין הרשויות השונות, לאור המרכזיות של שוק הנדל"ן, ותוך מיצוי מלא של היתרונות היחסיים של הממשלה מחד, ושל ראשי הרשויות מאידך.

ברם, המלצה זו איננה מובנת מאליה. תוך כדי העבודה, גילינו כי קיים נתק ואף אי-אמון בין הרמה המוניציפאלית לבין הרמה הממשלתית. בעוד שבממשלה מזהים ברשויות המקומיות בעיות של טוהר-מידות, ושל קידום אינטרסים צרים (למשל, קידום דירות גדולות בלבד, לשם הגדלת הארנונה), בעיריות חוו נטישה של המדינה, ואף דיכוי של יוזמות מקומיות של ערים חלוצות בתחום דיור בר-ההשגה, תוך טענה של חוסר-סמכות העירייה לקדם דיור בר-השגה. לכך מצטרפת העובדה שמדיניות הממשלה הנוכחית התנגדה לכל מרכיב של דיור-בר השגה, למשל ברפורמת התכנון והבנייה או בתכנית הוד"לים. על פניו, נראה שהמלצתנו סובלת מחסרונות לא-מועטים, ונשאלת השאלה מדוע אין להסתפק בשינויים תוספתיים – שימוש בסמכויות הקיימות ברשויות המקומיות בתחום הדיור כגון היטלי השבחה או תוספות אחוזי בנייה,, העצמה והעברת ידע אל בעלי-תפקידים רלוונטיים, וכיוצא באלה.

על אף כל זאת, דבקנו בהמלצה המקיפה והנועזת יותר, וזאת מתוך שתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא תקרת הזכוכית העבה שנוצרת לכל יוזמה מקומית, בגלל המחסור בחקיקה ברורה בתחום ולאור הנתק בין הממשלה לרשויות המקומיות. בשל תקרת הזכוכית השינוי הצפוי ממהלכים תוספתיים נמוך במיוחד, ואף דיור בר השגה בכלים הקיימים איננו רלוונטי למצוקה הגדולה שנוצרה בשטח, שדורשת התערבות ברמה ארצית ומקיפה. הסיבה השנייה היתה תפיסה ערכית-חברתית, כי רק מדיניות חברתית בתחום הדיור תביא לשינוי אמיתי בשטח, וכי על המרכז לשלטון מקומי לאמץ ולהוביל מדיניות שכזו. תפיסה זו, שניסח רן כהן עצמו בתמיכת מומחיות הקואליציה לדיור בר-השגה השותפות לצוות, נסמכה על כך שהציבור כה סובל מעליית מחירי הדיור, שאם המרכז לשלטון מקומי ייטול את ההובלה הציבורית של מהלך מקיף שכזה, הוא יוכל לגייס תמיכה ציבורית ללובי הנדרש, גם מול ממשלה שכביכול איננה תומכת בדיור בר-השגה, אך יש בה שרים שנחשבים חברתיים שבהחלט יכולים להצטרף לדרישה שכזו. זיהינו את הסטטוס-קוו הקיים דווקא כמנוף לשינוי – ואת המרכז לשלטון מקומי כמי שיכול להוביל לתהליך של חיבור מחדש בין הרמה הארצית למקומית, להפוך את הנתק להזדמנות לשותפות.

אינני יודע מה קרה עם ההמלצות שגיבשנו, לאחר הצגתן ב 19 במאי השנה. בכל אופן, המרכז לשלטון מקומי לא התארגן על מנת להוביל את הנושא באינטנסיביות שהדבר דרש, והמלצתנו לא יושמה, עד לפרוץ המחאה ההמונית. אני משער, וכאן זו השערתי האישית בלבד, שההמלצה שלנו לא התקבלה מיידית, לאור הניתוח של סיכויי ישימותה שתואר לעיל.

כיום כמובן, ישנה תחושה של מעין החמצה מסויימת, שכן ישנו סיכוי רב כי אם המלצותינו היו מאומצות באופן מיידי, היתה לכך תנופה מרשימה ומפתיעה. אבל כאמור – מי יכול היה לדעת? השותפות בתהליך, אליו צורפתי ע"י רן כהן כאמור, היתה דווקא עדות לתהליך גיבוש מדיניות מקיף, ענייני ומובנה, שבו נשמעו בתוך המרכז לשלטון מקומי עמדות שונות לכאן ולכאן, על ידי מגוון השחקנים הקיימים בשוק הנדל"ן, ובסופו גובשה המלצה, והוסבר מדוע היא נבחרה לאור חלופות אחרות. גם קבלת ההחלטה המיידית – שהיתה כנראה לא לאמץ את המלצתנו במלואה – נראית שקולה והגיונית במציאות של עד לפני חודש. אך כאמור, גם בתכנון מדיניות – אנחנו חושבים ומציעים ומנתחים, והמציאות צוחקת לכולם בפנים.

אהוד עוזיאל, האגודה לזכויות האזרח
סיים לאחרונה את לימודי התואר השני בביה"ס למדיניות ציבורית באונ' העברית, במסגרתו נכתב מאמר זה.

סוגיית הפיקוח על שוק השכירות דורשת דיון יותר רציני מזה של בנק ישראל / גיל גן-מור

2011-10-03T00:36:00.000+02:00

היום הוציא בנק ישראל הודעה לתקשורת בנושא שוק השכירות. הדוח צוטט בהרחבה בתקשורת כאשר המסר העיקרי שלו הוא שאין להתערב בשוק השכירות הפרטית למגורים. התזמון וההדגשה אינם מקריים. רגולציה על שוק השכירות היא אחת הדרישות שעלו מהמחאה. כל משפחה רביעית מתגוררת בדירה שכורה, מבחירה והרבה פעמים - בלית ברירה. אלא שהחיים בשכירות הם די סיוט בישראל, בלי הגנות מינימאליות על השוכרים ובלי ודאות בסיסית שניתן לחיות בשכירות ארוכת טווח ובביטחון, וכי שכר הדירה לא יועלה בצורה קיצונית מדי שנה.

הדוח של בנק ישראל הוא צפוי כשמש, אך הדיון מאכזב. בנק ישראל, למשל, לא מציין שישראל היא המדינה השנייה מהתחתית בכל הנוגע להתערבות בתנאי השכירות או במחירי השכירות בכל מדינות ה-OECD, כפי שניתן לראות בגרף הבא, הלקוח מדוח ה-OECD.

בנק ישראל גם אינו עורך דיון בסוגייה. יש לו שורה תחתונה וזהו. אין יתרונות וחסרונות. הבנק מקווה שכולנו נקשיב ונפנים כמו ילדים טובים. אבל הדיון הוא יותר רחב ויותר מהותי מזה. יש סוגים שונים של התערבות - התערבות בתנאי השכירות, התערבות במשך השכירות, התערבות במחיר השכירות והתערבות באופן ובתדירות שניתן להעלות שכר דירה משנה לשנה. אלא שבפמפלט של בנק ישראל אין אפור, הכול ברור. ואם זה כך - נשאלת השאלה מדוע כמעט כל מדינות ה-OECD כן מתערבות ומסדירות את שוק השכירות, ומה שונה בישראל? ואם כל כך הרבה מדינות עושות זאת, וממשיכות לשגשג ולצמוח, מדוע מפחידים אותנו כל כך בגלישה לקומוניזם?

רוב המחקרים שקיימים היום על הישגי ה"רנט קונטרול" מתבססים על רגולציה שלא קיימת כמעט בשום מקום, ולכן התוקף שלהם שנוי במחלוקת. רגולציה שבה המחיר הראשוני של הדירה נקבע על ידי הממשלה והוא נמוך משמעותית ממחיר השוק אכן שנויה במחלוקת. מחקרים שונים הראו שהתוצאה של התערבות כזו עלולה להיות פגיעה באיכות ובכמות הדיור להשכרה. ואכן - מדינות רבות שינו את השיטה, אך הן לא הסירו כל פיקוח, אלא המשיכו להתערב בתנאי השכירות ובתדירות וגובה ההעלאה לשוכר קיים. לפי ההסדרים החדשים, רק אם הדירה מתפנה, היא מושכרת מחדש במחיר שוק. בחלק מהמדינות לא ניתן לפנות שוכר במשך תקופת ההשכרה בלי עילת פינוי מוצקה, כך שיש לשוכר אפשרות לגור בשכירות ארוכת טווח ויציבה לפחות לכמה שנים, בהן עליית שכר הדירה הולמת את ההתפתחויות בשוק ולא את הגחמה של בעל הדירה. זהו סיפור אחר, שבו מנסים לאזן בין זכויות בעלי הדירה והשוכר, למנוע ניצול (במיוחד בשל מצבו הסחיט של השוכר שמעבר דירה מחייבו בהוצאות מעבר גבוהות) וליצור הוגנות.

כל זה מתבצע לצד עידוד של דיור ציבורי ודיור להשכרה, וכן דיור מוזל ובר השגה.אם כך, מדוע שלא נזכה מבנק ישראל לדיון קצת יותר מעמיק בנושא?

אינני חסיד שוטה של דוחות ה-OECD. זהו ארגון כלכלי בעל אוריינטציה ניאו ליברלית ברורה. הוא מודד את היעילות של מדיניות הדיור בהתאם להשפעתה על המוביליות של עובדים, כאילו אנשים הם פיני משחק, שצריכים להיות מוכנים לתזוזה מהירה לפי צרכי המשק. אלא שאפילו ה-OECD, שכמו בנק ישראל, נרתע מאוד מרגולציה על שכר הדירה, סבר שאפשר להתערב בשוק השכירות, ולא ייקרה אסון. זאת, כדי להבטיח את יציבות השכירות כחזקת מגורים, וכדי לבטח את השוכר מפני עליות תכופות וחדות בשכר הדירה.

והנה שאלה לנגיד פישר - אם ה-OECD יכול להציג גישה פרקטית לנושא הפיקוח על שוק השכירות, איך זה שבבנק ישראל תמיד אומרים לא?

הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה

צדק מרחבי והמחאה החברתית: למי שהחמיץ - וידאו של הכנס

2011-09-26T14:52:00.004+02:00

להלן שלושה סרטונים של הקלטת יום העיון בנושא צדק מרחבי והמחאה החברתית שהתקיים ב-22.9.2011 בבית מאירסדורף, בי-ם.

ביום העיון הוצגו לראשונה ממצאי דוחות הביניים של צוותי החשיבה של המחאה: דיור/תחבורה/תכנון/קרקעות
מדיניות ההפרטה; המינהל הציבורי

פתיחה: פרופ' ערן פייטלסון ופרופ' ערן רזין, המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית

פתיח: סתיו שפיר, ממובילי המחאה החברתית פרופ' אביה ספיבק, יו"ר שותף צוותי המומחים
'לא מספיק להגדיל את ההיצע': ד"ר אמילי סילברמן, יו"ר הצוות וחברת הקואליציה לדיור בר השגה
המלצות בתחום הדיור: עו"ד גיל גן מור, יו"ר שותף, צוות דיור וחבר הקואליציה לדיור בר השגה
המלצות בתחום התחבורה והתכנון: ד"ר יודן רופא, יו"ר שותף, צוות תכנון
המלצות בתחום הקרקעות: פרופ' אורן יפתחאל, יו"ר שותף, צוות הקרקעות

מדיניות ההפרטה, המינהל הציבורי: פרופ' יצחק גל-נור -- יו"ר הצוות

בואו לשמוע את המלצות צוות דיור-תחבורה בכנס בת"א

2011-09-22T09:28:00.004+02:00

אנחנו שמחים להזמינכם לאירוע ההשקה הציבורית של 'צוות דיור /תחבורה /תכנון וקרקעות' של המחאה החברתית.

האירוע יתקיים בים א' ה-2/10, בין 16:00 - 19:30
בבית שטראוס, רח' בלפור 14, תל אביב- יפו.

מה בתוכנית:
הצגת תוצרי המסמך, דיון בקבוצות ולאחריו מרחב פתוח לפיתוח רעיונות בצוותים.

הכנס הוא יוזמה משותפת של ראשי הצוות, מרכז השל, איגוד המתכננים בישראל ועמותת האדריכלים.

לאישור ההשתתפות שלחו מייל לכתובת:
office@kayamut.org.il

לאירוע בפייסבוק:
http://www.facebook.com/event.php?eid=126622300772079

פרטים נוספים בהזמנה:

צדק מרחבי הזמנה 2011_10_2

View more documents from acri009.

דו"ח הביניים של צוות דיור/תחבורה /קרקע ותכנון של צוות מומחי המאבק

2011-09-21T14:16:00.006+02:00

דו"ח ביניים זה, נכתב על ידי מעל ל-50 מומחים מתחומי המשפט, מדיניות דיור, קרקע, תכנון, תחבורה וכלכלה. חברי הצוות מדגישים כי התפישה הקיימת בתחומים הללו מדגישה את הפערים ואת חוסר הצדק החברתי, לא מדובר רק בתוספת של תקציב אלא יש לשנות כיוון ותפישה.

עיקרי התפישה החדשה שלדעתם צריכה להנחות את הרשויות:

לא מספיק "להגדיל את ההיצע"

לא די לדבר על גודל תקציבי הפיתוח אלא גם על האופן בו הם יושקעו ועל החלוקה של משאבי הקרקע. תכנון הוא אחד הגורמים המרכזיים ביותר לצמצום או הגדלת פערים חברתיים לאורך זמן, לשוויון ולנגישות. תכנון המתעלם מאורחות החיים והצרכים של התושבים ומשאיפה לשוויון, סופו שיגרום לנזקים חברתיים חמורים. כיום, במקרים רבים משאבי הקרקע והכסף הציבורי מושקעים בצורה מוטעית ולא אחראית, ועלולים להגביר את הפערים. לפיכך ממליצים חברי הועדה להשקיע את עיקר המאמץ בחיזוק ובחידוש הערים הקיימות ועיבוין, גם במרכז וגם בפריפריה, תוך מתן פתרונות שונים לאוכלוסיות מגוונות, במקום השקעה בהקמת שכונות וישובים הומוגניים בשטחים פתוחים, שפוגעים ומחלישים את הישובים הקיימים, דורשים השקעות ניכרות בתשתיות חדשות, וגורמים לפגיעה סביבתית.

השוק לא "עושה את שלו"

המחשבה שכוחות השוק יכולים, עם מעט דחיפה מצד הממשלה, לממש את הזכות לדיור ולנגישות לא הוכיחה את עצמה, בלשון המעטה. ההיפך הוא הנכון. כוחות השוק אינם עונים על צרכי הדיור, מובילים לבזבוז משאבים, מרחיקים את רוב האוכלוסייה מהאפשרות להשיג דיור נאות, ומעמיקים את הזנחת המעמד הבינוני-נמוך ואת הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. המשך הפרטת הקרקעות למרבה במחיר, הרפורמה המקודמת בחוק התכנון והבניה והליכי תכנון מהירים דוגמת חוק ועדות הדיור הלאומיות (וד"לים) יחריפו את הבעיה ולא יפתרו אותה. כדי להשיג צדק חברתי חייבת להיות מעורבות של השלטון המרכזי, השלטון המקומי, בשיתוף פעולה עם החברה האזרחית והמגזר הפרטי. מעורבות השלטון צריכה להתבטא בחקיקה, הכוונה, קביעת מדיניות חברתית, יוזמה, רגולציה, פיקוח ואכיפה ולא רק בתקצוב ובהפרטה.

ההעדפות משתנות אך נותרות ללא מענה

השיח שעולה מן המחאה, ובעיקר מן המעמד הבינוני והצעירים, מסמן על שינוי אפשרי בהעדפות ובשאיפות. המוחים הללו מדגישים את העדפותיהם למגורים בעיר, ליד אנשים שונים מהם, בעלות דיור סבירה ובקרבה למוסדות חינוך ולמקומות תעסוקה ובילוי, מבלי לבזבז זמן יקר בנסיעות ארוכות. זהו רצון לאיכות חיים עירונית: חירות תנועה, נגישות להזדמנויות, פתיחות לאחר ולשונה. היצע הדיור מחוץ לכמה ערים מרכזיות אינו עונה על פי רוב על השינוי בהעדפה. ייתכן ובדומה למקומות אחרים בעולם המפותח, עולה כאן ביקוש לסוג חדש של סביבת מגורים, שטרם קיבל מענה ראוי מטעם רשויות התכנון והדיור. לא די בחיבור לרכבת כדי להפוך ישובים שוממים או מוזנחים לאלטרנטיבה עירונית חדשה.

קבלת החלטות צריכה להיות דמוקרטית ומבוזרת יותר

יש לקבל החלטות מרחביות לאחר שקילת ההשלכות החברתיות שלהן (לצד הכלכליות והסביבתיות), ובמוסדות שיש בהם ייצוג הולם לכל חלקי החברה. יש צורך לתת לרשויות המקומיות סמכויות, כלים ותקציבים כדי להיות מעורבים יותר בדיור ובתחבורה. לצד זה, תיקונים משמעותיים של תחומי השיפוט בישראל, דרושים כדי ליצור הוגנות במקורות המימון של השלטון המקומי, ולהגדיל הכנסות של רשויות דלות במשאבים. הביזור יגביר את הדמוקרטיות ואת השתתפות הציבור בהליכי תכנון המרחב. ביזור סמכויות עדיין יחייב את מעורבות משרדי הממשלה הרלוונטיים בתכנון חוצה רשויות ובפיקוח אשר יבטיח כי ברשויות המקומיות אין אפליה או אי סדרים.

אין פתרון אחד לכל דבר

כל אחד זקוק לדיור ונגישות לתעסוקה ולשירותים, אך הדרכים להספקת הזכויות הבסיסיות הללו שונות ממקום למקום ומקבוצת אוכלוסיה אחת לרעותה. לכן יש צורך בביזור סמכויות וגיוון הכלים. לא ניתן לפתור כל דבר באמצעות פתרונות אחידים, שמונחתים מלמעלה למטה באופן ריכוזי. האוכלוסייה הערבית, למשל, משוועת להשקעה בתשתיות בישובים הקיימים, לשינוי והתאמה של שיטות השיווק של קרקעות המדינה בישובים, לפתיחת מגוון רחב של פתרונות למגורים בתוך ומחוץ לישובים הקיימים, ולפתרונות נוספים.

משאבי המרחב והטבע הם של כלל הציבור

תהליכי ההפרטה שהתחוללו בישראל בעשורים האחרונים העבירו בצורה מפלה, בלתי מבוקרת ובלתי שקופה משאבים נרחבים מכלל הציבור לקבוצות קטנות וליחידים. משאבים אלו צריכים לשמש מקור משמעותי לקידום צדק חברתי, וניתן לעשות זאת אם יוקצו וינוהלו באחריות ובשקיפות ציבורית. יש לדרוש תמורה נאותה עבור השימוש במשאבי המרחב והטבע שלנו או להשתמש בהם ישירות לטובת צרכי הציבור, וכמובן לשמור על האינטרס הציבורי במתן זכויות שימוש בהם. את ההכנסות ממשאבים אלו יש להפנות לציבור לפי עקרונות של שוויון וצדק חלוקתי.

להלן תמצית ההמלצות הקונקרטיות לצורך מימוש התפישה החדשה:
דיור: עיגון הזכות לדיור בחוק יסוד, שימוש במגוון כלים להבטחת הזכות לדיור בר השגה, בבעלות ובשכירות, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש, לרבות שמירה והגדלת מאגר של דיור מוזל למכירה ולהשכרה, ובכלל זה דיור ציבורי. שינויים מהותיים באופן שבו מסייעת המדינה לזכאים ברכישת ושכירת דירה ובתקציב לכך; אימוץ חוק דיור מכיל, שיבטיח תמהיל חברתי באמצעות כלים שונים, גם באזורי ביקוש וגם בפריפריה; עיגון בחוק של איסור ההפליה בדיור וביטול חוק ועדות הקבלה; תוכנית לאומית להתחדשות עירונית בכלל ובפרט בערי פריפריה ובישובי האוכלוסייה הערבית; בחינה מחדש של הליכי הפרטה בתחום הדיור וביזור סמכויות לרשויות המקומיות; והסדרה בחקיקה של תנאי השכירות.

תחבורה: מהשקעה בניידות להשקעה בנגישות, לרבות בחינת שיקולי נגישות בתחבורה ציבורית של אזורי מגורים, תעסוקה ומסחר; שינוי סדרי העדיפויות והשקעה בעידוד תחבורה ציבורית הליכה ברגל ונסיעה באופניים; פיתוח מואץ של התחבורה הציבורית הפנים עירונית והמטרופולינית; הקמת איגודי ערים לתחבורה.

קרקע: עצירת הפרטת הקרקעות במתכונתה הנוכחית; הקצאת קרקעות לפי צרכי הפיתוח של הערים והישובים בהם מתגוררת האוכלוסייה הערבית; חלוקה חדשה וצודקת של שטחי שיפוט תוך הנהגת ניהול משותף של אזורי תעשייה ומסחר למועצות האזוריות ולערים השכנות; הסרת ההתנגדות להכרה ובנייה בכפרים בדווים הקיימים בנגב, תוך הסדרה תכנונית הולמת; שינוי תנאי המכרזים ומזעור הספקולציה בקרקעות ציבוריות; שינוי הרכב מועצת מקרקעי ישראל כך שתכלול נציגי ציבור מקבוצות מגוונות; בחינה מחדש של צרכי הקרקע של מערכת הביטחון, בעיקר באזורי הפיתוח; העברת תגמולים הוגנים לציבור עבור ניהול פרטי של משאבי הטבע ושמירתם ככל האפשר כרכוש הציבור .

תכנון: יש לבטל את חוק ועדות הדיור הלאומיות (הוד"לים), ולהשהות קידום הרפורמה בחוק התכנון והבניה עד להטמעת ההמלצות שלהלן בהצעת החוק. יש לעשות תפנית בתפישת הפיתוח של מדינת ישראל: מהתמקדות בפיזור אוכלוסיה ופרבור, המוביל לנגיסה בשטחים הפתוחים והרס הנוף הפתוח והטבע להשקעה ביצירת עירוניות איכותית המאפשרת פיתוח כלכלי מקומי וצדק חברתי. נדרש שדרוג הישובים הקיימים, באמצעות השקעות ציבוריות מקדימות, לניצול מקסימאלי של המרחב הבנוי הקיים ושילוב של מגורים עם מסחר, תעסוקה ופנאי סביב נגישות ברגל ובתחבורה ציבורית. נדרשת מהפכה של ממש במערכת התכנון: לשאוף לייצוג הולם של אוכלוסיות שונות במוסדות התכנון, להשקיע בחיזוק מערכת התכנון בתקנים והכשרות; ליצור מסלול מהיר לתוכניות מגורים בתוך הערים הכוללות רכיב משמעותי של דיור בר השגה, ולתוכניות למגורים ותעסוקה בישובי האוכלוסייה הערבית. יש לצקת תוכן ממשי במעורבות הציבור בהליכי התכנון, לעגן בחקיקה מנגנונים ליידוע בהיר ונגיש על תוכניות ולאפשר מעורבות תושבים וקהילות בתכנון הנוגע לשכונותיהם ועריהם.

מצ"ב הדו"ח המלא: ספיבק יונה דוח ביניים - דיור

View more documents from acri009.

כולם מדברים על צדק - בואו לשמוע מה ממליצים המומחים

2011-09-20T08:12:00.005+02:00

אנחנו שמחים להזמין אתכם לדיון על ממצאי דוח הביניים של צוות החשיבה של המחאה: דיור/תחבורה/תכנון/קרקעות, יחד עם צוות מנהל ציבורי, בנוכחות מובילי המחאה.

הדיון יתקיים ביום ה' הקרוב, ה-22 בספטמבר, בין 10:00-13:30,
בבית מאירסדורף, האןנ' העברית, הר הצופים, י-ם.

ברכות לד"ר אמילי סילברמן מהקואליציה שהובילה את הצוותים ולעו"ד גיל גן מור מהקואליציה, יו"ר שותף של צוות דיור.

נשמח לראותכם!

לפרטים מלאים ראו את ההזמנה:

צדק מרחבי והמחאה החברתית

View more documents from acri009.

חשיפה ראשונה למחקר המקיף ביותר שנעשה על דיור בר השגה בעברית

2011-09-13T16:42:00.008+02:00

אנו שמחים להיות בין הראשונים המפרסמים את טיוטת המחקר:
"דיור בר השגה: כלים של תכנון סטטוטורי ומדיניות מקומית".

מחקר זה בוצע במשך שנתיים ע"י צוות בראשות פרופ' רחל אלתרמן וד"ר אמילי סילברמן מהטכניון. במחקר גם פרק העוסק באופן בו ניתן לאמוד צרכי דיור, אשר נכתב על ידי ד"ר חיים פיאלקוף. המחקר בוצע בהזמנת מינהל התכנון של משרד הפנים.

המחקר עורך סקירה בינלאומית השוואתית על הנעשה בתחום הדיור בר ההשגה בשבע מדינות דמוקרטיות בעלות מערכת כלכלית אותה ניתן להשוות לישראל, ועל בסיס זה מנתח ומציע כלים לקידום דיור בר השגה בישראל.

אנו מברכים את מינהל התכנון על נכונותו לחשוף דוח ביניים לעיני הציבור, וסבורים כי כך ראוי שתנהג רשות שלטונית.

לקריאת המחקר לחצו על הלינק או הגדילו את המסמך המצורף:
דיור בר השגה- כלים של תכנון סטטוטורי ומדיניות מקומית

View more documents from acri009.

העם דורש צדק מרחבי / אורן יפתחאל וסנדי קידר

2011-08-30T10:18:00.003+02:00

המאמר פורסם לראשונה ב"TheMarker"

סיסמת גל המחאה - "העם דורש צדק חברתי" - עוררה ציפיות כמוסות אצל רבים, ונותרה עמומה מספיק כדי לחבר, בחישוקים ראשוניים ומעוררי תקווה, קבוצות שעד לאחרונה חשו זרות זו לזו. עם זאת, יותר מחודש לאחר הקמת האוהלים, ראוי לשאול: כיצד מתרגמים את סיסמת הצדק למדיניות קונקרטית?

אנו מציעים כאן את רעיון "הצדק המרחבי", שמתווה כיוון ברור לבניית חברה צודקת, ומוסיף ממד לדיון הציבורי שהתמקד עד כה בהיבטים כלכליים צרים מדי. תוצאות התהליך המרחבי חרוטות בנוף האנושי לטווח הארוך. שלא כמו התחום הפיסקלי או החינוכי, למשל, שאותם ניתן לשנות בהינף יד, המרחב משתנה באטיות, דרך התיישבות, פיתוח ותשתיות, וכך יוצר דפוסים חברתיים רבי עוצמה. צדק מרחבי מתעל את חלוקת המשאבים במרחב בצורה הוגנת, תוך התנהלות שקופה ודמוקרטית.

הגיאוגרף דייויד הארווי ניסח את עקרונותיו כמיקום משאבים על פי שלושה קריטריונים: צורך, תרומה לכלל והעדפה מתקנת. לדוגמה, פריסה צודקת של דיור בר השגה (ציבורי או פרטי) תכלול סיוע לאוכלוסיות המתקשות להשיג דיור (עקרון הצורך); יחד עם הנגשת דיור שכזה לרוב האוכלוסייה (עיקרון התרומה לכלל). דיור שכזה ייבנה גם תוך העדפה לתיקון עוולות וסבל (עיקרון ההעדפה המתקנת). באופן דומה, שרטוט צודק של שטחי שיפוט יכליל את יישובי הלוויין ואזורי התעשייה והמסחר שצצו בעשורים האחרונים בשטחים החקלאיים עם הערים הוותיקות, וכך יאפשר חלוקה הוגנת של כספי הארנונה.

עוד דוגמה: הפיכת רשות מקרקעי ישראל לגוף המכוון לא רק לרווח כלכלי צר אלא גם לרווח וצדק חברתי, תאפשר צמצום פערים בין קבוצות בחברה הישראלית ותענה על עקרונות של צורך ושל העדפה מתקנת. הגברת שקיפות תהליכי קבלת ההחלטות הקרקעיות והמרחביות תאפשר את שיתוף הציבור בעיצוב המרחב הישראלי באופן שוויוני יותר, תמנע מתן הטבות סמויות לקבוצות וליחידים מועדפים, וכך תענה לקריטריון של תרומה לכלל.

ניתן לחשוב בצורה דומה על חלוקה צודקת של משאבים מרחביים אחרים, כמו תחבורה ציבורית, אזורי עדיפות לאומית, משאבי טבע או תשתיות פיתוח.

הפריפריה הוזנחה, ולדור הצעיר נגרם עוול
עיקרון הצדק המרחבי חשוב לכל חברה, אך במיוחד לישראל, שבה אוכלוסיות רבות סבלו וסובלות מאי-צדק מרחבי מתמשך. כך למשל, המיעוט הערבי סבל רבות מהפקעת קרקעותיו, ונותר מודר מהפיתוח של השנים האחרונות; ערי הפיתוח נבנו בפריפריות בשם "פיזור האוכלוסייה" שהותיר את רובן, עד היום, בשוליים הכלכליים של החברה היהודית; רוב המהגרים מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה הופנו גם הם לערי השוליים, וכך סבלו הפריפריות מגל נוסף של אי-צדק מרחבי. הזנחת הפריפריות פגעה אפילו באליטות של העבר השוכנות בקיבוצי ובמושבי הפריפריה.

בולטת מכל בהקשר הנוכחי היא הפרטת הקרקעות וה"נדל"ון" הספקולטיבי של השנים האחרונות, שיצרו עוול מרחבי כלפי הדור הצעיר. המדינה נסוגה כמעט לחלוטין ממחויבותה לספק פתרונות דיור, והחלה במהלך של העברת קרקע ציבורית לידיים פרטיות, מה שגרם למחירים להרקיע שחקים. כך הועבר עושר אדיר מכלל העם לאליטות הכלכליות. תהליך זה שלל מרבים מצעירי ישראל את הזכות לקורת גג, והוציא אותם בהמוניהם למאהלים ולהפגנות.

מול עוולות אלה יש כעת שעת כושר להציב חזון חדש של צדק מרחבי, שבו יחולקו המשאבים לפי עיקרון "הפיתוח המתקן". המתכננים בכל הרמות - המדינה, הרשויות המקומיות וגופים ציבוריים וקהילתיים - יונחו לתעל פיתוח ומשאבים על פי עקרונות הצורך, התרומה לכלל והפיצוי, תוך מגמה של סגירת פערים. נראה אוטופי? לאו דווקא. קיימות מדינות לא מעטות שכבר מיסדו את המגמה, כמו צרפת, בריטניה ומדינות בתוך הודו ואוסטרליה, שבהן כל תוכנית עיר צריכה להגיש גם תסקיר השפעה חברתית. התוכנית לא תאושר אם יתגלו בה פגיעות חמורות ביחסים החברתיים.

למען קידום צדק מרחבי יש גם להוסיף למשרדי הממשלה הרלוונטיים, לרשות מקרקעי ישראל ולוועדות התכנון ברמה הארצית, האזורית והעירונית, מומחים ליחסים חברתיים, יחד עם הנהגת שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות. החלטות הממשלה האחרונות הלכו דווקא בכיוון ההפוך, וקידמו הפרטה מואצת וריכוזיות כמעט בלתי חדירה של הגופים המתכננים. כך למשל, מועצת מקרקעי ישראל התכווצה באחרונה באופן דרמטי, ומונה כיום שמונה חברים בלבד, ללא נציגי ציבור. ישיבות המועצה סגורות לציבור ולתקשורת. המועצה הארצית לתכנון אמורה להעביר בקרוב חלק גדול מסמכויותיה לוועדות משנה סגורות. חוק הווד"לים שעבר באחרונה אף הלך רחוק יותר ואיפשר הפרטה מהירה של שטחים גדולים לידי יזמי בנייה, כמעט ללא פיקוח ציבורי. המחאה האדירה נגד צעדים אלה מעידה כאלף עדים שיש להחליף אל הדיסקט ולהנהיג בישראל מנגנונים של צדק מרחבי.

פרופ' יפתחאל הוא מרצה לגיאוגרפיה ותכנון עירוני באוניברסיטת בן-גוריון; ד"ר קדר הוא מרצה לקניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומראשי האגודה לצדק חלוקתי. שניהם חברים בצוות ספיבק-יונה שהקימו ראשי המחאה החברתית

זו חמדנות, לא סאב-פריים / עו"ד אורה בלום

2011-08-30T10:13:00.001+02:00

המאמר פורסם לראשונה ב "גלובס"

ב-8 באוגוסט, פורסמה במוסף "גלובס" מאמר מאת אלה אלקלעי, שנשא את הכותרת "הסאב פריים נולד מדיור בר-השגה". מקורה של כותרת זו בטענת הרפובליקנים בארה"ב, שמשבר הדיור נוצר כתוצאה מ"חוק ההשקעות החוזרות בקהילה" (Community Reinvestment Act), שנחקק בארה"ב ב-1977, כדי לחייב מוסדות פיננסים לתת אשראי לקהילות שבתוכן הם פועלים, באמצעות פרויקטים לדיור בר-השגה, פיתוח עסקים קטנים ופיתוח שירותים קהילתיים.

החוק יועד לעודד מתן הלוואות לקהילות שהוגבלו בקבלת אשראי, בשל מאפיינים דמוגרפיים, סוציו-אקונומיים וגיאוגרפיים והוא חייב דיווח על הלוואות והעניק תמריצים באמצעות דירוג הבנקים לפי פיזור האשראי.

ההלוואות שהפילו את השוק

השמרנים בארה"ב האשימו את חוק ההשקעות החוזרות בהתמוטטות שוק הדיור ב-2008, לא פחות. טענתם המרכזית הייתה כי מדיניות החוק כפתה על הבנקים לאשר לעניים משכנתאות שלא יכלו לעמוד בתשלומיהן. האשמה דומה הופנתה גם כלפי המטרות לדיור בר-השגה שהנחו את חברות המימון הממשלתיות פאני מאיי ופרדי מאק.

והנה - ועדה פיננסית דו-מפלגתית שהקים הקונגרס לחקירת המשבר ב-2008, קבעה במסקנותיה שהחוק לא היווה גורם משמעותי בהלוואות הסאב-פריים בפרט, ובמשבר הדיור בכלל, וכי מנגנוני דיור בר-השגה "תרמו באופן שולי" לרכישות המסוכנות שעשו פאני מאי ופרדי מאק.

גם מחקר שנעשה בהארווארד מצא שהחוק העלה את שיעור הלווים והבעלויות על בתים בקהילות עניות, מבלי לערער את הבנקים; ומחקר באוני' מישיגן, הוכיח שחצי מהלוואות הסאב-פריים נתנו חברות למשכנתאות שהחוק לא חל עליהן ושליש חברות שעליהן חל החוק באופן חלקי.

הלווים שהפילו השוק היו אלה שלקחו הלוואות בסיכון גבוה, שלא היו מבוטחות מהממשל ולא לווים של מיזמי דיור בר-השגה, המקבלים תמיכה ממשלתית רחבה.

אשראי ממקום צדקה

לדעתי כדאי לאמץ את רוח החוק האמריקני בישראל.מימון נגיש לפריפריה הכלכלית-חברתית הוא מנוף משמעותי להשתלבותה בכלכלה ובחברה. הדבר הזה נכון אצלנו מהקהילה האתיופית בקריית-משה שברחובות, דרך הקהילה החרדית בבית שמש ועד הקהילה הבדווית ברהט. שם, ובקהילות אחרות חיים היום לא מעט אזרחי מדינה, שאין להם שירותים פיננסים, מלבד גמ"ח וצדקה. חוק כזה יעודד גורמים בנקאיים לפתח התמחות באוכלוסיות שמתקשות לקבל אשראי ולכן מוגבלות בהתפתחות בתחומים רבים.

המכשיר הזה הניב פירות כלכליים טובים, עד שבנקאי ההשקעות נכנסו לתמונה והמציאו דרכים שאפשרו לבנקים להוציא אותו ממשבצת האחריות החברתית ולהעבירה למשבצת עשיית הרווחים, כמו שקרה בארה"ב במשבר ההוא. לנו, בישראל, יש הפריווילגיה ללמוד מניסיון האחרים, לקחת את הטוב ולהימנע מהרע.

הכותבת היא עו"ד בקליניקה לדיור באוניברסיטת ת"א

מדריך למאבק למאהל

2011-08-28T15:05:00.003+02:00

הקואליציה שמחה לקחת חלק ב"מדריך המאבק למאהל" שהפיק והכין ארגון שתי"ל.

המדריך כולל סל כלים כגון מידע על זכויות המפגין/ה, עבודה עם תקשורת, התמודדויות שעלולות לעלות במאהל ודרכי קבלת החלטות, טיפים לארגון הפגנות, ועוד ועוד..

המדריך למאבק במאהל

View more documents from acri009.

העיר התחרותית והעיר החברותית / אמילי סילברמן

2011-08-26T11:21:00.005+02:00

גירסא קצרה של המאמר פורסמה בכלכליסט.

עכשיו, כשההפגנות הגדולות הגיעו גם לחיפה, באר שבע, עפולה וערים נוספות, מתחיל להצטייר כי אכן מדובר לא רק בסדר יום לאומי חדש, אלא גם על שינוי סדרי עדיפויות במישור העירוני. בביקור במאהל בדימונה, סיפר לי אחד המארגנים באמצע שנות השלושים שלו, שמכל שלושים ושבע התלמידים בכיתה שלו בתכנון – הוא היחיד שנשאר בעיר. סיפור דומה עלה מהמאהל בקריית שמונה, תוך שאלה: "מה צריך לשנות בעיר, כדי שיבחרו להישאר כאן?". זו אולי תחילתה של שלב חדש במחאה, תוך הבנה שהפוטנציאל של המחאה להביא ל'צדק חברתי' לא נמצא רק בקריית הממשלה בירושלים, אלא גם בעיריות ובערי ישראל.

העיר התחרותית והעיר החברותית

כשם שהמחאה הצליחה להציף את הניגוד בין גישת "השוק החופשי והנאו-ליברליזם" לבין גישת הרווחה והצדק החברתי, כך גם ברמה העירונית ניתן להבחין בין שתי גישות על, המוליכות כל אחת אל עירוניות מסוג אחר. גישת "העיר התחרותית" היא הגישה המוכרת לנו יותר כיום בישראל, בה היעד העירוני המוביל הוא השאיפה לצמיחה כלכלית, תוך תחרות עם הערים השכנות למשיכת עסקים ואוכלוסייה "חזקה" (משמע, עשירה). סימן ההיכר של העיר התחרותית בישראל הוא השכונות החדשות כדוגמת אלו שבמערב בראשון לציון מערב ובקריית אונו, בהן בניינים חדשים עם דירות גדולות המאורגנים סביב חנייה פרטית, במרחק נסיעה קצרה מקניון.

הגישה של "העיר החברותית", לעומת זאת, מוכרת פחות כיום בארץ. העיר החברותית שואפת להטיב קודם כל עם התושבים הקיימים, ולא רק למשוך תושבים חדשים. סימן ההיכר שלה הוא השקעה בהולכי הרגל, גם על חשבון תנועת כלי הרכב, על ידי חידוש רחובות עירוניים עם חנויות ובתי קפה, דוגמת רח' רחוב אחוזה ברעננה, ופיתוח מרחבים ציבוריים חדשים, כגון נמל יפו. יש אמנם ניגוד בין שתי הגישות, אך עיר טובה תכלול בהכרח מרכיבים של שתיהן. בעיר שמיטיבה עם תושביה יש איזון בין צמיחה לקיימות, בין הנוחות והפרטיות לבין הבלתי הצפוי המתרחש ברחוב.

ערים בישראל משלבות, על פי רוב, אלמנטים של שתי הגישות (ויש מי שאומר שרוב הערים בארץ אינם לא תחרותיות ולא חברתיות – הם פשוט דלילות מדי ומנותקות). אך בחינת המגמות העירוניות בארץ בשנים האחרונות מצביעה על השתלטות הגישה התחרותית בערים רבות, ועל אובדן האיכויות הקשורות לעיר החברותית. ניתן למקם כל עיר ברצף שבין שתי הגישות, באופן פשטני למדי, וכך לאבחן את מגמות השינוי שלה. להלן ניסיון ראשוני, וגם אם מעט שטחי, להבחין בין שתי הגישות, על פי ארבעה מרכיבים: החזון העירוני, העיצוב האורבני, סגנון המנהיגות, וסדרי עדיפות בתקציב. אולי כך, נוכל להבין יותר לעומק מדוע עוזבים הצעירים את ערי הולדתם, שאלה שהתשובה אליה היא בלב הפתרון למחאה הנוכחית. אכן, לא כולם רוצים לגור בת"א, אך רבים רוצים חיים עירוניים איכותיים כמו בת"א, עם האפשרות לנסוע באופניים לעבודה יצירתית, ולשבת עם חברים בבית קפה מקומי, תוך צפייה בפסיפס אנושי מגוון ומסקרן.

החזון העירוני: העיר התחרותית שאופת לצמיחה כלכלית ולאיזון תקציבי. לשם כך, היא מעודדת בנייה של שכונות חדשות למשיכת אוכלוסייה "חזקה" והומוגנית. במקרים לא מעטים, כמו בבאר שבע, ראש העיר אף מצהיר על התנגדות לדירות קטנות מ-120 מ"ר, על מנת למנוע כניסתן של משפחות לא אמידות. החתירה למשיכת אוכלוסייה מבוססת היא מובנת מאוד בשיטת התקצוב הישראלי: המדינה מתקצבת את העיר באופן שווה עבור כל תושב או ילד, אבל הכנסות העיר מתקבולי הארנונה גבוהות יותר עבור דירות חדשות וגדולות. העיר החברותית, לעומת זאת, מודדת את הצלחתה לפי רמת שביעות רצון התושבים. במקום להתמקד במשיכת תושבים חדשים, היא משקיעה כספים עירוניים בשיפור אזורים ותיקים. ערים כמו כפר סבא, המשקיעה במרכז העירוני הוותיק, ודימונה המשקמת ומעודדת בניה חדשה בשכונות המצוקה, מצליחות בכך באופן מרשים. גם בבנייה החדשה, ניתן למצוא דירות קטנות ובינוניות, הנותנות מענה למשפחות שאין בהן ילדים (מעל 40% באוכלוסיה), כגון רווקים, קשישים, וזוגות ללא ילדים.

עיצוב עירוני: העיר התחרותית מעוצבת עבור הנוחיות הפרטית: של הנהג במכוניתו, של המשפחה בביתה. בניינים חדשים מסודרים במובלעות סגורות, ללא רחוב עירוני, על מנת להעניק מבט לנוף פתוח מהסלון וחנייה צמודה. הכבישים רחבים ומהירים, לנוחיות היציאה של התושבים לעבודה ברכב, ומובילים לקניונים עם חנייה, בהם ניתן למצוא בעיקר חנויות גדולות ומוכרות. גם פארקים ובניינים ציבוריים חדשים ממוקמים לנוחיות הגישה ברכב הפרטי, דוגמת הפארק החדש בהרצליה או בניין העירייה החדש של נתניה, הממוקם בתוך אזור תעשייה ממזרח לכביש חיפה-ת"א. יתרונות העיצוב העירוני של גישת העיר התחרותית הם רבים: סדר, שקט, פרטיות ויעילות. ערכי התכנון והעיצוב בעיר החברותית הם שונים. העיר החברותית מעוצבת עבור קהילתיות, עם דגש על הולך הרגל. באזורי מגורים הבניינים ניצבים על רחובות שמקושרים ברשת צפופה, המאפשרת נגישות ברגל ובתחבורה ציבורית, ותוך שמירה על היסטוריה מקומית וייחוד. הרחוב העירוני הוא המפתח להצלחת העיר החברתית, ובו חנויות ומסעדות מקומיות במפלס הולך הרגל, לעתים עם מגורים ומשרדים מעליהם. כיוון שהרחוב העירוני מיועד להולכי הרגל ורוכבי האופניים, זמני החלפת הרמזורים מתוזמנים לאדם ולא למכונית, מעברי חצייה רבים מאפשרים דילוג לחנויות בצידי הרחוב, גם על חשבון האטת התנועה, ועצים וספסלים מנעימים את השהייה במרחב הציבורי. הדוגמא המוכרת היא חידוש רחוב אבן גבירול בת"א, שאף הצליח לשפר את מצבם של בעלי עסקים ובתי קפה רבים. בנייני ציבור חדשים בעיר החברותית הם רב-שימושיים, כמו המדיטק בחולון, הכולל ספרייה, סינמטק, תיאטרון ובית קפה עם כיכר עירונית (אך גם קניון) וממוקמים לעיתים קרובות מתוך שכונות חלשות, תוך מטרה לחזקן.

סגנון ניהול העיר: סגנון הניהול המועדף על ראש עיר תחרותית, בהכללה, הוא של מנכ"ל חברה. העירייה היא חברה ללא מטרות רווח, התושבים הם לקוחות, ותפקיד העירייה הוא מתן שירות יעיל לצרכן. החלטות מתקבלות בקרב הצוות הבכיר, תוך מידה מוגבלת של מעורבות חברי מועצת העיר והתושבים. בעיר תחרותית טובה יש מענה מהיר לפינוי מטרדים וחוויה של ניקיון, סדר ושקט. סגנון העיר התחרותית עשוי להיטיב במיוחד עם הורים עסוקים, שכל דקה פנויה שלהם מוקדשת לבילוי בחיק המשפחה. ראש העיר בעיר החברותית תופס את תפקידו בצורה אחרת. כפי שהגדיר את עצמו ראש העיר של ירוחם, מיכאל ביטון, הוא 'עובד סוציאלי קהילתי ראשי', שתפקידו להקשיב לתושבים ולעסקים, לוודא שהם מקבלים את המגיע להם ולפעול למעורבותם בחיי העיר. דוגמאות נוספות הן שיטת המינהלות הקהילתיות בירושלים בזמנו של טדי קולק, וועדי ההורים של בת ים תחת שלומי לחיאני. בעיר חברותית, התושבים מוזמים לדיונים על תכנון עתיד פני העיר, גם ברמת השכונה, והדיונים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתוחים לארגונים ירוקים וחברתיים, כפי שנעשה בת"א עם כניסתו של רון חולדאי. סגנון החיים בעיר חברותית מתאים במיוחד לאנשים בעלי מעורבות ורצון להשפיע: צעירים יצירתיים, קבוצות דתיות או אידיולוגיות, ומשפחות המחפשות תחושת שייכות וקהילתיות.

תקציב עירוני: בעיר התחרותית מתנהלת מעין תחרות עם הערים הסמוכות, על משיכת התושבים העשירים יותר והעסקים המניבים יותר. לכן, בעיר התחרותית מושקעים כספים רבים במיתוג ובטיפוח האזורים הטובים של העיר, על מנת למשוך אוכלוסייה חזקה , ומקומות עבודה ומסחר ברמה גבוהה. השאיפה לרמה גבוהה היא גם הקו המוביל בהשקעה בתרבות, תוך מימון בניינים מפוארים ואומנים מקצועיים. לתושב בעיר תחרותית עשוי להיות מבחר של אירועי תרבות לבחירתו, כל עוד הוא מוכן לשלם את מחיר הכרטיס. בעוד שבעיר התחרותית ההשקעה העיקרית היא באזורים החזקים, בעיר חברותית התקציב מופנה אל האזורים המוחלשים של העיר, על מנת לקדם הכללה חברתית-כלכלית, לפתוח הזדמנויות ולצמצם סטיגמות. השוני מתבטא , למשל, גם בתקציבי התרבות. העיר החברותית משקיעה בתושב כיצרן, גם אם חובבני, ולא רק כצרכן: להקות של בני נוער, מקהלות מקומיות, מקלטים עבור אומנים מקומיים ושווקים ואירועי חוצות הפתוחים לכל. העיר החברותית תחפש שיתופי פעולה בתרבות עם הערים הסמוכות: אם לאחת יש תזמורת, אז השנייה תשקיע במוזיאון. איכות התרבות בעיר החברותית עלולה ליפול מזו של העיר התחרותית, אך היא שואפת להיות נגישה לאחוז גבוה של האוכלוסייה ולפתח את היצירתיות של תושביה. עירוניות טובה דורשת גם שינויים ברמה הלאומית על מנת לחולל שינוי משמעותי בערים שלנו ובתשתיות שלהן, נדרש מאמץ נחוש של נבחרי הציבור ושל הבוחרים לבירור הערכים, ניתוח ההזדמניות ובניית אמון. אבל שינוי ברמה המקומית לא ניתן לבצע רק מתוך הרמה המקומית. נדרשים גם שינויים באופן שבו הממשלה תומכת בערים. שיטת העברת התשלומים לרשויות המקומיות היום מתבססת על רמת הכנסה ממוצעת בעיר, במקום להתייחס למספר האנשים החיים בעוני ולהעביר תקציב מוגדל לצרכיהם. משימה לא קלה נוספת היא חלוקה מחדש של ההכנסות מאזורי תעשייה ומוקדי מסחר, שהיו בעבר קרקע חקלאית כך שגם עיירות פיתוח ייהנו מהכנסות המתקבלות מאזורי תעסוקה הנמצאים בשטח מועצות אזוריות, קיבוצים ומושבים. השלטון המרכזי צריך להעניק סמכות גדולה יותר לשלטון המקומי. בדרך זו, עיריות יוכלו להחליט, לדוגמה, על הענקת פטור מארנונה ועל חלוקה מחודשת של הכנסות מבניה חדשה לאזורים ותיקים, תוך שהשלטון המרכזי שומר על תפקידו כמשגיח ומפקח על ההחלטות. חברי מועצת העיר צריכים לקבל תגמול כספי עבור פעולתם, על מנת שיוכלו להקדיש את הזמן הנחוץ לעבודתם ועל מנת לעודד מועמדים צעירים או כאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם לתרום מזמנם. נדרשים גם תקציבים למגוון שירותים ציבוריים שהיו זמינים בעבר בערים בישראל, כגון ספריות, מועדוני נוער ותחזוקת גנים. הרשימה היא ארוכה.

הפגנות ה'כולנו פריפריה חברתית' מובילות לשלב חדש במחאה, ובו בדיקה ערכית וביקורתית על מצב הערים שלנו כיום, וכיצד נרצה לעצב אותן בעתיד. את הדיון הזה ניתן להתחיל במאהלים, אך יש להמשיכו בבניין העירייה, בכנסת, ובקריית הממשלה.

ד"ר אמילי סילברמן היא עמיתת מחקר בכירה במרכז לחקר העיר והאזור בטכניון, ובמוסד נאמן למחקר לאומי, ובין מייסדי 'הקואליציה לדיור בר השגה'.

פניית הקואליציה לועדת טרכטנברג - כך תקדמו מדיניות דיור חברתית

2011-08-21T09:03:00.004+02:00

היום, ה-20.8.11 הגישה הקואליציה לדיור בר השגה מכתב לועדת טרכטנברג ובו הערות והמלצות לקביעת מדיניות דיור חברתית.

המטרה המרכזיות של מדיניות דיור, לטעמנו, היא מימוש הזכות לדיור נאות, תוך חתירה לתמהיל חברתי בכל שכונה, כמאמץ נגדי למגמות הקיטוב וההתבדלות.

לקריאת עמדת הקואליציה לדיור בר השגה לוועדת טרכטנברג:

View more documents from acri009.

לא מקנא בטרכטנברג / גיל גן-מור

2011-08-20T15:25:00.003+02:00

אני לא מקנא בפרופ' טרכטנברג, יו"ר הוועדה שהקים ראש הממשלה להידברות עם המפגינים. בביקוריו במאהלים ובהפגנות ברחבי הארץ הוא שומע את הנאמר שם ואולי מתחיל כבר להבין לאיזה מצב נקלע: שינויים קוסמטיים לא יעזרו, שכן לפחות בתחום הדיור הפערים בין תפישת העולם של המוחים לבין תפישת העולם של הממשלה הם כה גדולים, שספק אם מישהו - אף אם כוונותיו טובות - יוכל לגשר עליהם.

הנה רק שלוש דוגמאות מיני רבות לפערי התפישות:

"צדק ולא צדקה"

המוחים דורשים צדק ולא צדקה. במילים אחרות, הם מאמינים שדיור נאות ובר השגה הוא זכות מחייבת ולא הטבה או טובה שמעניקה הממשלה מחסדה. בוודאי לא משהו שתלוי בנדיבותם וטוב לבם של קבלנים או בעלי בית.

מנגד, הממשלה מתייחסת אל דיור כמוצר ולא כזכות, מסרבת לקדם את "חוק יסוד: זכויות חברתיות" ומרכזת מאמצים בהגדלת ההיצע, ללא כל התייחסות לתושבים ולצרכיהם – אלה, מופקרים לחסדי השוק. מערך הסיוע שכן ניתן היום ובשמו "הדיור הציבורי", מעוגן רובו ככולו בנהלים פנימיים ולא בחקיקה. נהלים אלו משתנים חדשות לבקרים ותקציבם מקוצץ בפראות. מי שכבר פונה לבתי המשפט מגלה שבהיעדר חובה חוקית, בתי המשפט לא יחלצו לעזרתו.

"די להפרטה"

המוחים יוצאים נגד הליך ההפרטה הפרוע שמתרחש במדינה מזה שני עשורים, ודורשים כי המדינה תחזור להיות מעורבת יותר בשוק הדיור – הן כמי שמסייעת באופן ישיר, חוזרת ליזום בנייה ציבורית ודיור ציבורי והן באמצעות רגולציה ופיקוח על השוק הפרטי למען הגנה על הזכות לדיור וצמצום הפערים בחברה.

לעומת זאת, תשובתה של הממשלה למחאה היא עוד הפרטה – הפעם, הפרטת קרקעות. הנתונים שהוצגו בדוח האגודה לצדק חלוקתי - קיצוץ חד של 56% בתוך עשור בתקציבי הסיוע בדיור - הם דוגמא נוספת להפרטה במחדל; משמעותה: מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו יופקר אל מול כוחות השוק. אפילו מטרות חברתיות ראשונות במעלה כמו חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה והתחדשות עירונית מופרטים, שכן המדינה מציעה תמריצים בלבד. היא אינה מתערבת להגנה על אוכלוסיות מוחלשות הנמצאות בסכנת דחיקה, או נוטלת יוזמה במקומות בהם ליזמים לא כדאי כלכלית לממש את אותם תמריצים. גם חוק הוד"לים, שהוא למעשה הפתרון המיידי שנתנה הממשלה למצוקת הדיור, משמעו קיצור והשטחה של הליכי תכנון בסד זמנים בלתי אפשרי ובאמצעות יועצים חיצוניים, דבר שמצמצם באופן ניכר את הפיקוח הציבורי על התכנון ופוגע באינטרס הציבורי.

"לא לערים לעשירים בלבד"

המוחים מתקוממים נגד העובדה שערים ושכונות שלמות בדרך להפוך להיות מחוץ לתחום למי שאינו עשיר. לא לחינם הם יוצאים מכליהם כאשר שולחים אותם בפטרונות לגור בערים שהמדינה מזניחה כבר שנים. הם רוצים לגור בערים טובות ופתוחות שיש בהן שירותים טובים; ערים המציעות אפשרויות מגורים לאוכלוסיה מגוונת, ברמות הכנסה שונות, תוך שמירה על תמהיל חברתי. במאהלים מוחים נגד ראשי ערים שפועלים למשוך אוכלוסיה "חזקה" ושוכחים בדרך את התושבים, רבים מהם עובדים קשה למחייתם אך מרוויחים מעט ומוציאים כבר מחצית מהכנסתם על דיור. באזורים עניים יותר אזרחים מוחים על הפקרה ונטישה - הם כבר מבינים שסגרגציה מעמדית משפיעה על טיב התשתיות, בתי הספר ושירותי הבריאות שהם יכולים לקבל; או במילים אחרות: על שוויון ההזדמנויות שלהם.

הממשלה מצידה לא מתרגשת ואף מעודדת ישובים הומוגניים והפרדה בין קבוצות שונות, גם על רקע סוציו אקונומי. אישור חוק ועדות הקבלה אף נתן גושפנקא חוקית להתבדלות של אוכלוסיה חזקה והומוגנית. נזכיר בהקשר זה את רפיסותה של הממשלה גם במאבק באפליה נגד אוכלוסיות "בלתי רצויות" (ערבים, נכים, עולים, זרים, חרדים, קשישים ועניים). ואם חשבתם שאפשר נפרד אך שווה – טעיתם. כל המדדים מצביעים על פערים הולכים וגדלים בין אזורים בהם חייה אוכלוסיה מעוטת הכנסה לעומת אלה בהם חייה אוכלוסיה מבוססת. הממשלה גם אינה טורחת להיאבק בראשי ערים שמעודדים רק בנייה גדולה ויקרה ומצד שני, את אלו מבין ראשי הערים שכבר ניסו לקדם פרויקטים לדיור בר השגה, היא עצרה בשל היעדר חקיקה. את החקיקה שתסדיר את הנושא היא מעכבת במשך חודשים.

אלו רק שלוש דוגמאות מני רבות. רק אלוהים יודע איך יצליח פרופ' טרכטנברג להתגבר על פערים כל כך גדולים בתפישות עולם. מאחל לו בהצלחה.

הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, וחבר הקואליציה לדיור בר השגה.

המחאה החברתית: להמשיך לגעת בכאב \ עו"ד טלי ניר

2011-08-17T09:18:00.006+02:00

טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח העלתה על הכתב את רשמיה מביקוריה במאהלים השונים בארץ:

המאמר פורסם לראשונה באתר "MAKO"

מהמאהלים פורצת הבשורה לכל מקום: מחסום הבושה השתחרר וכולם מדברים. אחרי שכל אחד מאיתנו סבל בשקט וחשב שרק הוא לא הצליח להשיג מקום עבודה מספיק משתלם ושרק הוא לא עומד בהוצאות השוטפות, באו המאהלים והעירו אותנו. פקחו את עינינו להסתכל מסביב ולהבין שהמצוקה האישית היא בעיה לאומית.

וכך, כולם מדברים - במקומות העבודה, בשיחות המשפחתיות, במפגש עם החברים ועם ההורה-של-החבר-של-הילד בגן, כולם משווים את גובה ההוצאות, המשכנתא, החוגים, סל הקניות בסופר וכל השאר. מספרים על התרופות שעליהם ויתרו ועל הפעילות לילדים שמאד רצו, אבל לא יכלו לתת, כל אחד והכאב האישי מאד שלו. באיזו הנאה של מי שהשתחררו מעול כבד אנו פותחים את הלב ומודים כמה קשה כאן.

המצוקה האישית הופכת לבעיה לאומית
הצטרפותן של עוד ועוד קבוצות למחאה בכל יום שעובר מדגים גם הוא את עומק השבר. שהרי לא רק הרופאים והעובדות הסוציאליות נאנקים, אלא גם ההורים, הרפתנים, הפסיכולוגים, המורים והגננות, מנותקי המים, ארגוני העובדים, הרשויות המקומיות, הרוסים, הערבים, כולנו. מאילת ועד קריית שמונה.

זהו שלב של קתרזיס לאומי הכרחי, שיש בו מידה של עונג סאדו-מזוכיסטי בצד כאב גדול. פתאום זו כבר לא בעיה אישית ומקומית ואצל אחרים ממש לא יותר טוב.

כבר חודש שאני מסתובבת בין מאהלים, מכפר סבא לתל אביב לאשקלון וחזרה לתל אביב, פוגשת פנים אל פנים מאות אזרחים במפגש ישיר ואישי ומיוחד במינו. הסיפורים ששמעתי בשבועות האחרונים, ואני בטוחה שגם כל אחד מכם, גרמו לי למועקה גדולה.

את הסטטיסטיקות של גובה השכר המגוחך של רוב הציבור, יוקר המחיה ומימדי העוני ואי השוויון אני מכירה מקרוב. במסגרת עבודתי באגודה לזכויות האזרח, שמעתי גם לא מעט סיפורי מצוקה וחזיתי גם ברגעים של תקווה ושינוי. ובכל זאת, כעת, כשהסיפורים האישים על החורבן האישי מציפים את השיחות בכל מקום, מקבלת הבעיה הלאומית מימד של מוחשיות צובטת.

האם לשפל הזה היינו צריכים להגיע כדי להתעורר?
מה שברור הוא שהתעוררנו. ועם ההתעוררות באה ההבנה שגורם אחד מחבר בין הסיפורים של כולנו - ממשלות ישראל שחשבו שהזכויות שלנו הן לא באחריותן. ממשלות מימין ומשמאל שכבר למעלה משני עשורים סבורות כנראה שחינוך, בריאות, דיור, תעסוקה ורווחה הן מותרות, ולכן הן בחרו לפגוע בכל אלו אנושות. התוצאות מורגשות בבית של כל אחד מאיתנו.

בואו נמשיך לדבר. בואו נמשיך להקשיב. בואו נדאג שהנושא לא ירד מסדר היום. אם אנחנו רוצים שמשהו ישתנה כאן, זה הזמן שלנו להבין זה את זו, להרגיש את עומק הכאב, לקלוט לעומק מה קרה לנו. הרי אי אפשר לעבור על זה בשקט, אסור לתת לזה לשקוע. יש לנו אחריות עצומה לשינוי שיכול להתחולל פה, כבר עכשיו או ביום לא רחוק.

בשביל שינוי אמיתי, אנו זקוקים להנהגה שמחויבת אלינו ולזכויותינו לקיום בכבוד. לא ברור אם ממשלת נתניהו תשנה כיוון ותתחייב לכך, אבל יום יבוא והנהגה כזו תקום. הנהגה שתשים אותנו במרכז ותממש את האחריות שלה לזכויות החברתיות שלנו.

בשבועות האחרונים הוכיח הציבור בישראל שהבית יקר לנו, תרתי משמע. כדי שהוא ימשיך להתקיים, אנו זקוקים לחלוקה צודקת של משאבים ושל הנטל, שתאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו לפתח את זהותה ויכולותיו. אם זה יקרה או לא, זה תלוי בנו, במידה שבה נמשיך ונקשיב, נמשיך ונדרוש, נמשיך ונדבר, עד שייוולדו המנהיגים שמרגישים כמונו.

עו"ד טלי ניר היא מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות-כלכליות באגודה לזכויות האזרח

הקואליציה יוצאת מהבלוג אל המאהלים

2011-08-15T13:03:00.003+02:00

מייד עם תחילתו של מאבק האהלים נרתמה הקואליציה לדיור בר השגה לעזור ככל יכולתה; נציגים וחברים בקואליציה ביקרו במאהלים השונים בארץ, שמעו את המצוקות השונות והציעו פתרונות של דיור בר השגה.

הקואליציה הוציאה את מסמך " 10 נקודות מרכזיות לקידום מדיניות דיור חברתית", נייר עמדה של הקואליציה למצב הרצוי בתחום מדיניות הדיור, פתחה סדנא להכשרת מרצים מתחום התכנון האדריכלות וזכויות האדם והקימה מערך הרצאות נודד בין המאהלים השונים ברחבי הארץ.

חודש אחד עבר והנה קיימנו כבר 50 הרצאות במאהלים הפזורים בין באר שבע לקריית שמונה: בירושלים, במבשרת ציון, במודיעין, בחיפה, בטירת הכרמל, ביקנעם, בקריית טבעון, במגדל העמק, בטבריה, בקריית שמונה, בב"ש, באשדוד, באשקלון, בדימונה, בתל אביב, ביפו, בחולון, בבת ים, בראשון לציון, בנס ציונה, ברמת גן, בפתח תקווה, בהרצלייה, בכפר סבא, בהוד השרון, בקלנסווה ובפרדס חנה.

היד עוד נטויה ואנחנו ממשיכים לעבוד במרץ על הרצאות וביקורים נוספים במאהלים שעוד לא הגענו אליהם.

מאהלים שמעוניינים בהרצאות מוזמנים ליצור עימנו קשר במייל ונחזור אליכם בשמחה.

מצ"ב רשמיה של אדריכלית שרי קרוניש מעמותת "במקום" החברה בקואליציה לדיור בר השגה:

לפני כמה ימים הוקם מאהל שכונתי במרכז המסחרי של קריית יובל. המכללה החברתית מהר מאוד התארגנה והציעה להעביר את ההרצאה שהייתה מתוכננת להיות במאהל המרכזי בגן הסוס למאהל הצעיר. וטוב שכך. כי באותו הערב הייתה מתוכננת שיחה מקבילה בגן הסוס, על ההשתלבות של הציבור הדתי-לאומי במאבק.

בינתיים, בקרית יובל המתח דווקא לא הורגש. מסתבר שכשאין כוונות להנהיג את המחאה אלא רק לתת לה ביטוי מקומי נוסף יש גם מקום ליותר פתיחות. משפחות עם ילדים. גמלאים. כל מיני אנשים. תושבים. מלאים שאלות. היה שילוב מוזר של הרצאה ושל שיחה – האווירה הייתה בלתי פורמאלית ופורמאלית כאחד. תנאי השטח דרשו דיבור פרונטאלי לתוך מיקרופון מחד וישיבה על מחצלות מאידך. וד"ל? מה זה? דיור בר השגה? איך? מושגי היסוד של המאבק עוד דורשים העמקה רבה בקרב ציבור פוקדי האוהלים, מסתבר.

לבסוף, התפתחה שיחה עם כמה מהנוכחים בעיקר על הנושא של הוזלת מחיר הקרקע ועל התנהגותה של מנהל מקרקעי ישראל כיזם לכל דבר במקום כגוף ציבורי האמון על משאב ציבורי יקר. הופתעו לשמוע שבאמריקה, לדוגמא, מוכרים קרקע בדולר אחד בודד ליזמים שמתחייבים לבנות פרויקטים משולבים של דיור בר השגה בתמהיל חברתי.

לצפייה בהרצאה מצולמת לחצו כאן.

כלכלת מחאה - איך הגענו עד הלום ומה אפשר לעשות?

2011-08-10T14:24:00.003+02:00

מצ"ב מסמך שנכתב על ידי אביה ספיבק וטל וולפסון ממכון ון ליר בעקבות מחאת האוהלים. המסמך סוקר את המדיניות הכלכלית בישראל בעשורים האחרונים, מסביר כיצד הגענו למצבנו הנוכחי ומציע מתווה כללי של פעולות ופתרונות כלכליים הניתנים לביצוע.

על מה המחאה מכון ון ליר

View more documents from acri009.

עמדת הקואליציה בנוגע להחלטות מועצת מקרקעי ישראל

2011-08-09T12:09:00.008+02:00

מחר, 10.8.11, תדון מועצת מקרקעי ישראל בשלוש הצעות החלטה, העוסקות במכרזים לבניית מעונות לסטודנטים, דיור להשכרה ודיור למשתכן למכירה.

הקואליציה לדיור בר השגה שלחה היום מכתב בהול לחברי המועצה, בדרישה להשהות את ההחלטה עד לקבלת מלוא המידע הדרוש. הקואליציה ציינה כי אכן מדובר בהחלטות חשובות ותקדימיות, ושינוי מבורך בעמדה העקרונית של המועצה, אך דווקא בשל כך יש לבחון אותן לעומק ולא להעבירן בחטף.

בין היתר ציינה הקואליציה לדיור בר השגה כי לא צוינו בהצעות הקריטריונים וכי אין דיון מספק ביעדים החברתיים, ובהשלכות החברתיות של ההחלטות. להלן המכתב המלא.

עמדת הקואליציה בנוגע להחלטות מועצת מקרקעי ישראל אוגוסט 2011

View more documents from acri009.

Ypenburg

2011-08-09T11:24:00.004+02:00

שכונה הולנדית שתוכננה לפי עקרונות של דיור בר השגה ותמהיל חברתי:

Ypenburg

View more documents from acri009.

דיור בגרמניה - איך זה עובד? / עו"ד ולנטינה נלין

2011-08-09T09:10:00.005+02:00

סקירת מצב הדיור בגרמניה באדיבות עו"ד ולנטינה נלין.
(לחצו על התמונה להגדלתה)

מצוקת הדיור 2011 \ ד"ר גילת בן שטרית

2011-08-08T10:57:00.004+02:00

מצ"ב ריכוז נתונים שהכינה ד"ר גילת בן שטרית, מתכננת ערים, מלמדת קורס במדיניות דיור במכללת עמק יזראל וחברה בקואליציה לדיור בר השגה.

מצוקת הדיורר 2011 תמצית נתונים

הנתונים לקוחים ממקורות מידע הפתוחים לציבור. מצ"ב רשימת קישורים:
תכנית אסטרטגית לפיתוח בר קיימא - משרד הבינוי והשיכון

תיאור וניתוח הצעות תקציב משרד השיכון והבינוי לשנת 2011-2012
מבקר המדינה - דוח שנתי לשנת 2009
מבקר המדינה- דוח שנתי לשנת 2010 - עיקרי ממצאים

כך עושים דיור בר השגה במנהטן

2011-08-05T14:09:00.002+02:00

אנו שמחים להביא בפניכם קטע מההרצאה המרתקת של מר איתן בנימין, ישראלי המקים פרויקטים לדיור בר השגה בניו יורק. בנימין, מנכ"ל חברת Artimus, הרצה במסגרת כנס שנערך באוגוסט 2010 בטירת הכרמל.

בהרצאה מסביר בנימין, כיצד ניתן לרכוש את אמונם של התושבים, כיצד מבטיחים תמהיל חברתי בפרויקט, עד כמה מעורבת העירייה ומדוע זה כדאי לו כיזם פרטי.

דיור בר השגה במנהטן

View more videos from Acri2000.

למה התאכזבנו מתכנית הדיור של ביבי נתניהו \ חגית נעלי יוסף

2011-08-04T16:48:00.001+02:00

ההתחלה היתה מעניינת, היה בו כמו לבשר על הבאות ואולי, אולי הפעם לשמוע הצהרה על מדיניות דיור נכונה ואמתית למדינת ישראל. הנתונים שהציג ראש הממשלה והשרים כמו הפליאו לתאר את תמונת המצב בתחום הדיור בישראל: בלימת הבניה מזה עשור, חסר בהיצע, מגבלות תכנוניות, מונופול על הקרקע ועוד ועוד. משם התקדמנו לעבר ההצעות והאכזבה היתה גדולה, השאירה חלל והמחישה עד כמה השיח הוא שיח חרשים וכל ניסיונות העוסקים בתחום הדיור בשנים האחרונות להוביל לחשיבה אחרת, חדשה, כזו המתאימה את עצמה לרוח הזמן והשעה מחפשים להם אוזן, מחפשים להם בית וזה לא קיים בנמצא.

ביבי וצוות השרים בחרו לשלוף כלים המונחים קרוב על מדף ומבקשים לעשות שינוי כמעט קוסמטי במצב הקשה של הדיור בהתעלם מהתמונה הכוללת וממגוון האוכלוסיות הסובלות ממצוקת הדיור במדינת ישראל.

במבוא להצגת התכנית התייחסו לבירוקרטיה החונקת ולמשך זמן הוצאת ההיתר במדינה, אך בכל המלצותיהם ובתכנית הביצוע לא ציינו כלל ועיקר איך ישתנה המצב ובאיזה אופן תתוגמל מערכת התכנון כך שהיקף כוח האדם המטפל בקידום התכניות יתרחב. מערכת התכנון ומנהל מקרקעי ישראל סובלים מכוח עבודה מצומצם ומהעדר הנהגה בחלק מהמחוזות והוא קורס תחת הנטל.

זירוז הבנייה כפי שמציע נתניהו במתכונתה הנוכחית תעמיק את הפער החברתי, תמשיך לעודד בניה בסטנדרט גבוה, דירות מגורים גדולות, שכונות סגרגטיביות לבעלי יכולות ולמשקיעים ולדחוק כל רעיון לעירוב אוכלוסיות, לשילוב גדלי דירות ולבנייה צנועה יחד עם בנייה יוקרתית. החשש הגדול מתכנית הוד"לים שביבי כל כך מתפאר בה הוא במימוש אלפי יחידות דיור שתוכננו ללא כל חשיבה על דיור בר השגה, על בניית שכונות הטרוגניות ועל ניצול מושכל של הקרקע האחרונה גם לדורות הבאים. היזהרו מהוד"לים יש בהם כדי להעמיק את הקיטוב החברתי, כדי לייצר שכונות מובדלות, המפרידות בין עני לעשיר, בין חלש לבעל אמצעים ויגבירו יצירת המעמדות בחברה הישראלית.

ביבי שכח לספר לנו שבהליך שחרור חסמים, בחלק מהיישובים, עלויות שחרור החסם יושתו באפון ישיר על רוכשי הדירות. כך למשל קבעו מוסדות התכנון ומנהל מקרקעי ישראל כי עלויות הטמנת קווי מתח עיליים שהיוו חסם לבנייה מזה עשרות שנים יתקבלו במסגרת המכרזים על הקרקע בגילום ערך הקרקע נוסף לעלויות הטמנת קו המתח, כך שכל יחידת דיור תספוג את חלקה היחסי בהטמנת הקו. וראה זה פלא הציבור ישלם מכיסו על שחרור החסמים להאצת הבניה.

התכנית מתמקדת יפה בקהל הסטודנטים, קהל חשוב ונחוץ להשקעה גם בראיה ארוכת טווח. ההצעה האטרקטיבית שחזרו עליה ראש הממשלה ושר השיכון התמקדה בקידום בניה למגורי סטודנטים על קרקע חומה, זו בשפת העם המיועדת לבניית מתקנים ומבנים לשירות הציבור. והינה קרקע המיועדת לציבור תסומן סקטוריאלית ותיגרע מהציבור כולו לטובת סקטור אחד- הסטודנטים. יש להיזהר מניצול שטחים חומים באופן מידי ללא חשיבה כוללת על צרכי העיר בזמן הקרוב ובטווח הארוך. אולי מוטב לבדוק מבנים שאינם מנוצלים במלואם על שטחים חומים ולבנות דירות לכלל האוכלוסייה בקומות עליונות, תוך שמירה על האפשרות לבנות מבני ציבור בקומות התחתונות.

ובואו נתייחס למונחים שכירות מוזלת ודירות מוזלות. כלים , לכאורה חשובים מראים על שינוי בחשיבה, על רצון להתגייסות לשינוי. ראשית ראוי שנברך על כך. נבהיר כי ברף המחירים הנהוג בשוק השכירות ובשוק המכירה הן במרכז והן בפריפריה פעולות של הוזלת דיור לא בהכרח מבטיחים יצירת דיור בר השגה. משפחה מיישוב עירוני בפריפריה הקרובה או הרחוקה המשתכרת בטווח העשירונים 5-7) (עשירון 5- 8,951 ₪ ברוטו, עשירון 7- 13,991 ₪ ברוטו) תתקשה לעמוד בהוצאה על דיור (שכירות או רכישה) שאינה עולה על 30% מסך כל הוצאותיה. על הממשלה לדאוג כי במדיניות הדיור שלה ובכלים בהם היא משתמשת (מחיר למשתכן או שכירות מוזלת) המחיר האחרון לצרכן יהיה בר השגה ולא די בכך שיהיה מחיר מוזל מהמחירים הגבוהים הנהוגים היום. ההבדל כאן הוא מהותי והחשש הוא גדול כי כלים אלה לא יספקו את המענה הנדרש ועדיין רף המחירים (גם לאחר הוזלה) באזורים רבים בארץ (במרכז ובהחלט גם בפריפריה) יישארו ללא השגה.

ככל שהעמקנו בתכנית חיפשנו וחיפשנו מענה למלאי הדיור הקיים המציף את הארץ על כל עריה ושכונותיה ולא קיבל כל התייחסות אצל נתניהו. אותו דיור ציבורי לשעבר, אותם שיכונים מתים ליפול, אותן שכונות מתדרדרות. מה על מלאי הדיור הגדול , הנאמד בעשרות אם לא מאות אלפים של יחידות דיור. מה עם שיקום השכונות, תכנית פינוי בינוי ריאליות שאינן נסמכות רק על מפתחות כלכליים ומשלבות היבטים חברתיים וחשיבה על אוכלוסיות מוחלשות. היכן המחשבה על חיזוק שכונות אלה באוכלוסייה צעירה, במשקי בית משפרי דיור. תכניות פינוי בינוי הקיימות במתכונתן הנוכחית כשלו כישלון חרוץ, תמ"א 38 מצליחה לשאת פרי באזורי ביקוש בלבד. ומה על הערים, ומה על השכונות המשוועות לשינוי, לפיתוח, להתחדשות ויכולות בעצמן להציע בתכנון ובהשקעה של המדינה מלאי חדש לדיור בר השגה.

ואחרון, אחרון חביב , לא יכולנו שלא להתאכזב מההתעלמות הבוטה מכוחן ומקומן הכה חשוב של הרשויות המקומיות לסייע ולהוביל לשינוי בתחום הדיור בכלל ובדיור בר השגה בפרט. הרשויות מכירות היטב את הבעיות ומתמודדות איתן. תקציב ומתן סמכויות הם גורמי המפתח הנחוצים להם להתמודדות עם הבעיה ובדיון על דיור בר השגה , על קריטריונים לדיור בר השגה ועל ניהול דיור בר השגה אין אחרת מהרשות המקומית להוביל זאת.

בקיצור, ראש הממשלה , שר האוצר ושר השיכון. המלאכה עדיין לא תמה, החשיבה רק בתחילת הדרך, הפתרונות רחוקים מלתת מענה והאתגר העצום לפניכם. זוהי העת לפתוח ולפקוח עיניים לשמוע את רחשי העם, הרשויות המקומיות, ארגוני החברה שעוסקים בדיור בחזית הראשונה, חוקרים ואקדמאים שמכירים את הנושא וחקרו אותו גם במקומות אחרים בעולם , וביחד מתוך כל אלה לגבש תכנית אמיצה למדיניות דיור רלוונטית במדינית ישראל.

חגית נעלי יוסף, מתכננת ערים, מהמעבדה לתכנון עם קהילה בטכניון, חברה בקואליציה לדיור בר השגה ומנחת קבוצת צעירים מקומיות לדיור בר השגה בטירת כרמל.

חוק הוד"לים - הכישלון, ההישג ומה הלאה? / גיל גן-מור

2011-08-04T12:39:00.008+02:00

אתמול עבר החוק. הוא יאפשר הקמת ועדות דיור מיוחדות לטיפול בתוכניות של 200 יח"ד ומעלה על קרקע ציבורית או בישובים של האוכלוסייה הערבית על קרקע פרטית בהיקף של 100 יח"ד ומעלה ובהסכמת 80% מבעלי הקרקעות.

הקואליציה לדיור בר השגה, ושורה ארוכה של ארגוני חברה וסביבה, חברי המטה לתכנון אחראי, התנגדו לחוק, שכן הליכי התכנון בו יהיו מהירים מאוד, באופן שיפגע ביכולת לקדם תכנון איכותי ולהגן על צרכים חברתיים וסביבתיים. לאחר שהחלה מחאת האוהלים, נהיה חוק זה לסמל לתפישת העולם הבעייתית של ממשלת נתניהו – סמל להתנערות המדינה מאחריות, לחיסול מערכות ציבוריות חיוניות תוך היתלות במצבן הרעוע - תוצר ישיר של ייבוש תקציבים ותקנים.

הוד"לים - אחד מסמלי המחאה

סברנו כי הדבר לא טוב מבחינה חברתית וסביבתית. סימון מהיר של דירות למגורים, ללא חשיבה משמעותית על ההשלכות, משמעותה שהיזמים שירכשו את הקרקעות יבנו בהן שכונות הומוגניות של דירות גדולות, יקרות – זה מה שנבנה היום ברחבי המדינה. זה יגביר את הקיטוב ויחסל עתודות קרקע ציבוריות שיכולות לשמש כפתרון. בנוסף חששנו מתכנון לקוי, שאינו מבטיח די מוסדות ציבור ופוגע בסביבה. ואם לא די בכך - החוק אינו כולל סנקציות למקרה שיזם אינו משלים את הפרויקט בזמן סביר.

הצענו חלופה אחראית יתר, שכוללת מספר רכיבים – שיווק מיידי של 160,000 יח"ד בתוכניות שכבר אושרו, באמצעות שחרור חסמים שונים לשיווקן (כמו צורך בכביש או מתקן שפכים); תגבור כוח האדם במערכת התכנון ב-500 תקנים, דבר שיאפשר תכנון אחראי ואיכותי וגם מהיר; תיעדוף של תוכניות למגורים הכוללות דיור בר השגה, דבר שיהווה תמריץ לתוכניות אלו; חקיקת חוק דיור בר השגה; ופישוט הליכי הרישוי.

ההישג

ההישג המרכזי בפעילות שלנו במסגרת הקואליציה לדיור בר השגה היא קבלה חלקית של דרישתנו בעניין דיור בר השגה. החוק מסמיך את הועדות לדיור לאומי לקבוע הוראות ליעוד קרקע להשכרה ולהשכרה בהישג יד, לרבות קביעת מחיר וזכאים. העובדה שבפעם הראשון קובע חוק תכנוני סמכות להתערב במחיר ובאוכלוסיה זהו הישג תקדימי וחשוב, שיפתח את האפשרות לקידום דיור מכיל בתמהיל חברתי. זה רחוק מלהגשים את כל שאיפותינו אך מהווה פריצת דרך.

מה שחסר בחוק אלו סעיפים שמחייבים כמות מינימאלית של דירות בנות השגה בכל תוכנית, כפי שדרשנו, וחובה לקדם תקנות שיכללו גם תמריצים כלכליים וקביעת קריטריונים. לא ברור מה יעשו הועדות המחוזיות עם הסמכות הזאת, במיוחד לאור הזמן המהיר שבו תוכנית צריכה להיות מקודמת.

מה הלאה?
האתגר כעת עובר למעקב אחרי התוכניות הוד"ליות. לועדות הדיור שיוקמו ישנה סמכות לקדם דיור בר השגה בהשכרה ולייעד קרקע לשכירות. אם לא יעשו זאת, הם ימצאו עצמן בבעיה משפטית. ועדות התכנון הלאומיות הן רשויות מינהליות ומחויבות לפעול על פי כללי המשפט הציבורי. לעניין זה ראוי להזכיר כי גם סמכות רשות אינה יכולה להיוותר עלי ספר החוקים בלבד, ועל הרשות לפעול למימושה בנסיבות המוצדקות. נראה לי כי קשה יהיה לטעון לנוכח מצוקת הדיור, כי אין הצדקה ברורה להפעלת הסמכות ולשילוב מספר משמעותי של יחידות דיור להשכרה בהישג יד.

בית המשפט העליון חזר ופסק כי יש לבחון גם את סבירותה של החלטה להימנע מהפעלת סמכות רשות. למשל, באחד מפסקי הדין המנחים בנושא נקבע כי "בהתקיים התנאים המקדמיים הדורשים הפעלת הסמכות, חייבת הרשות הסטטוטורית לפעול. מכאן כי גם אם הרשות ממאנת להפעיל סמכות שבשיקול-דעת, ניתן לבחון את הימנעותה האמורה מפעולה לפי אמות המידה המקובלות בעת בחינתן של סמכויות סטטוטורית, היינו ניתן לבחון אם ההימנעות משימוש בסמכות נבעה משיקולים סבירים או שמא חייב מכלול הנסיבות את הפעלת הסמכות; כן נבחן אם ביסוד ההימנעות אינם מונחים חוסר סבירות, שרירות או הפליה, העלולים לפסול את מעשיה או מחדליה של הרשות. משמע, לא רק הפעלת סמכות בנסיבות שבהן הפעלתה אינה סבירה, אלא גם הימנעות מהפעלת סמכות שבשיקול דעת בשל טעמים בלתי סבירים, יכולה להוליך למסקנה כי ההימנעות מפעולה היא בטלה" (בג"ץ 3094/93 התנועה לאיכות השלטון נ' ממשלת ישראל).

כלומר - תוכניות שיעברו ללא בחינת הצורך להפעיל את הסמכות לכלול דיור להשכרה ודיור בר השגה, ללא צידוק - עלולות להיפסל על ידי בית המשפט.

אך לא צריך להמתין לבתי המשפט. אם הכוח המדהים שמסתובב היום ברוטשילד, בלוינסקי, בבאר-שבע וחיפה, ובשאר המאהלים ידע להתארגן ויחד עם ארגוני החברה והסביבה, לעקוב אחר התוכניות ולדרוש את שלו, להגיש התנגדויות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות - אולי מעז יצא מתוק. אמנם נכון לעתה קשה לראות כיצד לוח הזמנים הבלתי אפשרי יאפשר זאת - אך הלוואי ואתבדה.

ובנוסף - חוזרים למאבק על חוק התכנון החדש המקודם בימים אלו במסגרת הרפורמה בתכנון. חוק זה גורלי ומשפיע הרבה יותר מחוק הוד"לים, הוא יעצב את דיני התכנון בעשרות השנים הבאות. אם הציבור לא יתעורר - החוק המוצע יהיה חוק רע ומזיק שמעדיף את האיטנרס של היזמים על פני האינטרס הציבורי בצורה ברורה, והוא רע לחברה ולסביבה.

הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, חבר הקואליציה לדיור בר השגה והמטה לתכנון אחראי.
מצ"ב הסעיף הרלוונטי, שנוסף לחוק, סעיף 3א:

(א) תכנית לדיור לאומי תכלול הוראות להסדרת מבני הציבור, השטחים הציבוריים הפתוחים, החניה, התשתיות ושימושים נוספים הנדרשים ליחידות הדיור הכלולות בתכנית, וכן הוראות לעניין גודלן של יחידות הדיור והיחס בין דירות קטנות ודירות גדולות בתחומה, ויכול שייקבע בה כי בניין, כולו או חלקו, ייועד להשכרה, ואת התקופה שבה ייועד כאמור, אשר לא תפחת מעשר שנים וכן יכול שייקבע בה ייעוד קרקע לדיור בהישג יד להשכרה.

(ב) יועדה קרקע בתכנית לדיור לאומי לדיור בהישג יד להשכרה, יושכרו יחידות הדיור שייבנו על פיה בהתאם להוראות, בין היתר, לעניין תנאי ההשכרה של יחידות הדיור, ובכלל זה מחיר ההשכרה, הגבלות על העברת הזכויות ביחידות הדיור והזכאים לשכור את יחידות הדיור.

בית גם לערבים \ עלי חיידר

2011-08-03T13:35:00.004+02:00

בימים שבהם מחאת הדיור פושטת בכל הארץ, ומאהלים צצים תחת כל עץ רענן, חשוב להביא לתודעת הציבור את מצוקת הדיור רבת השנים של האזרחים הערבים, המהווים כחמישית מכלל אזרחי המדינה. הזכות למגורים ברמה נאותה היא זכות בסיסית של כל אזרח, וזמינות הדירות, מחירן ואיכותן מהווים אינדקציה לרווחת הקהילה. קבוצות שונות ורבות בישראל סובלות ממצוקת דיור, אך מצבו של הציבור הערבי הוא החמור והמורכב ביותר.

הסיבה הראשונה לכך היא הקונפליקט הפוליטי-היסטורי והשלכותיו על המדיניות הממשלתית. תחום הקרקעות והדיור נחשב לנושא הטעון ביותר ביחסי יהודים וערבים וביחסה של המדינה לאזרחיה הערבים. מאז הקמת המדינה הופקעו רוב אדמות הערבים והוקצו להקמת יישובים יהודיים, שמורות טבע ותשתיות ציבוריות. תחום השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות מהווה רק 2.5% מכלל אדמות המדינה, ותחומי הבנייה של היישובים הערבים צומצמו מאוד, מה שמחריף את מצוקת הדיור בקרב הדור הצעיר. מאז הקמתה לא איפשרה המדינה להקים ולו יישוב ערבי אחד חדש (למעט יישובי הבדווים בדרום, שמטרתם לרכז את הבדווים בשטחים קטנים יותר ולפנות אדמותיהם).

היישובים הערביים עוברים תהליכי שינוי, האוכלוסייה גדלה, אך התשתיות עדיין אינן הולמות את הצרכים והצפיפות הולכת וגוברת ללא תהליכי תכנון ופיתוח ראויים. לכך יש להוסיף את העדרו של שוק דירות להשכרה, וקושי גדול של ערבים לשכור דירות ביישובים יהודיים, במיוחד לנוכח גל הגזענות וההסתה נגדם.

בשנת 2000 הודתה הממשלה, שכדי לסגור את פערי העבר ולענות על הביקוש הטבעי של האזרחים הערבים, יש צורך בכ-10,000 יחידות דיור חדשות מדי שנה, במשך ארבע שנים. אך בסופו של דבר מאז אותה שנה שווקו כ-8,000 דירות בלבד לציבור הערבי בישראל. המחסור בבנייה ציבורית יזומה בתמיכה ממשלתית רק הגביר את מצוקת הדיור.

ביכולתה של הממשלה לסגור את הפערים הקיימים כיום בין יהודים לערבים בתחום התכנון והדיור באמצעות כמה צעדים עיקריים. עליה להציג תוכנית מקיפה לפתרון מצוקת הדיור והקרקעות ביישובים הערביים, שתאפשר להרחיב את ההיצע, להאיץ את תהליכי ההרשאה לתכנון ופיתוח קרקעות לבנייה למגורים, ולהקצות תקציבים ייעודיים לנושא. עליה גם לאפשר ייצוג הולם לאנשי מקצוע ערבים בתפקידי מפתח במשרד השיכון, במינהל מקרקעי ישראל ובוועדות התכנון והבנייה השונות, ולשתף את נציגי הציבור הערבי בפתרון מצוקת הדיור.

על הממשלה גם לדאוג להרחבת תחומי השיפוט של יישובים ערביים וצירוף אדמות מדינה אליהם, כדי לייעד אותן לשכונות מגורים חדשות ולאזורי תעסוקה. למרות הייחודיות של מצוקת הדיור במגזר הערבי, על האזרחים הערבים להצטרף למחאה משותפת של כלל האזרחים, כפי שכבר עשו תושבי העיר טמרה, בתקווה שהדבר יביא לשינוי בתחום הדיור ויקדם את ערכי הדמוקרטיה.

ייתכן שמחאה מסוג זה תגרום לממשלה להיות קשובה למצוקות ולזעקות של האזרחים, ולפעול באופן מהיר ועמוק על מנת למצוא פתרון אמיתי לבעיות הדיור. כי כל אזרח זכאי לקורת גג מעל ראשו ולאיכות חיים ראויה.

עו"ד חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי

המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"

10 נקודות מרכזיות לקידום מדיניות דיור חברתית בישראל/ הקואליציה לדיור בר השגה

2011-08-02T08:09:00.004+02:00

דיור אינו מצרך אלא זכות בסיסית של האדם. לדיור יש השפעה קריטית על החיים של כל אדם. קיומו או היעדרו של דיור בר השגה יקבע אם נוכל לגור בסביבה שבה חינוך טוב עבור ילדינו, שירותים טובים ומקומות עבודה. הוא יקבע האם נוציא סכום גבוה מדי כדי להבטיח לנו קורת גג, סכום שיבוא על חשבון טיפול שיניים ולעיתים אפילו אוכל.

מדיניות הדיור תקבע איך תראה החברה שלנו. האם נהיה חברה מקוטבת, או חברה שוויונית. ללא ראייה חברתית בתחום הדיור – במקום תמהיל חברתי מגוון נקבל חברה מפולגת ומקוטבת. זה מתכון למשבר חברתי עמוק, שכן הפערים בין מרכז לפריפריה, בין ערים שונות ובין שכונות ילכו ויגדלו.

מה ראוי לעשות?

1. לא להפריד, לחתור לתמהיל חברתי

הבעיה – כיום הממשלה מקדמת פתרונות נפרדים וסקטוריאליים, מעודדת הפרדה בין קבוצות שונות וסובלנית להדרה חברתית של קבוצות מוחלשות ועניות. הפרדה כזאת מגבירה מתחים חברתיים ומגדילה את הקיטוב ואת הפערים החברתיים. כידוע - נפרד הוא לעולם אינו שווה.

הפתרון – יש לקדם מדיניות של דיור מכיל, שחותרת לכך שהשכונות והערים יהיו פתוחות ונגישות למגוון אוכלוסיות ממגוון רקעים, ובעלות הכנסה מגוונת, שיהיו בהן דירות בגדלים שונים, לבעלות ולשכירות, במחירי השוק ודיור בר השגה שמחירו נמוך ממחיר השוק. במיוחד יש להיאבק בניסיונות של אוכלוסיות חזקות להתבדל בשכונות הומוגניות ושל רשויות חזקות להדיר אוכלוסיה מוחלשת.

2. לעגן את הזכות לדיור בחקיקה

הבעיה – כיום הזכות לדיור נאות אינה מעוגנת כראוי בחוקי היסוד, ומדיניות הדיור ברובה מצויה בנהלים פנימיים ובהחלטות מינהליות של מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון. ללא עיגון המדיניות בחקיקה, היא אינה שקופה וקל לפגוע בה ולקצץ תקציבים. תכניות שעולות עקב מחאה ציבורית, ואינן מעוגנות בחקיקה, נוטות להתמסמס ברגע שתשומת הלב הציבורית נעלמת.

הפתרון – יש לקדם את חקיקתו של חוק יסוד: זכויות חברתיות, שקובע שהזכות לדיור היא זכות חוקתית, ולעגן בחקיקה ראשית את מדיניות הדיור החברתית, באמצעות חוקים ותיקוני חוקים, המגובים בתקציבים.

3. לשקם את הדיור הציבורי

הבעיה – המדינה הפסיקה לבנות דיור ציבורי והמשיכה למכור את דירות הדיור הציבורי לדיירים המתגוררים בהן. מעל 2 מיליארד שקלים נכנסו לקופת המדינה ממכירת הדירות אך הם לא הושקעו מחדש בחידוש המאגר. כיום מלאי הדירות בדיור הציבורי נותן מענה ל-3% מהאוכלוסייה בלבד (לעומת עד 25% במדינות מפותחות אחרות). חלק ניכר מן הדירות בדיור הציבורי במצב פיזי גרוע, ואלפי זכאים מחכים שנים ארוכות בתור לדירה.

הפתרון – מכירת דירות בהנחה לדיירים ותיקים היא צעד נכון, אך היא חייבת להתבצע בד בבד עם הגדלה של מאגר הדירות, עבור משפחות עם הכנסה נמוכה, ועבור אנשים עם מוגבלות. יש להפשיר את הכספים שנצטברו ממכירת הדירות כדי לבנות דיור ציבורי חדש ולתחזק את הדירות הקיימות. יש לשלב את הדירות בשכונות רגילות ולא לרכזן במקום אחד כדי למנוע הידרדרות פיזית וחברתית של הדיור הציבורי.

4. להחזיר את תקציבי הסיוע בדיור

הבעיה – בעבר סייעה המדינה למשפחות רבות לרכוש או לשכור דירה. אלא שתקציבי הסיוע נשחקו בצורה דרסטית בעשור האחרון. תקציב הסיוע בדיור לאוכלוסיות שונות נחתך ב-56% בתוך עשור; בשנת 2003 נחתך גובה הסיוע בשכר דירה לזכאים בחצי. כמו כן, שיעור הסיוע לא עודכן שנים ארוכות והוא נשחק בשלושים אחוז ביחס לעלייה במחירי השכירות. למשל, אם חד הורית זכאית ל-600 שקלים בלבד. הקיצוץ בסיוע מביא להקשחת הקריטריונים לזכאות ומשפחות עם הכנסה נמוכה יכולות לממשו רק באזורי עוני.

הפתרון – על המדינה להחזיר את הסכומים שנגזלו ממערכת השיכון בעשור האחרון ולעגן את הזכאות לסיוע בדיור בחקיקה המגובה בתקציבים. יש להרחיב את הקריטריונים לזכאות שצומצמו ולהתאים את גובה הסיוע למחירי הדיור הריאליים בכל אזור, תוך התחשבות בהכנסת המשפחה.

5. לקדם דיור בר השגה כחלק מכל בנייה חדשה

הבעיה – כיום אין עדיין מסגרת משפטית וכלכלית מתאימה לחייב יזמים להקצות חלק מהדירות שנבנות על קרקעות ציבוריות ופרטיות כאחד, לצורך דיור מוזל לזכאים חסרי דירה מהמעמד הבינוני – נמוך, לרבות צעירים בתחילת הדרך. אף שהוראות תוכנית המתאר הארצית 35 מחייבות בחינת הצורך בדיור בר השגה, ניסיונות של רשויות מקומיות לעשות זאת נתקלו בהתנגדות של משרדי המשפטים והאוצר, ובחוסר תמיכה מצד משרד הבינוי והשיכון. ללא התערבות בתכנון, הבנייה החדשה כוללת בעיקר דירות גדולות ויקרות בשכונות הומוגניות לאוכלוסיה אמידה בלבד.

הפתרון – יש צורך בחקיקה כדי לאפשר לרשויות תכנון לחייב ולתמרץ הקצאה של חלק מהבניה החדשה לדיור בר השגה, לקבוע קריטריונים וסל תמריצים אפשרי, לערוך אמדן צרכי דיור, לקבוע מנגנונים לשמירה על מאגר הדיור בר ההשגה לאורך זמן ולא כהטבה חד פעמית, ולהוסיף תקנים ליועצים חברתיים במוסדות התכנון. את הקריטריונים יש לקבוע על בסיס מבחן אמצעים אך גם בהתחשב בצרכים מקומיים ותרבותיים שונים, ובלבד שהם ענייניים

.

6. לאפשר לאנשים לגור בשכירות ארוכת טווח כאלטרנטיבה לרכישת דירה

הבעיה – אין בארץ אפשרות מעשית לגור לאורך שנים בשכירות, בשל היעדר שוק שכירות מוסדי של בניינים להשכרה ארוכת טווח, והיעדר חקיקה שמסדירה את שוק השכירות הפרטית. אנשים ששוכרים דירה הורגלו לחוזים מקפחים ולעליות קיצוניות משנה לשנה בשכר הדירה. בהיעדר אלטרנטיבה איתנה של שכירות ארוכת טווח, אנשים נוטים להסתכן בהלוואות לרכישת דירה (משכנתא) שהן מעבר ליכולתם הכלכלית ועלולים בסוף לאבד את ביתם ולהישאר עם חובות.

הפתרון - להסדיר את שוק השכירות ולקבוע כללים הוגנים שייטיבו עם המשכירים והשוכרים ויאפשרו שכירות ארוכת טווח עם עילות פינוי מוגדרות. יש להקים נציבות שכירות שתיתן סעד מהיר לשוכרי ומשכירי דירות גם יחד (לרבות פינוי), כמקובל במדינות רבות בעולם. התערבות במחיר השכירות היא שנויה במחלוקת אך כדי לייצב מחירי שכירות ולמנוע עליות קיצוניות בשכר הדירה, נוהגות חלק מהמדינות להגביל את העלאת שכר הדירה לשוכר ממשיך. חוץ משוק השכירות הפרטית, יש לעודד בניה מוסדית להשכרה בתמורה לסל תמריצים נרחב מזה הקיים היום, ולחייב בה השכרה במחיר הגון וידוע מראש שהעלאתו מוגבלת, כדי להגדיל את היצע הדיור להשכרה.

7. להשקיע בהתחדשות עירונית אך לשמור על דיור זול ונאות במרכזי הערים

הבעיה – רוב מאמצי הבנייה היום מתרכזים בשטחים פתוחים, בשולי הערים, בעוד שהתחדשות של ערים והגדלת הצפיפות בהן היא דרך מתאימה ונכונה יותר להבטחת ערים תוססות והגדלת היצע הדירות. הליכי התחדשות עירונית הם הליכים מורכבים יותר, אך המדינה לא משקיעה בהם מספיק משאבים. תוכנית הדגל של הממשלה להתחדשות עירונית הוא כיום "פינוי-בינוי", המבוססת על מנגנוני השוק החופשי. היא מתמרצת יזמים להרוס דיור זול לצורך הקמת דיור חדש ויקר. לצד יתרונותיה, התחדשות עירונית בשכונות עוני מפחיתה את מלאי הדיור הזול הקיים לצורך הקמת דיור חדש ויקר ומובילה לעיתים קרובות לדחיקה של אוכלוסיה ענייה.

הפתרון – התחדשות עירונית היא דבר חיוני אך כדי שתצליח על הממשלה להשקיע משאבים רבים יותר, ולא להסתפק בתמריצים לשוק הפרטי בלבד. יש להבטיח ליווי כלכלי ומשפטי לתושבים ולקבוע מנגנונים שיבטיחו כי הליכי ההתחדשות עירונית יכללו גם בניית דיור בר השגה כדי למנוע דחיקת אוכלוסיה לשכונות עוני אחרות.

8. להשתמש בקרקע כמשאב חברתי ולא כלכלי

הבעיה – כיום מתייחס מינהל מקרקעי ישראל לקרקע כמשאב כלכלי, שיש למקסם את הרווחים ממנו. למעט מספר מכרזים של "מחיר למשתכן", אשר הקריטריונים בהם שנויים במחלוקת, משווק המינהל את הקרקעות למרבה במחיר. בניגוד להוראות חוק רשות מקרקעי ישראל, המינהל אינו מקצה קרקע לדיור בר השגה או לדיור ציבורי.

הפתרון – את מקרקעי ישראל לא צריך למהר ולהפריט; מה שנחוץ הוא לנער את המינהל ולדרוש ממנו לפעול כגוף בעל מטרות חברתיות, ולא רק מטרות כלכליות. על המינהל לשווק קרקעות בהיקפים ובמקומות הנחוצים לטובת כלל הציבור ומתוך חשיבה על השגת מטרות חברתיות ולא רק על מקסום הרווחים. את מחירי הקרקע יש להוזיל אך יש להבטיח קשר בלתי מנותק בין הוזלת מחירי הקרקע לבין התחייבות היזם לבנות דיור בר השגה ודיור ציבורי לתקופה ממושכת.

9. לחזק את מוסדות התכנון ולהטמיע שיקולים חברתיים בהליכי תכנון

הבעיה –משאבי מוסדות התכנון יובשו ונוצר מחסור חריף בכוח אדם. הצעות הממשלה בתחום יביאו להחלשת מערכת התכנון ולפגיעה ביכולתו של הציבור לקחת בהם חלק. היזמים ובעלי האמצעים ירוויחו. האינטרס הציבורי ייפגע.

הפתרון – יש להוסיף 500 תקנים מיידיים לכוח האדם המקצועי במערכת התכנון, ברמה המקומית והמחוזית ובמינהל התכנון, לרבות יועצים שיהיו אמונים על הפן החברתי שבתכנון. יש לפשט הליכי רישוי ולתעדף תוכניות בנייה שכוללות דיור בר השגה. בנוסף – על מוסדות התכנון להטמיע שיקולים חברתיים בהליכי תכנון, ולתת ביטוי רב יותר לצרכי האוכלוסייה ולערכים של שוויון וצדק חלוקתי. על מוסדות התכנון להקצות בדחיפות משאבים לתכנון ישובים שאין להם תוכניות מתאר מאושרות ולהסדרתם.

10. להיאבק באפליה מכל סוג

הבעיה – אפליה בשוק הדיור בישראל היא תופעה חמורה וקשה, אשר ביחד עם מחירי הדיור מובילים להדרה חברתית ולסגרגציה. הבעיה היא שבישראל אין חקיקה מפורשת האוסרת על הפליה במכירת או בהשכרת דירה, והמדינה בעצמה מגינה על קיומן של ועדות קבלה בישובים קהילתיים, מקצה משאבי דיור בצורה לא שוויונית ואינה נאבקת בדפוסים של הפרדה.

הפתרון – יש להיאבק באפליה בדיור, המגבירה את הניכור ואת הקיטוב ולאסור עליה בחוק. במיוחד יש להפסיק את האפליה בדיור הקיימת נגד האזרחים הערבים, כפי שתיארה אותה ועדת החקירה הממלכתית לאירועי אוקטובר 2000 (ועדת אור).

הרצאה מצולמת של הקואליציה מהמאהל ברוטשילד

2011-07-28T14:30:00.002+03:00

מובאת כאן הרצאתם של ד"ר אמילי סילברמן, ראש המעבדה לתכנון עם קהילה בטכניון ועו"ד גיל גן מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, שניהם חברי הקואליציה לדיור בר השגה, שהתקיימה ב 24 ביולי 2011 במאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב.

תודה רבה לטלויזיה החברתית על העריכה!

נתניהו הפנים את הסלוגן - לא את מהות המחאה \ גיל גן מור

2011-07-27T12:01:00.004+03:00

המאמר פורסם לראשונה באתר YNET

בדבר אחד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צודק לחלוטין: נכון, הוא הציג תוכניות שונות לרפורמות גם לפני מחאת הדיור הנוכחית - אךהתוכנית אותה הוא הציג מעלה את החשש הכבד, שהמסר המהותי ביותר של המחאה לא נקלט.

נתניהו, חובב ידוע של הפרטות והסתמכות בלעדית על כוחות השוק, מעדיף לתת לנו בעיקר עוד מאותו הדבר. בואו נראה מה כוללת התוכנית:

הטבות סקטוריאליות: לא צריך להיות גאון אסטרטגי כדי לחשוד, שיוזמות מסוימות למתן הטבות נקודתיות, לסטודנטים, לצעירים וליוצאי צבא - נועדו להשתיק ולפייס את מי שנתפש בעיני הממשלה כמובילי המחאה. אלא שדיור הוא זכות אוניברסלית, ואת מדיניות הדיור יש לקדם על בסיס תפישה זו, באופן שיאפשר דיור במחיר סביר לכל מי שמתקשים להשיגו - צעירים ומבוגרים, משפחות ורווקים.

אחד הקריטריונים האוניברסליים הברורים הוא מצב סוציו אקונומי, אך בתוכנית בלטה בהיעדרה כל ההתייחסות לדיור ציבורי ולסיוע בשכר הדירה – שתי מערכות חיוניות לאוכלוסיות מעוטות הכנסה, שנשחקו בצורה דרסטית בעשור האחרון.

הבטחות בלי כיסוי: הניסיון מראה, כי תוכניות שאינן מעוגנות בחקיקה, מתמסמסות ברגע שתשומת הלב הציבורית נעלמת. כדי להוציא אל הפועל את הצעדים השונים, דרושה חקיקה מפורטת שמגובה בתקציבים: תיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל, שילוב פרק על דיור בר השגה בחוק התכנון החדש, חקיקה להסדרת יחסי השכירות ולעיגון הזכאות לסיוע בשכר דירה, וכמובן – "הפשרה" של חוק הדיור הציבורי, שהוקפא בחוק ההסדרים. כל אלו – לא בתוכנית.

חוק דיור בר השגה: חוק אחד שעליו נתניהו כן הכריז, נוגע לקידום דיור בר השגה גם בקרקעות פרטיות. זהו בהחלט צעד חיובי בכיוון הנכון, אבל שאלת מיליארד הדולר נוגעת לכל מרכיבי החוק: מקורות המימון, הקריטריונים לזכאות, מנגנון הניהול, אופן הקצאת הדירות וכדומה. מיותר לציין כי כל אלה הם מרכיבים קריטיים שעדיין לא נחשפו, והם אלה שיקבעו אם החוק יהיה אפקטיבי או לא, אם יסייע לחתך נרחב באוכלוסייה או רק למעטים.

לכן, יש לקדם את החוק בשיתוף הציבור, ואף יותר מכך – להחיל אותו במתכונת שתאפשר לשנות כבר כעת תוכניות ענק לבנייה אשר מקודמות בימים אלה ואינן כוללות עדיין דיור בר השגה.

הוזלת קרקעות המדינה – אבל לטובת מי? אכן, ראוי להוריד את מחירי הקרקעות, אבל ההטבה של מכירת קרקעות בזול ליזמים חייבת להיות מלווה בהתחייבות מצדם לבניית דיור בר השגה ודיור ציבורי; אחרת, זו תהיה רק הטבה ליזמים. את מקרקעי ישראל לא צריך להפריט; מה שנחוץ הוא לנער את המינהל ולדרוש ממנו לפעול כגוף בעל מטרות חברתיות, לא רק מטרות כלכליות.

יוזמות שונות להאצת הבניה, צמצום הביורוקרטיה: מי לא שונא את המילה ביורוקרטיה. אבל בתכנון – הביורוקרטיה היא זו שדואגת לאינטרס הציבורי. ה"ביורוקרטיה" התכנונית נועדה להגן על הציבור הרחב מפני יזמים תאבי בצע ומפני יוזמות שעלולות להיות בכייה לדורות – דוגמת פרויקט הולילנד.

בסרבול ובעיכובים אפשר לטפל, אולם יש לעשות זאת דווקא באמצעות הוספת תקנים משמעותיים לכוח האדם המקצועי במערכת התכנון, לרבות יועצים שיהיו אמונים על הפן החברתי שבתכנון, פישוט הליכי רישוי ותיעדוף תוכניות בנייה שכוללות דיור בר השגה. לא על ידי יוזמות מסוכנות בסגנון חוק הוד"לים.

דיור בר השגה - גם בלב הערים: תוכנית נתניהו מתרכזת בעיקר בקרקעות פנויות אך לא במרכזי הערים: התחדשות עירונית חיונית אך היא זוללת את מלאי הדיור הזול. אין בתוכנית התייחסות למנגנונים שיבטיחו כי הליכי ההתחדשות עירונית יכללו גם דיור בר השגה בפרויקטים אלו ובסביבתם.

קשה להאמין שהתוכנית שהוצגה תספק את המפגינים. היא התחלה, ויש לקוות שהממשלה תתנהל מעתה ביתר שקיפות ותוך שיתוף הציבור כדי ליצור מדיניות דיור חברתית ומאוזנת, שמגובה בחקיקה ותקציבים, ומגשימה את המטרה החברתית הנישאת בפי כל – צדק חברתי.

הכותב הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה

Analysis: Winds of change? / Emily Silverman

2011-07-27T11:01:00.003+03:00

This article was first published at the JERUSALEM POST

Photo by: Ben Hartman

It’s not clear what’s more astonishing here: young Israelis demonstrating passionately for social justice, or the Netanyahu government announcing new national legislation promoting affordable housing.

But what is clear is that the tent camp is already influencing policy – and maybe, if it continues, can succeed in creating real change.

RELATED:
Leef to PM: We weren’t born yesterday
FM on housing issue: 'Put things back into perspective'
Comment: They just don’t get it

The news from Tuesday’s press conference is that the government is starting to veer from the well-worn free market track.

The beginning of the speech was still on the beaten trail: how increasing the supply of homes would reduce prices for all.

But the message became more interesting after that.

One initiative was to sell public land at below-market value to developers who commit to building rental housing, including from 25 to 40 percent submarket rate rentals.

Another proposed measure relates to inclusionary housing legislation, following a well-established practice internationally in which municipalities require developers to allocate a portion of new homes for affordable housing, usually indistinguishable from the market-rate units. And a third component included an ambitious program to meet the need for student housing in the periphery, by building thousands of new dormitory rooms.

These initiatives do differ significantly from past policies. The government is finally adopting measures to promote rental housing at sub-market rates, a significant departure from the national obsession with home ownership. And the government is finally proposing steps that require significant budgetary commitments, over and above “eliminating bureaucracy.”

As a responsible government, it must know it’s just not possible to develop below-market rate rental housing without subsidies for building and managing the homes. Surely it’s aware that inclusionary housing legislation, everywhere in the world, always comes with a dedicated package of funding streams or financial incentives. And it must be obvious that no private developer is going to build student dormitories in the periphery, where the cost of land is already negligible, without guarantees of an income stream, and probably also direct grants.

So the tent dwellers are right to say “we’ll follow the money” – the prime minister or housing and finance ministers never mentioned the cost of the programs, or the budgetary sources. Neither did they articulate important details of the proposals: who will be eligible for rental housing, how much will it cost, how long can one remain there, who will manage and maintain it, what are the roles and expectations from city government and, critically, where will the new homes be built.

But, assuming the government allocates sufficient budgets, and develops equitable criteria, do these proposals meet the expectations of the tent dwellers? Not yet.

All the proposals were aimed at “young people,” “students,” and “young couples.” But the voices from tent camps have made it clear that the advocates aren’t struggling just for themselves.

They are the voice of a much larger segment of the unrepresented population who are also unable to afford the cost of housing: elderly people whose pensions have been cut and who can’t afford to retrofit their homes for wheelchairs, very poor families who can only find work if they live where they can’t afford the rent, people who purchased their public housing homes and now find themselves unable to maintain the building and those Arab citizens of Israel who don’t own land, and in whose towns there simply is no rental market or homes for sale.

A very different set of solutions is needed for these large groups.

The starting measures include new public housing, rental allowances pegged to household income and to the real costs of rent, and not arbitrarily determined by the Treasury, support for nonprofit social purchasing groups, and loans and grants for home repairs. More creatively, the government could look into funding nonprofit agencies to help owners reinforce their buildings against earthquakes, using national planning benefits, such as TAMA 38, to build new affordable rental housing on the additional floors.

The government could announce plans to help stabilize the existing rental market by allowing cities to offer owners the chance to have their property professionally managed, in return for agreeing to stable rent increases. And they could, and should, devote significant resources to making all our cities, not just Tel Aviv, into vibrant places where creative young people can ride a bike to work, walk their children to school, live next to people very different from themselves and be surprised, once in a while, by what’s around the corner.

The measures announced are an important first step. The tent camp inhabitants, and all their many supporters, can take hope, and remain steadfast in pursuit of inclusive and comprehensive social justice. Perhaps this generation of Israelis will come to believe in their own ability to make a difference. If so – they just might make a better future for all of us.

Dr. Emily Silverman lectures on housing policy and social planning at the Technion, Israel Institute of Technology, and is a Senior Research Fellow at the Samuel Neaman Institute for National Policy Research.

תכנית נתניהו - חלקית ומלאת בעיות

2011-07-26T15:17:00.002+03:00

בקואליציה לדיור בר השגה ילמדו לעומק את התוכנית אך כבר עתה קובעים כי התכנית שהציג רה"מ נתניהו הבוקר הינה תשובה חלקית וחסרה למצוקת הדיור.

לדברי עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה, "נראה שהמחאה עזרה לקדם ניצנים של שינויי תפישה, ובכל זאת, הממשלה לא הפנימה את המסר המרכזי: לא מדובר במאבק סקטוריאלי אלא במאבק חברתי. דיור נאות ובר השגה הוא זכות של כולם, ועל המדינה לנקוט באמצעים הדרושים כדי לממשה."

במקום הטבות סקטוריאליות, נדרש שינוי מהותי במדיניות לטובת דיור בר השגה לכולם:

מהצגת התכנית עולה חשש לניסיון לפלג את המאבק באמצעות מתן הטבות נקודתיות לזוגות צעירים, סטודנטים, יוצאי צבא וכו'. דיור הוא זכות אוניברסלית, ויש לקדם מדיניות דיור על בסיס תפישה זו, במתכונת שתסייע לאורך זמן לצעירים ולמבוגרים, למשפחות ולרווקים, לבעלי מוגבלויות, לעולים, לערבים, לחד הוריות ועוד. בולט במיוחד היעדר כל ההתייחסות לדיור ציבורי ולסיוע בשכר הדירה – שתי מערכות חיוניות לאוכלוסיות מעוטות הכנסה, שנשחקו בצורה דרסטית בעשור האחרון.

חלק ניכר מהיוזמות אינן מעוגנות בחקיקה: הניסיון מראה כי תכניות שאינן מעוגנות בחקיקה, מתמסמסות ברגע שתשומת הלב הציבורית נעלמת. כדי להוציא אל הפועל את הצעדים השונים, דרושה חקיקה מפורטת שמגובה בתקציבים: תיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל, שילוב פרק על דיור בר השגה בחוק התכנון החדש, חקיקה להסדרת שוק השכירות ולעיגון הזכאות לסיוע בשכר דירה, וכמובן – "הפשרה" של חוק הדיור הציבורי, שהוקפא בחוק ההסדרים.

חוק דיור בר השגה – אלוהים נמצא בפרטים: יש לברך על ההודעה בדבר קידום חוק דיור בר השגה, אולם לא פורסמו עדיין פרטים על המרכיבים החיוניים להצלחתו וליישומו, דוגמת מקורות מימון, קריטריונים לזכאות, מנגנון ניהול, אופן הקצאת הדירות ועוד. יש לקדם את החוק בשיתוף הציבור, כולל שינוי תכניות ענק לבנייה המקודמות בימים אלה, ואינן כוללות כרגע דיור בר השגה.

טוב שיש נכונות להוזלת קרקעות המדינה – אך יש לעשות זאת רק כתנאי לקידום דיור בר השגה: אכן, ראוי להוריד את מחירי הקרקעות אבל ההטבה של מכירת קרקעות בזול ליזמים חייבת להיות מלווה בהתחייבות מצדם לבניית דיור בר השגה ודיור ציבורי, אחרת, זו תהיה רק הטבה ליזמים. את מקרקעי ישראל לא צריך להפריט; מה שדרוש הוא לדרוש מהמינהל לפעול כגוף בעל מטרות חברתיות, לא רק מטרות כלכליות.

האצת הבניה – רק באופן אחראי: שחרור החסמים וייעול הליכי הרישוי צריך להתבצע באמצעות הוספת תקנים לכוח האדם המקצועי במערכת התכנון, לרבות יועצים חברתיים. תכנון מהיר ובלתי אחראי יביא נזק לדורות.

דיור בר השגה – לא רק בקרקעות פנויות אלא גם במרכזי הערים: התחדשות עירונית חיונית לציפוף הערים אך אינה מסייעת למחוסרי דיור ומעלה את מחירי הדיור. יש לקבוע מנגנונים שיבטיחו כי הליכי ההתחדשות עירונית יכללו גם דיור בהישג יד בפרויקטים אלו ובסביבתם.

במקום להציע פיתרונות אמיתיים, הממשלה עושה ספינים; נציגי הקואליציה דחו את כל ההצעות הפרקטיות להכנסת נושא דיור בר השגה בחוק הוד"לים

2011-07-25T15:35:00.002+03:00

תגובת המטה לתכנון אחראי והקואליציה לדיור בר השגה לדיון היום בועדה המשותפת לחוק הוד"לים:

חברי המטה לתכנון אחראי והקואליציה לדיור בר השגה, שהשתתפו בדיון הכנסת בחוק הוד"לים הביעו כעס ואכזבה על סרבנות הממשלה לאמץ פיתרונות ממשיים לקידום דיור בר השגה: "הועדה תמכה רק בתוספת הצהרות כלליות לחוק, הניסיון מראה כי הן לא משנות כמעט דבר. יש למשוך את הצעת החוק לצורך רוויזיה עמוקה שתבטיח דיור בר השגה באמת".

למרות הצהרות ראש הממשלה וח"כ כרמל שאמה, בדיון שקיימה היום הועדה בראשותו, נדחו כל ההצעות האופרטיביות שהוצעו לקידום דיור בר השגה במסגרת חוק הוד"לים. השינוי היחיד שהח"כים הסכימו לאשר, הוא סעיף לפיו הועדות "יוכלו" לקדם דיור בר השגה, אך זאת ללא פירוט הדרכים העומדות בפניהן. צעד שלא צפוי להביא לשינוי של ממש, זאת בניגוד להצהרות הממשלה.

עוד הוחלט בוועדה על פגיעה נוספת במצבם של השטחים הפתוחים והחקלאיים. היום התקבלה הצעתה של הממשלה שתוכנית, הסותרת תוכנית מחוזית השומרת על השטחים הפתוחים שעולה לדיון בוועדה לדיור לאומי הארצית, לא תצטרך לעבור את עיניה הבודקות של הוועדה לשמירה על שטחים פתוחים וחקלאיים, כמתחייב כיום בחוק. זוהי הרעה נוספת במצבם של השטחים הפתוחים של כולנו.

לדברי עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה, "באופן לא מפתיע, במקום לקדם דיור בר השגה מקדמים עוד דיבורים ריקים. כך לא מנסחים חקיקה שתיצור שינוי בשטח. הניסיון מראה כי בחוקי תכנון אחרים (חוק מינהל מקרקעי ישראל וכן תמ"א 35) בהם שולבו רק הצהרות כלליות, התוצאות בשטח היו כמעט אפסיות. כדי לקדם שינוי ממשי, יש לקבוע בחוק מערך של כללים, דרישות ותמריצים שיגרמו לקבלנים לבנות דיור בר השגה ודיור ציבורי. מה שהחליטה היום הוועדה הוא לא יותר מספין וספק רב אם יקדם במשהו דיור בר השגה.

לדברי ניר פפאי מהחברה להגנת הטבע,החברה במטה לתכנון אחראי "מדובר בפגיעה בעייתית נוספת בשטחים הפתוחים ההולכים ונעלמים, והעברתם מרשות הציבור לידיים פרטיות. הנזקים שתוכניות אלה יובילו לנופים ולשטחים הפתוחים והחקלאיים ילוו אותנו שנים ארוכות ".

לדברי אבי דאבוש, רכז תוכניות ב"שתי"ל", החברה במטה לתכנון אחראי "הספינים של ממשלת נתניהו מגיעים לספין עצום. החוק, במידה ויקדם משהו, זה יהיה דירות יוקרה. אפס דיור בהישג יד, אפס דיור ציבורי, אפס שיתוף ציבור. המאבק הפך להיות מאבק על צדק חברתי, וחוק הוד"לים הוא כל מה שמנוגד לחוק כזה".

במטה לתכנון אחראי ובקואליציה לדיור בר השגה קוראים לח"כים לגלות אחריות, ולהעביר את חוק הוד"לים רוויזיה מקיפה במטרה להבטיח פתרונות אמיתיים ומפורטים למצוקת הדיור, כולל התייחסות לגודל הדירה, שטחה, מי הזכאים, ועוד. "הציבור כבר מתוחכם מספיק כדי להבדיל בין פיתרונות אמיתיים לבין ניסיונות "למרוח" אותו. דיור בר השגה הוא לא סיסמא ריקה, זו מדיניות שיש לקדם – וכרגע הממשלה לא עושה זאת."

לקראת העצרת - על דיור, קיטוב ודמוקרטיה / גיל גן-מור

2011-07-23T17:40:00.008+03:00

חברי הכנסת המנומנמים שפגשתי ביום חמישי שעבר בכנסת לא ראו את הנולד. נכחתי בכנסת בעוד ישיבה מדכאת על חוק ה"סופרטאנקר", חוק הדגל של ראש הממשלה. סיימתי בשעת לילה מאוחרת במאהל המחאה המרשים בשדרות רוטשילד, שמאז הלך והתפשט והתעצם בכל רחבי המדינה.

חברי הוועדה המנומנמים בראשות ח"כ כרמל שאמה האזינו בנימוס. ייצגתי את הקואליציה לדיור בר השגה והצעתי שיקבע בחוק שוועדות לדיור לאומי שיוקמו על פיו, לא יאשרו תוכנית מתאר שאין בה חיוב משמעותי לדיור בר השגה להשכרה או למכירה, לדיור ציבורי, ודירות בשכר דירה מסובסד עבור אנשים מעוטי אמצעים עם מוגבלות. ציינתי שהוועדות שיוקמו ידונו במהירות בתוכניות בהיקף של 50 אלף יחידות דיור כל שנה על קרקעות ציבוריות, ששייכות לכלל האוכלוסייה, וכי החוק מחייב את המדינה להקצות קרקע גם לדיור בר השגה ולדיור ציבורי. טענתי, כי ללא הוראות ברורות בחוק, מה שייבנה הן עוד דירות גדולות ויקרות או שכונות וילות למכירה בלבד. הזהרתי כי עתודות הקרקע הגדולות במרכז יגמרו במהירות ולא יוכלו יותר לשמש כחלק מהפתרון של הצעירים והמשפחות הזקוקות לדיור בר השגה.

נציג ראש הממשלה התעלם, חברי הכנסת אמרו תודה והמשיכו הלאה כאילו כלום. מאחורי הקלעים היחצ"נים עבדו קשה כדי לשווק את הסופרטאנקר כפתרון מצוקת הנדל"ן.

באותו ערב הוקם המאהל. הגעתי לשם ישירות מהכנסת. פגשתי במאהל הדיור המון אנשים מדהימים, צעירים וגם לא מעט מבוגרים. מי היה מאמין ששלושה ימים לאחר מכן כל אותם חברי כנסת מנומנמים יתייצבו במאהל המיוזע ויידרשו לתת דין וחשבון ופתרונות.

נקמה מתוקה

אנשי המאהל שפגשתי לא קונים את הבטחות הפוליטיקאים ומזהים את הספינים. הם רואים איך נוטשים את כולנו לחסדי השוק ושומעים איך פרשנים שונים מכנים אותם מפונקים ושולחים אותם לגור בערים אחרות. אותם פרשנים מתעלמים מכך שגם בבת ים ובטירת הכרמל נאבקים לדיור בר השגה, וכי גם צעירים בניו יורק, מדריד ולונדון נאבקים בהצלחה על דיור בר השגה בעירם. למרות שהיחצ"נים עובדים קשה ספין מחאת המפונקים לא עבד, ואז הם ניסו להפוך אותה למחאה של שמאל קיצוני. כל יום ספין אחר.

הצעירים ברוטשילד שאיתם שוחחתי לא רוצים דירה מתנה, ולא רוצים לגור במגדלי אקירוב. הם רוצים לחיות בעירם בכבוד ולשלם שכירות הגיונית לדירה צנועה. הם רואים בדיור זכות ולא מוצר ודורשים פתרון. הם סבורים שבכל שכונה צריך להיות דיור גם לעשירים וגם למעמד הביניים וגם למי שמרוויח מעט. המדינה צריכה להגיד איך, אבל האמירה ברורה – כוחות השוק לא חושבים על החברה, רק על הרווחים.

כמה מהאנשים עמם שוחחתי אמרו לי שהם כבר מוציאים מעל חצי מהכנסתם הצנועה לדיור בעוד שמקובל שדיור הוא בר השגה אם ההוצאה עליו אינה גבוהה מ- 30% מההכנסה. הוצאה לא צפויה כלשהי והם מסתבכים. יש כאלו שעברו כמה דירות בשלוש השנים האחרונות בגלל העלאת המחירים.

מארגני ההפגנה עוד לא הציגו פתרונות, אך הם צודקים לגמרי בתחושות שלהם. מרכז הארץ אינו בר השגה לשבעים אחוזים מהאוכלוסייה, חלקים גדולים בתל אביב הם לעשירון העליון בלבד. הדירות בפריפריה אינן בנות השגה לכל משפחה שלישית, ולצעירים בני המקום אין שם דיור חדש ובר השגה, רק דיור ישן ומתפורר.

אם המגמה תימשך, ללא ספק יגדלו הקיטוב וההפרדה בין מרכז לפריפריה, בין ערים חזקות לחלשות ובין שכונות. הסגרגציה הקשה שיש היום בין חילונים, חרדים וערבים תעמיק גם לסגרגציה בין מי שיש לו יותר לבין מי שיש לו פחות. ערים עשירות וערי עוני.

זו סיבה לדאגה. חברה בה מרחבי המגורים מקוטבים היא חברה לא בריאה. בחברה כזו החזקים, אשר מקושרים ומודעים ומאורגנים יותר יקבלו יותר והחלשים יקבלו פחות ויימצאו אצלם יותר ממה שהחזקים לא רוצים בסביבתם: מפעלים מזהמים ואוכלוסיות שדורשות השקעה כספית מיוחדת, כמו נכי הנפש המבקשים בצדק להשתלב בקהילה. זה מה שקרוי NIMBY – Not In My Back Yard. זה מעגל קסמים שמגדיל פערים.

ההשפעות יהיו בכל תחום - קחו למשל את החינוך, ככל שהחברה מקוטבת כך החזקים בה נהנים מבתי ספר טובים והומוגניים. תושבים חזקים רוצים שילדיהם ילמדו עם עוד תלמידים טובים, ויודעים להתגבר על מדיניות האינטגרציה (שאכן גוססת). באזורים בהם אין אוכלוסיה מבוססת תיוותר בסוף מערכת חינוך ציבורית חלשה ומדרדרת, שסובלת מירידת תקציבים (שכן החזקים מכפרים על כך בכספים פרטיים ואינם מפעילים לחץ לשינוי). אנו רואים את התופעה הזאת מתרחשת לנגד עיננו כאן בישראל.

הקיטוב של מתחמי המגורים שלנו יעמיקו את המתחים בין קבוצות שונות. זה מתח שמוזן גם מכך שאנו לא מכירים את מי ששונה מאיתנו. כשאנשים מקבוצות ורקעים שונים או ממצב סוציו אקונומי שונה לא גרים אחד ליד השני, אנחנו מפתחים דעות קדומות אחד על השני, ונוטים להתקוטט בינינו על המשאבים המוגבלים.

הדבר המדהים שקרה פה בימים האחרונים, שלמרות הספינים והניסיונות להסית את הפריפריה נגד מחאת צעירי המרכז, דווקא קרה דבר הפוך – המחאה התפשטה לכל הארץ וקיבלה תמיכה רחבה. את זה לא חזו אפילו היחצ"נים המנוסים. זה קרה כי גם בפריפריה מבינים שמדיניות של הפרטה מופקרת פוגעת גם בהם, וכי במקום לדאוג לפריפריה רק מחלישים אותה. יש מקום לאופטימיות.

הערב ב-21:00 בעצרת נניח כולנו בצד את הפוליטיקה הקטנה ונצא לרחוב כדי לדבר על הפוליטיקה, על הבית ועל האופי שלו. נדרוש שזה יהיה בית שוויוני ודמוקרטי, נדרוש לשנות את הכיוון שבו מפרידים בינינו ומפקירים אותנו לכוחות השוק, ונדרוש שיפסיקו להפוך אותנו האזרחים לאויבים, המתקוטטים על השאריות שזורקים לנו.

הכותב הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לדיור בר השגה.